איתן איתן, בן 50, משורר, איכר ולוחם, נקבר ביום ראשון השבוע על טרסת בזלת בבית הקברות של כינרת, כעשרה מטר מקו המים הנסוג, כ־50 מטר מהקברים המיתולוגיים של ברל כצנלסון, בר בורוכוב, אברהם הרצפלד, המשוררת רחל ואחרים.

לצד אלה – הרצפלד וגאולת האדמות, בורוכוב והסוציאליזם הפועלי, רחל ושיריה – זכה איתן איתן למשהו יותר משמעותי ממנוחה אחרונה בחולון. תאנה צעירה תצל על הקבר בשנים שיבואו, ורק על הכינרת להחליט האם תמשיך ותוותר על שטחים לטובת בית הקברות המתרחב.

עמדנו ליד הקבר. השרב ייבש את זרי הפרחים. רק שלט העץ הקטן ועליו השם הכפול והדינמי כל כך, איתן איתן, נראה טרי ומעכשיו. "ייאוש נורא היה כאן", אמר פעם איתן על ראשית ההתיישבות בעמק הירדן. "רעב וקדחת, ואנשים אכלו איש את בשר רעהו. כל המטורללים של אירופה עברו כאן כמו בתחנת רכבת, ולא הייתה להם ברירה. או להתפרנס או לברוח. הרוב ברח".

איתן איתן מת בביתו ביום שישי שעבר. מאז נותח לפני שנה, הוא סירב לדבר על מחלתו. משפחתו אימצה את עמדתו. על המחלה לא מדברים. הוא חי. הוא מת. עכשיו נותרו הכאב, ההסתגלות והחיים.

הקבר של רחל המשוררת בבית הקברות כינרת (צילום: אבישי טייכר, ויקיפדיה)

איתן איתן לא מאס בתקשורת, לא בעט בה, סירב להיפגע ממנה. היו לו דעות מנומקות ולעיתים התנסח כך שאנשים היו עולים אליו לרגל כדי לנסות לארוז ולשווק אותו במנות קטנות ונוחות לעיכול. זה לא עבד, כי איתן איתן מסר תובנות קשות לפענוח.

את הנכונות הנרגנת שלו להיאנס על ידי התקשורת הוריש למשפחתו. אך עם כל הכבוד לחשיפה, על המחלה לא מדברים. דומה כי הרתיעה מהמחלה נובעת מהעובדה כי ניצחה. איתן איתן לא היה גבר של תבוסות. זו הייתה התבוסה היחידה שלו, ואיתו נקברה.

בקרב על הפפאיה ניצח. קודם חיסל את חממות הוורדים כמו כולם, כאשר מת חלום ייצוא הפרחים הישראלי, אך הוא לא עבר לבורסה, אלא לפפאיה ולגידולים אורגניים

עד המחלה עישן איתן 40 עד 60 סיגריות ביום. גם בתחום העישון המסוכן לבריאות הייתה לו תיאוריה. "טבק זה מוצר מן הטבע", אמר, "ומוצר מן הטבע לא מזיק". בקרב על הפפאיה ניצח. קודם חיסל את חממות הוורדים כמו כולם, כאשר מת חלום ייצוא הפרחים הישראלי, אך הוא לא עבר לבורסה, אלא לפפאיה ולגידולים אורגניים.

את הפפאיה הראשונה זרע ביוני 81', ובשיטת הגידול הביו־אורגנית, ללא ריסוסים, עלתה הפפאיה תוך שנה לגובה של ארבעה עד שישה מטרים ופרצה את גג החממה. שנה לאחר מכן פרצה מלחמת לבנון, בעקבותיה הטבח בסברה ושתילה, וכאשר שקע האבק על הריסות המוסר הישראלי, יצאנו לחפש מיתולוגיות ישראליות שיענו על השאלה: מה קרה לנו בלבנון.

הפגנת הענק בכיכר מלכי ישראל בתל אביב בקריאה להקמת ועדת חקירה ממלכתית לחקר הטבח בסברה ושתילה, 25 בספטמבר 1982 (צילום: מיקי שוביץ/לע"מ)

רן אדליסט, חבר של איתן מהשייטת, כתב על איתן: אני הייתי הקיביצער. חוץ מזה, לאיתן איתן היה שמן זית מצוין. תמיד היית יכול לשבת לשולחן במטבח ולטבול בו לחם. זו הייתה גיחה של חצי יום, עם שיחה שנעה במעגלים שהלכו והתרחבו וכיוונו לשטות בקורבן. היו חילוקי דעות, אבל מעבר להם הייתה ידידות, וזו הכריעה.

