"ברחוב עליית הנוער" הייתה הכתובית שליוותה את הסרטון שעלה בדף הפייסבוק של תושבי שכונת רמות אלון בירושלים. בסרטון נראה צבוע מתהלך אנה ואנה על הכביש בין המכוניות והבתים הנמוכים הבנויים מאבן ירושלמית.

"ברמות? בירושלים?" שאלה בתדהמה גולשת בשם אורית, ואילו אחרים העידו שפגשו לאחרונה בצבוע ברחובות שונים בשכונה. "הוא מסתובב בצונדק, ראובן מס ואשכולי בלילה", כתבה הדס, ויאיר הוסיף, "פגשתי בצבוע מסתובב ברחוב ראובן מס כמה פעמים, עבר לידי ב־04:00 בבוקר". "פחד פחדים", נבהלה חנה, ואילו רבקה חתמה את הדיון בקריצה: "הוא לא מסוכן, הוא פשוט צבוע ברמות".

לצבוע מרמות עדיין אין שם רשמי, אבל בשבועות האחרונים הוא הפך לשם דבר בשכונה הירושלמית השלווה. הדיווחים אודותיו מרטיטים את קבוצות הוואטסאפ השכונתיות, הסרטונים טסים בין התושבים ומפלס התבהלה עולה, כולל דיווחים על בוקר אחד שבו הצבוע רדף לכאורה אחרי שני ילדים שהמתינו להסעה לבית הספר ורק נהג ההסעות האמיץ גירש אותו.

הנוכחות של חיות בר ברחובות הערים היא תופעה הולכת ומתרחבת בשנים האחרונות, אבל אם לתנים, שועלים ושפני סלע כבר התחלנו להתרגל, "צבוע זה הריגוש החדש", כהגדרתו של עמיר בלבן, מנהל תחום טבע עירוני בחברה להגנת הטבע. לצבוע מרמות קדמה הצבועה ממודיעין שזכתה לשם רותי, שהפכה לדמות מוכרת בעיר וסיימה את חייה באורח טראגי כשנדרסה על כביש 443.

צבוע בשכונת רמות אלון בירושלים (צילום: רוני בראון, פייסבוק)

בלבן מעריך שיש קשר בין ההופעה של הצבוע בפאתי ירושלים דווקא בימים אלה לבין המלחמה: "בעמק הארזים, לא רחוק מרמות, מוכרת כבר הרבה שנים אוכלוסייה עם כמה פרטים של צבועים.

"עד המלחמה אזור עמק הארזים היה מגנט לפעילות של פיקניקים ומנגלים, מאז המלחמה זה מאוד נרגע. מלאי המזון הזמין בשטח הצטמצם פלאים, ופרט אחד כנראה איבד את הפחד והתחיל להיכנס לעיר מפני שיש בה מזון זמין".

"הצבוע אוכל חיות שנדרסו בעיר ומחפש שאריות בשר. בסופי שבוע הפחים מתמלאים בכל טוב, הרבה חלבון, לצבועים יש חוש ריח מדהים, הם מריחים את זה מקילומטרים"

מה הצבוע אוכל?
"בטבע הם אוכלים נבלות. מלקטים בצדי דרכים. ממש סניטרים של הטבע. בעיר יש עמדות האכלה של חתולים שאנשים שמים ברחוב, או אנשים שמאכילים את חיות הבית שלהם בחצר, או חדרי אשפה שקל להגיע אליהם.

"הצבוע אוכל חיות שנדרסו בעיר ומחפש שאריות בשר. בסופי שבוע הפחים מתמלאים בכל טוב, הרבה חלבון, לצבועים יש חוש ריח מדהים, הם מריחים את זה מקילומטרים. הם שוכבים, מרימים את האף ב־45 מעלות, עוצמים את העיניים וקוראים בריח כמו שאנחנו קוראים בעיתון של הבוקר".

