ההתנהלות של השרים וחברי הכנסת הדתיים – גם הדתיים-לאומיים בהנהגת בצלאל סמוטריץ' ואיתמר בן גביר, וגם החרדים מיהדות התורה וש"ס – יוצרת לפעמים רושם שהם שליטי הארץ הבלתי מעורערים.

יו"ר יהדות התורה השר יצחק גולדקנופף:
לפי מספר פעמים שבן גביר מאיים לפרוש, זה לא מראה שהוא מאיים שבאמת הוא פורש. זאב זאב. אני גם לא רואה שאף אחד פורש מהממשלה הזו, למי רע פה? 64 חברי כנסת, יש להם משרדי ממשלה, יש תקציב מסודר. יום אחרי המלחמה הממשלה צריכה ליפול? מה שייכת הממשלה… pic.twitter.com/WjAKCTg808

הרשמו עכשיו לניוזלטר היומי

— ישי כהן (@ishaycoen) February 7, 2024

נכון שלקואליציה יש 64 מנדטים, אז לכאורה מותר להם לעשות מה שהם רוצים, אבל עד כמה הם באמת מייצגים את עם ישראל? במילים אחרות, איזה חלק מהאוכלוסייה הם דתיים?

נכון שלקואליציה יש 64 מנדטים, אז לכאורה מותר להם לעשות מה שהם רוצים, אבל עד כמה הם באמת מייצגים את עם ישראל? במילים אחרות, איזה חלק מהאוכלוסייה הם דתיים וחרדים?

הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה אוספת נתונים על הסיווג העצמי של רמת דתיות בתור חלק מהסקר החברתי שהיא עורכת כל שנה מאז 2002. הנסקרים, שמהווים חתך מייצג של האוכלוסייה מגיל 20 ומעלה, מתבקשים לבחור מתוך 5 אפשרויות: חילוני לא דתי, מסורתי לא כל-כך דתי, מסורתי דתי, דתי, וחרדי. התוצאות מכל שנות הסקר מוצגות בגרף הבא.

סקר סיווג עצמי של רמת הדתיות לאורך השנים

מה שתמיד מפתיע אותי כל פעם שאני מסתכל על הנתונים האלה הוא היציבות. שתיים מתוך חמש הקבוצות כמעט שלא השתנו לאורך 20 שנות הסקר:

• חילונים הם הקבוצה הגדולה ביותר בהפרש ניכר, והם כמעט תמיד בטווח של 42-44%
• מסורתיים-דתיים כמעט תמיד בטווח 12-14%

קבוצה שלישית, זו של הדתיים, השתנתה מעט: הם עלו מקצת פחות מ-10% לקצת יותר מ-11%. אז למרות העלייה הדתיים הם קבוצה די קטנה בעצם. שימו לב שזה למרות שרמת הפריון עולה עם הדתיות: הפריון של חילוניות הוא 2.05 ילדים לאישה, אצל המסורתיות-דתיות זה 3.01, ואצל הדתיות כבר 4.33 – יותר מפי 2 מאשר אצל החילוניות. העובדה שמספר הדתיים לא גדל באופן ניכר מצביעה על נטישה משמעותית שכמעט מנטרלת לגמרי את הילודה הגבוהה.

פריון החילוניות – 2.05 ילדים לאישה, אצל המסורתיות-דתיות – 3.01, ואצל הדתיות כבר 4.33 – יותר מפי 2 מהחילוניות. זה שמספר הדתיים לא גדל משמעותית מצביע על נטישה, שכמעט מנטרלת את הילודה הגבוהה

בשתי הקבוצות הנותרות יש מגמה ברורה של שינוי:

• המסורתיים הלא-דתיים נמצאים במגמה של ירידה. בתחילת המאה הם היו קצת יותר מרבע, בערך 27%. כיום הם בערך חמישית, כ-20%.
• החרדים, לעומת זאת, במגמת עלייה. בסקרים הראשונים שיעורם היה 6-7%, ואילו באחרונים הוא כ-10%. זה מבטא את רמת הפריון של נשים חרדיות שעומדת על 6.56 בניגוד לדתיים, אצלם הנטישה פחות משפיעה.

אם מסכמים ביחד, מקבלים שהיחס בתחילת המאה היה בערך 70:30 לטובת הלא דתיים (חילונים ומסורתיים לא דתיים). כיום זה בערך 65:35. אז מצד אחד נכון שיש עלייה במספרם היחסי של הדתיים. אבל העלייה הזו איטית, מקצת פחות משליש לפני 20 שנה – לקצת יותר משליש כיום. הלא דתיים הם עדיין רוב משמעותי מהיהודים במדינה.

מה שמעלה את השאלה מה הבסיס לגל המשיחיות ששוטף אותנו כבר שנים. מה הגיבוי האמיתי להשקעה העצומה בתחזוקה ובאבטחת ההתנחלויות בגדה המערבית, על חשבון קיבוצי עוטף עזה וגבול הצפון?

מה הבסיס לשאיפה לחזור ל"ארץ האבות" בעזה עצמה? האם באמת יש תמיכה רחבה בהארכת שירות החובה בצבא תוך המשך השירות המקוצר של ישיבות ההסדר וההשתמטות של החרדים?

הלא דתיים הם עדיין רוב במדינה, מה שמעלה את השאלה, מה הבסיס לגל המשיחיות ששוטף אותנו שנים? מה הגיבוי להשקעה העצומה בתחזוקה ובאבטחת ההתנחלויות בגדה על חשבון עוטף עזה וגבול הצפון?

איך זה שאלפי זוגות לא יכולים להתחתן כאן עם מי שהם רוצים? לפי סקרי דעת קהל בעצם אין רוב לדברים האלה. אז למה אנחנו ממשיכים לתת לדתיים ולחרדים להכתיב לרוב את המדיניות שמועדפת על מיעוט?

דרור פייטלסון הוא פרופסור למדעי המחשב באוניברסיטה העברית. אספן של כל מיני דברים, ובפרט של נתונים, מספרים, ופסלוני צבים. שואף להקשות על מי שמנסה לרדד ולהטות את השיח הציבורי על ידי טענות בלתי מבוססות והפצת פייק ניוז. מאמין גדול בכך שיכול להיות כאן הרבה יותר טוב.