הפצצת ביירות היא פעולה מוסרית? שאל אדליסט. "אם הילד שלי היה שם בסכנה, אני הייתי זורק גם את הפצצה", ענה איתן. אתה חושב שהמטכ"ל הנוכחי יכול להגיע למצב של זריקת הפצצה? "המטכ"ל הנוכחי? רמת המפקדים יורדת משנתון לשנתון, ורוח הלחימה יורדת משנה לשנה.

"אנשים לא יודעים בשביל מה הם נלחמים. כאשר שכבה בלתי מבוטלת של אינטלקטואלים מספרת לנערים על זכויותיהם של דוברי הערבית, קשה לצפות מאותם צעירים שיבינו את מהות ריבונותם"

"אנשים לא יודעים בשביל מה הם נלחמים. כאשר שכבה בלתי מבוטלת של אינטלקטואלים מספרת לנערים על זכויותיהם של דוברי הערבית, קשה לצפות מאותם צעירים שיבינו את מהות ריבונותם, זכויותיהם ואדנותם על האדמה תחת רגליהם".

וזאת, כעשר שנים לפני שכל יורם תל־אביבי, שצולל רק בקאנטרי קלאב ושישב כמה לילות בחדר אטום, המליץ לצה"ל להסיר את האיום תוך שימוש טקטי בפצצה. אלה היו מסוג ההתבטאויות שהפכו את איתן איתן, צמחוני מלידה, שלא היה מוכן לאכול חיות שמישהו הרג עבורו, למטרה עסיסית.

איתן איתן (צילום: לקסיקון הסופרים)

שני ספרי השירה שכתב, "ארץ אמור" ו"מלך אסור ברהטים", הוגדרו על ידי המבקרים כשירה המשועבדת לפוליטיקה. משה שמיר ואהרן אמיר קשרו לו זרים. דן עומר קילל. איתן איתן תייק את הביקורת. "אם אתה רוצה לגעת בשורשי המציאות הישראלית, ולא ירו עליך ולא ירית, אתה בכלל לא יודע במה מדובר. אתה לא יכול להשתמש בחוויה הישראלית".

דבר לא השתנה בחדר העבודה שלו. שולחן עץ גדול וישן, כוננית עם ספרים על היישוב, קונקורדנציה לתנ"ך, מכונת חישוב ומכונת כתיבה וחשבונות. לא ראיתי את העוזי עם המחסניות ואת האקדח. גם המפה נעלמה. מפת מלכות ישראל, שגבולותיה כללו את ישראל, מדבר סיני, הדלתא של הנילוס, את הלבנון ואת סוריה ואת עבר הירדן.

גם המפה נעלמה. מפת מלכות ישראל, שגבולותיה כללו את ישראל, מדבר סיני, הדלתא של הנילוס, את הלבנון ואת סוריה ואת עבר הירדן

עיתונאים, כמו קוראים, מחפשים תוויות, וכאשר התקיים בביתו של איתן בכנרת פורום רעיוני חד־פעמי בשנת 82', ממנו הודלפו נהמות ימניות נוסח בני פלד ונעמי שמר, נכתב על איתן כי אירח בביתו "כנס חומים", וכי ההתארגנות הריחה מהקמת תא ימני אקטיבי.

זה היה בימים הנאיביים האחרונים לפני לבנון, והשמאל והימין קיימו כמה פגישות על בארות המים והחליפו דעות. הכיסוי העיתונאי היה גדול יותר מהמהות, אך איתן איתן יצא ממנו בשן ועין.

כוחות צה"ל בלבנון במלחמת לבנון הראשונה (צילום: מיקי צרפתי/דובר צה"ל)

השילוש הלא קדוש שהתקיים בו – לוחם, איכר ומשורר – עם רקע מסוים של כנעניות, הפך אותו לאטרקטיבי. כאשר יהודה קווה שידך אותו לתוכנית הטלוויזיה "טנדו" של ירון לונדון בסוף שנות ה־70', ואיתן מסר את הסחורה כמו שלונדון קיווה, כתבה הדה בושס ב"הארץ" כי ראתה בטלוויזיה "פשיסט ישראלי סימפטי".

