מראשית ימיה של ישראל ידעו קברניטי המדינה, שלא רק הניצחונות הצבאיים הם החשובים, אלא שמה שיהפוך את מדינת ישראל להצלחה זאת החברה האזרחית, החינוך, המדע, הלכידות החברתית והערכים.

*  *  *

הניצחון הגדול של מלחמת העצמאות היה בכך שהמדינה הצעירה שרדה את המתקפה והצליחה להרחיב את גבולותיה מתכנית החלוקה. אבל ישראל לא הכריעה את כל הקרבות והמלחמה הסתיימה בהסכמי הפסקת אש. זאת משום שהיה צריך להתמקד בבנייה, לקלוט עלייה מכל העולם ולהגשים את חזון הציונות: מדינת לאום לעם היהודי.

למרות שאחרי הפסקת האש של יוני 48' כבר היה לנו יתרון במאזן הכוחות, ולמרות שצה"לֹ כבש שטח מסיני ליד פיתחת ניצנה, דוד בן גוריון הסתפק בגבולות החלטת האו"ם בדרום, ונמנע מכיבוש יו"ש כי חשב שאין בכוחנו לעכל את זה.

למרות שאחרי הפסקת האש של יוני 48' כבר היה לנו יתרון במאזן הכוחות, ולמרות שצה"לֹ כבש שטח מסיני ליד פיתחת ניצנה, בן גוריון הסתפק בגבולות החלטת האו"ם בדרום, ונמנע מכיבוש יו"ש כי חשב שאין בכוחנו לעכל את זה

סיפור המעטים מול רבים לא היה נכון, אבל הוא היה מיתוס שאפשר את הניצחון האמיתי – התמקדות בבניין הארץ, קליטת עלייה והכפלת האוכלוסייה. בזמן קצר הצלחנו לצאת ממיתון וצנע, להתמקד בחינוך ומדע, אפילו בעדיפות על צבא, ולהיות מדינה בין האומות.

בחלוף 8 שנים כבר יצאנו למלחמה ביחד עם בריטניה וצרפת שבה כבשנו את סיני תוך ימים, למרות ששתי המעצמות בוששו להגיע ולקיים את ההסכם שלהם בברית האסטרטגית.

ארה"ב כופפה לנו את היד, נתנה לבריטניה וצרפת סטירה, ובזמן שהיו בישראל קריאות לא להיכנע ללחץ לסגת מסיני ועזה – החליט בן גוריון על נסיגה. מלכות ישראל השלישית, עליה הצהיר, לא קמה בזכות כיבוש סיני, אלא בזכות ההוכחה שהלכידות החברתית והבנייה המשותפת הם ערך מוסף בשדה הקרב, לעומת הפרויקטים הערביים הכושלים מסביב. למרות שנסוגנו מכל השטח שכבשנו, מדינת ישראל צמחה אחרי המלחמה בקצב מסחרר, צמיחה שראשיתה עוד בשנים שלפני המלחמה, וארה"ב החלה לראות בנו נכס.

אין חולק על הניצחון הצבאי הגדול במלחמת ששת הימים, שהביא עימו זינוק כלכלי מחודש אחרי שישראל נקלעה למיתון לפני המלחמה, אבל תוך זמן קצר ישראל נקלעה למלחמת התשה בסיני מול המצרים. מלחמה ההתשה הסתיימה בהפסקת אש, בלי ניצחון.

אמנם יש מי שמנסים בחוכמת בדיעבד לטעון שהיה צריך להמשיך במלחמה למרות לחץ אמריקאי להפסיק את האש, אבל איזה תכלית זה היה משיג? לעומת זאת, גם ממלחמת ההתשה יצאנו והמשכנו להתעצם, להתפתח ולצמוח.

מלכות ישראל השלישית, עליה הצהיר בן גוריון, לא קמה בזכות כיבוש סיני, אלא בזכות ההוכחה שהלכידות החברתית והבנייה המשותפת הם ערך מוסף בשדה הקרב, לעומת הפרויקטים הערביים הכושלים מסביב

סיסמת הבחירות לפני בחירות אוקטובר 73' הייתה "מצבנו מעולם לא היה טוב יותר".

