ההחלטה בישראל להמשיך במלחמה בעזה גם במחיר חיי החטופים, ואפילו אחרי שחרור שלושה מהם בחיים במבצעים צבאיים, תירשם כאחד מרגעי השפל בתולדות המדינה. על פי המידע שמגיע מצה"ל ומתפרסם בתקשורת הזרה, מספרם של האזרחים והחיילים החטופים שעדיין בחיים הולך וקטן בכל יום שעובר.

המדיניות הזו היא שילוב קטלני של דמגוגיה וכשל ערכי חסר תקדים מצד מקבלי ההחלטות בישראל. ראש הממשלה בנימין נתניהו ואנשי ימין רבים חוזרים שוב ושוב על המנטרה ש"רק המשך הלחץ הצבאי על חמאס יביא לשחרור החטופים". האומנם?

תזה זו לא הוכחה בשום שלב של המלחמה. מאה הנשים והילדים ששוחררו בנובמבר נועדו להקל את הלחץ הבינלאומי מעל הנהגת חמאס והמדינות שמממנות אותו. חמאס הוא גם ארגון פוליטי שמנסה לשרוד את הסופה שהגיעה אליו בעקבות הטבח שביצע בהתקפת ה-7 באוקטובר.

תזת "רק המשך הלחץ הצבאי יביא לשחרור החטופים" לא הוכחה בשום שלב של המלחמה. מאה הנשים והילדים ששוחררו בנובמבר נועדו להקל את הלחץ הבינלאומי מעל הנהגת חמאס והמדינות שמממנות אותו

הלחימה שצה"ל מנהל עדיין בימים אלה בדרום הרצועה, שאין מאחוריה הנחיה מדינית לגבי "מצב הסיום" שאליו רוצה ישראל להגיע בתום המלחמה, אינה מקדמת את שחרור החטופים. להיפך, היא הורגת אותם.

טענת נתניהו ומנהיגי שאר מפלגות הימין, שהפסקת הלחימה בימים אלה כחלק מעסקה לשחרור החטופים תהווה פגיעה לדורות בביטחון ישראל, היא דמגוגיה שאין לה אחיזה במציאות. ההגדרה המילונית של המילה שמקורה ביוונית, היא:

"דמגוגיה היא שיטת שכנוע מניפולטיבית להעברת מסרים בהתבסס על רגש הפחד, או לחילופין, שימוש באמירות ריקות מתוכן רלוונטי למסר הנדון. לעיתים השימוש בדמגוגיה גובל בעיוות המציאות, באמצעות אזכורים סלקטיביים של עובדות, ושימוש בכשלים לוגיים. השימוש בדמגוגיה נחשב לנפוץ במיוחד בקרב פוליטיקאים".

ההרתעה הישראלית מול הפלסטינים קרסה ב-7 באוקטובר, 2023. בעקבות ההתקפה, ישראל יצאה למלחמה בראש ובראשונה "למיטוט כוחו הצבאי של החמאס", שיקום ההרתעה והשבת החטופים.

רובו המכריע של הציבור הישראלי לא חלק כלל ועיקר על הצורך לצאת למלחמה בעקבות הרג כ-1200 אזרחים וחיילים ביום אחד וכ-240 חטופים לשטח הרצועה. הביטוי העליון לקונצנזוס זה בחברה הישראלית היה התגייסותה של החברה הישראלית למאמץ המלחמה, ובראש ובראשונה בדמות היענות עשרות אלפי חיילי מילואים ותמיכת ארגוני החברה האזרחית במפונים מהדרום והצפון ובחיילים.

הלחימה שצה"ל מנהל עדיין בימים אלה בדרום הרצועה, שאין מאחוריה הנחיה מדינית לגבי "מצב הסיום" שאליו רוצה ישראל להגיע בתום המלחמה, אינה מקדמת את שחרור החטופים. להיפך, היא הורגת אותם

בארבעת החודשים האחרונים כבש צה"ל את רוב הרצועה. בקרבות נהרגו, לפי הדיווחים האחרונים, אלפי לוחמי חמאס וכן אזרחים רבים, גברים, נשים וילדים לא מעורבים. הנתון האחרון שפורסם הוא שברצועה נהרגו עד לאחרונה למעלה מ-30,000 אנשי חמאס ותושבים לא מעורבים. המשך המלחמה והריגת מאות אנשי חמאס נוספים ואזרחים חפים מפשע, לא ישנו מהותית את הסיטואציה הקשה שאליה נקלעה ישראל.