זו הייתה הפעם האחרונה שאיתן התקשר ביוזמתו לעיתונות, אך הוא צלצל ושאל את בושס אם חשבה פעמיים לפני שהשתמשה במונח פשיסט. מאז נהג להתראיין כמי שמחליף שבויים עם האויב. זה מה שהם כותבים, אמר על עיתונאים שראיינו אותו, זה לא אני.

איתן איתן קבר את אביו במו ידיו, כך עשה אסר בנו. בשש וחצי בבוקר, יום שבת, הגיעו ענת, אסר, נבו ושירה איתן אל מיקום חלקת הקבר וכרו אותו בעצמם

איתן איתן קבר את אביו במו ידיו, כך עשה אסר בנו. בשש וחצי בבוקר, יום שבת, הגיעו ענת, אסר, נבו ושירה איתן אל מיקום חלקת הקבר וכרו אותו בעצמם. אסר הביא את ארונו של איתן בפולקסווגן המשפחתי.

***

מים רבים זרמו בירדן מאז קשרו בשייטת לוחמים בני זוג בידיהם למשך שלושה ימים כדי להרגיל אותם למסירות ולנאמנות. אני שואל את אדליסט כיצד משכנעים קורא עיתון במדינת ישראל, כי איתן איתן ראוי לתשומת לבו.

אילוסטרציה: לוחמי שייטת 13 (צילום: דובר צה"ל)

אחרי שתקלף מאיתן את כל הקליפות, הוא אומר, את האיכר והמשורר והלוחם, אתה נשאר עם אותו משהו נדיר, שבהיעדר מילה אחרת נקרא אומץ לב. זה האומץ הלוחמני הזה בכל אשר עשה, ממסעות הסבולת המפרכים בשייטת ועד הקרב על הפפאיה, שהיה איתן איתן. הוא לא היה קצין ומפקד, אך את מקומו בדברי ימי השייטת חצב בכוח.

איתן לקח את המאמץ הגופני והפך אותו למשהו רוחני. הוא היה מוביל מסע בקצב רצחני עד שהיית נופל מהרגליים, והוא עצמו היה רבע עוף. בן הזוג שלו היה הר אדם של שני מטר, ואיתן סגר את פער הסנטימטרים והמשקל ביניהם בכוח הרצון.

איתן איתן טיפס על החרמון. זה היה לפני מלחמת ששת הימים. הוא חצה את הגבול וטיפס 40 קילומטר בשטח אויב. זו עדות נוספת למונח אומץ

למרות ההילה של קומנדו ימי, השייטת לא ניצחה את מלחמות ישראל. אומץ הלב של איתן איתן נאמד בלילה בו אתה מוציא ראש במימי נמל זר, מוריד את המסכה מהפנים, בודק את מצב הכלים בנמל, צף על הגב ויורק מים כמו דולפין, לפני שאתה חוזר לבסיס.

איתן איתן טיפס על החרמון. זה היה לפני מלחמת ששת הימים. הוא חצה את הגבול וטיפס 40 קילומטר בשטח אויב. זו עדות נוספת למונח אומץ. החרמון היה הסלע האדום שלו, והוא הלך עם חבר וחזר שלם, בלי יריות ובלי שבי אויב.

החרמון, צילום ארכיון (צילום: פלאש 90)

"רציתי להגיד ליגאל שהחרמון קרוב מאוד", כתב איתן בסיפורו "מעבר לגבול" שהתפרסם שנים מאוחר יותר ב"קשת". "רציתי להגיד לו שבלילה לא מגלים ולא נתפסים אפילו כשעוברים ליד מוצב. רציתי להגיד לו שהחרמון הוא שלנו כמו האדמה שאנחנו הולכים עליה ועובדים אותה, וכדי להגיע אליו צריך רק לקום וללכת".

אומץ הלב המשונה הזה, תמיד ובכל מצב, הוא שהפך את איתן איתן לנמר בערב השייטת המסורתי. נערך נשף גדול בחדר האוכל, הביאו אומנים, ואיתן איתן, שהיה הכי קטן והכי מרושל, התביית על החתיכה המדהימה של הערב בלי לעשות חשבון.

