"הנה תמו יום קרב וערבו המלא זעקת מנוסה. עת המלך נפל על חרבו, וגלבוע לבש תבוסה" (נתן אלתרמן).

כולנו מכירים את אפקט הדומינו, שעניינו שינוי קטן המביא בעקבותיו מפולת שלמה. במשך למעלה מ-75 שנה ובתום אלפיים שנות כיסופים, הוקמה כאן מדינה לתפארת. חרף כל הקשיים. כמעט נגד כל הסיכויים.

כולנו מכירים את אפקט הדומינו, שעניינו שינוי קטן המביא בעקבותיו מפולת שלמה. במשך למעלה מ-75 שנה ובתום אלפיים שנות כיסופים, הוקמה כאן מדינה לתפארת. חרף כל הקשיים. כמעט נגד כל הסיכויים

בין אבני היסוד שלה היו אהבת האדם והמולדת, הערבות ההדדית ורוח ההתנדבות, הערכים הדמוקרטיים, החינוך למצוינות, השמירה על יתרוננו האיכותי והמוסרי על סביבתנו ועוד.

אך מה שנבנה, לבנה אחר לבנה, בדם ויזע, דמעות וכישרון – מתרסק וקורס. מנהיגינו נמנעו לאורך השנים, פעם אחר פעם, מביצוע הפעולות שהיו כה נחוצות למניעת אותה קריסה, ובראשן כינון חוקה ליברלית לעם היושב בציון. עד שיצא מאיתנו המהרס והמחריב, ולמרבה הצער גם חזר. עד שיכול ואחרנו את המועד.

בנימין נתניהו הכין במשך שנים את מהלכיו להרס מערכותיה של המדינה והשתלטותו עליהן, והציב לשם כך את האבנים בצורה מדוקדקת. אך את האות הרשמי לביצוע נתן רק לפני שנה, משסבר כי השלים את כל הכנותיו ובשלו התנאים.

אבני הדומינו הראשונות הופלו באמצעות מינוי שמחה רוטמן לראש ועדת חוקה (צעד שווה ערך למינוי חסן נסראללה לשר הביטחון של ישראל), מינוי יריב לוין לשר המשפטים (צעד שווה ערך למינוי יחיא סנוואר להבטחת שלומם של תושבי העוטף), והצהרת הכוונות של האחרון מה-4 לינואר 2023.

נתניהו הכין במשך שנים את מהלכיו להרס מערכות המדינה והשתלטותו עליהן, והציב לשם כך את האבנים בצורה מדוקדקת. אך את האות הרשמי לביצוע נתן רק לפני שנה, משסבר כי השלים את הכנותיו ובשלו התנאים

בעקבותיהם הגיעו מאות הצעות חוק שתכליתן להחריב את ערכיה של מדינת ישראל, לפגוע באזרחיה ובכל היקר להם, לגזול את רכושם, כבודם ועתידם. אושר תקציב שכולו חמס וגזלה והחזרת ישראל לימי הביניים, והתקבלו חוקים שפטרו את ראש הממשלה מסבירות, נבצרות וביקורת.

חלק מאבני המפעל הציוני הופלו על-ידי נתניהו וסייעניו בכוונת מכוון: קיבוץ הגלויות ואחדות העם, הדמוקרטיה הישראלית ומערכת המשפט שלה, השירות הציבורי בכלל ומשטרת ישראל בפרט, הקיבוצים והמתנדבים, התקשורת החופשית והחינוך הממלכתי.

הפגיעה בחלק האחר, כמו בכלכלת ישראל, תדמיתה ויחסי החוץ שלה – הייתה בעיני ממשלת הבלהות בבחינת נזק אגבי או מחיר שבהחלט כדאי לשלמו. מטרת הדיקטטורה קידשה את כל האמצעים.

נתניהו ראה בעיני רוחו כיצד בתום קריסתן המלהיבה (בעיני המתבונן כמובן. חמאס חזה בה בהתלהבות אין קץ והיא שדרבנה אותו להביא עלינו את הטבח הנורא) של אבני הבניין הציוני תהפוך אמנם ישראל למדינה נכה, חלשה ומדממת (אלה החיים), אך כזאת הסרה למרותו ללא שיור ומספקת את כל צרכיו וצרכי משפחתו הבלתי נדלים; מדינה שעדיין יימצאו בה מי שילקקו את פצעיהם, ימלמלו לעצמם שעכשיו זה לא הזמן, ישרתו בצבאה וישלמו את מיסיה.

הוא ראה בעיני רוחו מדינה מוכה אמנם, אך כזאת שעדיין יהא באפשרותו להציגה כ"דמוקרטיה" במסעותיו על פני תבל רבא והיקרים במלונותיה. דמוקרטיה יחסית, הכוונה. יחסית אולי לחלק משכנותיה. ואולי גם זה לא.

הוא ראה בעיני רוחו מדינה מוכה אמנם, אך כזאת שעדיין באפשרותו להציגה כ"דמוקרטיה" במסעותיו על פני תבל רבא והיקרים במלונותיה. דמוקרטיה יחסית, הכוונה. יחסית אולי לחלק משכנותיה. ואולי גם זה לא

שותפיו הפעילים להרס, לעומתו, שבניגוד אליו מונעים לפחות בחלקם ע"י אידאולוגיה – פשיסטית, לאומנית ומשיחית ככל שתהיה – ראו (ורואים) לנגד עיניהם את מלכות יהודה השלמה המתנהלת על-פי דין תורה; תיאוקרטיה שתושביה הערבים (אלה שלא יגורשו או יעזבו מרצונם) נטולי זכויות אזרח, ונתיניה החילוניים משרתים ומפרנסים את הטובים מהם.

מטרות נתניהו ושותפיו היו (ועודן) אכן שונות, אך האמצעים משותפים ובעיניהם אף כשרים למהדרין: החרבת כל מה שנבנה כאן. ניתוץ חזונם של האבות המייסדים. הלאה המדינה החילונית, הציונית, הליברלית, המקדשת חיים, פיתוח וקידמה. ברוכה הבאה מדינת ההלכה העושה כרצונה בנתיניה לתפארת השליט ובעזרת השם.

אך גם קבלן הרס מנוסה ויסודי כנתניהו אינו יכול לתכנן את הכל. נפלו ונופלות לא רק הלבנים הרבות שאת הפלתן תכנן או שלנפילתן היה אדיש. קורסת עימן המדינה כולה, גם על מה שכן התכוון להותיר ולשמר, ולו למען עצמו: הביטחון וההרתעה, חבלי ארץ שלמים, שאריות הכלכלה.

עם הופקר וגם הובס על אדמתו. "מר ביטחון" הפך בפי כל עיתונאי בעולם למשל ושנינה. דרום הארץ הפך לרצועת הביטחון של חמאס, וצפון המדינה – לזו של החזבאללה. מאות חטופים, אלפי הרוגים, עשרות אלפי נכים ופצועים, מאות אלפים מוכים נפשית או פליטים בארצם. האנטישמיות מזנקת בכל רחבי תבל וישראל עצמה הופכת למדינה השנואה בעולם ומואשמת, בעזרתם הפעילה והנמרצת של שריה, בביצוע רצח עם.

אך גם קבלן הרס מנוסה ויסודי כנתניהו אינו יכול לתכנן את הכל. נפלו ונופלות לא רק הלבנים הרבות שאת הפלתן תכנן או שלנפילתן היה אדיש. קורסת עימן המדינה כולה, גם על מה שכן התכוון להותיר ולשמר, ולו למען עצמו

וחמור מכל אלה, לפחות בעיניו: אם בזמן ההפיכה המשטרית הפך כרודן בהתהוות לפרסונה נון גרטה בחלק מהמדינות הדמוקרטיות ולמנהיג שאין כל התלהבות לפגוש בו ביתרתן – הרי שבעקבות המלחמה הוא ייחשב לכזה כמעט בכל מדינה על פני תבל.

אם בעבר היו אלה אנשי מחאה יהודים וישראלים שהפגינו מסביב לכל מלון יוקרתי בו התארח וכל כביש בו נסע עם פמלייתו, הרי שמכאן ואילך, אם בכלל יוזמן, ימתינו לו שם המוני מפגינים אחרים, מקומיים.

לגבי דידם של הישראלים הוא מי שהביא במו ידיו לחורבן בית שלישי. בעיני עמים אחרים (וייאמר לזכותו – שלא בצדק) – רוצח המונים. ככה זה כשמשחקים בדומינו. או בחיי אומה.

שותפיו להרס ייווכחו לדעת בהמשך הדרך לאבדון כי במו ידיהם הביאו לא למלכות יהודה אליה התאוו אלא לפלסטין השלמה, מהנהר לים, על חורבות הפנטזיות המשיחיות שלהם ועל חורבותינו שלנו.

גם החוליה השלישית בשרשרת, מנהיגי המפלגות החרדיות, יתעוררו למציאות מרה ואחרת. יתברר להם כי בנחישותם להקריב את חירותנו ואת עתיד ילדינו, הקריבו גם את עתיד בוחריהם. אלה אמנם לא ישרתו בצבא הציוני שכבר לא יהיה, אך ייאלצו לנטוש את אוהלי התורה כדי לעבוד לפרנסתם, ככל שעבודה כזאת תימצא. ככל שיותר להם בכלל לעבוד או לחיות כאן.

שותפיו להרס ייווכחו לדעת בהמשך הדרך לאבדון כי במו ידיהם הביאו לא למלכות יהודה אליה התאוו אלא לפלסטין השלמה, מהנהר לים, על חורבות הפנטזיות המשיחיות שלהם ועל חורבותינו שלנו

הפלת אבני וערכי ישראל על-ידי ראש ממשלתה הופכת לנגד עיניו, עינינו ועיני העולם כולו לקריסת מערכות. וזו, כידוע, כבר אינה בשליטה. לא של הגוף הקורס. לא של מי שהביא עליו את סופו. עוד לא תמו יום קרב וערבו אך כבר ברור הוא שמי שהביא עלינו את השואה הזאת אינו מתכוון ליפול על חרבו. אנחנו, ילדינו, חזון אבותינו – הם אלה שנופלים במקומו. נופלות אבני הבניין של החלום שהתגשם אחרי שנות אלפיים ונותץ בתוך שנה.

כך דיברה וקולה הרעיד. אך הפעם לא שמע דוד.

ד"ר גל לברטוב, עו"ד, מרצה למשפטים וסופר. לשעבר מנהל המחלקה הבינלאומית בפרקליטות המדינה. הוא בוגר המכללה לביטחון לאומי של צה"ל והפקולטה למשפטים של אונ' בר-אילן, מוסמך הפקולטה למשפטים של אונ' תל-אביב והפקולטה למדעי החברה של אונ' חיפה ובעל תואר דוקטור לפילוסופיה מטעם הפקולטה למשפטים והסנט של האוניברסיטה העברית. מאז הצהרת יריב לוין בינואר 2023 על תוכניותיו לריסוק הדמוקרטיה הישראלית מקדיש גל את מרב זמנו, לצד אלפי אזרחים מודאגים כמוהו, להגנה על ישראל ואזרחיה מפני ממשלתם.