1
יער שוקדה, שממוקם מעברו השני של כביש 232 מול קיבוץ בארי, כנראה לא היה זוכה להגדרה "יער" בשום מדינה עם מכסת גשמים שמכבדת את עצמה. בשנות ה-50 קק"ל נטעה שם, בלב מישורי הלס של מערב הנגב, אקליפטוסים ואורנים, שמספקים לציבור מעט צל ותנאים לבילוי משפחתי. אולי "חורשה קהילתית" יהיה כינוי הולם יותר.
כמו כל האזור, גם הנוף של היער נראה שונה עכשיו. במתחם מתקני השעשועים, מתחת למגלשות, נטועים אוהלים קטנים של חיילי היחידה שהתמקמה שם. בפאתי אחת מחלקות היער יושב חייל על כיסא. כעת זו הכניסה הרשמית לסוללת תותחנים ששוכנת בלב שדה גדול שבימים רגועים יותר מצמיח גידולים חקלאיים.
בהנחה ובתקווה שימים רגועים יותר אכן יגיעו לאזור הזה, השאלה הגדולה היא איך הם יראו. עדית אורלב ויותם אביזוהר, אנשי החברה להגנת הטבע שאיתם סיירתי במקום, מודאגים. שניהם תושבי העוטף, שניהם מפונים בימים אלה עם ילדיהם ליישובים מרוחקים בנגב ובעמק יזרעאל.
"השטחים הפתוחים בנגב המערבי עברו הרס רציני", אומרת אורלב, "נסללו והורחבו דרכים לטובת הטנקים והכלים הצבאיים הכבדים, נבנו מגננים וסוללות, כל האזור מלא פילים לבנים כאלה שיהיה צריך לטפל בהם ביום שאחרי. זה משפיע על הזרימה והניקוז של מי הגשמים במרחב, על שדות חקלאיים, על מסלולי טיול ושבילי אופניים.
"כל האזור מלא פילים לבנים כאלה שיהיה צריך לטפל בהם ביום שאחרי. זה משפיע על הזרימה והניקוז של מי הגשמים במרחב, על שדות חקלאיים, על מסלולי טיול ושבילי אופניים"
"כשיגיע הרגע לשקם את כל זה, יצטרכו לבדוק מה טוב לאנשים שגרים כאן, איך הם רוצים שחייהם יראו. לא לבוא מבחוץ ולהנחית עליהם פרויקטים של 'פיתוח'".
סמוך לכניסה לקיבוץ בארי יש מסלול מאולתר מצמיגים למכוניות צעצוע. לונה פארק, גרסת העוטף. כעת המקום עומד שומם, אפוף אבק מענני החול שמעלים גלגלי ההאמרים שנכנסים ויוצאים מעזה.
סמוך לכניסה לקיבוץ בארי יש מסלול מאולתר מצמיגים למכוניות צעצוע. לונה פארק, גרסת העוטף. כעת המקום עומד שומם, אפוף אבק מענני החול שמעלים גלגלי ההאמרים שנכנסים ויוצאים מעזה
מאחורי הקיבוץ משתרע יער בארי עם סינגל האופניים המפורסם שלו. יש לא מעט תושבים שהמרחבים, הטבע, שבילי האופניים, הם הסיבה שבגללה בחרו לגור באזור ונאחזו בו בציפורניים בין סבב לסבב. היכולת לשמור בשלב השיקום על האיזונים העדינים בין טבע, חקלאות, בנייה ופיתוח היא מפתח לכך שהם ירצו לחזור.
כרגע נראה שלכולם יש כוונות טובות. במנהלת תקומה התקבצו לא מעט אנשי מקצוע ראויים עם ניסיון בשירות הציבורי והממשלתי, והחלטת הממשלה שהתקבלה בשבוע שעבר על שיקום חבל תקומה (שם שמקומם חלק מהתושבים) כוללת התייחסות ראויה לסוגיות סביבתיות.
אבל בחברה להגנת הטבע למודי ניסיון מכדי להיות רגועים. אורלב הצטרפה לחברה רק לפני מספר חודשים, אחרי שבשנים האחרונות עבדה במשרד להגנת הסביבה וייצגה אותו במוסדות התכנון. היא ראתה מקרוב איך לא פעם מתקבלות החלטות שרירותיות, לפעמים פשוט משום שכל גוף פועל לפי הייעוד שלו מבלי לראות את התמונה הכוללת, ובעיקר מבלי לראות את הצרכים של התושבים.
