ביום ראשון האחרון התקיים כנס "ההתיישבות מביאה ניצחון". במהלכה הוצגה תוכנית המתנחלים לחזרה לגוש קטיף. כפי שציין כתב "שיחה מקומית" אורן זיו, רבים מהמשתתפים ראו ב־7 באוקטובר הזדמנות להחדיר את רעיון העיוועים של התנחלות בעזה למיינסטרים, אחרי שנים בהן שררה בשוליים. ואכן נדמה כי הצליחו לעשות זאת במידה מה.
בסרטונים שהוצגו בכנס, נראים בין היתר חיילים הקוראים ליישב מחדש את גוש קטיף (סרטונים מסוג זה הופצו גם בשבועות הראשונים למלחמה) לצד קריאות של ראשי המתנחלים, כדוגמת יו"רית ארגון "נחלה" דניאלה וייס וראש מועצה אזורית שומרון יוסי דגן לחזור לעזה, בליוויים של שרים וח"כים מן הקואליציה, כדוגמת שלמה קרעי, חיים כץ, יצחק גולדקנופף ואחרים.
נראה שאת מארגני כנס ההתנחלות בעזה כלל לא הטרידה העובדה שהקו של התיישבות וגירוש נוגד לגמרי את זה של "ישראל הרשמית" בבית הדין בהאג, כותב אורן זיו. רעיון הטרנספר לתושבי עזה נכח בכל נאום.https://t.co/YSFHe1lyy9 pic.twitter.com/HMwFZ3hjtU
— שיחה מקומית (@mekomit) January 30, 2024
המסקנה הראשונית אליה מגיעים מהתמיכה של ח"כים ושרים מהליכוד באירוע, זו ההבנה שאם עד כה היה עוד ניסיון להציג אותם כגורם המאזן בקואליציה מול בצלאל סמוטריץ' ואיתמר בן גביר, לא עוד. כשראש המפלגה, בנימין נתניהו, לא טורח אפילו להוציא גינוי גם כשהמחיר הוא פגיעה נוספת ביחסים עם ארה"ב לרבות בסיוע שלה לרקימת עסקת חטופים חדשה, רעיון העוועים של חזרה לעזה היא כלבבו ולעזאזל עם ההשלכות.
אלא, שהנקודה המטרידה עוד יותר היא, כי בעוד שלימין יש תוכנית סדורה, מוכנה וקוהרנטית אודות שיבה לעזה ב"יום שאחרי", לא ניתן שלא לתהות מהי תוכניתו של המרכז בואכה שאריות השמאל־ציוני הישראלי? האם יש לו בכלל תוכנית שכזו?
הנקודה המטרידה במיוחד היא, שבעוד שלימין יש תוכנית סדורה, מוכנה וקוהרנטית אודות שיבה לעזה ב"יום שאחרי", יש לתהות מהי תוכנית המרכז בואכה שאריות השמאל־ציוני הישראלי? האם יש לו בכלל תוכנית?
במשך זמן רב גורמים רבים במרכז הישראלי, אלה שלא אוהבים לקבל החלטות ושמחים להישאר במיינסטרים ולרצות את כולם, שמחו להיתלות במה שמוכר כטכניקת "צמצום הסכסוך". זאת כשתכליתה היא המשך הכיבוש וההתנחלויות אך עם הטבות אזרחיות מעוררות גיחוך לפלסטינים בגדה, כדוגמת מתן אישורי עבודה בישראל והתקנת רשת סלולר מסוג דור 4.
ואכן, מתודה זו נדמתה כמחזיקת מים במשך שנים, עד קריסתה בבוקר הטבח וההבנה שאי־אפשר להמשיך לשבת על הגדר ולקוות לטוב. ועכשיו, עולה השאלה: האם יש לאנשי המרכז, מהמחנה הממלכתי ועד מפלגת העבודה תוכנית ליום שאחרי?
האם הם מוכנים בכלל להכיר במציאות הנוכחית בגדה המערבית — אפרטהייד על מלא — ובהבנה שאי אפשר להמשיך לבנות בהתנחלויות כמו בימים שבהם היו בשלטון מחד, ולקרוא ל"שתי מדינות לשני עמים" מאידך?
Israeli military soldiers hoisting names of ex Israeli settlements in Gaza. First picture, raising the name of ex- outpost Neveh Dekalim. Other picture, displaying a placard indicating the former ex-outpost of Gush Katif with Israeli flags. pic.twitter.com/TBpfhva5Qn
— Younis Tirawi | يونس (@ytirawi) November 9, 2023
האם הם מוכנים להכיר בכך שרובו של הציבור הישראלי מסומם ממליטריזם ומהרצון לנקום, לא פעם גם במחיר של הפקרת חטופיו שלו, כתוצאה מהתבוסה של השבת השחורה? שכדי להוביל לשינוי אמיתי הם יצטרכו להיחשב ל"רדיקליים" ולקרוא להסכמים מדיניים, לסיום הכיבוש, להתנגד למיליטריזם ולהערצה חסרת הגבולות כלפי צה"ל ולצאת כנגד הימין־המתנחלי?
ואולי, צריך בכלל לתהות אם בכוחן של מפלגות אלו לעשות זאת. בזמן שבני גנץ וגדי איזנקוט, המביעים ביקורות השכם וערב על בנימין נתניהו – לא מדברים על יציאה מהממשלה גם לאחר שעבר התקציב שסומן על ידם כמעין קו אדום?
האם מחנה המרכז מכיר בכך שכדי להוביל לשינוי אמיתי הם יצטרכו להיחשב "רדיקליים" ולקרוא להסכמים מדיניים, לסיום הכיבוש, להתנגד למיליטריזם ולצאת כנגד הימין־המתנחלי?
בזמן ששאר המפלגות מעדיפות לדבר בסיסמאות קלושות על "חתירה להסכם" עמום ו"הבסת האויב" – כשהמציאות בשטח מוכיחה אחרת, צריך לשאול אם נותר עוד אדם המוכן לדבר על הדברים המהותיים ולא להצטרף אל מקהלת ה"ביחד ננצח" — ולהגיש לנתניהו את המשך כהונת ממשלתו על מגש של כסף.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
גישה לא הוגנת לחלק הטוב של האוכלוסיה פה. זה שלאיש אין מושג מה נכון לעשות במלכוד הכללי – מציאות שגם עם הכוונותהטובות ביותר עדיין שום דבר קונקרטי לא באמת ברור – זה עדיין לא אומר שלהתנגד ללא- נכון זה לא חשוב כשלעצמו. המנעות מרשעות, גישה עם כוונות טובות, נאורות, פתיחות להצעות וכדומה – זה לפחות כיוון מבטיח. אף אם סופה של הדרך לא ברור בתחילתה.