בנקודת הזמן הנוכחית, סדרי העדיפות של ממשלת ישראל במלחמה בעזה חייבים להשתנות באופן מיידי. יש להעמיד את העסקה לשחרור החטופים בראש סדר היום המדיני והביטחוני.

מעבר לדמגוגיה ולתיאור תמונה מעוותת של מצב העניינים – משיקולים זרים או ענייניים כביכול – הפקרת החטופים מהווה פגיעה אנושה בערכי היסוד של החברה הישראלית, הערבות הדדית ושמירה על חיי האזרחים. דמגוגיה ופגיעה באזרחים במצוקה מאפיינת משטרים אפלים ולא משטר וחברה דמוקרטית.

קשה לחשוב על מי מראשי הממשלה הקודמים בישראל שהיו מתנהלים בהפקרות כזו ביחס לשבויים והחטופים ישראלים בשבי האויב. אין לי עניין לדוש כאן במניעיו של נתניהו. כולם נותחו עד זרא: האובססיה שלו להישאר בתפקיד למרות הכישלון בהתנהלות מול הפלסטינים; החשש שלו מהבייס הימני, החטופים הם קיבוצניקים זקנים שאינם מצביעי ליכוד ועוד.

בישראל של פעם, יוני נתניהו נהרג בפעולה לחילוץ חטופים ישראלים ויהודים באנטבה, ובימים אלה – אחיו דוחה דרישות להפסקת אש ולעסקה לשחרורם.

הפקרת החטופים מהווה פגיעה אנושה בערכי היסוד של החברה הישראלית, הערבות הדדית ושמירה על חיי האזרחים. דמגוגיה ופגיעה באזרחים במצוקה מאפיינת משטרים אפלים ולא משטר וחברה דמוקרטית

המשך המלחמה בעזה לא יספק את "תמונת הניצחון" המיוחלת, בראש ובראשונה בשל תנאי הפתיחה של המלחמה הזו. בימים אלה, על קבינט המלחמה לעסוק יום ולילה בניסיונות להחזרת חטופים חיים רבים ככל האפשר.

במקביל, על ישראל ליזום כניסה למו"מ בתיווך אמריקאי להקמת גוף בינלאומי שיהיה מורכב, בין היתר, מכוחות צבא ערביים לקבלת האחריות הביטחונית על "היום שאחרי" ברצועת עזה.

עם העברת האחריות לאותו גוף בינלאומי, צה"ל ייצא מהרצועה ויתפנה לטפל בחזית הצפונית כדי לאפשר לתושבי הצפון  לחזור לבתיהם. הטיפול האזרחי בעקורים והפליטים צריך להתבצע על יד אנשי הרשות פלסטינית ולא צה"ל.

המשך התבוססות של צה"ל בבוץ העזתי ובמנהרות בדרום הרצועה, והניסיון לכבוש את רפיח, עלול לסכן את עתיד השלום עם מצרים ואת יחסינו עם ארה"ב. רצועת עזה תהפוך ל"וייטנאם של ישראל".

כוחו הצבאי של חמאס כבר נפגע קשות, וההזדמנות להרוג את מנהיגו, יחיא סנוואר תגיע במוקדם או במאוחר. אנחנו חיים במזרח התיכון, שבו רבים מכירים את האמרה בערבית "החיפזון מהשטן". המועמד לחיסול ומיליוני הערבים באזור יודעים היטב שיומו יגיע. עסקה להחזרת החטופים לא תתפרש כחולשה. להיפך.

כחוקר ההרתעה של ישראל, אני סבור ששיקום ההרתעה הישראלית מול הפלסטינים, חזבאללה ושאר ארגוני החסות של איראן, עובר בראש ובראשונה במסר החזק שישראל לא נוטשת את אזרחיה בעת צרה.

כחוקר ההרתעה של ישראל, אני סבור ששיקום ההרתעה הישראלית מול הפלסטינים, חזבאללה ושאר ארגוני החסות של איראן, עובר בראש ובראשונה במסר החזק שישראל לא נוטשת את אזרחיה בעת צרה

כוחו של צה"ל תלוי בחוסנה של החברה הישראלית. המשך ההתנהלות המופקרת של ממשלת ישראל יקרע את מרקם החברה הישראלית ומחיר הקרע יהיה כבד יותר מכל מחיר שחמאס דורש מישראל כתנאי להחזרת החטופים.

ד"ר דן סגיר הוא עמית מחקר במכון ליחסים בינלאומיים ע"ש לאונרד דייוויס באוניברסיטה העברית בירושלים. ספרו: "דימונה – ההרתעה הגרעינית של ישראל" יצא לאחרונה לאור בהוצאת כרמל.