מלחמת יום הכיפורים נפתחה בהפתעה ענקית, המערך הצבאי של ישראל קרס, וקברניטי המדינה חשו איום קיומי. תחושת הכישלון התגברה אחרי מתקפת הנגד הכושלת של ה-8 באוקטובר, אבל גם ממנה צה"ל התאושש והמצב בשדה הקרב התהפך.

רגע לפני שהשלמנו את הניצחון הגדול, ע"י כיתור הארמיה השלישית, ארה"ב בהובלת הנרי קיסינג'ר מנעה אותו מאתנו. המבוגר האחראי שצפה את פני העתיד.

מהטראומה הגדולה של המלחמה יצאנו במגמות מנוגדות:

• מגמה אחת הובילה להסכם שלום עם מצרים, שהגיע אחרי שני הסכמי ביניים בתיווך קיסינג'ר. הסכם שהוציא את הגדולה באויבות של ישראל ממעגל האיומים המיידים, והיה פריצת דרך למקומה של ישראל במזרח התיכון.
• השנייה, התעצמות צבאית שאינה בת קיימא וניהול כלכלי מופקר שהביא את ישראל לסף פשיטת רגל בחלוף עשור. בזכות העובדה שמצרים כבר לא הייתה באיום הייחוס ישראל יכולה הייתה להקטין את תקציב הביטחון ולהתחיל את הדרך להיות כלכלה מפותחת ומשק חופשי. זה קרה אחרי שארה"ב חילצה אותנו מהמשבר אליו נקלענו.

עוד לפני שישראל הגיעה לסף פשיטת רגל, היא יצאה למלחמה שאפתנית מעל לכוחותיה בלבנון, מלחמה שמטרתה סידור מחדש של המזרח התיכון וחיסול לתמיד של הסוגייה הפלסטינית.

עוד לפני שישראל הגיעה לסף פשיטת רגל, היא יצאה למלחמה שאפתנית מעל לכוחותיה בלבנון, מלחמה שמטרתה סידור מחדש של המזרח התיכון וחיסול לתמיד של הסוגייה הפלסטינית

ישראל אמנם הביאה להוצאת אש"ף מלבנון, אבל נכשלה במטרות המלחמה. בלבנון חוסל בן בריתה בשיר ג'מייל, האחיזה הסורית התהדקה, והניסיון המאולץ לכפות את רצוננו הסתיים בלא כלום.

זמן קצר אחרי הנסיגה לרצועת הביטחון, פרצה גם האינתיפאדה ואיתה גם התנפץ החלום שהבעיה הפלסטינית נעלמה. הנסיגה מלבנון הייתה למעשה חלק מהצורך לעשות ריסטרט למדינה על מנת לחזור להתמקד בבניין הארץ וצמיחה. הצבא קוצץ וישראל נערכה לקליטת העלייה מרוסיה, אחרי נפילת ברה"מ, עלייה שהביאה עימה את הקפיצה הכלכלית הבאה.

שנות ה-90 באו עם תקוות השלום, שהתפוצצו בראשית שנות ה-2000. אחרי עשור של צמיחה, הגיע מיתון כתוצאה מהפיגועים. ישראל יצאה למבצע חומת מגן, ואחריו למספר שנים של השתלטות מחדש על האחיזה הביטחונית ביו"ש.

ישראל לא הכריעה את הפלסטינים באינתיפאדה השנייה ולא כפתה עליהם את רצונה, הבעיה הפלסטינית נותרה בעינה, ואפילו סייענו להקים מחדש את הרשות הפלסטינית, אחרי שהורדנו את רף האלימות והפיגועים למינימום שאיתו אנחנו מוכנים לחיות. זאת על מנת להמשיך במה שהוא הניצחון האמיתי של הציונות: צמיחה כלכלית, קידמה טכנולוגית ובניין של חברה מודרנית מתקדמת וליברלית.

