חוסר שיתוף הפעולה בין חמאס לאיראן ולחזבאללה ב-7 באוקטובר הוא בחזקת נס. אל תאמרו "אין ארוחות חינם" אלא "אין מלחמות חינם". הרגישות הישראלית לחללים וחטופות אינה גדולה מזו של אויביה. בהפגנות המאה הבאות מליציית איתמר בן גביר תגיע לפקוח עין.

*  *  *

בבוקר ה-7 באוקטובר התעוררתי מאוחר. גבול הצפון היה שקט, כבכל שבת בשנים האחרונות. בתוך דקות סופר לי מה קורה בעוטף עזה. זמן קצר אחר כך התכנסו על הכביש מול ביתי שכנים אחדים. בשיחה שהתפתחה הערכתי באוזניהם, שלמזלנו חזבאללה אינו מעורב ואינו מתואם עם חמאס.

בבוקר ה-7 באוקטובר התעוררתי מאוחר. גבול הצפון היה שקט, כבכל שבת בשנים האחרונות. בתוך דקות סופר לי מה קורה בעוטף עזה. בהמשך התכנסו ברחוב כמה שכנים והערכתי באוזניהם, שלמזלנו חזבאללה אינו מעורב

הערכתי אז, שחוסר התיאום נבע מכך שחמאס לא סמך על כך שאיראן והחזבאללה יהיו מסוגלים לנצור את הסוד, ולכן העדיף לבצע את המתקפה לבדו, בתקווה שהם יצטרפו אליו. עוד לא ידענו אז את היקף האסון, אבל היה ברור שהכשל והמחדל הינם אדירי ממדים.

בשבוע שעבר דיווח אהוד יערי ב-N12, שאכן היתה תוכנית להתקפה משולבת של חמאס, איראן וחזבאללה, במטרה לתפוס שטחים בעוטף עזה, בגליל העליון ובגולן, ולדרוש את נסיגת ישראל מהגדה המערבית והפסקת אש למשך 10 שנים.

"הסיכום שהושג בין חמאס לחזבאללה ואיראן, נועד להביא הישג צבאי נרחב מול ישראל, שיוליך לאכיפת נסיגה מהגדה המערבית", כתב יערי. "ואולם…חמאס לא שיתף את שותפיו בעיתוי המתקפה שבחר, אם כי היה ידוע להם מה המתווה".

לדברי יערי, המסתמך על פרשן פלסטיני שלדבריו הוא אחד הפרשנים המהימנים, חזבאללה ואיראן בחרו שלא לקחת חלק במתקפה בזכות התגובה המהירה של ארה"ב. אולי לא נעים לומר, אבל זה קרה בדרך נס.

בשבוע שעבר דיווח יערי ב-N12, שאכן היתה תוכנית להתקפה משולבת של חמאס, איראן וחזבאללה, במטרה לתפוס שטחים בעוטף עזה, בגליל העליון ובגולן, ולדרוש את נסיגת ישראל מהגדה והפסקת אש למשך 10 שנים

אין מלחמות חינם

אחד הביטויים השגורים לאחרונה בפי פרשנים, בייחוד כלכליים, בדברם על המלחמה ותקציב המדינה הוא ש"אין ארוחות חינם". אכן, זהו פתגם נאה, אולם אינו מתאים לעניין; הפעם כדאי לדבר בשפה ברורה, ישירה ומדויקת יותר, ולומר "אין מלחמות חינם". יתכן שהשימוש הישיר במונח "מלחמה" (על אף שמדובר במבצע) יבהיר לישראלים רבים שלא מדובר בארוחה טעימה ומזינה, אלא במבצע צבאי הגובה קורבנות בנפש.

הרגישות לחיי בני הערובה

"מאז שהבינו ארגוני הטרור את הרגישות העצומה של החברה הישראלית בעניין בני ערובה, ואחר כך הבינו שאפילו בעניין בני ערובה מתים, הפך נושא השבויים והנעדרים לטעון במיוחד", כתב רונן ברגמן ב-Ynet, וחוזר על אחת המנטרות השחוקות והשקריות ביותר באתוס הישראלי.

