חילופי האש המדודים בין ישראל לחזבאללה ופינוי יישובי גבול הצפון הפכו את ששת החודשים האחרונים למעין "תקופת המתנה" שיכולה להסתיים בהסדר מדיני במקרה הטוב או במלחמה כוללת במקרה הרע מאוד. תרחיש ביניים יכול להיות הסלמה יזומה מצד ישראל לנוכח דעיכת הלחימה ברצועה, שאין לדעת את תוצאותיה.

החלטה על יציאה למלחמה כוללת בלבנון בתקופה הקרובה תהיה החלטה לא רציונאלית שתחריף את המשבר הכבד שבו נתונה ישראל מאז מתקפת ה-7 באוקטובר בדרום.

ד"ר דן סגיר הוא עמית מחקר במכון ליחסים בינלאומיים ע"ש לאונרד דייוויס באוניברסיטה העברית בירושלים. ספרו: "דימונה – ההרתעה הגרעינית של ישראל" יצא לאחרונה לאור בהוצאת כרמל.

מיום הקמתה ניצבה מדינת ישראל בפני שורה ארוכה של משברים ביטחוניים ומדיניים קשים, ויכלה להם. החוסן הפנימי של אזרחי ישראל לדורותיהם והאמונה בצדקת הדרך והמעשה הציוני אפשר למנהיגי המדינה לנהל את המשברים הללו כמיטב יכולתם בנסיבות השונות.

המחיר ששולם בחיי אדם במלחמות השונות היה כבד, ובחודשים האחרונים קיבלנו תזכורת כואבת למחיר הכרוך בחיים בארץ זו, כאשר פקדנו את בתי הקברות הצבאיים והאזרחיים שבהם קבורים מתינו.

ד"ר דן סגיר הוא עמית מחקר במכון ליחסים בינלאומיים ע"ש לאונרד דייוויס באוניברסיטה העברית בירושלים. ספרו: "דימונה – ההרתעה הגרעינית של ישראל" יצא לאחרונה לאור בהוצאת כרמל.

פטירתו לאחרונה של חה"כ לשעבר צ'רלי ביטון, ממייסדי תנועת הפנתרים השחורים שהפגינה בראשית שנות ה-70 ברחובות ירושלים במחאה על קיפוח המזרחים, היא הזדמנות לחזור ולדון בפועלה ובהישגיה של אותה חבורת צעירים בראייה היסטורית. מייסדים בולטים אחרים של התנועה היו ראובן אברג'יל, סעדיה מרציאנו, כוכבי שמש וצעירים נוספים משכונת מוסררה בירושלים.

ידיעה עיתונאית על הפנתרים השחורים משנת 1971, צילום: ק. וייס

מחאת הפנתרים השחורים הייתה קצרה: היא הוקמה בינואר 1971 והתפרקה למעשה בעקבות מלחמת יום הכיפורים באוקטובר 1973. בדומה למאבק הפנתרים השחורים, מלחמת ה-7 באוקטובר 2023, גרמה לגניזתה – לעת עתה – של ההפיכה המשטרית שיזמה ממשלת נתניהו, ובמקביל לעצירת הפגנות תנועת המחאה ההמונית שהוקמה לעצירתה.

ד"ר דן סגיר הוא עמית מחקר במכון ליחסים בינלאומיים ע"ש לאונרד דייוויס באוניברסיטה העברית בירושלים. ספרו: "דימונה – ההרתעה הגרעינית של ישראל" יצא לאחרונה לאור בהוצאת כרמל.

ההחלטה בישראל להמשיך במלחמה בעזה גם במחיר חיי החטופים, ואפילו אחרי שחרור שלושה מהם בחיים במבצעים צבאיים, תירשם כאחד מרגעי השפל בתולדות המדינה. על פי המידע שמגיע מצה"ל ומתפרסם בתקשורת הזרה, מספרם של האזרחים והחיילים החטופים שעדיין בחיים הולך וקטן בכל יום שעובר.

המדיניות הזו היא שילוב קטלני של דמגוגיה וכשל ערכי חסר תקדים מצד מקבלי ההחלטות בישראל. ראש הממשלה בנימין נתניהו ואנשי ימין רבים חוזרים שוב ושוב על המנטרה ש"רק המשך הלחץ הצבאי על חמאס יביא לשחרור החטופים". האומנם?

ד"ר דן סגיר הוא עמית מחקר במכון ליחסים בינלאומיים ע"ש לאונרד דייוויס באוניברסיטה העברית בירושלים. ספרו: "דימונה – ההרתעה הגרעינית של ישראל" יצא לאחרונה לאור בהוצאת כרמל.

מלחמת ה-7 באוקטובר שמנהלת ישראל למיטוט כוחו הצבאי של חמאס הגיעה בימים אלה לפרשת דרכים שמחייבת קבלת החלטות קשות: האם על צה"ל להמשיך בכל מחיר במהלך הצבאי, או להסכים בהקדם על הפסקת אש וכניסה למשא ומתן על החזרת החטופים?

בשעה שמהלכי הקרבות בדרום הרצועה מוסתרים תחת ערפל הקרב, פרשני האולפנים מחווים את דעתם המלומדת על "מה צה"ל צריך לעשות". אני רוצה להציע כאן גם "מה צה"ל לא צריך לעשות".

ד"ר דן סגיר הוא עמית מחקר במכון ליחסים בינלאומיים ע"ש לאונרד דייוויס באוניברסיטה העברית בירושלים. ספרו: "דימונה – ההרתעה הגרעינית של ישראל" יצא לאחרונה לאור בהוצאת כרמל.