הטיעון המוסרי צריך להספיק

אורית סטרוק ובצלאל סמוטריץ' בכנסת (צילום: Olivier Fitoussi/Flash90)
Olivier Fitoussi/Flash90
אורית סטרוק ובצלאל סמוטריץ' בכנסת

כששומעים את 2 אנשי המוסר שמונו לשר אוצר ושר ביטחון לאומי, בצלאל סמוטריץ' ואיתמר בן גביר, מדברים על עידוד הגירה מעזה, צריך לזכור שלא תהיה הגירה המונית מרצון. מדובר בדיבור על טרנספר בכפייה. טיהור אתני.

אז כששומעים את 2 אנשי האפרטהייד והטרנספר שקיבלו תפקידים קיומיים מהנאשם וחוללו חורבן עצום ממדים – צריך להגיד רק:

טיהור אתני הוא פשע בזוי נגד האנושות.

אבל מיד נאלצים להוסיף: זה גם לא אפשרי ויהפוך אותנו למוחרמים בעולם. כי הטענה המוסרית אינה מספיקה עוד.

כששומעים את אנשי האפרטהייד והטרנספר – צריך להגיד: טיהור אתני הוא פשע נגד האנושות. אבל נאלצים להוסיף: זה גם לא אפשרי ויהפוך אותנו למוחרמים בעולם, כי הטענה המוסרית לא מספיקה עוד

כששומעים את השר לענייני עמיחי אליהו או את הפרשן לענייני צבי יחזקאלי, או את ח"כ צבי סוכות שקורא "לכבוש, לספח, להחריב" וגם "לחלק מגרשים" בעזה, או את ח"כ משה סעדה אומר שצריך להשמיד את כל העזתים – צריך להגיד רק:

רצח עם הוא הנורא מכל. זוועה אסורה אבסולוטית.

אבל מיד נאלצים להוסיף: זה גם לא אפשרי ויהפוך אותנו למוקצים בעולם. כי הטענה המוסרית אינה מספיקה עוד.

כששומעים את השרה לענייני אורית סטרוק קוראת לכונן התיישבות יהודית בעזה, צריך להגיד רק:

כינון משטר אפרטהייד מחודש ברצועה הוא פשע בזוי.

אבל מיד נאלצים להוסיף: זה גם לא אפשרי ויהפוך אותנו למוקצים בעולם. כי הטענה המוסרית אינה מספיקה עוד.

כשרואים את הילדים ההרוגים והנשים המתות והקשישים המתים והפעוטות המתים והתינוקות המתים בהמוניהם בעזה (בעצם: רק שומעים על כך אצלנו כי ערוצי השידור שלנו מצנזרים את עצמם ולא מעלים את תמונות הזוועה), צריך להגיד רק:

אסור לקבל זאת. צריך להפסיק זאת מיד.

אבל מיד נאלצים להוסיף: זה גם מחולל חורבן תדמיתי בעל השלכות ארוכות טווח. כי הטענה המוסרית אינה מספיקה עוד.

כששומעים התבטאויות שרים, ח"כים ופרשנים, צריך להגיד רק: רצח עם הוא זוועה אסורה אבסולוטית. אבל מיד נאלצים להוסיף: זה גם לא אפשרי ויהפוך אותנו למוקצים בעולם. כי הטענה המוסרית אינה מספיקה עוד

כשרואים את הקטסטרופה ההומניטרית ברצועה, צריך להגיד רק:

אסור לקבל זאת. אסור. יש למנוע זאת.

אבל מיד נאלצים להוסיף: התפרצות המחלות תגיע גם לחיילינו ואזרחינו. כי הטענה המוסרית אינה מספיקה עוד.

כשרואים את חטופינו הגוועים בייסורים בלתי נתפסים (וגם אותם כמעט שאיננו רואים), צריך להגיד רק:

אסור לקבל זאת. שחרורם המיידי הוא הדבר הבהול והקיומי ביותר.

אבל מיד נאלצים להוסיף: יהיה מחיר נורא לחוסן הלאומי אם נמשיך להפקירם. כי הטענה המוסרית אינה מספיקה עוד.

כשרואים מטומטמים שקוראים לרצח עם של יהודים בהפגנות במדינות אחרות וכשרואים מטומטמים שקוראים לרצח עם של הפלסטינים במדינה לא אחרת, צריך להגיד רק:

תסתמו את הפה.

אבל מיד נאלצים להוסיף משהו על פרקטיות או אינטרסים. כי הטענה המוסרית אינה מספיקה עוד.

וכך גם לגבי תגובתנו לאורך שנת הבלהות שחלפה לרצח ההמוני של האזרחים הערבים לנגד עיני השר לחוסר ביטחון לאומי (לא אמרנו רק שזו הפקרה אסורה אבסולוטית אלא גם ש"זה יזלוג ליהודים!") וכך גם לגבי התעללות סוהרים בעצורים פלסטינים (איננו אומרים רק שזוהי זוועה אבסולוטית אלא מוסיפים גם ש"בעזה יתעללו בחטופינו") וכך גם לגבי גילויי הבנה במוקדים אקדמיים מבישים בעולם לשחיטה ההמונית בנוסח דעא"ש של 7 באוקטובר ברחבי הנגב המערבי ("הטבח מוצדק כי הם תחת כיבוש או מצור או כלא" כאילו שזה מצדיק פשע נגד האנושות – להבדיל ממיקום הדברים המחרידים בהקשרם הכולל שאכן כולל התעמרות נמשכת בפלסטינים).

וכך גם לגבי האיסור האבסולוטי על הרעבה המונית ("זה לא טוב לתדמית שלנו!") או על פשעי מלחמה ("עוד עלולים להגיע להאג!") או על מינוי עבריין מורשע שמעריץ רוצח המונים לתפקיד שר המשטרה או על מינוי איש אפרטהייד לתפקיד שר האוצר או על עוד דקה נוספת של המשך כהונתו של נתניהו כראש ממשלה.

כולם פסולים אבסולוטית מבחינה מוסרית אבל אנו נאלצים תמיד גם להוסיף נימוקים פרקטיים או תועלתניים.

וכך גם לגבי האיסור האבסולוטי על הרעבה המונית ("זה לא טוב לתדמית!") או על פשעי מלחמה ("נגיע להאג!"). כולם פסולים מוסרית אבסולוטית, אבל אנו נאלצים גם להוסיף נימוקים פרקטיים או תועלתניים

הטיעון המוסרי צריך להספיק. כשהוא איננו מספיק עוד, גם הטיעונים הפרקטיים מתקשים להחזיק מעמד. כשהטיעון המוסרי אינו רלוונטי, גם הטיעון הפרקטי אינו עוזר. וכך הגענו למצבנו הנורא.

עו"ד דניאל חקלאי הוא בעל משרד עריכת דין שמתמחה בייצוג בתחומי המשפט הפלילי, עבירות הצווארון הלבן, ועדות החקירה, הדין המשמעתי ולשון הרע. יליד שנת 73', נשוי ואב לשני בנים. פרסם מאמרים וכן סיפורים קצרים בכתבי עת דיגיטליים. אוהב מאד ספרות, קולנוע ומוזיקה. מוטרד מאד מהסכנות העצומות למשטר הדמוקרטי ולזכויות האדם והאזרח. מנסה לחשוב כיצד למקם את המשפט החוקתי ואת המשפט הפלילי בהקשרים סוציולוגיים, תרבותיים, פוליטיים, היסטוריים ופסיכולוגיים.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 618 מילים ו-1 תגובות
סגירה