ביקור ביישובי הנגב המערבי הוא דבר מטלטל. ישראלים רבים מעוניינים לבקר באזור ותנועה ערה כבר מורגשת בחניון רעים ויער בארי, שם נערך פסטיבל נובה. כיום מוצב באזור מיצב לזכר מאות הצעירים שנרצחו ב־7 באוקטובר.

השבוע הייתי אחת מאותם האנשים שהגיעו לאזור, בתיאום עם המקומיים. כצפוי, ברגע שכף רגלי דרכה ביער בארי המוח והלב סירבו להאמין ולעכל את מה שהתחולל שם. עמודי הברזל עם פני מאות הצעירים שנטבחו במקום הינם מיצב הזוועה הקשה והחשוב ביותר.

חניון רעים מוקף במרבדי כלניות. מעבר לגבעות נמצאת העיר עזה, אפורה ורועמת. מדי כמה דקות נורה פגז של חיל התותחנים, ומבקר אחר באתר – שנמצא שם כבר 15 דקות – מנסה להרגיע. "תכף תתרגלי, זה ככה כל הזמן". הפגז נורה מהצד שלנו לכיוון הצד שלהם.

שמש מתעתעת משקיפה על הכרים הירוקים. לנפש הקרועה קשה לגשר על הפער שבין הנוף המרהיב, הגבעות המוריקות לגיא ההריגה באחת הנקודות היפות ביותר בישראל. הסתירה העמוקה הזו תמשיך לשבת על נשמת המקומיים – ושל כל הישראלים – דורות קדימה. ייתכן שלעולם לא נתגבר על היגון.

שכונת הצעירים בקיבוץ רעים, פברואר 2024 (צילום: טל שניידר)

בזמן הביקור שלי בחניון רעים הגיעו למקום כשלושה אוטובוסים ובהם 150 מנכ"לים של חברות הייטק, שוק ההון, ותעשייה, מהמובילים במשק הישראלי. מנהלים בכירים ביותר, כולל מגוגל ישראל, אינטל, נס, ווייז, אלקטרה, אסם, אמדוקס, אנבידיה, בנק הפועלים, בנק דיסקונט, יוחננוף ועוד. קבוצה עצומה של אנשים בעלי כוח והשפעה.

הם, בדיוק כמונו, הגיעו לפגישות וסיורים קצרים בחלק מיישובי וקיבוציי האזור. בשעת הצוהריים הם נפגשו בעיר שדרות עם יו"ר השלטון המקומי חיים ביבס. הם הגיעו לסיור מרוכז משום ששרצו להקים קבוצות עבודה ולקיים חשיבה משותפת בנושא סיוע ושיקום המרחב היפהפה.

אחד מהנואמים היה הרמטכ"ל לשעבר אביב כוכבי, שמיקד את הנאום שלו בעתיד ההתיישבות בנגב המערבי. לתדהמת הנוכחים, כוכבי לא אמר מילה אחת על המחדל הגדול

אבל במקום סיעור מוחות, הגישו להם הרצאות ונאומים. אחד מהנואמים היה הרמטכ"ל לשעבר אביב כוכבי, שמיקד את הנאום שלו בעתיד ההתיישבות בנגב המערבי. לתדהמת הנוכחים, כוכבי לא אמר מילה אחת על המחדל הגדול, שהוא היה שותף לו.

כוכבי לא חלק את מחשבותיו על תפקידו בהפסד הצבאי הגדול ביותר שידעה ישראל מיום הקמתה. אחד מהמנכ"לים שהשתתפו במפגש עם כוכבי סיפר לזמן ישראל שהוא התאכזב מהופעתו. לדבריו, כל קבוצת ראשי ההייטק חשבו שהופעת כוכבי הייתה לכל הפחות מוזרה.

"איך כוכבי מוצא לנכון להגיע לאירוע עם בכירים שבבכירים ולא לומר דבר על האחריות שלו. הוא חושב שאנחנו טמבלים?" כוכבי דיבר על תוכניות הפעולה שלו (או של העמותה שיקים) הנוגעות לעתיד הנגב. הוא לא מדבר בפני הציבור הישראלי – למעט הפעם שבה התייחס לאחריותו לפני כמה שבועות – אבל הוא כן בוחר להגיע ולדבר עם המנכ"לים המובילים בהייטק ובתעשייה.

