JavaScript is required for our website accessibility to work properly. הזמן של ארנון הראל | זמן ישראל
ארנון הראל
הזמן של
ארנון הראל

ארנון הראל הוא כותב ואזרח הפועל במסגרת המחאה האזרחית בישראל. כתיבתו נעה על התפר שבין ניתוח ביקורתי לפעולה אזרחית, ומתמקדת בפערים שבין חוק, מוסר וכוח בפעולת מוסדות המדינה. הראל רואה בכתיבה עצמה אקט אזרחי, ובשתיקה לנוכח עוולות – צורה של שיתוף פעולה. 20 שנות קבע ועוד 15 שנות מילואים בחיל האוויר בתפקידי פיקוד בשדה, מודיעין ומטה; 25 שנות אפיון, עיצוב פיתוח וניהול פרויקטים של מערכות מידע גדולות; 6 שנות הוראה בתיכון. בעל השכלה אקדמאית נרחבת ומגוונת.

הזמן של
ארנון הראל

איך שיבושי ה-GPS הפכו מביטחון זמני להרגל קקיסטוקרטי

כבר חודשים רבים שה-Waze שלכם חושב שאתם בביירות, שהמשלוח שלכם תקוע בגלל "קשיי איתור", ושהאלבום הדיגיטלי שלכם מתעקש שאת הטיול המשפחתי בצפון צילמתם בכלל בנמל התעופה רפיק אל-חרירי.

הציבור הישראלי, כדרכו, מקבל זאת באנחת השלמה פטריוטית; "זה ביטחוני", אומרים לנו. ואם זה ביטחוני, אז לפי התפיסה הרווחת, אסור לשאול, אסור לבדוק, ובוודאי שאסור להתלונן.

ארנון הראל הוא כותב ואזרח הפועל במסגרת המחאה האזרחית בישראל. כתיבתו נעה על התפר שבין ניתוח ביקורתי לפעולה אזרחית, ומתמקדת בפערים שבין חוק, מוסר וכוח בפעולת מוסדות המדינה. הראל רואה בכתיבה עצמה אקט אזרחי, ובשתיקה לנוכח עוולות – צורה של שיתוף פעולה. 20 שנות קבע ועוד 15 שנות מילואים בחיל האוויר בתפקידי פיקוד בשדה, מודיעין ומטה; 25 שנות אפיון, עיצוב פיתוח וניהול פרויקטים של מערכות מידע גדולות; 6 שנות הוראה בתיכון. בעל השכלה אקדמאית נרחבת ומגוונת.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0

ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית

תמכו בנו
לפוסט המלא עוד 784 מילים

החרב שאוכלת את הבית - האם ה"ביטחון" הפך לדת של מוות?

בזמן שמהדורות החדשות של 2026 ממשיכות להזין אותנו בסיסמאות על "ניצחון מוחלט", "הסרת האיום לצמיתות" ו"שינוי פני המזרח התיכון", כדאי שנבין את המנגנון התודעתי שמאפשר למשטרים לבצע פשעים מחרידים מבלי שהם יוגדרו ככאלה.

ההיסטוריון וחוקר הג'נוסייד א. דירק מוזס מציע בספרו "The Problems of Genocide" מראה שחורה ומפכחת: המושג "ביטחון קבוע" (Permanent Security) הוא המנוע המרכזי שמאחורי האלימות המודרנית. זוהי המלכודת שבה כולנו כלואים.

ארנון הראל הוא כותב ואזרח הפועל במסגרת המחאה האזרחית בישראל. כתיבתו נעה על התפר שבין ניתוח ביקורתי לפעולה אזרחית, ומתמקדת בפערים שבין חוק, מוסר וכוח בפעולת מוסדות המדינה. הראל רואה בכתיבה עצמה אקט אזרחי, ובשתיקה לנוכח עוולות – צורה של שיתוף פעולה. 20 שנות קבע ועוד 15 שנות מילואים בחיל האוויר בתפקידי פיקוד בשדה, מודיעין ומטה; 25 שנות אפיון, עיצוב פיתוח וניהול פרויקטים של מערכות מידע גדולות; 6 שנות הוראה בתיכון. בעל השכלה אקדמאית נרחבת ומגוונת.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0

ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית

תמכו בנו
לפוסט המלא עוד 879 מילים

הדיקטטורה שהגיעה בדואר רשום - המדריך הממשלתי לפירוק הדמוקרטיה

בתודעה הקולקטיבית שלנו, דיקטטורה עולה תמיד באלימות: הפיכה צבאית, טנקים ברחובות או השתלטות חמושה על בנייני הממשל. אלא שההיסטוריה המודרנית מלמדת אותנו שעלינו לחפש במקומות אחרים, סמויים מן העין אך הרסניים בהרבה.

בעשורים האחרונים הציגו תיאורטיקנים כמו פרופ' קים ליין שפלי (Kim Lane Scheppele) תזה חדשנית ומדאיגה: "רודנות בחסות החוק" (Autocratic Legalism). זוהי שיטה מתוחכמת שבה מנהיגים פופוליסטים, שנבחרו בהליך דמוקרטי למהדרין, מרוקנים את הדמוקרטיה מתוכנה לא באמצעות שבירת החוק, אלא באמצעות שימוש ציני בכלים שהם חוקיים ולגיטימיים.

ארנון הראל הוא כותב ואזרח הפועל במסגרת המחאה האזרחית בישראל. כתיבתו נעה על התפר שבין ניתוח ביקורתי לפעולה אזרחית, ומתמקדת בפערים שבין חוק, מוסר וכוח בפעולת מוסדות המדינה. הראל רואה בכתיבה עצמה אקט אזרחי, ובשתיקה לנוכח עוולות – צורה של שיתוף פעולה. 20 שנות קבע ועוד 15 שנות מילואים בחיל האוויר בתפקידי פיקוד בשדה, מודיעין ומטה; 25 שנות אפיון, עיצוב פיתוח וניהול פרויקטים של מערכות מידע גדולות; 6 שנות הוראה בתיכון. בעל השכלה אקדמאית נרחבת ומגוונת.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
2

ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית

תמכו בנו
לפוסט המלא עוד 930 מילים ו-2 תגובות
לפי הבנתי כל מה שנדרש, אליבא דדוד מינץ וחבריו השמרנים, מעבריין כדי לצאת זכאי ועוד להמשיך בביצוע עוד ועוד עבירות, הוא שהוא הצהיר מראש שהוא מתכוון לעבור את העבירות הללו, הצהרת 'מדיניות', ... המשך קריאה

לפי הבנתי כל מה שנדרש, אליבא דדוד מינץ וחבריו השמרנים, מעבריין כדי לצאת זכאי ועוד להמשיך בביצוע עוד ועוד עבירות, הוא שהוא הצהיר מראש שהוא מתכוון לעבור את העבירות הללו, הצהרת 'מדיניות', והיו מספיק מטומטמים מהציבור שהביעו אהדה לכך.

ציונות של אדמה חרוכה - כשגאולת הקרקע הופכת להנדסת מחסור אכזרית

במשך עשורים רבים, הנרטיב הישראלי הקולקטיבי התבסס על אתוס מכונן של נטיעה, הפרחת השממה וחיבור אורגני ובלתי אמצעי לאדמה. התגאנו בכך שאנו המדינה היחידה בעולם שבה ניטעו מדי שנה יותר עצים משנעקרו.

הקרן הקיימת לישראל הפכה את הנטיעה לדת אזרחית ממש, סמל לירוק המנצח את הצהוב ועדות לקשר הבל ינתק בין עם השב למולדתו לבין הקרקע המקבלת אותו בפריחה. הנטיעה הייתה המעשה הריבוני האולטימטיבי והמצפן המוסרי שלנו.

