לא חסרות דוגמאות לנפלאות הנדסת התודעה שבאמצעותה מעצבי המדיניות מעצבים ומקבעים את תפיסת העולם הקולקטיבית שלנו – כעם נצור וצודק ומוקף אויבים, שנגזר עליו לחיות על חרבו לנצח.

יוצרים סימטריה בין עוולות, מלמדים אותנו שנזדקק לנצח לקיר ברזל ביטחוני, מבטיחים לנו שאנו הכי מוסריים וצודקים, שאין לנו עם מי לדבר שם בצד השני, שאין שם בלתי מעורבים, ובאופן כללי – שהשמאל אשם בכל.

יצירת סימטריה

מול כל טענה לעוולה שמתרחשת – טוענים לעוולה נגדית, כאילו שעוולה אחת מצדיקה עוולה שנייה, וגם מציגים עוולה שהיא חסרת כל פרופורציה לנטען. דוגמה קלאסית – מול הטענה שבנימין נתניהו מושחת-על לנוכח שלל פרשות השחיתות הפליליות שלו והעמדתו לדין באישומים פליליים קשים – משיבים שגם ללאה רבין היה חשבון דולרים. או שמזכירים את 50 מיליון הדולרים של תקציב המשטרה שחברת "הממד החמישי" של בני גנץ לכאורה "גזלה". ובזה – תם הטקס ואין יותר ויכוח.

מול כל טענה לעוולה – טוענים לעוולה נגדית, כאילו שעוולה אחת מצדיקה אחרת, גם כשהיא חסרת כל פרופורציה לנטען. דוגמה קלאסית – מול הטענה שנתניהו מושחת-על מציגים את חשבון הדולרים של לאה רבין

"קיר הברזל"

רבים מצטטים את "קיר הברזל" של זאב ז'בוטינסקי כצורך הקיומי-ביטחוני שלנו וכהצדקה אידאולוגית לימניים שבקרבנו. מעטים יודעים שז'בוטינסקי גם אמר, באותו מאמר מפורסם עצמו, כי אחרי שנצליח להקים את "קיר הברזל", דהיינו – נצליח לשכנע את כל סביבתנו שלא ניתן לחסל אותנו – ניתן וצריך יהיה לעשות הסכמי שלום עם ערביי פלסטין ומדינות ערב. והרי כבר מזמן הוכחנו שאנחנו מעצמה אזורית וכו', ורק שכחנו להשלים את השלב הבא, שעבורו הקמנו את "קיר הברזל" מלכתחילה.

"אין עם מי לדבר"

כך מספרים לנו, ומתכוונים לפלסטינים. אבל האמת היא שבצד שלנו, מאז אהוד אולמרט, אין ולא היה עם מי לדבר ב-15 השנים האחרונות (אם לא עוד קודם לכן). יותר מזה: בספטמבר 1992 – החליפו יצחק רבין ויאסר ערפאת מכתבים שבהם הכיר יו"ר אש"ף במדינת ישראל, והגדיר את סעיפי האמנה הפלסטינית השוללים את קיומה כ"בלתי-תקפים ובלתי ישימים". במכתב התשובה הואיל יצחק רבין והכיר, בשם מדינת ישראל, באש"ף כ"נציג העם הפלסטיני". לא מדינה פלסטינית.

אומרים לנו שמטרת הציונות היא הקמתה וביצורה של מדינת ישראל, בעוד שמטרת הפלסטינים, מאז ומתמיד, היא אך ורק מניעתה והריסתה של מדינת ישראל. מהי המטרה העיקרית של מפעל ההתנחלויות אם לא מניעתה של הקמת מדינת פלסטין? ומה הייתה המטרה העיקרית והיחידה של טיפוח חמאס ותחזוקתו ע"י בנימין נתניהו, מטרה שבצלאל סמוטריץ' אימץ בחדווה, אם לא מניעת הקמת מדינה פלסטינית?