מנהלי החברות שישבו מולו יודעים שבעולם העסקים מנהל שלא לוקח אחריות על כישלונותיו מיועד להדחה על ידי דירקטוריון החברה. אבל בצמרת המדינית של ישראל – וכנראה גם אצל אנשי הצבא בדימוס – מתגלגלים אל היום הבא ומתנתקים מטבח 7 באוקטובר, כאילו צה"ל לא נחשף במערומיו.

"איך כוכבי מוצא לנכון להגיע לאירוע עם בכירים שבבכירים ולא לומר דבר על האחריות שלו. הוא חושב שאנחנו טמבלים?" כוכבי דיבר על תוכניות הפעולה שלו (או של העמותה שיקים) הנוגעות לעתיד הנגב

הסיור שהשתתפתי בו – שלא היה קשור לסיור המנכ"לים – הגיע לחניון רעים ופסטיבל נובה, קיבוץ רעים, קיבוץ גבולות, שדות גידולי תפוחי אדמה, בית האריזה עצמונה וקיבוץ עלומים. מנקודה לנקודה פגשנו בתושבי המקום, שמענו את סיפורי יום הטבח ולמדנו על הקשיים בשיקום החקלאות באזור.

מנכ"ל חברת יפרו יניב יבלונקה, העוסקת בגידול, יצוא ושיווק של למעלה מ־50 זנים מגוונים של תפוחי אדמה, ומי שנולד וגדל בקיבוץ נירים, סיפר על ההחלטה שלו ושל חבריו לזרוע תפוחי האדמה תחת אש, כמה ימים לאחר הטבח.

יניב יבלנוקה בשדות תפוחי האדמה (צילום: טל שניידר)

"היינו חייבים להכניס את הזרעים לאדמה. לוח הזמנים חייב זאת, אחרת היינו מפספסים ייצוא של 50 אלף טון בשנת 2024. אבל הסיבה שחזרנו לשדות מייד אחרי 7 באוקטובר לא הייתה הייצוא ולא הפגיעה בהכנסות, אלא כי זו המהות של חיינו כאן באזור הזה.

"אם אנחנו לא זורעים, זה אומר שחמאס מנצח. אנחנו יצאנו למלחמה באויב באמצעות גידולי השדה שלנו. לא הסכמנו להוריד את הראש". יבלנוקה מספר כי כמה ימים לתוך המלחמה חקלאי האזור ביקשו מצה"ל להיכנס לשטח הצבאי הסגור בין הקיבוצים לעזה, אזור הנחשב כ"שטחים פתוחים" מבחינת כיפת ברזל.

כדי להתמודד עם החשש ממחבלים שעדיין התחבאו בשדות באזור הגבול, אנשי "אחים לנשק" התנדבו לשמור על החקלאים. כך הם פעלו בימים שאחרי הטבח, עם מתנדבים בחקלאות ועם "שומרי ראש"

כדי להתמודד עם החשש ממחבלים שעדיין התחבאו בשדות באזור הגבול, אנשי "אחים לנשק" התנדבו לשמור על החקלאים. כך הם פעלו בימים שאחרי הטבח, עם מתנדבים בחקלאות ועם "שומרי ראש", שסייעו לאבטח את הזורעים בכל פינות השדה.

בקיבוץ רעים שמענו מרכז הביטחון הראל אורן פרטים על הקרב שניהלו ששת חברי כיתת הכוננות בקיבוץ עד להגעת כוחות המשטרה, כשש–שבע שעות לאחר תחילת המלחמה. אורן עמד בראש הכוח הקטן. בסוף היום הוצאו מהקיבוץ כ־50 גופות של מחבלים.

