שנות ההתבגרות משולות לנהר שוצף שצריך לעבור בשלום מצד לצד. אהבות, שנאות, הורמונים, התבגרות מינית, בדיקת גבולות, לימודים, מבחנים – כל אלו ועוד הם בגדר מערבולות הבסיס במי הנהר. עליהן יש להוסיף עבור נערים רבים בישראל גם קשיים סוציו-אקונומיים שמחייבים יציאה לעבודה, מגורים בשכונות לא קלות, התמודדות עם קשיי עלייה ועוד אתגרים של נוער פריפריה. ואז הגיע ה-7.10.

המלחמה טלטלה את כל בני הנוער של התקופה. עבור רבים מהם זו הייתה מערבולת אחת יותר מדי. אחרי שנתיים פלוס של קורונה ועוד שנה של מאבקים פוליטיים שקרעו את החברה לגזרים, ה"לעולם אין שגרה" של הנוער הישראלי הדרדר לשפל חדש.

המלחמה טלטלה את נוער התקופה. לרבים מהם זו הייתה מערבולת אחת יותר מדי. אחרי שנתיים פלוס של קורונה ועוד שנת מאבקים פוליטיים שקרעו את החברה, ה"לעולם אין שגרה" של הנוער הישראלי הדרדר לשפל חדש

אלפי נערות ונערים בעוטף חוו על בשרם את המתקפה הברברית של חמאס ואת שעות האימה הארוכות בממ"דים, רבים איבדו קרובים וחברים יקרים, רבבות פונו מבתיהם, מאות אלפים נחשפים הרבה יותר מדי לחדשות, ובעיקר לתכנים קשים ברשתות.

כמעט חודשיים לתוך המלחמה, ע"פ הערכות שונות שפורסמו, כ-80 אחוזים מתלמידי התיכון שפונו לא מגיעים לבתיה"ס ולא מנצלים פתרונות לימודיים שונים שהוצעו להם (שר החינוך טען בראיון לגל"צ שמדובר רק בכ-50 אחוזים).

עופר זפרני, מנהל תיכון אורט דנציגר בקרית שמונה, סיפר בפייסבוק כי מתוך 30 מתלמידי י"ב שלו שפונו ונרשמו ללימודים בתיכון מיוחד שהוקם באוניברסיטת ת"א, "בפועל מגיעים בין שלושה לעשרה בכל יום, ולא תמיד אותם התלמידים". מומחי חינוך טוענים כי סכנת הנשירה המוגברת כעת כללית ולא רובצת רק לפתח המפונים.

ברור שבני הנוער זקוקים יותר מתמיד לדמויות משענת, מבוגרים משמעותיים שאינם רק הוריהם, בפרט שחלק מהאחרונים מתקשים כרגע בעצמם, אחרי שעברו חוויות קשות מנשוא.

לצד ההורים, מי שאמורים לשמש עמוד תווך אלו המורים, המחנכים והמנהלים. נשאלת השאלה אם למורים עצמם יש עכשיו את הכלים הנחוצים, האם מי שאמורים לתמוך במאות אלפי ילדים ובני נוער מקבלים בעצמם את התמיכה הראויה?

אלפי בני נוער בעוטף חוו על בשרם את המתקפה הברברית ואת שעות האימה בממ"דים, רבים איבדו קרובים ויקרים, רבבות פונו מבתיהם, מאות אלפים נחשפים מדי לחדשות ולתכנים קשים ברשתות

ממש מהשבת השחורה, מורי ישראל הוטלו לקרב בלימה חינוכי. המערכת שוב נעצרה באחת ונזרקה ללימודים מרחוק בשעה שתלמידים רבים נזקקו בעיקר להרגעה, נחמה ותיווך רגיש של הזוועה. כשהם נזקקים למסגרת שתשמור עליהם ותחזיק אותם עסוקים ופעילים, בין בלימודים ובין בפעילות למען הכלל, ובעיקר לדמויות יציבות לשאת אליהן עיניים כשנראה היה שהכל סביב מתפרק.

מורים ומנהלים בכל המדינה עמדו בקרב הזה בצורה מעוררת השתאות. מחנכים הושיטו יד רגשית יציבה לתלמידים, כשהם עצמם עוד היו שרויים בסערה; מורים במילואים צילמו סרטוני חיזוק מרגשים ומשמעותיים; מורים לנוער בסיכון לא חסכו אף ביקור בית לוודא שהמצב לא יוצא משליטה; ובתי"ס רבים היו למוקדי איסוף מהיר של ציוד ותרומות.

לצד החיילים ואנשי כוחות הביטחון כמובן וצוותי הבריאות והטיפול, גם המורים ממלאים תפקיד לאומי קריטי. עכשיו הם נדרשים לעבור לשלב הבא, "חזרה לשגרה לימודית", מבלי שצוידו בכלים מתאימים, מבלי שבאמת יש שגרה.

משרד החינוך עושה רבות לפתור צרכים בוערים שנוצרו עקב המצב. בין היתר, הוקצו משאבים לליווי רגשי, צוותים מיוחדים מפתחים מענים לרווחת צוותי ההוראה ומתקיימים מפגשי חוסן.

