הראיות לכך שמתקפת טילי השיוט ההרסנית נגד תשתיות הנפט האסטרטגיות של סעודיה, יצאה משטח איראן – הולכות ונצברות. נראה כי קרב הרגע בו ארה"ב וסעודיה ידרשו להצהיר על כך באופן רשמי.

זהו ללא ספק המבחן הגדול ביותר בפניו ניצב ממשל טראמפ, בתחום מדיניות החוץ. האמינות, ההרתעה והדימוי המעצמתי של ארה"ב במזה"ת, ובזירה הגלובאלית בכלל, מוטלים על הכף.

מפת התקיפה בסעודיה, הפגיעות באתר עיבוד הנפט באבקיק (צילום: U.S. government/Digital Globe via AP))

למה? כי אינטרס הליבה של ארה"ב במזה"ת מאז מלחמת העולם השנייה – ההגנה על הפקת הנפט והזרמתו לשווקים הבינ"ל – ובת בריתה הגדולה במפרץ, ספגו מהלומה מהדהדת, עם השלכות על שוק הנפט הגלובאלי.

מתקפת טילי השיוט על סעודיה מעמידה במבחן את האמינות, ההרתעה והדימוי המעצמתי של ארה"ב במזה"ת ובזירה הגלובאלית בכלל

עכשיו, כל מדינות האזור והיריבות של אמריקה בעולם (סין, צפון קוריאה, רוסיה) מסתכלות על ארה"ב, בוחנות את מהלכיה וממתינות לראות מה תעשה.

מה הן ראו עד עכשיו? שההרתעה של ארה"ב מול איראן ודימוי נחישותה להישאר במזרח התיכון בכלל, כבר חבוטים ושחוקים. זאת, על רקע שורה של התפתחויות בשנה החולפת: החל מהחלטת טראמפ לצמצם את נוכחות הכוחות האמריקאים בסוריה ובאפגניסטן; עבור דרך היעדר תגובה לפעולות החבלה האיראניות במכליות ובתשתיות נפט במהלך מאי; וכלה בביטול התקיפה בעקבות הפלת המל"ט האמריקאי ביוני.

איומי בולטון כי ארה"ב תגיב באמצעות unrelenting force"" על פרובוקציות איראניות, הסתיימו בהטלת סנקציות, שיעילותן מוטלת בספק, על ח'אמנהאי. ואם לא די בכך, בולטון עצמו נזרק לבסוף מתפקידו על רקע גישתו הלוחמנית והחשש שיגרור את ארה"ב למהלכי כוח ומלחמה מהם טראמפ סולד.

תעוזתה של איראן על ציר הזמן עלתה ביחס ישיר והפוך לנרפות התגובות האמריקאיות, בתהליך שהביא לאקט המלחמתי הישיר נגד סעודיה משטח איראן עצמה – תקדים החורג מ"המלחמה הקרה" שניהלו השתיים עד היום.

תעוזת איראן על ציר הזמן עלתה ביחס ישיר והפוך לנרפות התגובות האמריקאיות, בתהליך שהביא לאקט המלחמתי הישיר נגד סעודיה משטח איראן עצמה – תקדים החורג מ"המלחמה הקרה" שניהלו השתיים עד היום

תגובת הממשל וטראמפ ל"אצבע בעין" שהכניסה טהראן לוושינגטון, בזמן שמקרון מנסה לתווך וטראמפ מתחנן לפגישה עם רוחאני באו"מ – מסתמנת, פעם נוספת כחלשה.

ארה"ב מצטיירת כמי שמורחת זמן סביב בדיקת האחראים לירי הטילים, הפנטגון מדליף כי הוא מתנגד לתגובה לא זהירה שעלולה להוביל למלחמה, וטראמפ מצהיר כי הנחה להטיל סנקציות נוספות על איראן. שוב, נראה כי ארה"ב מבססת את מנופי הלחץ שלה על סנקציות בלבד ללא איום צבאי אמין.

האיראנים, מזהים את ההיסוס האמריקאי ו"מנגנים" על החשש של טראמפ מהסלמה רחבה. באופן מתריס, איראן פרסמה כי העבירה לארה"ב מסר, דרך שוויץ, כי היא "תגיב מיידית" נגד כל פעולה נגדה, ותגובתה לא תוגבל ל"מקור האיום".

האיראנים, מזהים את ההיסוס האמריקאי ו"מנגנים" על חשש טראמפ מהסלמה רחבה. איראן פרסמה בהתרסה כי העבירה לארה"ב מסר, דרך שוויץ, כי "תגיב מיידית" נגד כל פעולה נגדה

בשורה התחתונה, תגובה אמריקאית, בדמות גיבוש קואליציה, סנקציות ואפילו תגובה קינטית רופסת או תקיפת סייבר נסבלת, ינחיתו מכה קשה אולי אנושה לדימוי העוצמה האמריקאי, באופן דומה לקו האדום של אובאמה בסוריה, רק על סטרואידים.