למרות שלא ניצחנו את מלחמת לבנון השנייה, ישראל עברה את משבר 2008 העולמי בצורה קלה יחסית. למרות שלא ניצחנו את המבצעים בעזה, ישראל המשיכה לצמוח, להתקדם ולהתפתח. פיתחנו את "כיפת ברזל", את ה"חץ". בישראל התפתחו צ'ק פוינט, מוביליי, ווייז, מלנוקס ועוד. כל אלה התאפשרו בזכות העובדה שהגשמת הציונות היא שאנחנו מעדיפים עשייה, בניין ופיתוח הארץ על פני מלחמות אינסופיות ותפיסה משיחית, לפיה באפשרותנו לכפות את רצוננו בכוח על אויבינו.

כל הצמיחה וההתקדמות התאפשרו בזכות העובדה שהגשמת הציונות היא שאנחנו מעדיפים עשייה, בניין ופיתוח הארץ – על פני מלחמות אינסופיות ותפיסה משיחית, לפיה באפשרותנו לכפות את רצוננו על אויבינו

אנחנו יוצאים לקרב כאשר תוקפים אותנו, ולא נרתעים מכך, אבל המטרה העליונה היא בניין הארץ ופיתוח החברה האזרחית. זה מה שהפך אותנו למודל קינאה לכל מדינות האזור, וזה יסוד עוצמתנו האמיתי.

מלחמת עזה נכפתה עלינו ב-7/10/2023, אחרי שחמאס פתח במתקפה ברברית, שבה נרצחו מאות אזרחי ונהרגו מאות חיילים. אבל הניצחון במלחמה לא יהיה כאשר נהרוג את החמאסניק האחרון, לא משנה כמה זמן זה ייקח, כיוון שהבעיה שיש 2 מיליון פלסטינים בעזה לא תיעלם, כמו שהבעיה הפלסטינית לא נעלמה ב-1982.

הניצחון של ישראל יהיה בבנייה מחדש של עוטף עזה וישובי הצפון, בהשקעה מחודשת במחקר אקדמי, בחינוך מתקדם ובשיקום בריאות הגוף והנפש של עשרות אלפי נפגעים.

הניצחון של הציונות הוא בכך שננצל את המשבר העמוק לחשבון נפש על הקיטוב, השנאה וההקצנה שהיו כאן, ונחזור למתינות, סובלנות ובנייה משותפת של הארץ והחברה. הניצחון שלנו יהיה בכך שאנחנו מוכנים לשלם מחיר כבד על מנת להחזיר את החטופים, גם אם חמאס רואה בזה חולשה, כיוון שהחולשה הזאת היא החוזקה האמיתית שלנו: לכידות חברתית וערבות הדדית. זאת דרך הניצחון של הציונות.

ישראל זקוקה למנהיגות שתוכל להשיב תקווה, שתהיה לה ראייה אופטימית ושלא תחפש איומים כדי להפוך אותם לקיומיים. ישראל צריכה תקווה ולא שאיפות למלחמת גוג ומגוג, שאחריה לכאורה לא יהיו יותר בעיות, כיוון שימשיכו להיות בעיות.

ישראל זקוקה למנהיגות שתשיב תקווה, שתהיה לה ראייה אופטימית ושלא תחפש איומים כדי להפוך אותם לקיומיים. ישראל צריכה תקווה ולא שאיפות למלחמת גוג ומגוג, שאחריה לכאורה לא יהיו יותר בעיות

המלחמה הזאת הראתה לנו שלכידות העם עדיין חזקה ומאפשרת לחלום על בניין משותף של המדינה, לרווחת כל אזרחיה. שגשוג וצמיחה יושגו ע"י חינוך, השכלה גבוהה, יזמות, חברה פתוחה וביקורתית ושאיפה למצוינות. זה מה שמעורר את קינאת אויבינו, זה חזק הרבה יותר מהחולשות שבאות עם זה.

עמר דנק הוא סא"ל במיל', נווט בחיל האוויר, שירת בחטיבה האסטרטגית באג"ת. מהנדס מערכות מידע, תואר שני ביחסים בינ"ל בניהול מו"מ וקבלת החלטות ומרתוניסט. הבלוג של עמר, "שאלה אסטרטגית" עוסק בניתוח גיאו אסטרטגי, בטחון לאומי, קבלת החלטות ודמוקרטיה.