את הכוח והגבריות המזוקקת הטמיע גם בשיריו. הוא לא היה משורר של יונתי בחגווי הסלע. הוא היה משורר שהמילה דם הייתה המוטיב הדומיננטי ביותר בשיריו

היו אז בשייטת אלים יווניים זהובי תלתלים ושחומי גוף, שלא נגעו באדמה כאשר צעדו. על חלק מהם נהגו לרכל כי היו משתזפים כשאצבעות ידיהם פרושות, כדי להשחים את הפרקים הלבנים. חלקם התייצבו ללוויה ותלתליהם שיבה.

מעטים מהם נשארו מסורים לטוטליות של האומץ כמו איתן. את הכוח והגבריות המזוקקת הטמיע גם בשיריו. הוא לא היה משורר של יונתי בחגווי הסלע. הוא היה משורר שהמילה דם הייתה המוטיב הדומיננטי ביותר בשיריו. דם, אדם, אדמה.

איתן איתן היה בעליה של אחת מחלקות האדמה הבודדות שנשארו בבעלות פרטית על הכינרת, עם מטע שהחל על כתף ההר הצופה אל הנוף ונגמר בחוף פרטי עם שער נעול ומפתח, שנהג לתת לחברים שבאו לרחוץ בכנרת עם משפחותיהם.

את היזמים הפרטיים שהציעו לו ממון רב כדי להרשות להם להקים בית מלון ולו חוף פרטי צמוד, דחה בבוז. "מה פתאום שאסכים לבנות כאן בית מלון?" אמר. "אני לא רוצה מלון עשר קומות, אלף חדרים, אלפיים חדרנים ערבים על האדמה שלי".

הוא רצה לגדל פפאיה ללא חומרי הדברה ולכתוב שירים. הוא היה כותב מוקדם בבוקר עם כוס הקפה הראשונה, לפני שיצא לעבודה, והיה ממשיך עם חשכה, אל תוך הלילה

הוא רצה לגדל פפאיה ללא חומרי הדברה ולכתוב שירים. הוא היה כותב מוקדם בבוקר עם כוס הקפה הראשונה, לפני שיצא לעבודה, והיה ממשיך עם חשכה, אל תוך הלילה. שיריו, כאשר התפרסמו במוספים הספרותיים, עוררו סערה.

כך היה עם השיר "ילדים", שנכתב בסוף שנות ה־70' וששורותיו הראשונות קוממו הורים ומחנכים רבים: "יְלָדִים אַתֶּם שֶׁתָּמוּתוּ בַּמִּלְחָמָה הַבָּאָה / שְׂרוּפִים בְּטַנְק אוׂ קְרוּעִים בְּפָגָז הֲלוּמֵי רְסִיסִים / וּכְרוּתֵי יָדַיִם וְאֵבָרִים פְּנִימִיִּים / אַל תִּפְחֲדוּ עַכְשָׁו / וְאַל תִּפְחֲדוּ בְּבוׂאָהּ / כִּי תָּמוּתוּ בַּמִּלְחָמָה הַבָּאָה".

טנק ישראל באזור גבול עזה, 11 בדצמבר 2023 (צילום: AP Photo/Ohad Zwigenberg)

באותו אופן פשטני וגיאוגרפי, לפיו כל ישראל המשתרעת מעמק יזרעאל צפונה היא ארץ־ישראל השלמה, נעשה מאמץ לקטלג את איתן איתן כרפול קטן, לוחם קהה רגשות המחבר חמשירים. איתן איתן לא הצביע לכנסת מימיו, גם לא לרפול, אך הוא סווג בעל כורחו כבן־עבר תאב התפשטות ואוכל ערבים.

ענת איתן אומרת כי את המרחק בין הדימוי ובין המציאות לא ניתן לתאר במילים. האינתיפאדה כתשה את הנשמה שלו, היא אומרת. חרדה היא המלה היחידה היכולה לתאר את רגשותיו. הזלזול התהומי בחיי אדם ייאש אותו.

יום אחד נכנסו שני ערבים לכינרת והחלו טובעים. איתן איתן עבר במקום, קפץ למים, הוציא את שניהם והנשים אותם מפה לפה, שעה שבני המשפחה עמדו בצד והביטו

היו לו קשרי ידידות ועבודה אמיצים עם ערבים מהכפר ימון ליד ג'נין. הם היו באים לעבור במטע הזיתים, איתן היה נוסע לבקר אותם בכפר. אם יכולה להתקיים ידידות בין פלסטינים וישראלי, כאלה היו היחסים.