בדיון שנערך במועצה הארצית בעיצומה של המלחמה היא אמרה דברים נוקבים, כמתכננת וכתושבת העוטף, נגד התוכנית להקמת היישוב החדש חנון בין קיבוץ סעד לנתיבות. "אצלנו לא יהיה בית ספר עד סוף השנה והדברים לא יחזור להיות כפי שהיו", אמרה, "אז לקבל החלטה שמקימים פה יישוב לפני שמסתכלים על כל המרחב הזה מחדש, בלי להבין מה המשמעות של זה?"
"אצלנו לא יהיה בית ספר עד סוף השנה והדברים לא יחזור להיות כפי שהיו, אז לקבל החלטה שמקימים פה יישוב לפני שמסתכלים על כל המרחב הזה מחדש, בלי להבין מה המשמעות של זה?"
דבריה נרשמו בפרוטוקול, אבל ההחלטה להקים את היישוב התקבלה ברוב קולות. מסתמן, אגב, ששמו של היישוב המיועד יוחלף לאופיר, על שם אופיר ליבשטיין, ראש מועצת שער הנגב שנרצח בבוקר שבעה באוקטובר.
"השיקום של העוטף חייב להיות מוטה טבע וקהילה, טבע וקהילה", משנן עמיר בלבן, ראש תחום טבע עירוני בחברה להגנת הטבע שנמצא בימים אלה בשירות מילואים באזור.
בחברה להגנת הטבע מרוצים מהמחויבות לשיקום הסביבתי של העוטף שמפגינים השרה להגנת הסביבה עידית סילמן ואנשיה, אבל מוטרדים מכך שבהחלטת הממשלה לא מוזכר – לצד אינספור אזכורים של המילה "פיתוח" – גם הצורך בשימור של הטבע והשטחים הפתוחים.
גם הצעות לכאורה ירוקות שהועלו – כמו הפיכת מערב הנגב לאסם האנרגיה הסולארית של ישראל – צריכות להיבחן בזהירות: בכלל לא בטוח שלכסות את כל האזור בפאנלים פוטו-וולטאיים זה רעיון טוב.
"ההבדל בין קיבוצים עם קהילה חזקה וגדולה כמו בארי, לקיבוצים קטנים כמו סופה ונחל עוז", אומרת אורלב, "היא היכולת לקבל החלטות על עצמם ולא לאפשר החלטות שמונחתות עליהם מבחוץ ולא מתוך הקהילה. אני חוששת שלקיבוצים הקטנים יותר יהיה קושי לעמוד בפני כל מני יוזמות בעייתיות שיגיעו מלמעלה".
"קיבוצים עם קהילה חזקה וגדולה כמו בארי יכולים לקבל החלטות על עצמם. אני חוששת שלקיבוצים הקטנים יותר יהיה קושי לעמוד בפני כל מני יוזמות בעייתיות שיגיעו מלמעלה"
את השלכות תפיסת הפיתוח המפוקפקת של מוסדות השלטון בישראל אפשר לראות ממרום גבעת כורכר יפה שמתרוממת בפאתי שדרות, מול נוף הרצועה אפוף העשן.
במהלך הטיפוס לכיוון הפסגה, כורזים הרמקולים בעיר הנטושה "צבע אדום". אנחנו נשכבים ומתבוננים ביירוט שמתרחש מעלינו. מראש הגבעה יש תצפית על השכונות החדשות של שדרות שממשיכות להיבנות במרץ גם תוך כדי המלחמה.
השכונות החדשות נושאות שמות מלבבים כמו M9, ובתכנון גםM10 ו-M11. ערב המלחמה שדרות הייתה בתנופת פיתוח מרשימה, השאלה מי ירצה עכשיו לקנות דירה עם נוף לבית חאנון.
בינתיים הבנייה הזו קורעת את מעט השטחים הפתוחים שנותרו בין שדרות לקיבוצים הסמוכים, כמו אור הנר. לפחות שכונה אחת היא של צמודי-קרקע רחבי ידיים – כלומר המון בטון ושטח בנוי לכל בית על חשבון מרחבי הנגב. אם זו הייתה הפרשנות למושג פיתוח לפני 7 באוקטובר, יש סיבה לחשוש שזה לא ישתנה גם בשש אחרי המלחמה.
2
גיוס, ציוד והאכלה של מאות אלפי חיילים הם אירוע לוגיסטי עצום, שגם אם הוא מנוהל היטב, הבזבוז כמעט מובנה לתוכו.
זה גם עניין של סנכרון ותיאום: לא פעם בנקודת קצה אחת של הצבא יש עודפים עצומים, בעוד בנקודה אחרת קיימים חוסרים בלתי נסבלים. וגם זה, לפחות בהיקף מסוים, כנראה בלתי נמנע.
