משוררת ידועה בישרה בפייסבוק על הוצאתו לאור של ספר שיריה שיונח על המדפים כבר בימים הקרובים. כל השירים כולם חוברו בעקבות השבת השחורה. מותר להניח שהיא לא היחידה, שיש לה מתחרים, שיאני זריזות נוספים.

לא מעטים מאתנו אכן כבר מצפים לשיר בהא הידיעה שיהיה לסמלם של אירועי האימה העכשוויים. "השירים שיהפכו לסמל ישראלי" – כך הוכרזה בערוץ 12 התחרות על הזוכה שיזכה לייצג אותנו באירוויזיון הקרוב.

אבל נראה שיעברו עוד ימים רבים עד שהאבק ישקע, התמונה תצטלל, תהיה פרספקטיבה ויבשילו שירים ראויים. המשורר נתן יונתן דיבר על "חכמת ערב מאוחרת". השיר "בתשובתו" מתייחס אל שיריו ש"אגרו חכמת ערב מאוחרת, אויר/ ומעט שמש ליום סגריר".

נראה שיעברו עוד ימים רבים עד שהאבק ישקע, התמונה תצטלל, תהיה פרספקטיבה ויבשילו שירים ראויים. המשורר נתן יונתן דיבר על "חכמת ערב מאוחרת"

ובינתיים אני מנסה, בדומה לרבים אחרים, למצוא אחיזה, אולי טיפת נחמה, בשירים איקוניים שהשאירו לנו מלחמות קודמות. השבת השחורה הזכירה לנו שאכן "תמיד אוקטובר", כשם שירו של נתן יונתן שנכתב בעקבות מלחמת יום הכיפורים ונפילת ליאור, בכורו של המשורר, בסיני, בשעות הראשונות של אותה מלחמת פתע איומה.

חמישים שנה ויום אחד מפרידים בין מועד פריצתה של המלחמה ההיא לבין הלם השבת השחורה. סיוטי ה-7 באוקטובר 2023 יתקבעו לתמיד בזיכרון, הפרטי והקולקטיבי. הנה השיר:

"תמיד אוקטובר, שתיקת קוצים ואנשים
אימת הלילה השישי
כשהשתתק השעון וחשכו הרואות
והלב חדל והטל אכל את הברזל
והברזל אכל את הדם
והאלחוט חתם מילים אחרונות בקול צרוד
פותח באש
ואחרי האש רעש ואחרי הרעש קול דממה דקה וחול
ומאז מחכים בחגור מלא בחלון – קיץ אחר
ואוקטובר ששוכח אותנו אחרי הקציר,
ואוקטובר שזוכר".

"אבל קברי הנערים יהיו תמיד רעננים", כתב נתן יונתן עוד קודם למלחמת יום הכיפורים. הנה קטע מהשיר המתחבר עכשיו בעוצמה אל הלוחמים הצעירים שנפלו בעזה ובח'אן-יונס ואל הנערים והנערות שחייהם נקטלו בטבח ההמוני במסיבת הטבע:

"היה הנער אור חתום עיניו יפות ושואלות,
ומאירות את אור חייו כליל ירח בחולות.
עם החגור והעופרת אל הדיונות בא קולו.
שתקו רעיו ככוכבים בכבות חייו הרוננים".

השבת השחורה הזכירה לנו שאכן "תמיד אוקטובר", כשם שירו של נתן יונתן שנכתב בעקבות מלחמת יום הכיפורים ונפילת ליאור, בכורו של המשורר, בסיני, בשעות הראשונות של אותה מלחמת פתע איומה

"לכל איש יש שם", כתבה זלדה (המשוררת הירושלמית הדתייה זלדה מישקובסקי). שירה הכה מוכר פורסם ב-1974. חנן יובל הלחין ושר. גם חוה אלברשטיין שרה. השיר נהייה רלוונטי מאוד מאז השבת השחורה. אפשר לקרוא אותו גם כתזכורת: אין לנו חיילים אלמונים, כביטויו של יהודה עמיחי. ביום מר וארור אחד אבדו המוני עולמות מלאים:

"לכל איש יש שם
שנתנו לו קומתו ואופן חיוכו
ונתן לו האריג

לכל איש יש שם
שנתנו לו ההרים
ונתנו לו כתליו

לכל איש יש שם
שנתנו לו המזלות
ונתנו לו שכניו

לכל יש שם
לכל איש יש שם

לכל איש יש שם
שנתנו לו חטאיו
ונתנה לו כמיהתו

לכל איש יש שם
שנתנו לו שונאיו
ונתנה לו אהבתו

לכל איש יש שם
שנתנו לו חגיו
ונתנה לו מלאכתו

לכל איש יש שם
שנתנו לו תקופות השנה ונתן לו עיוורונו

לכל איש יש שם
לכל איש יש שם

לכל איש יש שם
שנתן לו אלוהים
ונתנו לו אביו ואימו

לכל איש יש שם
שנתן לו הים
ונתן לו מותו".