יום אחד נכנסו שני ערבים לכינרת והחלו טובעים. איתן איתן עבר במקום, קפץ למים, הוציא את שניהם והנשים אותם מפה לפה, שעה שבני המשפחה עמדו בצד והביטו. הידידות נמשכה עד שהאינתיפאדה לא אפשרה את קיומה יותר. איתן כתב שיר קשה במיוחד על ימון. שיר שגם יוסי שריד יכול לחיות איתו בשלום.

הכינרת במבט מהטיילת של טבריה, 18 במרץ 2019 (צילום: דוד כהן/פלאש90)

אחרי שנים ארוכות של תפיסה פוליטית, שבהיעדר הגדרה אחרת תיקרא ימנית, מוטטה האינתיפאדה את חומות ההגנה של איתן איתן. הוא לא קם ובעט בעמדותיו, אך החרדה הכניעה אותו.

לקראת הסוף, אומרת ענת, איתן אמר כי אולי יוסי שריד ודדי צוקר צודקים. לאו דווקא בתפיסה הפוליטית, אלא בדרך המבקשת לנתק מגע. מה עוד יכול השמאל הישראלי לבקש כמורשת ממשורר, איכר ולוחם, שהשאיר מגירות מתפוצצות משירים וסיפורים שטרם ראו אור.

הוא היה עד הסוף, אומר אדליסט, ששב וביקר את איתן כאשר הסוף הפך בלתי נמנע. איכר עד הסוף, לוחם עד הסוף ומשורר עד הסוף. הכול עם שתי ידיים, בלי עזרה, ללא פשרה

בשנה האחרונה ניהל איתן איתן קרב על חלקת הפפאיה. הפרי נדבק בווירוס, ואיתן אמר לאסר כי צריך לחסל את החלקה. הבן אמר: נציל את החלקה. איתן אמר: זה לא יכניס כסף וידביק את השאר. מחלתה של הפפאיה היא אלגוריה פשטנית במקצת למותו של איתן איתן, אבל הוא היה מקבל אותה בהבנה.

גם חומרים אורגניים שבים אל האדמה. הוא היה עד הסוף, אומר אדליסט, ששב וביקר את איתן כאשר הסוף הפך בלתי נמנע. איכר עד הסוף, לוחם עד הסוף ומשורר עד הסוף. הכול עם שתי ידיים, בלי עזרה, ללא פשרה.

איתן איתן, 1979 (צילום: באדיבות מכון גנזים – אגודת הסופרים)

זו ודאי אינה אכזבה שאני מזהה בקולו, אלא תהייה אמיתית. חולה בסרטן ריאה ודועך אל סופו הוא ממתין למותו במיטה בכינרת.

ציפית כי יסיים את חייו אחרת, שלא ימתין עד הסוף? אני שואל. חשבתי על זה, הוא אומר. דיברנו על זה מכיוון שזה עמד באוויר, מוחשי מאוד. אבל איתן אמר כי הוא לא יכול בגלל האישה והילדים, כי הם צריכים אותו כל זמן שהוא קיים.

כשבועיים לפני מותו הניחה ענת איתן את ספר השירים החדש של איתן בידו. 300 עמודים, כשלושה מחזורי שירים, חלק קטן מאלפי השירים שכתב. הוא אחז את ספרו בידו והיה שבע רצון, אך לא שמח. גם לאומץ יש גבול

ומה זה אומר? אני שואל. שבסוף כולנו אותו הדבר. מלאי תקווה, חדורי רוח קרב ואמונה אישית כי ננצח, אוהבי חיים ונאחזים בהם. בסופו של דבר, אף אחד מאיתנו לא מישיר מבטו אל המוות.

וזה מאכזב? אני מקשה. לא, זה רק טבעי, וזה מה שמצפה לי ולך. לקראת הסוף כולנו רוטנים וממורמרים, מתלוננים על העיתוי ועל מה שלא הספקנו. לעולם זה יהיה מוקדם מדי.

כשבועיים לפני מותו הניחה ענת איתן את ספר השירים החדש של איתן בידו. 300 עמודים, כשלושה מחזורי שירים, חלק קטן מאלפי השירים שכתב. הספר הופק, נערך ונדפס במרוץ עיקש נגד הזמן. זה היה הניצחון האחרון של איתן איתן. הוא אחז את ספרו בידו והיה שבע רצון, אך לא שמח. גם לאומץ יש גבול.

פורסם לראשונה ב"חדשות", 1991.