מה יהיה מקומה של אסטרטגיית ההרתעה שנכשלה מול חמאס במדיניות הביטחון של ישראל אחרי המלחמה הזו? כדי להשיב על השאלה הזו אני מציע לחזור לדוד בן גוריון, מייסד צה"ל ואבי מדיניות הביטחון של ישראל, ולבדוק מה השתבש. מדוע ההרתעה הישראלית קרסה, וכיצד ישראל מצאה את עצמה מותקפת במספר חזיתות בשנה האחרונה.

"לנו דרושה הרתעה ולא ניצחון במלחמה. בכל מערכה יהיו לנו אבדות קשות – ואין אנו יכולים לאבד את מיטב הנוער – ולכן, העיקר אמצעי הרתעה".

ד"ר דן סגיר הוא עמית מחקר במכון ליחסים בינלאומיים ע"ש לאונרד דייוויס באוניברסיטה העברית בירושלים. ספרו: "דימונה – ההרתעה הגרעינית של ישראל" יצא לאחרונה לאור בהוצאת כרמל.

• העתק קישור
• שיתוף במייל
• שיתוף בטוויטר
• שיתוף בפייסבוק
• שיתוף בווצאפ
• הדפסת כתבה

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.

"רוצה לבוא איתי לקונצרט של מוסיקה ערבית?" נשאלתי על ידי חברי הטוב שלום ירושלמי בהודעת ווטסאפ לפני זמן מה. "בשמחה", עניתי מבלי לדעת שאני עומד לחוות חוויה אישית מטלטלת בעלת ממדים תרבותיים, חברתיים ופוליטיים.

הקונצרט היה חלק מסדרה למינויים של "פירקת אלנור", תזמורת של מוסיקה ערבית קלאסית שבה חברים כ-30 נגנים ונגניות וחברי מקהלה יהודים וערבים מכל קצוות הקשת החברתית והגיאוגרפית בישראל. המנצח והמנהל המוסיקלי שלה הוא אריאל כהן והמנכ"לית והמנהלת האמנותית שלה היא חנה פתיה.

ד"ר דן סגיר הוא עמית מחקר במכון ליחסים בינלאומיים ע"ש לאונרד דייוויס באוניברסיטה העברית בירושלים. ספרו: "דימונה – ההרתעה הגרעינית של ישראל" יצא לאחרונה לאור בהוצאת כרמל.

מצבה האסטרטגי והמדיני של ישראל בימים אלה הוא בכי רע. המערכה בעזה הסתיימה ולצה"ל אין יעדים בני השגה. יעדים המצדיקים את המחיר בחיי חיילים שימשיכו להיהרג ברצועה ממטעני צד או ירי ממארבי מחבלים שיגיחו מהמנהרות.

דמם של החיילים שייהרגו ושל החטופים שעדיין חיים במנהרות החמאס, יהיה על ידיו של בנימין נתניהו ושאר 63 חברי הקואליציה הנוכחית. הממשלה זו איבדה את הצפון, ואף את הדרום.

ד"ר דן סגיר הוא עמית מחקר במכון ליחסים בינלאומיים ע"ש לאונרד דייוויס באוניברסיטה העברית בירושלים. ספרו: "דימונה – ההרתעה הגרעינית של ישראל" יצא לאחרונה לאור בהוצאת כרמל.

מדינת ישראל נמצאת בימים אלה במשבר חסר תקדים מאז הקמתה. במונחים רפואיים היא הייתה מוגדרת בימים אלה כסובלת מכשל רב-מערכתי: עימות צבאי במספר חזיתות ללא אסטרטגיית יציאה ברורה; משבר פוליטי פנימי ואובדן האמון בהנהגה הנוכחית; שבר ערכי עמוק בחברה על רקע הניסיון להפיכה המשטרית, סוגיית החטופים ומשבר גיוס החרדים; משבר ביחסים עם ארה"ב ושאר העולם בעקבות המלחמה הנמשכת בעזה; סימנים ראשונים של משבר כלכלי עמוק לנוכח המצב; ומעל לכל העובדה שאין לישראל היום מנהיגות מעוררת השראה ותקווה לעתיד, אשר תציג חזון, מדיניות ודרך ליציאה מהמשבר.

המערכת הפוליטית הישראלית, שאמורה לקחת את ישראל ל"יום שאחרי", שבורה. ברור לכל שדרך המלך ליציאה מהמשבר הרב-ממדי עוברת בהפלת הממשלה הנוכחית, עריכת בחירות במהירות האפשרית והקמת ממשלה חדשה.

ד"ר דן סגיר הוא עמית מחקר במכון ליחסים בינלאומיים ע"ש לאונרד דייוויס באוניברסיטה העברית בירושלים. ספרו: "דימונה – ההרתעה הגרעינית של ישראל" יצא לאחרונה לאור בהוצאת כרמל.

חילופי האש המדודים בין ישראל לחזבאללה ופינוי יישובי גבול הצפון הפכו את ששת החודשים האחרונים למעין "תקופת המתנה" שיכולה להסתיים בהסדר מדיני במקרה הטוב או במלחמה כוללת במקרה הרע מאוד. תרחיש ביניים יכול להיות הסלמה יזומה מצד ישראל לנוכח דעיכת הלחימה ברצועה, שאין לדעת את תוצאותיה.