צבוע בטבע הישראלי (צילום: יובל דקס)

את רוב תושבי רמות ההעדפות הגסטרונומיות של הצבוע פחות מעניינות, הם פשוט רוצים שהוא יסולק ומציפים את המוקד העירוני בפניות. מכיוון שהצבוע הוא חיית בר מוגנת, העירייה הכניסה לתמונה את רשות הטבע והגנים.

"עיריית ירושלים היא אחת משתי עיריות שיש להן פקח ייעודי, במימון משותף איתנו, שתפקידו לטפל בקונפליקט של אדם–חיית בר", אומר ד"ר יריב מליחי, אקולוג מחוז מרכז ברשות הטבע והגנים.

הפקח המשותף יצא לסיור ברמות והסביבה וחזר עם תובנות עגומות על מצב הסניטציה. מליחי: "פחי אשפה מלאים, יש בירושלים נוהג שלא זורקים לחם אלא תולים אותו בשקית או מניחים על גדר, אטליז שמוציא בשר"

"העיר מוקפת בשמורות ושטחים פתוחים עם דורבנים, שפני סלע, נמיות, גיריות ומדי פעם חזירי בר, והם מאוד חוששים להיות חיפה שתיים. הווטרינר העירוני קפץ לחיפה ללמוד מה קורה שם עם החזירים ואמר, 'אוקיי אני אקח בן אדם שיהיה על זה', זה לא משהו שאפשר להתעסק איתו על הדרך".

הפקח המשותף, מספר מליחי, יצא לסיור ברמות והסביבה וחזר עם תובנות עגומות על מצב הסניטציה. מליחי: "פחי אשפה מלאים, יש בירושלים נוהג שלא זורקים לחם אלא תולים אותו בשקית או מניחים על גדר, אטליז שמוציא בשר.

צבוע (צילום: יובל דקס)

"אמרנו לעירייה שאנחנו יכולים ללכוד ולהרחיק את הצבוע אבל הציבור חייב להבין שהוא מגיע בגלל שיש גורמי משיכה. בעירייה אמרו שאנחנו צודקים אבל חינוך זה משהו ארוך טווח בעוד שעכשיו יש לנו בעיה".

הבעיה נובעת גם מיחסי הציבור הגרועים של הצבוע. מאז שנכחדו הנמרים מהארץ, הצבוע המפוספס הוא הטורף הגדול בישראל, אבל מעולם לא תועד אירוע שבו אדם הותקף או ננשך על ידי צבוע. "יש הרבה דעות קדומות על הצבוע", אומר עמיר בלבן, "אף שמה שהוא עושה זו אחת המצוות הכי חשובות.

"הצבוע הוא היחידי שעדיין עושה בטבע עבודת ניקיון יסודית. יש לי תצפיות שבהן רואים אותו מביא עורות וגולגלות, הכול הוא מרסק והופך את זה ממפגע לחומר גלם שבונה את הטבע"

"הנשרים המסכנים על סף הכחדה, העוזניות הוכחדו, הרחמים במצב קשה, והצבוע הוא היחידי שעדיין עושה בטבע עבודת ניקיון יסודית. יש לי תצפיות שבהן רואים אותו מביא עורות וגולגלות, הכול הוא מרסק והופך את זה ממפגע לחומר גלם שבונה את הטבע מחדש. היום בעידן המיחזור הוא צריך להיות הפרזנטור".

מה לעשות כשפוגשים צבוע ברחוב?
"צבועים מפחדים מבני אדם. ברוב סרטוני הווידאו אפשר לראות שהם מבוהלים. הוא נקלע לסיטואציה שהוא מרגיש בלחץ ומאוים ומנסה לברוח. לפעמים הם מתקרבים לכלבים, ואם זה כלב קטן או זקן וחולה אז זה יכול להיות מסוכן לכלב, אז כדאי לעשות רעש, תנועות ידיים, להגדיל נוכחות, והוא כבר יברח".