לא פעם בנקודת קצה אחת של הצבא יש עודפים עצומים, בעוד בנקודה אחרת קיימים חוסרים בלתי נסבלים. וגם זה, לפחות בהיקף מסוים, כנראה בלתי נמנע
האילוצים ברורים, אבל לנוכח מה שקורה עם האוכל במלחמה הזו, הלב פשוט נחמץ. צה"ל מספק לחיילים בשטח (שמחוץ לעזה) חמגשיות שאמורות לכסות את הצרכים הבסיסיים, אבל בכל מקום שבו הם יכולים – החיילים מעדיפים להצטייד עצמאית ולדלג על המנה הצבאית. בנוסף, ישנם המשלוחים הנדיבים שמגיעים כתרומה מבשלנים וסתם אזרחים רחבי לב.
![חיילי צה"ל ברמת הגולן מקבלים מנות אוכל ממסעדות ואזרחים, 24 באוקטובר 2023 (צילום: מיכאל גלעדי/פלאש90)](https://static.zman.co.il/www/uploads/2023/12/F231024MG32-1024x640.jpg "חיילי צה"ל ברמת הגולן מקבלים מנות אוכל ממסעדות ואזרחים, 24 באוקטובר 2023 (צילום: מיכאל גלעדי/פלאש90)")
התוצאה הבלתי נמנעת – כמויות עצומות של מזון מיותר בבסיסים מסוימים, בעוד במרחק כמה דקות נסיעה מהם יושבים חיילים שמשוועים לאספקה, ובמקרים רבים אין מי שיחבר בין נקודה א' לנקודה ב'.
נראה שבכמויות האוכל שנזרקות במחנות צה"ל באופן יומיומי אפשר היה להאכיל את כל העניים בישראל. זה לא כלכלי וכמובן מאוד לא סביבתי.
היטיב לתאר את המצב איש מילואים אנונימי שהעלה פוסט לפייסבוק שבו כתב:
"אני לא צריך להתחיל להרחיב על גודל והיקף הבזבוז כשמדובר על כ-300 אלף מגויסים, אז אדבר פרקטית ועניינית: אנחנו נמצאים ליד אחד מיישובי העוטף. הביאו לפה היום ארבעה קרטונים של חמגשיות בשריות, שניצל/עוף/שווארמה עם אורז וירק מבושל. אף אחד לא נגע בזה והכל נמצא פה. ארבעה קרטונים, עדיין סגורים מהמפעל. בכל אחד מהם להערכתי 40-50 חמגשיות. הכול ילך לפח מחר כמות שהוא.
אני כבר לא עומד בכאב הלב הזה וזה רק על קצה קצהו של המזלג. החלטתי לעשות מהלך. אני מחפש מישהו אכפתי שלא ינפנף אותי ויגיד 'במה אתם מתעסקים עכשיו, יש מלחמה'. מישהו שיגשר על הפער ויעשה את מה שהצבא לא עושה.
הבזבוז שאתם רואים פה כרגע הוא רק דוגמה קצת קיצונית, אבל בכל יום נזרקות פה עשרות רבות של חמגשיות. ואני כבר לא מדבר על שאר הדברים – פירות וירקות שכמעט אף אחד לא נוגע בהם, כמויות אסטרונומיות של ופלים שהצבא מספק ולא נגעו בהם כי מחפשים דברים טעימים יותר, ערימות של טחינה גולמית במארזים אישיים, ועוד ועוד. הצבא חייב להתחיל להיות אכפתי לדבר הזה ולחשב מסלול מחדש בכל הנוגע לאספקת מזון".
הפוסט גרר תגובות רבות, הצעות ורעיונות, כולל תגובות של בני משפחה שקרוביהם משרתים במקומות אחרים ונאלצים להסתפק ימים שלמים בתפריט שכולל כריכים בלבד.
לרגע היה נדמה שמשהו יזוז, אבל למחרת המילואימניק המתוסכל עדכן:
"אני לא רוצה לבאס, אבל חשוב לי לעדכן כדי שאנשים יבינו את התמונה – עם כל הרצון הטוב, לא קיבלתי מענה, וקרטונים סגורים עם החמגשיות כבר הושלכו לאשפה. הלב כואב יותר כל יום מהדברים האלה".
3
מרכז טאוב פרסם מחקר שבחן את ההשלכות הסביבתיות של המלחמה ושלא במפתיע, הן רבות ורעות. אבל בתחום אחד המלחמה דווקא תרמה לבריאות הציבור, ולו תרומה זמנית: זיהום אוויר מתחבורה.