אך משיחות עם מורים, מטקסטים שלהם ברשתות וכפי שמשתקף בתקשורת, במקומות רבים ההכרזה על חזרה לשגרה לא מתיישבת עם המציאות, עם תחושות החרדה והכאב שעדיין מלוות תלמידים רבים וגם מורים.

לצד החיילים, אנשי כוחות הביטחון וצוותי הבריאות והטיפול, גם המורים ממלאים תפקיד לאומי קריטי. עכשיו הם נדרשים לעבור לשלב הבא, "חזרה לשגרה לימודית", מבלי שצוידו בכלים מתאימים, מבלי שבאמת יש שגרה

זה לא אומר שצריך להישאר בבית, להפך. אבל כן צריך לגבש ברגישות מענים חינוכיים מקוריים שיעזרו לבני הנוער, דווקא עכשיו, לפתח יותר תודעה מנהיגותית ואסרטיבית ופחות תודעת שורדים או ניצולים, חרף האירועים הנוראיים.

יש מקום לצמצום דרישות בירוקרטיות ולהרפות מהיצמדות למתווי לימוד ובגרויות לא מעשיים, לטובת עידוד פעיל של יוזמות המותאמות לתקופה ולצרכים, כפי שאלו מבוטאים מהשטח.

הרצון בשגרה מבורך, אבל כדי להתקדם למימושו על המשרד לייצר ככל הניתן ודאות לצוותים, ולגזור מטרות ויעדים משתנים: מה נכון עבור תלמידים שפונו מהעוטף ומהצפון וכבר חודשיים עקורים בכוח, מהן הציפיות מתלמידים בקו ה-40 ק"מ ומה רלוונטי עבור שאר האזורים בשנה המשובשת הזו.

בעיקר צריך המשרד לגבש מדיניות גמישה של הגדרות ומינונים לאופי הלימודים כעת: כמה חינוכי-ערכי, כמה רגשי-חברתי וכמה לימודים פרופר. מצוידים במפת דרכים כזו, אפשר לגשת גם לבגרויות בצורה מפוכחת.

יש לא מעט קהילות חינוך, שעם כל הרצון, יתקשו מאוד לשמר שגרת בגרויות בכיתות י"א-י"ב, בשל קשיים אובייקטיביים ורגשיים שלא ניתן לפתור בסד הזמן הקיים. לא תהיה תוחלת להתעקשות, חוץ מלחץ מיותר על תלמידים ומורים.

בעיקר צריך המשרד לגבש מדיניות גמישה של הגדרות ומינונים לאופי הלימודים כעת: כמה חינוכי-ערכי, כמה רגשי-חברתי וכמה לימודים פרופר. מצוידים במפת דרכים כזו, אפשר לגשת גם לבגרויות בצורה מפוכחת

מנגד עולים רעיונות מקוריים כשילוב תלמידי שמינית בעבודות נצרכות מאוד, חקלאות למשל, והסתמכות על ציונים שהתקבלו כבר, כדי לוודא שוויתור על בחינות לא יפגע בתלמידים. כך יתממשו יחד ערך חינוכי ותועלת פרקטית: שימור נערים במסגרת בכל מחיר.

יש גם רעיונות אחרים, צריך רק להעז ולא להתקבע, ובעיקר לספק תשובות טובות למורים, ולא להותיר אותם לפעול מול אי ודאות וכאוס רק ע"פ חוש. חשוב לזכור, המורים בתוך עמם חיים. יש מהם ששרדו את המתקפה ופונו מבתיהם, אחרים מחסירים לילות שינה בזמן שיקיריהם נלחמים בחזית. לא צריך להוסיף על כל זה. בכלל, מן הראוי שמשרד החינוך ייזום פתיחת כמה מרכזי חוסן ייעודיים למורים.

יש בישראל אנשי חינוך יצירתיים, מעולים ומחויבים. יש להם כנפיים, צריך רק לאפשר להם להפיח בהן תנועה. ההבדל בין משבר מצמית למשבר מצמיח הוא ביכולת לייצר סיפור של מסוגלות מהמשבר.

רק המורים מסוגלים לייצר עבור מאות אלפי תלמידים סיפור של מסוגלות ועשייה, לגרום שבעתיד יסתכלו האחרונים על התקופה הזו כמכוננת גם בגלל שהם עצמם לקחו חלק קונסטרוקטיבי בהתמודדות עם האתגר הלאומי הכביר, והיו בסופו של דבר לא רק חלק מהבעיה אלא בעיקר חלק מהתשובה.

יש בישראל אנשי חינוך יצירתיים, מעולים ומחויבים. יש להם כנפיים, צריך רק לאפשר להם להפיח בהן תנועה. ההבדל בין משבר מצמית למשבר מצמיח הוא ביכולת לייצר סיפור של מסוגלות מהמשבר

זו העת להשיב רוח במורים ולתת בידם כלים להוביל חברה, לא להשתרך אחרי המאורעות. תנו למורים אפודים קרמיים חינוכיים.

תומר סמרקנדי הוא מנכ"ל "דרך כפר יוזמות חינוך", הפועלת לשינוי פני החברה באמצעות חינוך מעצים לאוכלוסיות מוחלשות. העמותה מלווה ומנחה עשרות קהילות חינוך ומכינות קד"צ בפריפריה (צילום: ליאת מנדל)