תגובה חלשה תחזק את תחושת בנות בריתה של ארה"ב כי הן נותרו לבדן מול מדיניות איראנית אגרסיבית יותר ויותר, בתימן, ישירות מול סעודיה,  בלבנון, בסוריה ובעיראק מול ישראל. מדינות המפרץ עלולות לבחור במהלכי נסיגה מהשותפות עם ארה"ב ובניסיונות לפייס איראן. האמירויות כבר עשו את זה עוד לפני התקיפה האחרונה, על רקע ירידה באמון במשענת האמריקאית.

בתנאים אלה, לא נותר אלא להזדהות עם מה שכותב סטיבן קוק היום ב'פוריין אפיירס': "אם טראמפ לא יגיב צבאית נגד איראן, ארה"ב צריכה לארוז את הפקלאות וללכת הביתה".

אלוף משנה במילואים אודי אבנטל. עמית מחקר במכון למדיניות ואסטרטגיה במרכז הבינתחומי, הרצליה. מתעניין במזרח התיכון, בזירה הבינלאומית ובזיקות ביניהם, באתגרים ואיומים צבאיים, בטחוניים ומדיניים ובהתמודדות מולם, במודיעין, במדיניות ובאסטרטגיה.

יש דרך אלגנטית לפתור את הפלונטר שיצרו בחירות 2019: ממשלת אחדות בהנהגת בני גנץ עם בנימין נתניהו כשר חוץ – תפקיד שהוא מתאים לו למדי ושבו הוא יוכל לתרום רבות ליחסים עם ידידו דונלד טראמפ.

אם יוגשו כתבי אישום, כפי שנראה שיקרה תוך מספר חודשים, אז נתניהו יאלץ להפרד מהממשלה (בשונה מההסדר הליברלי יותר עבור ראשי ממשלה, שם אפשר להתנחל שנים עד "פסק דין חלוט" של בית המשפט העליון).

כך יקיץ הקץ בלי שאף "בכיר ליכוד" יידרש לגלות מוסר או אומץ. נתניהו יוכל להישאר ראש הליכוד, אם כך ירצו במפלגה. תוך שנתיים, אם יצא נקי, אולי יחזור ברוטציה; זה עניין למו"מ.

דרך אלגנטית לפתור את הפלונטר: אחדות בהנהגת גנץ, עם נתניהו כשר חוץ. אם יוגשו כתבי אישום – השר נתניהו יאלץ להפרד מהכסא. בניגוד לראשות ממשלה שמאפשרת להתנחל עד "פסק דין חלוט" של העליון

מטרות ממשלה שכזו תהיינה לשפר את המצב בגדה המערבית ובעזה בתאום עם ממשל טראמפ והרשות הפלסטינית – ובעיקר לטפל בשסע הפנימי בענייני דת ומדינה.

היעדים חייבים לכלול תחבורה ומסחר באזורים חילוניים בשבת, אפשרות לנישואין אזרחיים (בוודאי למי שהרבנות מסרבת לחתן), לימודי ליבה והסדר בעניין הגיוס או השרות הלאומי.

כדאי לשקול שינוי שיטת הבחירות לאחת שתבטיח תוצאה, כך שההתנסויות העגומות של השנים האחרונות לא יחזרו על עצמן. דבר כזה הופך להכרחי כשמדינה היא כל כך חלוקה ושבטית, עד שהבחירות הופכות למפקד יותר מאשר תחרות בין רעיונות.

היעדים חייבים לכלול תחבורה ומסחר באזורים חילוניים בשבת, אפשרות לנישואין אזרחיים (בוודאי למי שהרבנות מסרבת לחתן), לימודי ליבה והסדר בעניין הגיוס או השרות הלאומי

האפשרויות רבות. אחת היא חזרה לבחירה ישירה של ראש הממשלה; שיטה זו חיזקה מפלגות קטנות משנת 1996 עד 2001 כשנוסתה, אך כעת יש אחוז חסימה גבוה שימנע את זה. או שראשות הממשלה פשוט תלך לראש המפלגה הגדולה ביותר, דבר שיגרום לאיחודים ויעניש קשות פיצולים.

אם הליכוד יסרב להצטרף בתנאים אלה, החרדים עשויים להתרכך בתמורה להתחשבות מסויימת בחוק הגיוס (זאת לא היתה באמת הבעיה) והמשך המימון הסחטני לגדודי ה"תלמידים" בישובות-לכל-החיים שלהם. זו פשרה מצד כולם. כולנו מתפשרים כל הזמן (מלבד פלסטינים במו"מ לשלום).

