לאחר למעלה מחודשיים של מלחמה עליה קיים קונצנזוס ציבורי רחב, ותוך מחויבות עליונה להשבת החטופים ומיצוי מרבי של החלשת חמאס, מסתמן שלוח הזמנים שנשיא ארה"ב מקציב להמשכה הוא, לפי פרסומים, עד סוף ינואר 2024. לאחר מכן, בכוונתו להחיות מחדש תוכנית להסדר המדיני באזור. לכן, זו העת שעל מדינת ישראל לתכנן את המעבר ממלחמה ללחימה, להסדרה מדינית בעזה, ולהיערך לדרך הפקת הלקחים ולתהליך ריפוי מהשבר העמוק.

אולם, בשל גודל המחדל, עומק השבר וגובה המחירים שנאלצנו לספוג, אסור להמתין וללכת במסלול הרגיל של הסקת המסקנות והלקחים באמצעות ועדת חקירה ממלכתית. אין לנו מנדט להיות עתה "צופים" בהתגוששות בין הדרג המדיני לצבאי על גודל האשם של כל צד.

בשל גודל המחדל, עומק השבר וגובה המחירים אסור להמתין למסלול הסקת המסקנות והלקחים הרגיל של ועדת חקירה ממלכתית. אין לנו מנדט להיות "צופים" בהתגוששות בין הדרג המדיני לצבאי על גודל האשם

במצב הנוכחי יש צורך בשיקום מיידי. אין בכך כל פגיעה בעשיית הצדק. די בעוצמת הפגיעה ובמחירים האדירים של מעל 1400 נרצחים ופצועים אנוש ביום המחדל, הפוגרום, ההרס והשריפות; אובדן הביטחון והאמון בהנהגה; ריסוק כושר ההרתעה; נזקי העומק בחברה; ההתנהלות המופקרת והביזה הכלכלית והפוליטית תוך כדי מלחמה.

כל אלה מחדלים מובהקים שאינם זקוקים לחקירה כלשהי: הם זועקים מהאדמה, מהזעזוע וחוסר האונים. הם כואבים ומחרידים דיים כדי שהדרג המדיני תחילה, והדרג הצבאי אחריו יסירו ידיהם מההגה בפרישה, בחירות מוקדמות או אי אמון קונסטרוקטיבי.

ולכן, אם בנימין נתניהו וממשלתו לא יפנו את מקומם לאלתר, צריך שתהיה אפשרות לעם להכריע על החלפת השלטון. אל לנו לאבד עצמאותנו ולהיות תלויים בזלזול של נתניהו וממשלתו בטובתנו.

בשעת שפל זו – על הציבור, שהוכיח איזה עם נהדר יש לנו – לקחת, ברוח זכותנו הטבעית וההיסטורית של מגילת העצמאות, את המנהיגות לידיו, ולהכריז על משאל עם, בו יענה ישירות על שאלה אחת בלבד: האם הנו תומך או לא תומך בהמשך שלטונו של נתניהו?

לחילופין: חתימה של למעלה מחצי מיליון אזרחים על עצומה להדחת נתניהו והממשלה. משאל עם פוזיטיבי בשילוב עם "כיכר תחריר" של מצור על הכנסת יביאו לישראל את בשורת האתחול מחדש.

אם בנימין נתניהו וממשלתו לא יפנו את מקומם לאלתר, צריך שתהיה אפשרות לעם להכריע על החלפת השלטון. אל לנו לאבד עצמאותנו ולהיות תלויים בזלזול של נתניהו וממשלתו בטובתנו

משעה שיהיה שלטון נבחר חדש בישראל, אז נדרש להקים ועדת חקירה ממלכתית, ע"פ חוק ועדות חקירה, הקובע הקמת ועדת שכזו כאשר "קיים עניין שהוא בעל חשיבות ציבורית חיונית אותה שעה הטעון בירור". אין צורך להסביר מדוע אירועי ה-7 באוקטובר מחייבים זאת, שכן, על ועדת החקירה לחתור לחקר האמת, בהסדרי עבודה שאינם כפופים לסדרי דין של בית המשפט ולא לדיני הראיות.

בראשות ועדת החקירה הממלכתית עומד שופט בדימוס, והרכבה נקבע על-ידי מערכת המשפט, ולא על-ידי הממשלה. לאחר 16 ועדות החקירה הממלכתית שפעלו בישראל, נמצא שזה מוסד הנהנה בד"כ מאמון הציבור.

עם זאת, חשוב להפיק מראש את הלקחים והביקורות להן זכו פעולות ועדות החקירה בעבר ובהווה, כאשר הסוגייה המרכזית היא היקף כתב הסמכות הניתן לה. זועקת, למשל, הביקורת הנוקבת נגד כתב המינוי של ועדת אגרנט, שחקרה את מחדלי מלחמת יום כיפור: החקירה "תועלה" לדרג הצבאי בלבד, ופטרה את הדרג המדיני מכל חקירה צולבת ואחריות, ובכך עוותו מראש המסקנות.

בעיה קריטית נוספת היא משך הזמן של עבודת ועדות החקירה ו"סחיבת הרגליים" לסיום עבודתן. כך, לדוגמה, עבודת הוועדות לחקירת אסון מירון ופרשת הצוללות נמשכו זמן כה רב, שהתועלת מרוב הלקחים מאחרת את זמנה.

ואולם, אין להסתפק בוועדת חקירה בלבד. עומק הכישלון ורוחב הקריסה של הממשלה בניהול החזית האזרחית, מחייבים לכונן "חוזה חדש" למדינה, בהסכמה רחבה ככל שניתן. המחדל והמלחמה חשפו את העצבים הפתוחים, העמוקים והרגישים ביותר של הידרדרות המדינה, והמצב החדש מחייב אותנו לחשוב ולעצב מחדש את החזון הציוני והישראלי, את מערכת הערכים שלנו, את משמעות הדמוקרטיה וערכי זכויות האדם, התרבות, החינוך וההשכלה שלנו.

זועקת הביקורת הנוקבת נגד כתב המינוי של ועדת אגרנט, שחקרה את מחדלי מלחמת יום כיפור: החקירה "תועלה" לדרג הצבאי בלבד, ופטרה את הדרג המדיני מחקירה צולבת ואחריות, ובכך עוותו מראש המסקנות

הטלטלה הדמוקרטית של השנה האחרונה, במסגרתה רבים מהעם חשו שראש הממשלה ושותפיו "חטפו" את המדינה ועושים בה כבשלהם ללא כל ריסונים ובלמים, מחייבת בקרה מזווית נוספת. שאר הרוח שהתגלה בקרב אזרחי ישראל, בניגוד לחדלות האונים של ראש הממשלה וממשלתו, נותנים סיכוי לעשות זאת.

לאחר השבת החטופים והחלשה מסיבית של חמאס וחזבאללה, על המדינה להתפנות ל"שש אחרי המלחמה". יש לעצב תוכנית שיקום כולל, חוזה חדש, ובניית הסדרה מדינית, שהיא הערובה היחידה לביטחון, קדמה ושגשוג. ההתנערות מאשליית הקיום שלנו על כוח הזרוע בלבד – היא חלק חשוב מיעדי ישראל שפניה לעתיד.

ד״ר ענת מאור היא חברת כנסת לשעבר, חברת קיבוץ נגבה.