ועדת חקירה ממלכתית עכשיו – או פרישה מהממשלה

הישיבה הראשונה של ועדת אגרנט – ועדת החקירה הממלכתית לחקר מלחמת יום כיפור. משמאל: יגאל ידין, משה לנדוי, שמעון אגרנט, יצחק נבנצל וחיים לסקוב. 16 בנובמבר 1973 (צילום: יעקב סער/לע"מ)
יעקב סער/לע"מ
הישיבה הראשונה של ועדת אגרנט - ועדת החקירה הממלכתית לחקר מלחמת יום כיפור. משמאל: יגאל ידין, משה לנדוי, שמעון אגרנט, יצחק נבנצל וחיים לסקוב. 16 בנובמבר 1973

על השרים ללא תיק בממשלת נתניהו השישית בני גנץ וגדי אינזקוט לדרוש הקמת ועדת חקירה ממלכתית עכשיו, עוד בטרם סיום המלחמה, שאין לדעת מתי יוכרז על סיומה – או לפרוש מהממשלה. במקום להיות פוליטיקאים ומדינאים, הם מתנהגים כמילואימניקים.

*  *  *

חילי טרופר, שר ללא תיק, נשמע שקט והגיוני כאשר הסביר לאחרונה, בהופעה טלוויזיונית, מדוע לא הגיעה העת ששרי המחנה הממלכתי יעזבו את הממשלה ויפעלו להפלתה. עדיין לא הגיע הזמן, טען טרופר הפייסן המדבר בשקט משכנע.

חילי טרופר, שר ללא תיק, נשמע שקט והגיוני כשהסביר לאחרונה, בהופעה טלוויזיונית, מדוע לא הגיעה העת ששרי המחנה הממלכתי יעזבו את הממשלה ויפעלו להפלתה. עדיין לא הגיע הזמן, טען טרופר הפייסן

טרופר הבהיר שאת התקלות שמחולל בנימין נתניהו, כאשר אינו ממהר, למשל, לקיים את ההסכם הקואליציוני בין הליכוד למחנה הציוני – הציבור יראה בעצמו. יראה, ויבין מי מפר הסכמים.

טרופר אולי שכח, שכאשר נתניהו הפר בעבר את הסכם חילופי ראש הממשלה, הסכם משמעותי יותר מההסכם הנוכחי שלא להחליף בכירים בעת מלחמה, ובהם את נציבת שירות בתי הסוהר – הציבור שכח זאת במהרה. הפעם השכחה תהיה מהירה עוד יותר וקלה הרבה יותר, כאשר הסכסוך הוא, אכן, על לא כלום.

באופן תמים ומשכנע שכזה, טרופר, איש אמונו של גנץ מימים ימימה, מוליך באף את גנץ. הסקרים אכן מחמיאים כרגע לגנץ-טרופר על אסטרטגיית "הוותרנות"  ("Appeasement") אבל אלו סקרים זמניים שמשמעותם קלושה.

ועדת חקירה עכשיו

במקום לנהל מאבק מיותר על תפקיד נציבת בתי הסוהר, על גנץ ואיזנקוט לדרוש מראש הממשלה, בנימין נתניהו, הקמת ועדת חקירה ממלכתית עוד היום, כתנאי להישארותם בממשלה עד לסיום המלחמה.

כחודש וחצי חלפו מפרוץ מלחמת יום הכיפורים ועד להקמת ועדת אגרנט – ועדת החקירה מלחמת יום הכיפורים, שהוקמה כוועדת ממלכתית; כארבעה וחצי חודשים עברו מהקמתה עד לפרסום דו"ח הביניים, שמסקנותיו זעזעו את אמות הספים, חוללו מהפך בצמרת הצבא והביאו לפירוק הממשלה.