מתברר שבשבוע הראשון למלחמה נחתך זיהום האוויר הממוצע בערי ישראל בכ-50%. הפרמטר שנבחר לבדוק זאת הוא חנקן דו חמצני (NO2) שנפלט מכלי רכב. מבדיקה של מכשירי הניטור בכמה צירי תנועה מרכזיים בארץ, עולה שהממוצע הארצי של ריכוז החנקן הדו-חמצני באוויר ירד מכ-20 חלקים למיליארד בימי שיגרה ל-11 חלקים למיליארד בין 7 ל-14 באוקטובר.
בשבוע הראשון למלחמה נחתך זיהום האוויר הממוצע בערי ישראל בכ-50%. מבדיקה של מכשירי הניטור בכמה צירי תנועה מרכזיים בארץ, עולה שהממוצע ירד מכ-20 חלקים למיליארד בימי שיגרה ל-11 חלקים למיליארד
הנתונים שנבדקו מתייחסים לשדרות העצמאות בחיפה, רחוב בר אילן בירושלים, רחוב ז'בוטינסקי בפתח תקווה, בני ברק (על כביש גהה) ושכונה ו' בבאר שבע.
בחלק מהכבישים הראשיים הללו הזיהום נוסק בימי שגרה הרבה מעבר לממוצע הארצי, ומגיע גם ל-70 חלקים למיליאד (למשל בעיר התחתית בחיפה בשבוע שקדם למלחמה). המשותף לכולם: צניחה חדה בזיהום בשבוע הראשון למלחמה, וחזרה כמעט מלאה לשגרה ולזיהום בשבוע השלישי למלחמה (החל מ-21 באוקטובר).
למעשה, מה שקרה בשבוע השלישי למלחמה זה אפילו דבר גרוע יותר: התחבורה הציבורית עדיין לא חזרה לתפקוד מלא, והאוטובוסים והרכבות הוחלפו בלית ברירה ברכבים פרטיים שמילאו במהירות את הוואקום. את התוצאות ישראלים רבים הרגישו בפקקים – ובעיקר נשמו מלוא הריאות.
מה שקרה בשבוע השלישי למלחמה זה אפילו דבר גרוע יותר: התחבורה הציבורית עדיין לא חזרה לתפקוד מלא, והאוטובוסים והרכבות הוחלפו בלית ברירה ברכבים פרטיים שמילאו במהירות את הוואקום
אם יש כאלה שיכולים לשאוב אופטימיות מממצאי הדוח, הם תושבי כרמיאל: לפני המלחמה, במהלכה ואחריה – הם נושמים אוויר נקי הרבה יותר מישראלים בשאר חלקי הארץ.
גרף הזיהום של כרמיאל עומד באופן קבוע על חלקים בודדים למיליארד, הוא לא ירד לכבוד המלחמה וגם לא עלה בעקבותיה. אם נעמי שמר הייתה כותבת היום את השורה "אוויר הרים צלול כיין", אפשר היה לייחס אותה לכרמיאל, לא לירושלים.
4
התמונה המדהימה של השבוע צולמה סמוך לחדרה וכביש 4 (תל אביב-חיפה הישן). בפעילות משותפת של המשטרה הירוקה, משטרת ישראל ואיגוד ערים לסביבה שרון-כרמל נתפס חשוד בהשלכת אלפי הצמיגים בשטח.
צמיגים שזרוקים זמן רב בשטח הם מפגע רב ממדי: במקרה הטוב הם מתפרקים בהדרגה ומשגרים שלל חומרים רעילים לחלחל לקרקע ולמי התהום, ובמקרה הרע עולים באש ומשחררים עשן שחור ורעיל לכל עבר. בעודם ממתינים לגורלם הם אוגרים מי גשמים והופכים למדגרת יתושים.
צמיגים שזרוקים זמן רב בשטח הם מפגע רב ממדי: במקרה הטוב הם מתפרקים בהדרגה ומשגרים שלל חומרים רעילים לחלחל לקרקע ולמי התהום, ובמקרה הרע עולים באש ומשחררים עשן שחור ורעיל לכל עבר
הלכידה של העבריין כמובן משמחת, אבל אי אפשר להימנע מהתהייה איך ייתכן שבלב הארץ, ליד עיר גדולה ובסמוך לכביש ראשי, מושלכים אלפי צמיגים במשך תקופה ארוכה בלי שאיש רואה או מונע ומגיעים לממדים של הר קטן.
המזהם יצטרך להסביר את מעשיו לבית המשפט, אבל רשויות אכיפת החוק צריכות להסביר לציבור איך הגענו למצב שנראה בצילום הזה.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם