ניפוץ מיתוסים ידוע כאחד מהתחביבים האהובים על היסטוריונים וחוקרים.
אתגר ניפוץ המיתוס מהווה שבירת מוסכמות שעליהן נבנו תילי סיפורים. מיתוס כזה ממגנט אליו גם גיבורים רבים וכמובן אגדות אורבניות, שניפוצן עשוי לסדר לחוקר מסלול כניסה מהיר לאוטוסטרדה של ההיסטוריה.
פיוטר נזארוק הוא היסטוריון חוקר בלובלין. הוא חוקר את תולדות הקהילה היהודית של לובלין "ירושלים דפולין", מאות שנים של נוכחות יהודית בפולין עד לחיסולה על ידי הצורר הנאצי לפני יותר מ-80 שנה.
פיוטר הוא חוקר עקשן. אילו היה עובר לסדר היום, היה בוודאי שוקע בתוך אותן אגדות אורבניות שעוטפות את המיסטיקה היהודית של לובלין וכאלה לא חסרות.
אגדה אחת כזאת היא הסיפור הידוע על מה שעלה בגורלה של הספרייה בישיבת חכמי לובלין.
פיוטר הוא חוקר עקשן. אחרת היה ודאי שוקע באותן אגדות אורבניות שעוטפות את המיסטיקה היהודית של לובלין, וכאלה לא חסרות. אגדה אחת כזאת היא הסיפור הידוע על גורל הספרייה בישיבת חכמי לובלין
למעשה, אין תלמיד חכם אחד שלא גדל על אותו סיפור שובר לב על הגרמנים שהגיעו ללובלין ומיד שמו פעמיהם לכיוון ישיבת חכמי לובלין. שם הם אסרו את תלמידי הישיבה והורו להם לקבץ את כל הספרים ברחבת בניין הישיבה המפואר.
בעוד הספרים הולכים ונערמים, העלו הגרמנים את הספרים באש כדי לכלותם, ממש כפי שעשה הצורר הגרמני האכזר במקומות אחרים בגרמניה ופולין מאז ליל הבדולח ועד לתום השואה.
"הייתה זו גאווה לנו להחריב את האקדמיה התלמודית הזאת, שהייתה הנודעת בגודלה בפולין. השלכנו החוצה את הספרים הקדושים של היהודים והצתנו אותם. במשך 20 שעות שלמות השתוללו הלהבות. יהודי לובלין עמדו מסביב ובכו. לאירוע הוזמנה תזמורת צבאית כדי שהצלילים העליזים יחרישו את יללת היהודים".
ציטוט זה פורסם בארץ בעיתון "הצופה", ביטאון ארגון "המזרחי" בישראל. המקור כפי שצוין ב"הצופה", הוא ביטאון הנוער הגרמני "דויטשה יוגענד צייטונג" (ביטאון הנוער הגרמני) שבגרמניה. פרסומים רבים נוספים ובהם דברי הספד עלו בארץ ישראל האבלה בעקבות פרסום זה. "גווילין וספרים נשרפים ואותיות פורחות באוויר", קוננו בישוב היהודי בארץ.
אלא שמציאות לחוד ומעשיה לחוד. פיוטר נזארוק עמל רבות ולא מצא שום עדות לקיומו של ביטאון גרמני זה. ביטאון שגם הוא פרח באוויר כלא היה, היה הטריגר שהצית בו את האש להמשיך ולחקור.
"גווילין וספרים נשרפים ואותיות פורחות באוויר", קוננו בישוב היהודי בארץ. אלא שמציאות לחוד ומעשיה לחוד. נזארוק עמל רבות ולא מצא עדות לקיומו של ביטאון גרמני זה, שגם הוא פרח באוויר כלא היה
ככל שהוא העמיק במחקר שלו, התברר לנזארוק שספרי הספרייה – כל עשרות אלפי הכותרים שהיו בה, נבזזו על ידי הצורר הגרמני ולא נשרפו, בעיקר כדי לשמור על יוקרתה של הספרייה והספרים בה.
עם הגעתם של הגרמנים ללובלין הם לקחו את אחד מתלמידיו של הרב מאיר שפירא שייסד את הישיבה, והושיבו אותו לקטלג את כל הספרים מחדש. הספרים הושמו בארגזי מטען והועברו למחסנים במקומות שונים. חלקם הועבר לוורשה, חלק לברלין ולפראג וחלק לא נמצא עד היום. אגב, אותו מקטלג לא זכה לראות את הרשימה במלואה. באחד הימים הוא נרצח במחנה המוות מיידנק הסמוך ללובלין.
עם תום המלחמה, הועברו מרבית הספרים לספריה בוורשה. מרביתם של הספרים ששרדו, הועברו לידי המכון היהודי של ורשה (ה"ז'יך") ולידיים נוספות, ומאז ככל הנראה הם מאוחסנים שם, או שמא מטיילים בעולם.
בתקופה שלאחר המלחמה התגלו ספרים רבים מפוזרים ברחבי אירופה. אספנים רבים החלו לסחור בספרים אלה וערכם רק הלך ועלה. עותקים נדירים מהספרייה – כשהם חתומים בידי מחבריהם או בעלי ייחוס כזה או אחר, יכולים להגיע לאלפי דולרים והם חביבים על אספני יודאיקה כמטבע עובר סוחר.
לאחר המלחמה התגלו ספרים רבים מפוזרים ברחבי אירופה. אספנים סחרו בהם וערכם עלה. עותקים נדירים מהספרייה – חתומים בידי מחבריהם או בעלי ייחוס, יכולים להגיע לאלפי דולרים וחביבים על אספני יודאיקה
ברמה האישית, אני יכול להגיד שסיפורה של הספרייה ריתק אותי באופן מיוחד. מצד אחד, כולנו משלימים עם האגדה האורבנית לפיה הגרמנים שרפו את הספרייה על תכולתה. זה משתלב יפה עם מעשיהם האכזריים ועם האמרה הידועה "במקום שבו נשרפים ספרים, ישרפו גם אנשים". אולם כחוקר, אני מחויב לחקר האמת וגילוי שלה.
דבר נוסף שלא נתן לי מנוח היה העובדה, שלמעשה אספנים רבים מתעשרים מרכוש שנבזז בעיצומו של פשע מלחמה. הטענה "הגונב מגנב פטור" לא תופסת כאן, אלא היא אף נותנת גושפנקה לשיתוף פעולה עם האויב השפל והאכזר, שעשה הכל כדי למחוק את זכר העם היהודי מעל פני האדמה. מי במחנות ההשמדה ומי בניסיון למחוק את המורשת היהודית. לכן גמלה בליבי החלטה כי ספרים אלה צריכים לחזור למקומם הטבעי, לספריית ישיבת חכמי לובלין. זו לא רק "השבת אבדה" אלא מדובר בעשיית צדק. אבל איך עושים את זה?
ישיבת חכמי לובלין של היום לא באמת קיימת. בבניין הישיבה שנגאל לפני שנים על ידי התורם הישראלי מוטי זוסר ז"ל, קיים היום בית מלון בבעלות הקהילה היהודית של ורשה, שאינה מגלה להיטות יתר לשמר את ההיסטוריה היהודית של המקום. מלבד אולם בית הכנסת ששוחזר מחדש, ושלט "ספרייה", הספרייה באמת לא קיימת. לצד הסטטוס העצוב הזה, עדיין לא מאוחר להחזיר עטרה ליושנה.
לאחר כמה שיחות עם החוקר נזארוק, שאלתי אותו: "מה דעתך שאנסה להחזיר כמה ספרים לספרייה?". פיוטר לא ענה. מהצד השני של הטלפון ניתן היה לשמוע איך הלסת שלו נשמטת כשהוא לא מאמין למשמע אוזניו. מיהו המטורלל שמחזיר ספרים, שהם מצרך נדיר אצל כל אספן יודאיקה טיפוסי? אבל אני התעקשתי והודעתי בפשטות: "בכוונתי להחזיר ספרים לספריה, ומבחינתי זו עשיית צדק".
ידעתי שאספנים מתעשרים מרכוש שנבזז בעיצומו של פשע מלחמה, וגמלה בליבי החלטה כי הספרים יחזרו למקומם הטבעי, לספריית ישיבת חכמי לובלין. זו לא רק "השבת אבדה" אלא עשיית צדק. אבל איך עושים את זה?
מאז אותה שיחה מצאתי לי תחביב חדש: לצוד ספרים וכותרים שהיו בספריית חכמי לובלין.
לאחרונה ביקרתי בלובלין יחד עם משלחת עיתונאים שהגיעה לראות את לובלין לרגל חידוש קווי הטיסות של סאן דור מבית אל-על לפולין. המסע היה בנוי על בסיס "חידוש הנוכחות היהודית בפולין". אבל איש מהנוכחים לא ידע מה מצפה לו.
כשהגענו לבניין הישיבה בלובלין, לקחתי אותם מייד לקומה העליונה, קומת הספרייה ושם שלפתי את הספרים ובהתרגשות סיפרתי להם איך גדלנו כולנו על סיפור הילדים "יוסף מוקיר שבת". סיפרתי איך מבחינתי, השבת הספרים למקומם הטבעי והמקורי היא המשך הסיפור והמשך של מצוות השבת אבדה.
ניתן לדמיין את ההתרגשות שהייתה באוויר. לא כל יום חוזרים ספרים אלה למקומם הטבעי, מקום שנלקחו ממנו לפני שמונים שנה. לא כל יום נעשה בעולם שלנו צדק.
בימים הקרובים שלושת הספרים הללו יעברו תהליך של שימור מפני מזיקים ונזקי הזמן, ולאחר מכן הם יעברו לאחסנה מיוחדת בתצוגה שתוקם לכבוד הספרים, כדי שכולם יוכלו להנות ולחזות בניצני הספרים שחוזרים למקומם הטבעי.
אז זו גם ההזדמנות לפנות לקהל הקוראים, אם יש לכם ספרים שמתהדרים בחותמת של ספריית חכמי לובלין, או אם אתם יודעים על מישהו שיש לו, ספרו לי.
הספרים האלה נשדדו ונגנבו והם צריכים לחזור למקומם הטבעי.
זו גם ההזדמנות לפנות לקהל הקוראים – אם יש לכם ספרים שמתהדרים בחותמת ספריית חכמי לובלין, או אם אתם יודעים על מישהו שיש לו, ספרו לי. הספרים האלה נשדדו ונגנבו והם צריכים לחזור למקומם הטבעי
צעד קטן, צדק גדול.
מאיר בולקה חוקר ומגלה בשנים האחרונות את מזרח אירופה ובמיוחד את פולין. כבר 10 שנים על הקו בין פולין לישראל ועדיין לא גילה אפילו 10% מהסיפורים של יהדות אירופה לפני השואה ולאחריה. הופך כל אבן, מאתר כל פיסת מידע ומנסה להוציא את האמת לאור, גם אם היא כואבת. במסגרת עיסוקו פועל לשימור המורשת היהודית ועוסק בשימור אתרי מורשת יהודיים. לעיתים גם נאבק באנטישמיות, בעיקר זו הדיגיטלית.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם