הזמן של
Tibor Harari
אין פה התפרצות ברחובות בגלל שענין הסכנה הקיומית עדייו מחלחל באנשים פה. כמו כן מערכות ההגנה הבטחונית פה, שהוקמו עקב הלעיל, הן יעילות ומשופשפות וגדולות יחסית לגודל האוכלוסיה פה. הן יכולו... המשך קריאה

אין פה התפרצות ברחובות בגלל שענין הסכנה הקיומית עדייו מחלחל באנשים פה.
כמו כן מערכות ההגנה הבטחונית פה, שהוקמו עקב הלעיל, הן יעילות ומשופשפות וגדולות יחסית לגודל האוכלוסיה פה. הן יכולות לטפל ביותר יעילות במהומות והתארגנויות פרועות.

לא הייתה ברירה. זה היה צו השעה. יש מצבים כאלה בפוליטיקה. עוד מערכת בחירות בשילוב עם הקורונה והמשבר הכלכלי שהביאה זה סוג של אסון. חייבים להגיב למציאות. גם תאר לך עתה - שמנדלבליט מותקף ה... המשך קריאה

לא הייתה ברירה. זה היה צו השעה. יש מצבים כאלה בפוליטיקה. עוד מערכת בחירות בשילוב עם הקורונה והמשבר הכלכלי שהביאה זה סוג של אסון. חייבים להגיב למציאות.
גם תאר לך עתה – שמנדלבליט מותקף השכם והערב – מה היה קורה אלמלא יש שר משפטים כניסנקורן. והיה עדיין אוחנה.
גם אני הצבעתי כמוך ואני ב100% מאחורי ההחלטה הזו. וכך גם אם זה לא יעלה יפה. לחות היה נסיון.
ואם כן יצליח – גנץ עוד יוכר כ'איש השעה'

כן, ממש עצוב. מה שמחזיק את הענין בתפקוד הוא שיש עבודה לרבים שם בישראל. האור בקצה המנהר הוא שעם כל הסיפוחים לא תהיה ברירה לישראל אלא להשקיע בפיתוח המקומות שם כדי למנוע פיצוץ וביקורת על ... המשך קריאה

כן, ממש עצוב. מה שמחזיק את הענין בתפקוד הוא שיש עבודה לרבים שם בישראל.
האור בקצה המנהר הוא שעם כל הסיפוחים לא תהיה ברירה לישראל אלא להשקיע בפיתוח המקומות שם כדי למנוע פיצוץ וביקורת על משטר מפלה. עכשיו יש לכך פחות מחויבות. אז זה כברמשהו טוב. העדר זכות הבחירה לפלסטינאים, בואו נודה על האמת למרות כל הסיסמאות, זה לא מה שבאמת חשוב לאנשים שם. יש הרבה ארצות מסביב שכולם מצביעים וזה לא עוזר להם בכלום.
אם לפחות נצליח לייצר שם כלכלה טובה ופיתוח אזרחי זה כבר איזה סוג של התקדמות ובסוף התהליך צפוי שכל האיזור: ישראל פלוס הם, יהפוך לכלכלה אחת.
דרך ראיה זו היא לדעתי הסיבה למה בשטח לא רואים התנגדות של ממש. גם הם רואים את הפוטנציאל החיובי. במקביל אין שם עודף אימון ברשות הפלסטיניות.
כך שיש בעומק איזשהו ריאליזם ששולט בתהליך.

טוב, זה הרי בדיוק אחד מאותם מקרים שכמו בבדיחה היהודית המפואסמת כולם צודקים. צריך גם להביא בחשבון שהטרור נפסק שזה שיקול רךוונטי מהבחינה שאין עוד נזק מהבחינה ההרתעתית בשחרור של המחבלת -... המשך קריאה

טוב, זה הרי בדיוק אחד מאותם מקרים שכמו בבדיחה היהודית המפואסמת כולם צודקים.
צריך גם להביא בחשבון שהטרור נפסק שזה שיקול רךוונטי מהבחינה שאין עוד נזק מהבחינה ההרתעתית בשחרור של המחבלת -' כי מארגני הטרור כנראה כבר מורתעים ממילא משיקולים יותר רחבים.
בפעילות של האב הייתה תרומה לעובדה אחרונה זו כי היא ונזקים רבים אחרים לפלסטינאים הבהירו להם את המחיר הגבוה לעניינם שכדוך בטרור. כך שהיא לא הייתה לשוא על אף שהמחבלת עצמה בחפשי.
אנחנו חיים פה באנומליה מהרבה בחינות והקשר עם מלך ירדן הוא אחד מהם.
זה שהמחבלת עשתה לעצמה שם בטח עוד יותר מרתיח את דמם של הורי הנרצחת אך פה אפשר להעלות טענה "מרגיעה" עצובה. באופן לא מודע היא ואחרים כמוה תרמו המון לישראל: הטרור גבה מחיר דמים מאיתנו אך גם איחד איתנו. מה שבין היתר תרם להתחזקות עצומה של ישראל בתקופה שבאה בעקבותיו.
בהגיון הפוך על הפוך אפשר לומר שעכשיו סו"ס מצא חמאס את עקב אכילס של המדינה היהודית ועם זאת את נוסחת ההתנהלות האופטימלית נגדה: תעזוב אותם בשלום והם כבבר יאכלו זה את זה….

כן, נכון. כבר מזמן מתבשלת לה פצצת זמן זו בישראל. אך מכיוון שזה תהליכי ולא פתאומי, למשל תלוי-דמוגראפיה שבמרה זה זה אף ענין של דורות, העירנות יורדת. גם כולם מתרגלים וממשיכים הלאה ומקווים... המשך קריאה

כן, נכון. כבר מזמן מתבשלת לה פצצת זמן זו בישראל. אך מכיוון שזה תהליכי ולא פתאומי, למשל תלוי-דמוגראפיה שבמרה זה זה אף ענין של דורות, העירנות יורדת. גם כולם מתרגלים וממשיכים הלאה ומקווים לטוב.
אך הפצצה לא רק ממשיכה לתקתק אלא גם מתעבה. עד שיום אחד הטריגר מופיע מאיזשהו מקום, והוא כבר כן פתאומי ואף לא חזוי, ובום… יש רעש אדמה גדול. מהומת אלהים שתוצאותיה מי ישורנו. אנחנו מתקרבים לנקודה זו ורק לא ברור מה יהיה הטריגר הזה ומתי יקרה הפיצוץ הגדול.
עקב ההצלחות וגם הגידול המספרי העולם החרדי אף מתחזק בבטחונו העצמי וכבר אף לא מנסה להסתיר כוונותיו. כמו פרשת חלוקה הסמכויות בין ליצמן ודרעי על השליטה בקרקעות ונושאי שיכון, ההיצמדות של גפני לראשות וועדת הכספים, העברות תקציבים באופנים שכבר מחייבים פחות אישור מהכנסת ועוד ועוד.
וכמובן המאבק הגדול בבית המשפט – שפה יש גם אינטרס אישי לנתניהו – שהוא בעצם המחסום הפוטנציאלי האחרון בדרכם.
דרעי בטוח שנתניהו בכיסו כי ביבי חושש לעורו ויודע שעל תמיכת החרדים הוא יכול לסמוך לחלוטין – כל עוד כמובן שהוא מספק את הסחורה. שזאת הוא עושה כהנה וכהנה. אפילו כבר הפקיר את המפלגות הסרוגות אף שהפכו עצמן תומכים נרצעים בו וגם במערכתו נגד בית המשפט העליון. כבר לא זקוק להם והם גם הרי מתחרים איתו בזירה הפוליטית הרגילה, ולכן עלולים להוות בעיה, בעוד שלחרדים יש ענין מועט בכך. המדינה מעניינת אותם רק מהזווית של עד כמה היא מועילה לסקטור שלהם ולצרכיו. כל היתר הם משאירים בשמחה בידי ביבי. דיל מושלם לשני הצדדים.
אבל כאמור כל זה הוא קצר רואי. פצצת הזמן מתקתקת….

מ בנט הוא אכן נתון עתה לראייה דו צדדית. מחד הוא אדם חיובי לגמרי שרצה למצוא שביל זהב בנושא הדתי - שנהייה בהדרגה השסע העיקרי בחברתנו (מחליף בכך את העדתי של פעם). הוא גם כללית בעל התנהגות... המשך קריאה