ארנון הראל הוא כותב ואזרח הפועל במסגרת המחאה האזרחית בישראל. כתיבתו נעה על התפר שבין ניתוח ביקורתי לפעולה אזרחית, ומתמקדת בפערים שבין חוק, מוסר וכוח בפעולת מוסדות המדינה. הראל רואה בכתיבה עצמה אקט אזרחי, ובשתיקה לנוכח עוולות – צורה של שיתוף פעולה. 20 שנות קבע ועוד 15 שנות מילואים בחיל האוויר בתפקידי פיקוד בשדה, מודיעין ומטה; 25 שנות אפיון, עיצוב פיתוח וניהול פרויקטים של מערכות מידע גדולות; 6 שנות הוראה בתיכון. בעל השכלה אקדמאית נרחבת ומגוונת.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0

ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית

תמכו בנו
לפוסט המלא עוד 1,166 מילים

הבנאליות של ההסכמה - ארכיטקטורה של צייתנות ישראלית

המלחמות שלנו אינן נמשכות רק מפני שיש אויב; הן נמשכות מפני שנבנה כאן מנגנון כפול, יציב, כמעט אוטומטי: משטר שבוחן שוב ושוב עד כמה רחוק הוא יכול ללכת – וציבור שבכל פעם מחדש מוכיח לו שאין כמעט גבול שהוא לא יוכל למתוח.

פרולוג: המנגנון הכפול

זהו כתב אישום כפול: נגד משטר שבודק גבולות ומרחיב אותם, ונגד ציבור שבצייתנותו, בשתיקתו ובהתגייסותו – מוחק את הגבולות הללו פעם אחר פעם. המשטר והציבור אינם שני צדדים הניצבים זה מול זה, אלא מנגנון היזון חוזר שמרכיביו מזינים זה-את-זה.

ארנון הראל הוא כותב ואזרח הפועל במסגרת המחאה האזרחית בישראל. כתיבתו נעה על התפר שבין ניתוח ביקורתי לפעולה אזרחית, ומתמקדת בפערים שבין חוק, מוסר וכוח בפעולת מוסדות המדינה. הראל רואה בכתיבה עצמה אקט אזרחי, ובשתיקה לנוכח עוולות – צורה של שיתוף פעולה. 20 שנות קבע ועוד 15 שנות מילואים בחיל האוויר בתפקידי פיקוד בשדה, מודיעין ומטה; 25 שנות אפיון, עיצוב פיתוח וניהול פרויקטים של מערכות מידע גדולות; 6 שנות הוראה בתיכון. בעל השכלה אקדמאית נרחבת ומגוונת.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0

ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית

תמכו בנו
לפוסט המלא עוד 1,281 מילים
מגיב ל-Goldstar: אתה יוצא מתוך ההנחה שהפלסטינים שנמצאים במתקני המעצר של ישראל הם נוחבות או רדואנים. טעות בידך - ברובם הם פלסטינים שנקטפו ברחוב ואין נגדם שום אשמה או כתב תביעה. עכשיו ... המשך קריאה

מגיב ל-Goldstar:
אתה יוצא מתוך ההנחה שהפלסטינים שנמצאים במתקני המעצר של ישראל הם נוחבות או רדואנים.
טעות בידך – ברובם הם פלסטינים שנקטפו ברחוב ואין נגדם שום אשמה או כתב תביעה.
עכשיו תנסח את תגובתך ואת התייחסותך למשפט הישראלי ולדין הבינלאומי מחדש.

168 ימים ב"חור שחור" - כשהחוק הופך לנקמה והביטחון למסך עשן

ביום ראשון האחרון, 8 במרץ 2026, בשעה 22:30 – שעה בה רוב הציבור כבר אינו עוקב אחר פרסומי הממשלה – שחרר משרד הביטחון פצצה משפטית שקטה.

טיוטת תיקון לתקנות כליאתם של "לוחמים בלתי חוקיים" הועלתה לאתר החקיקה הממשלתי, כשהיא קוצבת לציבור זמן תגובה מגוחך של שישה ימים בלבד (עד 14 במרץ). הנימוק הרשמי לקיצור התקופה? "צורך חיוני או דחיפות בפרסום".