בכל עת שפורצת מלחמה אני שבה וחוזרת אל השיר הבא של יהודה עמיחי, המלווה אותי כמעין ריטואל קבוע. הפעם התלבטתי האם לחזור ולצטט את השיר. כי עמיחי לא התכוון מן הסתם לאירועי אימים כמו אלו שהפכו את עולמנו בשבת השחורה. ובכל זאת נראה לי שאפשר למצוא בשיר העוצמתי קצת עידוד וחיזוקים:

"עכשיו כשהמים לוחצים בעוז
על קירות הסכרים,
עכשיו כשהחסידות הלבנות השבות,
נהפכות באמצע הרקיע ללהקות מטוסי סילון,
שוב נחוש עד כמה חזקות הצלעות,
וכמה אמיץ האוויר החם בתוך הריאות,
וכמה העזה נחוצה לאהוב בשפלה הגלויה,
כשהסכנות הגבוהות מקומרות מעל,
וכמה אהבה דרושה
למלא את הכלים הריקים.
ואת השעונים שהמשיכו למנות זמן
וכמה נשימה,
סופה של נשימה,
לשיר את שיר האביב הקטן".

"לכל איש יש שם", כתבה זלדה. השיר נהייה רלוונטי מאוד מאז השבת השחורה. אפשר לקרוא אותו גם כתזכורת: אין לנו חיילים אלמונים, כביטויו של עמיחי. ביום מר וארור אחד אבדו המוני עולמות מלאים

שיר אחד שהולידה מלחמת יום הכיפורים עשוי כנראה להתחבר אל האירועים האחרונים. אל תחושות בשדה הקרב בבוקר שאחרי, גם אל גילויי הסולידריות, הרוך והחמלה ואף אל הפתח לתקווה. זהו השיר "השכם השכם בבוקר" מאת רחל שפירא. סשה ארגוב הלחין וחוה אלברשטיין שרה. הנה בתיו הראשונים של השיר:

"השכם השכם בבוקר יצאנו לדרכנו
מלים שלא אמרנו היכונו בשתיקה.
עקבות הסערה היו בכל מקום,
ידענו שצפויה עוד דרך ארוכה

אחר-כך עלתה השמש מול עינינו הלאות
והאירה באור חדש את הקור והבדידות
וכל מי שהיה שם יכול היה לראות
כמה אותות קטנים של ידידות.

אחר כך הלכנו יחד מול השמש העולה
שהאירה את עולמו של כל איש באור חדש.
הבטחנו לעצמנו ללמוד מהתחלה
מה פשר טוב ורע, טמא או מקודש".

אימי השבת השחורה חזרו והזכירו לנו שחיינו כאן מתנהלים לפתחו של הר געש. שירו של דן אלמגור "לפתח הר הגעש" פורסם ב-1974. הוא מספר על התפרצויות געשיות חוזרות ונשנות בסיציליה, בניקרגואה או בהודו. הן משמשות כמטאפורה למצב הישראלי, אף כי המילה "ישראל" לא נזכרת בשיר שהלחין דני ליטני ושרה חוה אלברשטיין. שוב חוה המלכה. וכך השיר נפתח:

"כשאתה קורא בעיתונים
על התפרצות הר געש בסיציליה
על קבורתם של שני כפרים שלמים
בניקרגואה, בצ'ילה או בהודו:
כשאתה קורא בעיתונים
אתה שואל את עצמך מדוע?
מדוע זה שבים האיכרים
דווקא למדרונות אשר בגדו?
מדוע זה אינם נסים משם
ומחפשים מקום יותר בטוח
שבו יוכלו, סוף סוף, לחיות בשקט
אחת ולתמיד?"

שירו של דן אלמגור "לפתח הר הגעש" פורסם ב-1974. הוא מספר על התפרצויות געשיות חוזרות ונשנות בסיציליה, בניקרגואה או בהודו. הן משמשות כמטאפורה למצב הישראלי, אף כי המילה "ישראל" לא נזכרת בשיר

בתי השיר האחרונים מרמזים למצב הישראלי ואף משאירים פתח לתקווה:

"ואז פתאום – אתה מבין אותם:
את האיכר שעל הצ'ימבוראסו,
ואת האם שעל הפוג'יסאן,
ואת הילד על הווזוב.
גם הם יודעים, ודאי שבעולם
פינות שקטות יותר מהר הגעש,
ואדמה המוצקה מזו
שבו טמונים בתי אבותיהם.
גם הם יכלו, אולי, לזוז משם,
ולחפש מקום יותר בטוח,
שבו יוכלו, סוף סוף, לחיות בשקט
אחת ולתמיד.

אך הם דבקים למדרונות ההר,
ומחכים אולי, אולי מחר?
ומקווים ליום, שעוד יבוא,
שבו ההר ישקוט מזעפו.
ואז על הבזלת השחורה
איך אז יוריק הדשא ויפרח
אחת ולתמיד!"

שלומית טנא היא עיתונאית לשעבר (ב"על המשמר" ובהמשך ב"ידיעות אחרונות")..יוצאת קיבוץ. ב-1981 החלה בסיקור עיתונאי שוטף של הקיבוצים.