ראש הממשלה בנימין נתניהו עם נשיא הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס (אבו מאזן) בוושינגטון, 1 בספטמבר 2010 (צילום: לע"מ)
לע"מ

תוכנית נתניהו ליום שאחרי תלויה למעשה ברשות הפלסטינית

המסמך שהניח נתניהו על שולחן הקבינט ביום חמישי מדבר על "גורמים מקומיים עם ניסיון ניהולי שלא מזוהים עם תומכי טרור" ● זה נשמע חזון אוטופי, אפילו תלוש במציאות הנוכחית ברצועה ● עובדתית, אין מי שינהל את עזה בתנאים הללו שאינו קשור לרשות הפלסטינית - והעובדה שנתניהו נמנע מלציין את הרש"פ בשמה הוא תרגיל פוליטי וניסיון להכשיר אותה ציבורית ● פרשנות

ביום חמישי הציג סוף סוף ראש הממשלה בנימין נתניהו את החזון שלו לסיום הלחימה ברצועת עזה.

צלילה לתוך המסמך שהניח נתניהו על שולחן הקבינט לא מעלה תובנות חדשות, אולם התיאור של ראש הממשלה לגורם שיקבל את האחריות ברצועה בהיבט האזרחי לא משאיר מקום לספק: "גורמים מקומיים עם ניסיון ניהולי שלא מזוהים עם תומכי טרור ולא מקבלים מהם שכר" – זו בדיוק ההגדרה לרשות הפלסטינית.

זה נשמע חזון אוטופי, אפילו תלוש במציאות בנוכחית ברצועת עזה. ישראל יכולה לכנות את הפקידות העזתית שמוגדרת "שכבת פקידים" איך שהיא רוצה, עובדתית אין מי שינהל את עזה בתנאים שהציב ראש הממשלה, בלי שתהייה לו נגיעה כזו או אחרת לרשות הפלסטינית. הניסיון עכשיו הוא לצייר תמונה שתרחיק את הקשר הזה של שכבת הפקידותית ככל הניתן מהרשות, ל"הכשיר" אותה ציבורית.

ישראל יכולה לכנות את הפקידות העזתית שמוגדרת "שכבת פקידים" איך שהיא רוצה, עובדתית אין מי שינהל את עזה בתנאים שהציב ראש הממשלה, בלי שתהייה לו נגיעה כזו או אחרת לרשות הפלסטינית

אין עוררין שבמצבה הנוכחי, הרשות הפלסטינית לא יכולה לקחת אחריות מלאה על הרצועה – אפילו לא חלקית – ואת זה האמריקאים מבינים היטב. לא בכדי הם מדברים על רשות חדשה או מחודשת.

פקיד של הרשות הפלסטינית מטפל בתושבי רצועת עזה במעבר הגבול ברפיח (צילום: Aaed Tayeh/Flash90)
פקיד של הרשות הפלסטינית מטפל בתושבי רצועת עזה במעבר הגבול ברפיח (צילום: Aaed Tayeh/Flash90)

אבל יחד עם זאת, אין מנוס מהחייאת המנגנון הישן של הרשות הפלסטינית ברצועה, זה שמאז 2007 מקבל ממנה שכר ולא עושה כלום. אנשי הרשות ברצועה הם בעלי הניסיון, הם מכירים את השטח והם יכולים להיכנס הכי מהר לוואקום שיישאר שם אחרי חמאס.

כדי להפיח רוח חיים או ממד מציאותי בנוסחה שהציג ראש הממשלה, ישראל חייבת להתחבר למדינות ערב המתונות שכבר הביעו עניין להשתלב במנגנון העתידי שינהל את הרצועה. זה אינטרס מובהק של מצרים, ערב הסעודית ומדינות המפרץ: לכולן יש אינטרס לדחוק את קטאר מהרצועה.

ישראל חייבת להתחבר למדינות ערב המתונות שכבר הביעו עניין להשתלב במנגנון העתידי שינהל את הרצועה. זה אינטרס מובהק של מצרים, ערב הסעודית ומדינות המפרץ: לכולן יש אינטרס לדחוק את קטאר מהרצועה

מבחינת ישראל, היא חייבת ליצור עוד מוקד כוח ברצועה במקביל אליה כדי לשאת באחריות. אף מערכת פלסטינית שתהיה אלטרנטיבה לשלטון חמאס לא יכולה לשרוד בכאוס העזתי ללא עזרה חיצונית, ובוודאי שאינה יכולה להישען רק על הכידונים הישראלים.

כדי להשליט סדר ברצועה, בעידן שאחרי חמאס, יידרש אגרוף ברזל כדי להימנע מגלישה לפאודה גרסת המציאות. את הוואקום של חמאס ינסו למלא ארגונים קיצוניים ששרדו את הלחימה ו/או משפחות פשע שונות, מתוך הבנה שזו שעת כושר. את זה ישראל חייבת למנוע במהלכים חכמים מאחורי הקלעים.

עובדים של הרשות הפלסטינית ממתינים מחוץ לסניף בנק בעיר עזה לקבל את משכורותיהם, יוני 2014 (צילום: Wissam Nassar/Flash90)
עובדים של הרשות הפלסטינית ממתינים מחוץ לסניף בנק בעיר עזה לקבל את משכורותיהם, יוני 2014 (צילום: Wissam Nassar/Flash90)

גם הפתרון למצב הבעייתי הזה הוא מדינות ערב המתונות. הנוכחות שלהן קריטית, בנוסף למימון שיקום הרצועה, שהוא לכשעצמו פרויקט של שנים.

בשורה התחתונה, העיסוק ביום שאחרי חייב לקבל עכשיו תאוצה משמעותית, כל שכן אם ישראל וחמאס יגיעו בקרוב להסכם הפסקת אש. לצד הישראלי יהיה זמן לגבש את הפתרון שלא תחת אש, עם הבנות שקטות מול כל הצדדים שהם לא חמאס.

העיסוק ביום שאחרי חייב לקבל עכשיו תאוצה משמעותית, כל שכן אם יהיה בקרוב הסכם הפסקת אש. לצד הישראלי יהיה זמן לגבש את הפתרון שלא תחת אש, עם הבנות שקטות מול כל הצדדים שהם לא חמאס

נתניהו יצטרך לתמרן בין שני הקבינטים, וזו לא תהיה משימה קלה. בקבינט המלחמה המצומצם יש רוב בעד הפתרון של "הרשות המכובסת" – שכבת הפקידים האזרחית ברצועה; בקבינט המדיני המורחב יש דופן ימין שכוחה הפוליטי הרבה יותר גדול מכוחה האלקטורלי, והיא מתנגדת לכל פתרון שהוצע עד כה.

כאן בדיוק יידרש נתניהו להכריע – ולא לחפש פשרה פוליטית.

עוד 520 מילים
סגירה