מה קורה לנו היום, אתמול ובכלל? כמדינה דמוקרטית אנחנו נאמנים להכרעת הבוחרים וזה טוב, בדרך כלל. מה שקורה בשנה האחרונה זה סיפור אחר, ולא בגלל שעלתה לשלטון ממשלה שרחוקה מדעותיי.

הממשלה הזאת לגיטימית, אך בדרך התנהלותה היא לא ראויה ודומה שגם לא רצויה, אם נקרא את הסקרים שמראים נסיגה משמעותית של בוחרים ממה שהם בחרו. נכון, לסקרים אין מעמד חוקי, אך הם שבים ומצביעים על בעיה קשה.

הממשלה לגיטימית, אך התנהלותה אינה ראויה ודומה שגם לא רצויה, אם נקרא את הסקרים שמראים נסיגה משמעותית של בוחרים מבחירתם. נכון, לסקרים אין מעמד חוקי, אך הם שבים ומצביעים על בעיה קשה

הם מצביעים על תמונה של ממשלה נבחרת, שהלכה למעשה מתפקדת מבחינה חוקית – אבל באופן קונסיסטנטי לא זוכה לאותה תמיכה שזכתה בבחירות. אפשר לפרש את הסקרים באשר הם כחוסר אמון קיצוני ומובהק מבחינה סטטיסטית.

מכון קנטאר (דודי חסיד) עם סקר חדש:

נתחיל עם הבום המתמשך של הסנטימנט הלאומי: הממשלה הזו לא כשירה ועוד פחות מכך לגיטימית להמשיך לנהל המדינה pic.twitter.com/iQboYRZgbP

— אטילה שומפלבי Attila Somfalvi (@attilus) February 22, 2024

הדמוקרטיה לא יודעת להתמודד עם מצב שכזה, כי היא תלויה ברצון נבחרי הציבור. אם אלה שבעי רצון מתפקוד הכנסת והממשלה, כי אז הם חשים ובצדק שזו זכותם וחובתם להמשיך לכהן כי הם נבחרו.

כמובן שאם נוסיף פרשנות, אותם סקרים גם מאותתים לחברי וחברות הקואליציה שלא כדאי להם לפרק את החבילה, כי רבים מהם לא יהיו בכנסת הבאה. מעניין שזו תחושתם גם במקרה של אי אמון קונסטרוקטיבי, שבעצם לא מסלק אותם מהכנסת אלא רק מהמבנה הקיים של הקואליציה.

ההערכה שלי היא שעוצמתם של ראש הממשלה ושליחיו – די בה כדי להרתיע את מי שחשב "לערוק" לאי אמון קונסטרוקטיבי. מבחינת ראש הממשלה שיודע שאיבד את כוחו, הוא נאחז בכיסא כאילו לא קרה דבר. אולי להפך – הוא אף יוצא להסתערות תקשורתית מתוכננת, שממסגרת אותו כפתרון ולא כבעיה, מה שמחזק את הקואליציה שלו ומסיר מחבריה כל רצון למרוד.

הדמוקרטיה תלויה ברצון נבחרי הציבור, החשים שזכותם להמשיך לכהן כי הם נבחרו. הסקרים אפילו מאותתים לחברי הקואליציה שלא כדאי להם לפרק את החבילה, כי רבים מהם לא יהיו בכנסת הבאה

אז כעת אנחנו מבינים שבקואליציה בונים על עניינים כרגיל, אם כי מדי פעם עולה ידיעה מפי בכירים בליכוד, שאחרי המלחמה יזיזו את בנימין נתניהו. כעיתונאי ותיק אני מכיר את הזילות במילים "מקור בכיר". המונח הזה שהפך שגור בפיהם של עיתונאים, נשחק והופך חשוד בעיניי, כמונח שנועד לשרת ספין כזה או אחר. מקור בכיר יכול להיות גם עוזר של ח"כ ש"מדליף" אמירה כדי לזכות בבונוס מכתבים כאלה ואחרים. "בכירים בליכוד" יכולים להיות גם כאלה שלוחשים לאוזניי מבחינת מקבלי החלטות. לוחשים ואפשר שקולם לא נשמע, כי מקבלי ההחלטות בליכוד נאמנים לנתניהו ומאמינים ביכולתו להשאירם בשלטון.

במצב כזה הדמוקרטיה זקוקה להגנה, מחפשים אותה באופוזיציה. אבל גם כאן ההגנה עברה ממקומה וכעת המחנה הממלכתי בראשות בני גנץ וגדי איזנקוט נכנסו "מתחת לאלונקה". זהו ביטוי שאני זוכר מהשרות בצנחנים, כשמישהו מתעייף במסע אלונקות עיניו תרות אחר חבר שיכנס תחת האלונקה לעזור. איך המונח הזה, שמבטא סולידריות, מתאים לפוליטיקה הישראלית? אין לי מושג, אבל זה נשמע טוב.