אף כי ליברמן פוסל זאת היום, אפשרות עשויה להיווצר לממשלת גנץ-ליברמן המגובה מבחוץ על ידי חלק מהרשימה המשותפת, המנצחת הגדולה השנייה בבחירות יום שלישי.

המיעוט הערבי כל כך משווע לקצת כבוד והתחשבות אחרי סיוט ההסתה של נתניהו שיש דרכים קלות וצודקות לפייס את חלק מנציגיו ששום אדם שפוי לא יתנגד להן. הבעיה תהיה חוק הלאום; הם רוצים לבטל אותו אבל בינתיים אולי יסתפקו בתיקונים המחזירים את מעמדה של הערבית ומבטיחים את עקרון השוויון.

אף כי ליברמן פוסל זאת היום, אפשרות עשויה להיווצר לממשלת גנץ-ליברמן המגובה מבחוץ על ידי חלק מהרשימה המשותפת, המנצחת הגדולה השנייה בבחירות יום שלישי

מדוע גנץ צריך לכהן ראשון כראש ממשלה? זה מאד תלוי באביגדור ליברמן, כי אם הוא באמת לא נמצא בשום גוש אז הוא מחזיק בלשון המאזניים. נראה שלא יוכל בקלות לאכול את הכובע ןלחבור שוב לימין עם "מדינת ההלכה" וה"משיחיים." אבל נתניהו יפתה אותו כנראה ברוטציה ומכל הבא ליד. אין לפסול ששוב יהפוך עורו; לא מדובר באדם שמתייסר בסוגיות מצפון ומוסר.

אבל ליברמן אמר שהוא ילך עם מי שמציע ראשון ממשלת אחדות חילונית וליברלית, וזה גנץ. הוא רמז שהמפלגה הגדולה ביותר זה מרכיב בשיקוליו, וייתכן שגם זה גנץ.

על פי התוצאות המוקדמות שפורסמו היום יש לכחול לבן 32 מנדטים לעומת 31 לליכוד. נראה גם שהוא פיתח תיעוב לנתניהו משום מה. לא כדאי לעצבן את ליברמן, כפי שרבים למדו על בשרם.

כך או כך, נתניהו הוא המפסיד בבחירות הללו, גם אם שיטת הבחירות לא מבליטה את העובדה הזו. נתניהו ביקש רוב למפלגות ימניות ודתיות שהסכימו לעזור לו להנדס חסינות; השאלה הייתה אם המפלגות הללו יקבלו 61 מנדטים וברור שזה כשל לחלוטין. בתוהו בבוהו של הפולוטיקה הישראלית זה הפסד.

אבל עדיין קשה להאמין, כי ליברמן היה ונשאר חידה ומתגנב חשד ללב שהוא אוהב להתל בכולם. שדווקא הוא יהיה האיש שיציל את הדמוקרטיה הישראלית זה רעיון סוריאליסטי, גובל ממש באבסורד. עם זאת, יש הגיון במעשיו. ולפעמים, רק לפעמים, דברים מתנהלים לפי ההגיון.

אבל עדיין קשה להאמין, כי ליברמן היה ונשאר חידה, ומתגנב חשד ללב שהוא אוהב להתל בכולם. שדווקא הוא יהיה האיש שיציל את הדמוקרטיה הישראלית זה רעיון סוריאליסטי, גובל ממש באבסורד

הוא מייצג קהילה חילונית להפליא, ורבים מחבריה אינם נחשבים יהודים מספיק על ידי הרבנות כדי להתחתן כדת משה וישראל. מה הם עושים בקואליציות עם קנאים שמנסים להפוך את ישראל לגרסה יהודית של איראן?

הוא גם מייצג זלזול וחוסר אמון בערבים; הימין, באמצעות פרויקט הכיבוש וההתנחלות, הופך את ישראל למדינה שמחצית אוכלוסייתה ערבית. חלק גדול ממצביעי הימין לא מבין את זה, אבל נראה שהעולים מרוסיה מסוגלים למחשבה יותר מורכבת מהמקובל במעוזי הליכוד.

זה היה אמור להיגמר בפיצוץ, ונראה שהוא הגיע. כפרס, ליברמן כמעט הכפיל את כוחו בכנסת ואף משך אליו מצביעים מקהלים חדשים.

כל הבטחות הקמפיין ביחד לא מאפשרות שום ממשלה עם רוב של 61, לאף אחד. אבל אם ליברמן נחוש בדעתו להביא לסוף עידן נתניהו, אזי יש פתרונים, וזה בדיוק מה שיהיה.

דן פרי שירת כעורך ראשי של סוכנות אי-פי במזה"ת (מבסיסו בקהיר) לאחר תפקידים דומים באירופה, אפריקה והאיים הקריביים. שימש כיו"ר התאחדות עתונאי החוץ בישראל. איש היי טק ויזמות בעבר ובהווה.