אומרים לנו שמטרת הציונות היא הקמת וביצור המדינה, בעוד שמטרת הפלסטינים היא רק מניעת והריסת ישראל. מהי המטרה העיקרית של מפעל ההתנחלויות אם לא מניעת הקמת מדינת פלסטין?

"צה"ל הוא הצבא המוסרי ביותר בעולם"

כך מטיפים לנו. פיזרנו להם כרוזים לפני שהפצצנו. עד כדי כך מוסרי, שאפילו רבנים קוראים לחיילים להימנע מביזה, והרמטכ"ל מזהיר מפני עבירות על החוק. ובינתיים חיילים וקצינים בגדה המערבית ממשיכים להגן על נערי גבעות, לגבות התנחלויות בלתי חוקיות ולהתעלל יום-יום בפלסטינים בטיעון המופרך של לחימה בטרור.

"פושעי אוסלו"

וכל הנגזרות של האשמת הסכמי אוסלו במצב: אחרי שעשו כל שניתן כדי לרצוח את הסכמי אוסלו ואת התהליך החיובי שנוצר בהם, והביאו עלינו את האינתיפאדה השנייה, מציגים לנו את האינתיפאדה השנייה כהוכחה לכך שתהליך אוסלו נכשל. מה שאגב לא מפריע להם להמשיך ולתחזק את אוסלו.

שוב ושוב מנסה נתניהו לנקות מעצמו את כתם הברית שכרת בכוונה תחילה עם השטן החמאסי. ברית ארורה זו הכפיפה מאות אלפי ישראלים בדרום הארץ לחסדי חמאס, ובסופו של דבר הולידה את טבח השבעה באוקטובר.

כדי לברוח מאחריותו לכריתת הברית עם החמאס, השווה נתניהו את מספר הקורבנות בטבח השבעה באוקטובר…

— חיים רמון (@ramonhaim) December 12, 2023

"התנתקנו מעזה"

הנה התנתקנו ב-2005 ותראו לאן הגענו, אחרי שנתנו, אפשרנו, הסכמנו. לא סינגפור ולא נעליים. שוכחים לציין שהטלנו מצור הדוק על עזה והנחנו רגל גסה על צווארה: שלטנו באספקת המים, החשמל והאנרגיה, המזון וכמות הקלוריות שמיובאות, חומרי בניין וצעצועים, התחבורה היבשתית הימית והאווירית, מרחב הסייבר, המרשם הדמוגרפי וההגירה. זה (כמעט) הכל. ולא ברור למה הם לא אוהבים אותנו ולמה הם לא אסירי תודה. ובהמשך לכך – עכשיו התפכחנו, וצריך לכבוש ולשלוט בעזה בחזרה, כולל להקים מחדש את גוש קטיף.

"פושעי אוסלו" וכל הנגזרות של האשמת הסכמי אוסלו במצב: אחרי שעשו כל שניתן לחיסול ההסכמים והתהליך החיובי שבהם, והביאו עלינו את האינתיפאדה השנייה, מציגים לנו אותה כהוכחה לכישלון תהליך אוסלו

"אין בעזה בלתי מעורבים"

כך אומרים לנו. האם יש בישראל בלתי מעורבים? האם כל הישראלים לא מעורבים בהרג הנורא שמתבצע בעזה? החיילים והקצינים שפועלים שם הם לא שלנו ומטעמנו? האם הציבור הרחב שלנו לא אחראי במעשה או במחדל?

ארנון הראל הוא פעיל חברתי, קהילתי ופוליטי. גמלאי מחינוך והוראה בתיכון. לימודי תואר שני למשפטים, למערכות מידע; לימודי תואר ראשון לגיאוגרפיה ומדע המדינה, לימודי ארץ ישראל. 25 שנות אפיון, עיצוב פיתוח וניהול פרויקטים של מערכות מידע גדולות, 20 שנות קבע ועוד 15 שנות מילואים בחיל האוויר בתפקידי פיקוד בשדה, מודיעין ומטה.