ארנון הראל הוא כותב ואזרח הפועל במסגרת המחאה האזרחית בישראל. כתיבתו נעה על התפר שבין ניתוח ביקורתי לפעולה אזרחית, ומתמקדת בפערים שבין חוק, מוסר וכוח בפעולת מוסדות המדינה. הראל רואה בכתיבה עצמה אקט אזרחי, ובשתיקה לנוכח עוולות – צורה של שיתוף פעולה. 20 שנות קבע ועוד 15 שנות מילואים בחיל האוויר בתפקידי פיקוד בשדה, מודיעין ומטה; 25 שנות אפיון, עיצוב פיתוח וניהול פרויקטים של מערכות מידע גדולות; 6 שנות הוראה בתיכון. בעל השכלה אקדמאית נרחבת ומגוונת.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
3

ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית

תמכו בנו
לארנון: קודם כל תודה על תגובתך. שנית, אני מתייחס לחוק הבן לאומי ולא פרטנית לאנשים. החוק הבן לאומי לוקה בחסר בכל הנוגע לארגונים הסמי-צבאיים האלה. העולם הנאור לא בנוי חוקית להתמודד עם המצ... המשך קריאה

לארנון: קודם כל תודה על תגובתך. שנית, אני מתייחס לחוק הבן לאומי ולא פרטנית לאנשים. החוק הבן לאומי לוקה בחסר בכל הנוגע לארגונים הסמי-צבאיים האלה. העולם הנאור לא בנוי חוקית להתמודד עם המצב הזה. אנשים שנלחמים עם כלי נשק מתוך אוכלוסיה אזרחית, ברצותם הם חיילים לובשי מדים וברצותם פושטים את המדים ומתערים באוכלוסיה. ורוצים להרוויח מכל העולמות. גם חיילים וגם אזרחים. ואני אומר לא: לא חיילים ולא אזרחים. שיפסידו את כל העולמות.
כמו שציינתי, חבל שלא נחקקו חוקים בעבר שיתמודדו עם מצבי קיצון כאלה, וחבל שזו הקואליציה שצריכה להתמודד עם זה.

ואשר לחפים מפשע: איפה הבנת מדברי שאני תומך במעצרי שוא או בהתעללויות? מה בדברי מצדיק את זה?

מגיב ל-Goldstar: אתה יוצא מתוך ההנחה שהפלסטינים שנמצאים במתקני המעצר של ישראל הם נוחבות או רדואנים. טעות בידך - ברובם הם פלסטינים שנקטפו ברחוב ואין נגדם שום אשמה או כתב תביעה. עכשיו ... המשך קריאה

מגיב ל-Goldstar:
אתה יוצא מתוך ההנחה שהפלסטינים שנמצאים במתקני המעצר של ישראל הם נוחבות או רדואנים.
טעות בידך – ברובם הם פלסטינים שנקטפו ברחוב ואין נגדם שום אשמה או כתב תביעה.
עכשיו תנסח את תגובתך ואת התייחסותך למשפט הישראלי ולדין הבינלאומי מחדש.

נכון שזו ממשלת קקיסטוקרטים, מלאה בשרים שנבחרו על ידי מרכז 'רוצים הג'ובים' או על ידי משיחיים ובורים אבל... וזה אבל גדול.... אנחנו לא יכולים ולא צריכים להסתמך על החוק הבילאומי הזה ולגלגל ... המשך קריאה

נכון שזו ממשלת קקיסטוקרטים, מלאה בשרים שנבחרו על ידי מרכז 'רוצים הג'ובים' או על ידי משיחיים ובורים אבל… וזה אבל גדול…. אנחנו לא יכולים ולא צריכים להסתמך על החוק הבילאומי הזה ולגלגל עיניים בצדקנות.
זוהי בדיוק תופעת ה'ווק' שהובילה את העולם לשנות כיוון ולבחור בשליטים פופוליסטים.
העולם 'הנאור' לא מתמודד עם מה שאנחנו מתמודדים ואין הוא יכול ללמד אותנו כיצד להתנהג. גם 'בעולם הנאור' ברגע שמתעוררת בעיה, משתנה נקודת המבט.
הנוחבות והרדואנים אכן אינם 'חיילים' על פי ההגדרה וגם אינם 'אזרחים' על פי ההגדרה, וכן, נדרש להמציא חוק מיוחד בשבילם.
העובדה שזו הממשלה שנדרשת להגדיר מחדש זו אכן בעיה, בעיקר בעיה שלנו, אבל רק בגלל שהממשלות הליברל-דמוקרטיות שמשלו כאן בעבר הרחוק לא השכילו להתמודד עם זה.
או כפי שכתב בדיוק כאן ג'רמי שרון: "או כפי שניסח זאת מר באמבל בספר "אוליבר טוויסט": "אם החוק מניח זאת – החוק הוא חמור – אידיוט".