באופן תמים ומשכנע שכזה, טרופר, איש אמונו של גנץ מימים ימימה, מוליך באף את גנץ. הסקרים אכן מחמיאים כרגע לגנץ-טרופר על אסטרטגיית "הוותרנות"  ("Appeasement") אבל אלו סקרים זמניים שמשמעותם קלושה

כיום, שלושה חודשים אחרי פרוץ מלחמת ה-7 באוקטובר, על גנץ & איזנקוט לדרוש שוועדת החקירה תוקם במתכונת דומה לזו שהוקמה אחרי מלחמת יום הכיפורים, ושהיא תחקור את האירועים שהתרחשו בשישה החודשים שקדמו ל-7 באוקטובר, ואת אלה שהתרחשו בחודש שאחרי פרוץ המלחמה. כל מה שקדם ומה שבא אחר כך, ייחקר ע"י וועדות היסטוריונים עתידיות.

הקמת ועדת חקירה ממלכתית עכשיו היא חיונית, הן בגלל סמכויות הוועדה לאיסוף נרחב של חומרים ומניעת השמדת חומרים (יש לשער כי יש מי שכבר עסוקים בכך, וכל מי שהיה בתקופה האחרונה בצמרת הפוליטית, הצבאית, הביטחונית חשוד בכך. היום נחקרים פוטנציאליים כבר יודעים להתכונן לוועדות חקירה, מה שלא היה נכון ב-1973). הסקת מסקנות ראשוניות וראשונות כבר בתקופה הקרובה היא הכרחית כדי להתחיל בתהליך שיקום הצבא והמדינה.

מצד אחד החקירה לכאורה אינה פשוטה. האירועים המטורפים שהתרחשו בתקופה שקדמה למלחמה, שבחלקם לא חשנו (איני מתכוון רק לקרע האזרחי) ומאז פרוץ המלחמה, הינם מארג בלתי אפשרי של כישלונות מדיני, פוליטי וצבאי טוטליים; גבורת בודדות ובודדים; טרגדיות של קבוצות אנשים שהופקרו ע"י המדינה למותם ולחטיפתם. כמות אדירה של אירועים שעלולה למוטט כל חקירה.

מצד שני קווי החקירה ברורים ושודרו בשידור חי ע"י מצלמות הרוצחים העזתים ומצלמות של קורבנות ועדי ראיה. מספיק לקרוא דיווחים בתקשורת העולמית (הישראלית טרם הגיעה לכך), המתארים את חוסר המוכנות הצה"לית. היעדר מוכנות, שנבעה בעיקר מכך שהצבא מעולם לא נדרש ע"י הדרג הפוליטי להיות מוכן לאפשרות שחמאס יערוך התקפה מסוג זה.

הקמת ועדת חקירה ממלכתית עכשיו היא חיונית, בשל סמכויות הוועדה לאיסוף נרחב של חומרים ומניעת השמדת חומרים. הסקת מסקנות ראשוניות כבר בתקופה הקרובה הכרחית להתחלת תהליך השיקום

לוועדת החקירה אסור יהיה להיכנס לנבכי הטרגדיה אלא רק לברר את הנסיבות העיקריות שהובילו לאסון. התשובות ברורות מאד.

בינתיים

אלא שבינתיים גנץ & אינזקוט מתמהמהים, מעדיפים להשתופף מעל מפות, להביט בחיצים המסמנים נתיבי התקדמות כוחות; להאזין לקולות בקשר כאשר הם נמצאים בחפ"קים כאלה ואחרים, לנהל דיוני מטה, כמו פעם, נוסטלגיה כהלכתה.

לא במקרה הודיעו לאיזנקוט על אסונו כאשר הוא נמצא בחפ"ק ליד רצועת עזה. לאחדים זה סימל גבורה; לי זה סימל הפקרת זירה, הזירה הפוליטית והאזרחית, שבה יוכרע גורל המדינה.

עכשיו, כאשר הזירה בסטטוס-קוו ונתניהו נראה כדוהר ללבנון, לדחות ככל האפשר את הרגע שבו תידרש הקמת ועדת חקירה ממלכתית, הגיע הזמן לעצור את מכונת המלחמה; לפעול לשחרור החטופות והחטופים; להקים ועדת חקירה ממלכתית (ש-50% מהרכבה יאויש בנשים) שתתחיל בעבודות השיקום.

וכדי לשפר את סיכויי ההצלחה יש לסלק את נתניהו.

יעקב צלאל הוא עיתונאי

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 674 מילים
סגירה