דווקא בחודשים האחרונים מוכח ההפך: ספק אם לממשלת ישראל היה איכפת באמת מהחטופות והחטופים (ברגמן ציין שבתחילה – שחרור חטופות וחטופים לא היה מטרה ממטרות המבצע הצבאי).

נראה שממשלת ישראל מוכנה להקריב חיילים, חיילות, אזרחים ואזרחיות בניסיון להשיג מטרות לא בהכרח ריאליות. על פי עדויות – יתכן שבתחילה הופעל נוהל חניבעל לא רק על חיילים אלא גם על אזרחים.

נראה שהממשלה והצבא יצאו למבצע הצבאי מתוך רפלקס מותנה, ללא תוכנית סדורה, ללא מידע מודיעיני מקיף על רצועת עזה, ללא קביעת יעדים ברורים וללא הצעות לפתרון ל"יום שאחרי" במורד הדרך.

הפעם כדאי לדבר בשפה ברורה, ישירה ומדויקת יותר, ולומר "אין מלחמות חינם". יתכן שהשימוש הישיר במונח "מלחמה" יבהיר שלא מדובר בארוחה טעימה ומזינה, אלא במבצע צבאי הגובה קורבנות בנפש

נראה שהמלחמה מנוהלת עם רמטכ"ל שכנראה נפגע אישית מהאמבוש שיחיא סנוואר עשה לו ורק רוצה לסגור חשבון כדי לפרוש מהצבא כשהוא אינו מושפל לגמרי, ועם ראש ממשלה שככל הנראה רק בוחן איך הוא שורד את האסון הגדול בתולדות העם היהודי מאז מלחמת העולם השנייה.

והציבור הישראל סובל בשקט, ללא הפגנות משמעותיות נגד מדיניות הממשלה, שמובילה להירצחם ולמותם של חטופות וחטופים, עם מפגינים והפגנות פרווה.

אפשר להתלות כמובן במקרה אחד מהעבר, כאשר גלעד שליט שוחרר תמורת יותר מ-1,000 מחבלים, בהם יחיא סנוואר. אולם העסקה ההיא, שהיום ברור כי הייתה נקודת הזינוק ל-7 באוקטובר, תאמה את האינטרסים הפוליטיים של בנימין נתניהו באותו רגע, כך שלא הסנטימנט הציבורי הכריע בעד העסקה, אלא האינטרס האישי של נתניהו.

הרגישות הישראלית לחיי חיילים ואזרחים, שנופלים או נחטפים, אינה נמוכה ואינה גבוהה מאשר אצל עמים אחרים, להערכתי (לא עשיתי בדיקה). בכל המקרים, למשפחות הקורבנות קשה עד כמעט בלתי אפשרי להשפיע על גורל קרוביהם; הפוליטיקאים הרי יודעים יותר טוב.

אחת ממטרות המתקפה והטבח שביצע חמאס, היתה השגת שחרור אסירים ביטחוניים הכלואים בישראל. כך שגם לחמאס יש אינטרסים באסירים ולעיתים גם בגופות מחבלים שנהרגו. גופות שישראל, כמו חמאס, יודעת לסחור בהן.

הרגישות הישראלית לחיי חיילים ואזרחים, שנופלים או נחטפים, אינה נמוכה או גבוהה מאשר אצל עמים אחרים להערכתי (לא עשיתי בדיקה). אחת ממטרות מתקפת חמאס, היתה השגת שחרור אסירים ביטחוניים

מלחמת אזרחים

בפעם הבאה שתיערך הפגנה נגד הממשלה – המפגינים והמשטרה (כיום מיליציית איתמר בן גביר הרשמית), לא יהיו לבדם בזירת ההפגנה. מיליציות בן גביר הבלתי רשמיות, המתחמשות כיום בכלי נשק בעלי קנה ארוך, יגיעו לפקוח עין על המתרחש. דם עלול להישפך.

יעקב צלאל הוא עיתונאי