מגורי העובדים הזרים בקיבוץ עלומים, פברואר 2024 (צילום: טל שניידר)

ברעים גם שמענו כי אפילו עתה, ארבעה חודשים לאחר פרוץ המלחמה, המדינה עדיין לא מעורבת בסיוע ובאספקה של ציוד לחימה לכיתת הכוננות. את ציוד ההגנה שלהם – לרבות ציוד רפואי לשעת חירום – הם ממשיכים לקבל מארגוני הסיוע, בעיקר מ"אחים לנשק".

בקיבוץ עלומים ראינו את מגורי התאילנדים והנפאלים, עליהם השתלטו מחבלים. 22 מהעובדים נרצחו ושמונה נחטפו. מבנה המגורים הוצת ועדיין עומד מפויח לחלוטין, מזכרת מחרידה לטבח. העובדים הזרים נרצחו בשעות המוקדמות. בקיבוץ התעוררו כשחברי כיתת הכוננות עדיין לא מודעים לטבח העובדים.

אחד מנושאי השיחה ברעים, עלומים, גבולות – ובמקומות נוספים – היה ההתמודדות עם הצמא של הציבור הישראלי להגיע לחבל הארץ הפגוע. נשמעו דעות שונות בנושא

כיתת הכוננות נלחמה במרחב מגרש הספורט והגינה שבין הצד החקלאי של הקיבוץ לצד של מגורי החברים. ששת חברי כיתת הכוננות – עם רובי נק"ל – הצליחו להדוף כ־40 מחבלים בקרב שנמשך שעות, עד הגעת כוחות הביטחון.

תיירות אֵבֶל

אחד מנושאי השיחה ברעים, עלומים, גבולות – ובמקומות נוספים – היה ההתמודדות עם הצמא של הציבור הישראלי להגיע לחבל הארץ הפגוע. נשמעו דעות שונות בנושא. בר חפץ, חבר קיבוץ נירים ומגדל אבוקדו, נתן ביטוי לתחושה הרווחת בקרב התושבים בפוסט שפרסם לפני כמה ימים בפייסבוק.

"במילה אחת, 'לא', ובשתי מילים, 'אל תבואו'. לא בגלל שמסוכן כאן, אף שעדיין נופלים כאן פצמ"רים מדי פעם; ולא בגלל שמפחיד כאן (וכן, ירי תותחים ומסוקים הוא מפחיד); וגם לא בגלל הכבישים ההרוסים והקוליסים שהשאירו הטנקים בכל מקום.

"אל תבואו בגלל דרך ארץ. זה חבל ארץ שהתושבים שלו פליטים בארצם שהיישובים נטושים ושרופים. לעשות כאן פיקניק זה כמו לעשות מסיבה בבית של שכן שנמצא בטיפול נמרץ בבית חולים", כתב חפץ.

מנגד, בשיחה בקיבוצים אחרים התושבים מודעים לכך שהציבור הישראלי רוצה (מאוד) להגיע ולגעת בכאב, להכיר את האבל מקרוב, ללמוד ולחשוב איך בונים את הזיכרון הלאומי. הם מבינים שהציבור רוצה להתחבר לאבל של תושבי האזור. אולם, ביטול אירועי "דרום אדום" היה נכון וראוי לעת הזו. כפי שחפץ הסביר בסטטוס שלו, עדיין מוקדם לעבור לפסטיבלים.

עם זאת, בזמן הקרוב יהיה קשה להדוף את הישראלים הרבים שירצו להגיע ולהזדהות עם הטרגדיה הגדולה ביותר שידעה המדינה. לצד הישראלים המעוניינים להגיע, לתמוך, לראות, מגיעות לארץ גם משלחות רבות של קהיליות יהודיות מארה"ב.

שכונת הצעירים בקיבוץ רעים, פברואר 2024 (צילום: טל שניידר)

גם במקרה הזה, חשוב לאפשר להם להתחבר, בין השאר כדי שיחזרו לאמריקה ויפעלו למען ההגנה הדיפלומטית על ישראל וגם ימשיכו בגיוס התרומות לפרויקטים השונים שיש להקים באזור. איך מגשרים אם כן על הצורך של הציבור הישראלי לבקר באזור לבין תחושת האבל האישית של התושבים? ראוי למסד כללי התנהגות.