עובדי עיריית ירושלים ואזרחים רודפים אחר הצבוע המבוהל (צילום: רשתות חברתיות, שימוש לפי סעיף 27א לחוק זכויות יוצרים)

ד"ר מליחי מסתכל בצער בסרטון שבו נראים עובד עירייה ואנשים נוספים רודפים אחרי הצבוע ברמות. "הוא כמו כלב מבוהל, קופץ ובורח ונחמץ הלב. ועדיין הציבור מבוהל ממנו ורוצה שנעיף אותו משם".

כדי לתת מענה ללחץ הציבורי הפקח המשותף של העירייה ורשות הטבע והגנים הוכנס לכוננות גבוהה. "בלילות האחרונים הפקח שלי ישב כל לילה בטנדר וחיכה להודעה מהמוקד העירוני", אומר מליחי, "ברגע שמגיעה תלונה של תושב שראה את הצבוע הוא טס לאזור, אבל לא תמיד מספיק לפגוש אותו כי הצבוע נע מהר וזז ממקום למקום.

"הרעיון זה להגיע בזמן ולהטריד אותו עם כדורי צבע או פלפל שגורמים להם לדחייה, אלה כדורים שעושים לא נעים בעיניים, באף, בפרווה ויבהירו לו שלהסתובב בבתים ובחצרות זה רעיון רע"

"הרעיון זה להגיע בזמן ולהטריד אותו עם כדורי צבע או פלפל שגורמים להם לדחייה, אלה כדורים שעושים לא נעים בעיניים, באף, בפרווה ויבהירו לו שלהסתובב בבתים ובחצרות זה רעיון רע. זה הגז המדמיע של עולם החי. אבל לא הצלחנו להגיע למצב שהפקח פוגש אותו, אז החלטנו ללכוד אותו ולהעתיק אותו מהעיר".

מתברר שללכוד צבוע זו לא משימה פשוטה. "אם סתם נפגע בו עם חץ הרדמה", אומר מליחי, "זה לוקח חמש–שבע דקות עד שהחיה נרדמת סופית ובינתיים הוא יכול להיעלם או להידרס. לאוסטרלים אגב כבר יש חיצי הרדמה עם משדר מבוסס Wi-Fi שמאפשר לך לאתר עם הטלפון איפה החיה נמצאת, אבל זה עוד לא הגיע אלינו.

צבוע בטבע הישראלי (צילום: יובל דקס)

"לכן, כדי ללכוד אני צריך לייצר זירת לכידה. בלילות האחרונים פתחנו זירה כזו. לא רחוק מרמות, באזור מי נפתוח, שמנו פגר והצבנו מצלמות ובשני הלילות האחרונים הצבוע הגיע ואכל מהפגר. בימים הקרובים נציב מלכודות רגל עם גומי – לא כאלה עם שיניים – ואנחנו מקווים שנלכוד אותו.

"לא בטוח שזה יצליח כי כשאתה מניח מלכודות הצבוע ישר קולט שמישהו היה בזירה שהוא התרגל לאכול ממנה ונרתע. זאבים, למשל, ברגע שהם קולטים שהיה מישהו הם נעלמים".

אם וכאשר הצבוע יילכד, יונח קולר על צווארו והוא יורחק מירושלים. "הניסיון שלנו עם רותי מלמד שגם 40 קילומטר לא בהכרח מספיקים", אומר מליחי, "כדי לחזור לטריטוריה שלה היא עברה את כביש 6 ו־443

אם וכאשר הצבוע יילכד, יונח קולר על צווארו והוא יורחק מירושלים. "הניסיון שלנו עם רותי מלמד שגם 40 קילומטר לא בהכרח מספיקים", אומר מליחי, "כדי לחזור לטריטוריה שלה היא עברה את כביש 6 ו־443.

"אנחנו נוריד את הצבוע דרומה לאזור להבים, אנחנו יודעים שיש שם אוכלוסיית צבועים. בשביל הצבוע המעבר לטריטוריה חדשה הוא טראומה, אבל במקום לירות בו ולהרוג אותו אנחנו נותנים לו צ'אנס ומצמידים לו משדר כדי לראות איך הוא מסתדר".