גנץ ואיזנקוט יושבים בקבינט מלחמה עם יואב גלנט ונתניהו, אני מתאר לעצמי שהם עסוקים 24/7 במטרות המלחמה, אך לא עומדים על דעתם שהחטופים והחטופות לפני הכל. למעשה, הם מדדים אחרי הזגזוגים של נתניהו כי הם "מתחת לאלונקה".

במצב הזה נותרה אופוזיציה רזה ומשותקת, שלא יכולה לעשות ולו דבר אחד, חוץ מאשר פה ושם לנסות לצלוח את התקשורת, זאת שמיישרת קו עם הכאוס שנוצר.

כשגנץ ואיזנקוט מדדים אחרי הזגזוגים של נתניהו כי הם "מתחת לאלונקה", נותרה אופוזיציה רזה ומשותקת, שלא יכולה לעשות ולו דבר אחד, חוץ מלנסות לצלוח את התקשורת, שמיישרת קו עם הכאוס שנוצר

ארגוני המחאה שבו אל החוצות, מנסים להתניע את המהלך שעבר תהפוכות בשבעה באוקטובר 23'. כעת יש הסכמה שהמסר הוא החזרת החטופות והחטופים כאן ועכשיו, ולצידו מסר נוסף – "בחירות עכשיו".

לגבי אלה שנמצאים במנהרות חמאס יש קונצנזוס, אזרחים מתחילים להבין שכל יום שעובר הוא סכנה לחייהם. כאן גם עיתונאים מהדהדים את סיפורי המשפחות והלחץ האזרחי גובר.

אבל ככל שהלחץ האזרחי גובר, נתניהו מוצא עצמו במלכוד – הוא יכול לזכות בנקודות עם הסכם לשחרור כל החטופים, אך הסכם כזה עלול לגרום לסערה פוליטית שממנה הוא חושש, פרישת עוצמה יהודית והציונות הדתית. הוא לא בטוח שהם יפרשו אבל הוא לא רוצה להגיע לכדי מצב שגורלו הפוליטי יהיה נתון בידי המחנה הממלכתי, זה שהתגייס לאחוז באלונקה. מצד שני הוא מביט ימינה ושומע את הקולות שלא לסיים את המלחמה עד להכרעה. לפי שעה, בהססנות האופיינית לו, הוא מושך את הזמן.

רגע ומה עם הקריאה האזרחית "בחירות עכשיו"? רבים מאזרחי ישראל חושבים שכעת, בזמן מלחמה, לא נכון לצאת לבחירות, וכך רבים מאזרחי ישראל איבדו את האמון בנתניהו אך מצדדים במדיניות שלא לקבל החלטות.

נדמה שהקולות של שמירה על קדושת חייהם של החטופות והחטופים רפים יחסית לקולות של אלה שרוצים הכרעה. לצערנו לאף אחד אין מושג מהי הכרעה, מהו ניצחון מוחלט, ואלו אמירות שמאחוריהן אין ביסוס אל מול המחדל הנורא של שבעה באוקטובר.

אם כן דומה שהמשחק הפוליטי הציני גובר על המחויבות של המדינה לאזרחיה, והגיעה השעה שאזרחי ישראל ייפרדו לעולם מהרעל שנשפך לעברם כדי לסכסך ולשסע. המטרה של אזרחי ישראל 2024 היא להסתכל עם הפנים לעתיד ולחפש מקבלי החלטות שפועלים למען הטוב המשותף.

דומה שהמשחק הפוליטי הציני גובר על מחויבות המדינה לאזרחיה, והגיעה השעה שאזרחי ישראל ייפרדו לעולם מהרעל המסכסך והמשסע. יש להביט לעתיד ולחפש מקבלי החלטות שיפעלו למען הטוב המשותף

יתכן שהמפלגות הישנות סיימו את תפקידן וכעת הזמן להקים מסגרות פוליטיות שמובילות אידאולוגיה, מסגרות שמסוגלות לנטרל אגו אישי וטובות הנאה לראות את מטרתן להוביל את ישראל לשגשוג ולפריחה, תוך שמירה על עקרונות אתיקה ומוסר.

מיכאל מירו הוא דוקטור למדע המדינה, עיתונאי למעלה מארבעים שנה, לשעבר מנהל קול ישראל. חוקר ומתעניין בפוליטיקה, חברה, סביבה, מוסר ואתיקה.