מ
בנט הוא אכן נתון עתה לראייה דו צדדית.
מחד הוא אדם חיובי לגמרי שרצה למצוא שביל זהב בנושא הדתי – שנהייה בהדרגה השסע העיקרי בחברתנו (מחליף בכך את העדתי של פעם).
הוא גם כללית בעל התנהגות ג'נטלמנית מה שהתגלה בבירור בעימותים שהיו לו עם החרד"לים כאשר רץ לבד בימין החדש – הם תקפו באופן בוטה (לעתים מזעזע בעיוות בהצגת הדברים) והוא ענה בנועם לשון.
שותפיו שם גם לא השכילו להתעלות מעל גישה צרה וסקטוריאלית ובכך חיבלו בתוכניתו הכללית לפנות לכל עם ישראל. לכן פרק את מסגרת הבית היהודי המקורי ואז כאשר הייתה נפילה אלקטורלית, שבעצם בגללם, עודהאשימו אותו בכך.
הייתה לו פה בעייה עם איילת שקד שראתה, בטעות, יתרון פוליטי בחבירה עם החרדלים למיניהם – חשבה שזה מנוף פוליטי שכדאי בכל מחיר להצמד לו. אלא שזה ממילא לא יכול להצליח כי אין שם התאמה אמיתית בין הצדדים והפערים הבסיסיים תמיד יתפרצו. אך עקב הטראומה של אי מעבר אחוז החסימה של הימין החדש נפגע בטחונו העצמי והוא ככל הנראה שעה לעצתה. אז אמנם באמת הם נכנסו לכנסת אך ההופעה הכללית שלהם, ובייחוד התמיכה הנרצעת בנתניהו (שלמעשה היתל בהם) , כבר הפכה שלילית. הייתה פה נפילה תדמיתית של ממש ובסוף הם אף הושפלו עתה לגמרי.
בנט ניסה להציל משהו עם תיפקוד טוב מאד בענייני הקורונה וגם נסיון לתפקוד אקטיבי בהחלטות צבאיות (אף שלהטדות על האמת ממש לא התלהבתי מדברי הרהב שלו ביחס לאיראן) אך כללית זה כבר היה מאוחר מידי.
גם המערכה נגד בית המשפט העליון הפכה פתאום בעייתית מאד בעיני תיבור רחב פה – מה שבלט בהתייחסות למה שעשה יורי אדלשטיין בזמנו שנראה פתאום לרבים, אולי פעם ראשונה כך, סיכון של ממש לדמוקרטיה פה (ואני מציין כאן לטובה שגם בנט וגם שקד התבטאו בעד היענות ולא התרסה כפי שאדלשטיין עשה).

זה המצב עתה. בנט הוא בבירור פוטנציאל להנהגה בישראל ועתה יצטרך למצוא את הדרך חזרה למרכז הזירה. היא קיימת אך צריך הרבה זהירות ותבונה.

בגדול זה נכון מה שנאמר פה דהיינו שיש שינוי בהלך הרוח. בעבר הניסוחים הקשים שבאו מהשמאל הקיצוני - על הכיבוש, הגזענות, המשיחיות, הפשיזם ועוד כהנה וכהנה - רק דחו אנשים. כי היו בעליל קיצונ... המשך קריאה

בגדול זה נכון מה שנאמר פה דהיינו שיש שינוי בהלך הרוח. בעבר הניסוחים הקשים שבאו מהשמאל הקיצוני – על הכיבוש, הגזענות, המשיחיות, הפשיזם ועוד כהנה וכהנה – רק דחו אנשים. כי היו בעליל
קיצוניים, מוגזמים וגם לא ריאליים.
מהשטחים אי אפשר היה לצאת מאוסף גדול של סיבות. הרגשת השתייכות למורשת היהודית זה עדיין לא משיחיות. והעניינים עם ערבים לא נבעו מגזענות אלא משיקולי קיום, אדמות ובטחון.
אך עתה באמת קרה משהו. ההתקפות על מערכת המשפט כבר הגיעו באמת לרמה מסוכנת. חלק מהציונות הדתית הלך לכיוון של חרדלות. והחרדים עצמם, שמנהלים בעצם אג'נדה סקטוריאלית עצמאית, גדלו דמוגרפית ולכן אלקטורלית – מה שמתחיל כבר ליצור איום על ה"גוף הראשי".
גם נתניהו השתנה. בעבר הגופים לעיל השמיצו אותו בצורה לגמרי מוגזמת – כמו שהם גם נהגו בעניינים האחרים כבדרך שיגרה – כאשר סה"כ הוא היה די מועיל, אפקטיבי, שקול ומאוזן. היום ה"סיפור" שלו הוא כבר די בעייתי. כמו למשל הבלוק שלו עם החרדים.
בקיצור אכן נפל דבר בישראל. המרכז הפוליטי בישראל אכן כבר די מבוהל עתה. זה גם מה שהביא לעליית כחול לבן שהיא הביטוי הפוליטי לכך ברגע זה.

סגירה
בחזרה לכתבה