לפוסט המלא עוד 902 מילים ו-3 תגובות

תיאטרון ה"בלי אלימות" - המצלמה ככלי נשק להפללת חפים מפשע

במרחב הציבורי של ישראל 2026, המצלמה הפסיקה להיות עדה אובייקטיבית והפכה לכלי נשק פוליטי חד-צדדי, קטלני ומתוחכם. אנו עדים לשימוש שיטתי וקר בטקטיקת "הפרובוקציה המתועדת": מופע מתוכנן היטב שבו פעילי ימין קיצוני יוזמים מגע פיזי, חודרים למרחב הפרטי של אזרחים או פולשים לשטחי מרעה ומתחמי קהילות פלסטיניות, תוך שהם מפעילים "פסקול משפטי" מהונדס מול העדשה: "בלי ידיים", "אל תגע בי", "אל תדחוף".

המילים הללו אינן מתארות מציאות – הן בוראות אותה מחדש בתוך חלל הזיכרון הדיגיטלי. המטרה היא לייצר קטע וידאו ערוך ומגמתי (Micro-content), שבו הפרובוקטור נחזה כקורבן מותקף וחסר ישע, בעוד שתגובת ההגנה הטבעית והלגיטימית של המותקף נצבעת כתוקפנות פלילית המצדיקה מעצר מיידי.

ארנון הראל הוא כותב ואזרח הפועל במסגרת המחאה האזרחית בישראל. כתיבתו נעה על התפר שבין ניתוח ביקורתי לפעולה אזרחית, ומתמקדת בפערים שבין חוק, מוסר וכוח בפעולת מוסדות המדינה. הראל רואה בכתיבה עצמה אקט אזרחי, ובשתיקה לנוכח עוולות – צורה של שיתוף פעולה. 20 שנות קבע ועוד 15 שנות מילואים בחיל האוויר בתפקידי פיקוד בשדה, מודיעין ומטה; 25 שנות אפיון, עיצוב פיתוח וניהול פרויקטים של מערכות מידע גדולות; 6 שנות הוראה בתיכון. בעל השכלה אקדמאית נרחבת ומגוונת.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0

ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית

תמכו בנו
לפוסט המלא עוד 904 מילים
התחברו לזמן ישראל

רוצים להגיב לכתבות? התחברו עכשיו

  • לכל תגובה עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
  • העמוד שלך בזמן ישראל יציג את כל התגובות שפרסמת באתר
  • קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם
הערה: כאשר אתם מתחברים לזמן ישראל אתם מסכימים לתנאי השימוש
Register to continue
Or Continue with
Log in to continue
Sign in or Register
Or Continue with
שלחנו לך אימייל
לינק לקביעת סיסמה חדשה מחכה לך בתיבה
סגירה
בחזרה לכתבה

עיתונות איכותית מתקיימת בזכות קוראים שתומכים בה

תמכו בנו

עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית היא יסוד הכרחי לחברה חופשית ובריאה.

ישראל מתמודדת עם מתקפה חסרת מעצורים על יסודות הדמוקרטיה ועל כל המוסדות הממלכתיים שלה. ובמקביל, התקשורת הישראלית מאבדת את עצמאותה ואת יכולתה לבקר את השלטון. זמן ישראל הוכיח שאפשר גם אחרת: שניתן ליצור עיתונות חופשית, אחראית, ביקורתית ונחושה, המגינה על שלטון החוק ועל זכות הציבור לדעת.

תמיכתכם תאפשר לנו להמשיך לפרסם תחקירים, ניתוחים וכתבות עומק הנשענים על עובדות, ועל עבודה עיתונאית מקצועית ויסודית.