אי אפשר להכתיב אותם לאזרחי המדינה, אבל המנהיגים האזוריים – ואפילו השרים – יכולים לפרסם כללים, להמליץ עליהם, להציע לציבור איך להתנהג; קוד התנהגות לזמני אבל, לפחות לשנה–שנתיים הקרובות.

לא לערוך חגיגות, פסטיבלים וטקסי "הרמת דגל", עד שיחזרו כל החטופים. אם עורכים כאלה בכל זאת, יש לעשות זאת רק בתיאום ובהסכמת ראשי אשכול רשויות נגב מערבי

בזמן הקרוב מזג האוויר ישתפר. לקראת הפסח וחגי הלאום, כמעט בטוח שהציבור הישראלי ייסע לאזור בהמוניו. להלן כמה רעיונות שיאפשרו לציבור להגיע, בלי לפגוע ברגשות התושבים:

• לא לערוך חגיגות, פסטיבלים וטקסי "הרמת דגל", עד שיחזרו כל החטופים. אם עורכים כאלה בכל זאת, יש לעשות זאת רק בתיאום ובהסכמת ראשי אשכול רשויות נגב מערבי – גוף המורכב מראשי עיריות אופקים, נתיבות ושדרות וראש מועצה אזורית אשכול, מרחבים, שדות נגב ושער הנגב.
• בשבתות הגישה לכביש 232 תינתן לתושבי האזור ומשפחות הקורבנות בלבד. לפיכך, אין להרשות למשפחות הישראליות לעשות פיקניק ביער בארי ובמתחם פארק רעים.
• מי שרוצה לסייר באזורי הטבח יעשה את זה במהלך ימי החול, וגם אז לא יורשה לפתוח שולחנות פיקניק בשטח.

הריסות בית בקיבוץ רעים בעקבות מתקפת הפתע של חמאס בשבעה באוקטובר, 26 בנובמבר 2023 (צילום: יוסי זמיר/פלאש90)

בפועל, הביקורים באזור מתנהלים בדיוק כך. מבחינת הצבא, עדיין קיים חשש לירי באזור ולכן יש למנוע התקהלויות. כתוצאה מכך, כביש 232 נותר סגור בשבתות. גם בשדרות, נתיבות ואופקים אין זה ראוי שהציבור יסתובב שם בשבתות, מתוך כבוד לתושבים המסורתיים. הקיבוצים והמושבים סגורים מאחורי שערים, שמירה וגדרות – והם ימשיכו לקבל רק אורחים מוזמנים.

גאיות־ההריגה של ניר עוז, בארי, כפר עזה וקיבוצים אחרים ייפתחו רק כשהמדינה, בתיאום עם הקיבוצים, תעמיד אנדרטאות מסודרות והציבור יוכל לחנות ולגשת בלי להיכנס לשבילי הקיבוץ. בתקופת הביניים – ורק אם חברי קיבוץ עלומים יסכימו – ניתן לאפשר ביקורים במגורי העובדים הזרים והאזור החקלאי, איפה שהציוד החקלאי והמתבנים הוצתו.

הציבור הישראלי הרחב יהיה חייב להבין באמצעות קמפיין הסברה בתקשורת איך להתנהג ואיך לבקר באזור הנגב המערבי, הן בעת הזו – כשהיישובים עדיין לא מאוכלסים – והן בעתיד

כאמור, בקיבוץ עלומים גיא ההריגה נמצא כעשרות מטרים מלב הקיבוץ ולכן אולי ניתן ל"מסד" שם ביקורים בלי להיכנס לתוך הקיבוץ. עלומים הינו קיבוץ דתי, כך שהכניסה בשבתות תיאסר לגמרי. אם יותר הדבר, יש לווסת את כמות האנשים באמצעות רישום מראש (כפי שנעשה בתקופת הקורונה בפארקים הלאומיים).

הציבור הישראלי הרחב יהיה חייב להבין באמצעות קמפיין הסברה בתקשורת איך להתנהג ואיך לבקר באזור הנגב המערבי, הן בעת הזו – כשהיישובים עדיין לא מאוכלסים – והן בעתיד, כשחלק מתושבי האזור ישובו.