בערוץ כאן 11 שודרה השבוע כתבה של אורן אהרוני על פעילי שלום שאיבדו בני משפחה במלחמה הנוכחית ולמרות זאת הם נאחזים בעקשנות באמונתם בשלום.

בין המופיעים בכתבה בלט יונתן זייגן, בנה של ויויאן סילבר ז"ל מקיבוץ בארי. הוא צולם בביתה השרוף של אימו שהוגדרה תחילה כנעדרת. בהמשך, כחמישה שבועות אחרי השבת השחורה, ארכיאולוגים זיהו את שרידיה בתוך הממ"ד השרוף שבביתה.

בנה של ויויאן סילבר ז"ל מקיבוץ בארי צולם בביתה השרוף של אימו, שהוגדרה תחילה כנעדרת. בהמשך, כ-5 שבועות אחרי השבת השחורה, ארכיאולוגים זיהו את שרידיה בתוך הממ"ד השרוף בביתה

ויויאן סילבר, בת 74 במותה, נודעה בעיקר כפעילת שלום בולטת. כמנהלת המרכז היהודי-ערבי "להעצמה, שוויון ושיתוף פעולה", כמארגנת תוכניות סיוע לתושבי עזה, ועוד ועוד. בשנת 2011 עיתון "הארץ" הכתיר את ויויאן, ילידת קנדה, כאחת מעשרת המהגרים האנגלו-סקסים המשפיעים ביותר בישראל.

מעטים יודעים שויויאן הייתה גם חלוצת הפמיניזם בקיבוץ. היא חברה תחילה לקיבוץ גזר השוכן צפונית לשדרות. ב-1990 עברה לבארי. הכרתי אותה בצעירותה כפעילה פמיניסטית נמרצת ושוברת תקרות זכוכית. על כך מעיד בין השאר קטע מכתבה על היעדר שוויון מינים בקיבוצים שפרסמתי בסתיו 1983 במוסף "שבעה ימים" של "ידיעות אחרונות":

"ויויאן סילבר, קיבוצניקית מגזר בת 34 עלתה מקנדה לישראל עם גרעין של תנועת הנוער 'הבונים' לפני כתשע שנים. היא ציפתה למצוא בקיבוץ חברה שמקיימת שוויון מוחלט בין גברים לנשים. טעונת אידיאלים פמיניסטים נוסח אמריקה היא…חטפה שוק. כך היא מספרת היום, מקץ תשע שנים. העולה החדשה, אישה קטנה וחיננית, הייתה מזדעזעת תחילה כאשר גברים קיבוצניקים קראו לה 'מותק', 'חמודה'. כעבור זמן היא תפסה את הקודים המקומיים והבינה שאין מה להיעלב".

עם זאת היא לא חזרה בה מהתרשמותה הראשונית: נשות הקיבוץ לוקות בתת הישגיות ונסוגות לעמדות נשיות מסורתיות. הן נצמדות לסטריאוטיפים של חלוקה נוקשה בין תפקידים "גבריים" ו"נשיים". כמעט כולן מאיישות עבודות שנתפסות כנשיות מובהקות – עבודות חינוך ושירותים. תפקידים גבריים כמו ריכוז משק הם מחוץ לתחום מבחינתן. רבות מהן לא מממשות את כישוריהן האמיתיים.

מעטים יודעים שויויאן הייתה גם חלוצת הפמיניזם בקיבוץ. היא חברה תחילה לקיבוץ גזר, מצפון לשדרות. ב-1990 עברה לבארי. הכרתי אותה בצעירותה כפעילה פמיניסטית נמרצת ושוברת תקרות זכוכית

ויויאן סילבר הייתה האישה הראשונה בגזר שכיהנה כמזכירת קיבוץ. ואז היא הרבתה להסתובב במוסדות התק"ם (התנועה הקיבוצית המאוחדת) בתל-אביב. רוב הנשים שפגשה שם היו קלדניות וטלפניות. רוב רובם של התפקידים המשמעותיים אוישו על-ידי גברים. גם העובדה הזאת נראתה לה מזעזעת למדי. כך היא סיפרה בראיון שפורסם בביטאון התנועה "יחד".

בהמשך דרכה ויויאן למדה ב"אורט" שרטוט בניין וריכזה במשך שש שנים את עבודות הבניין בקיבוצה. כך פרצה לתחום שנחשב כמובן לנחלתם של גברים.

לפני כשנתיים היא יזמה את הקמתו בתק"ם של "מדור לקידום שוויון המינים". עופר ארנון מעין-המפרץ הקימה מדור דומה בתנועת הקיבוץ-הארצי. ויויאן סילבר ידעה שכרטיס הביקור שלה לא יקל עליה את המלאכה. "כי אנשים חושבים", כדבריה, "שרעיונות כאלו זרים למדי לקיבוץ".

הלגלוג וההסתייגויות לא הרתיעו אותה. כינוס של כארבעים נשים קיבוצניקיות הוכיח לויויאן שיש עם מי לדבר. הוקם צוות פעיל של כשלושים נשים. הוקמו גם חוגי חשיבה המקיפים כארבע מאות נשים.

ויויאן, עופר ושותפותיהן עובדות בעיקר על שינוי הדימוי העצמי של נשים. הן מארגנות סדנאות וימי עיון שבמרכזם נושאים כמו דפוסי תעסוקה הנחשבים באופן סטריאוטיפי ל"נשיים" או "גבריים", עבודה יצרנית ועבודה צרכנית, דימוי עצמי ועוד. והן מבקשות לדלג על השלב שבו פתחו פמיניסטיות לוחמניות בארה"ב: הן לא מציגות את הגברים כאויבים.

ויויאן הייתה האישה הראשונה בגזר שכיהנה כמזכירת קיבוץ. רוב הנשים שפגשה במוסדות התק"ם בת"א היו קלדניות וטלפניות, ורוב התפקידים המשמעותיים אוישו ע"י גברים, מה שנראה לה מזעזע למדי

ויויאן סילבר ייסדה לאחר מבצע "צוק איתן" את הארגון "נשים עושות שלום". ב-4 לאוקטובר 2023 היא הייתה בין מארגנות עצרת שלום בירושלים, בה השתתפו כ-1500 נשים, ישראליות ופלסטיניות. זה היה שלושה ימים לפני השבת השחורה. יונתן, בנה של ויויאן, נשמע אומר בכתבת הטלוויזיה: "החתירה לשלום היא הסיכוי היחיד שלנו לכך שדברים כאלו לא יקרו שוב".

שלומית טנא היא עיתונאית לשעבר (ב"על המשמר" ובהמשך ב"ידיעות אחרונות")..יוצאת קיבוץ. ב-1981 החלה בסיקור עיתונאי שוטף של הקיבוצים.