החלטה על יציאה למלחמה כוללת בלבנון בתקופה הקרובה תהיה החלטה לא רציונאלית שתחריף את המשבר הכבד שבו נתונה ישראל מאז מתקפת ה-7 באוקטובר בדרום.

ד"ר דן סגיר הוא עמית מחקר במכון ליחסים בינלאומיים ע"ש לאונרד דייוויס באוניברסיטה העברית בירושלים. ספרו: "דימונה – ההרתעה הגרעינית של ישראל" יצא לאחרונה לאור בהוצאת כרמל.

מיום הקמתה ניצבה מדינת ישראל בפני שורה ארוכה של משברים ביטחוניים ומדיניים קשים, ויכלה להם. החוסן הפנימי של אזרחי ישראל לדורותיהם והאמונה בצדקת הדרך והמעשה הציוני אפשר למנהיגי המדינה לנהל את המשברים הללו כמיטב יכולתם בנסיבות השונות.

המחיר ששולם בחיי אדם במלחמות השונות היה כבד, ובחודשים האחרונים קיבלנו תזכורת כואבת למחיר הכרוך בחיים בארץ זו, כאשר פקדנו את בתי הקברות הצבאיים והאזרחיים שבהם קבורים מתינו.

ד"ר דן סגיר הוא עמית מחקר במכון ליחסים בינלאומיים ע"ש לאונרד דייוויס באוניברסיטה העברית בירושלים. ספרו: "דימונה – ההרתעה הגרעינית של ישראל" יצא לאחרונה לאור בהוצאת כרמל.

פטירתו לאחרונה של חה"כ לשעבר צ'רלי ביטון, ממייסדי תנועת הפנתרים השחורים שהפגינה בראשית שנות ה-70 ברחובות ירושלים במחאה על קיפוח המזרחים, היא הזדמנות לחזור ולדון בפועלה ובהישגיה של אותה חבורת צעירים בראייה היסטורית. מייסדים בולטים אחרים של התנועה היו ראובן אברג'יל, סעדיה מרציאנו, כוכבי שמש וצעירים נוספים משכונת מוסררה בירושלים.

ידיעה עיתונאית על הפנתרים השחורים משנת 1971, צילום: ק. וייס

מחאת הפנתרים השחורים הייתה קצרה: היא הוקמה בינואר 1971 והתפרקה למעשה בעקבות מלחמת יום הכיפורים באוקטובר 1973. בדומה למאבק הפנתרים השחורים, מלחמת ה-7 באוקטובר 2023, גרמה לגניזתה – לעת עתה – של ההפיכה המשטרית שיזמה ממשלת נתניהו, ובמקביל לעצירת הפגנות תנועת המחאה ההמונית שהוקמה לעצירתה.

ד"ר דן סגיר הוא עמית מחקר במכון ליחסים בינלאומיים ע"ש לאונרד דייוויס באוניברסיטה העברית בירושלים. ספרו: "דימונה – ההרתעה הגרעינית של ישראל" יצא לאחרונה לאור בהוצאת כרמל.

ההחלטה בישראל להמשיך במלחמה בעזה גם במחיר חיי החטופים, ואפילו אחרי שחרור שלושה מהם בחיים במבצעים צבאיים, תירשם כאחד מרגעי השפל בתולדות המדינה. על פי המידע שמגיע מצה"ל ומתפרסם בתקשורת הזרה, מספרם של האזרחים והחיילים החטופים שעדיין בחיים הולך וקטן בכל יום שעובר.

המדיניות הזו היא שילוב קטלני של דמגוגיה וכשל ערכי חסר תקדים מצד מקבלי ההחלטות בישראל. ראש הממשלה בנימין נתניהו ואנשי ימין רבים חוזרים שוב ושוב על המנטרה ש"רק המשך הלחץ הצבאי על חמאס יביא לשחרור החטופים". האומנם?

ד"ר דן סגיר הוא עמית מחקר במכון ליחסים בינלאומיים ע"ש לאונרד דייוויס באוניברסיטה העברית בירושלים. ספרו: "דימונה – ההרתעה הגרעינית של ישראל" יצא לאחרונה לאור בהוצאת כרמל.

מלחמת ה-7 באוקטובר שמנהלת ישראל למיטוט כוחו הצבאי של חמאס הגיעה בימים אלה לפרשת דרכים שמחייבת קבלת החלטות קשות: האם על צה"ל להמשיך בכל מחיר במהלך הצבאי, או להסכים בהקדם על הפסקת אש וכניסה למשא ומתן על החזרת החטופים?

בשעה שמהלכי הקרבות בדרום הרצועה מוסתרים תחת ערפל הקרב, פרשני האולפנים מחווים את דעתם המלומדת על "מה צה"ל צריך לעשות". אני רוצה להציע כאן גם "מה צה"ל לא צריך לעשות".

ד"ר דן סגיר הוא עמית מחקר במכון ליחסים בינלאומיים ע"ש לאונרד דייוויס באוניברסיטה העברית בירושלים. ספרו: "דימונה – ההרתעה הגרעינית של ישראל" יצא לאחרונה לאור בהוצאת כרמל.