מי שמשחק במשחקי טרמינולוגיה הוא הכותב עצמו.
כשהוא בוחר בניסוח הסביל "מהטריטוריה שעברה לשליטתה ב-1967…" הוא מעלים מהקוראים את העובדה הפשוטה: ישראל כבשה את השטח בכוח צבאי במלחמה; הוא לא "עבר לשליטתה" כבמטה קסם.
המונח 'יהודה ושומרון' נכון היסטורית וגאוגרפית מנקודת המבט היהודית-ישראלית. לעומתו -'הגדה המערבית'(West Bank) הוא אינו רק הכינוי שבפי תושביו הפלסטינים, אלא השם המקובל בפי העולם כולו. הבחירה של הכותב לבחון את השם "הנכון" אך ורק מבעד לפרספקטיבה של היסטוריה לאומית היא בחירה סובייקטיבית לחלוטין.
אילו היה בוחר במדד אובייקטיבי אחר – כמו מבחן התפוצה או המבחן המשפטי – הוא היה מגלה שבמרבית מדינות העולם, בתקשורת הבינלאומית ובכל הדיונים והטקסטים של המשפט הבינלאומי, האזור מכונה 'הגדה המערבית'. השימוש במונח זה אינו "ניכור", אלא התכתבות עם השפה המשפטית והדיפלומטית של העולם.
מכאן, שהאשמת השמאל הישראלי ב"אובדן זהות, ניכור וניתוק מהזיקה לערכי היהדות" אינה אלא אימוץ עיוור של טיעוני הימין הלאומני, הטוען לבלעדיות על הזהות והזיקה לארץ. זוהי שוב אותה תפיסה ימנית מוכרת: מי שאינו מסכים איתנו – אינו אלא בוגד ש"שכח מה זה להיות יהודי".
לפנינו עוד דוגמה נפלאה, ומעציבה, לדרך שבה איש שמאל מאמץ את מסגור הטיעונים של הימין כדי לתקוף את המחנה שלו עצמו. והוא עוד מטיף על הנטייה של השמאל "להתאבד"…

הנחת היסוד של כל מנהיג מדיני וגם של המפקד הצבאי חייבת להיות שהמודיעין לעולם יכול לטעות.
ולכן – השאלה איך נערכים למקרה שהמודיעין אכן טעה בהערכותיו – היא באחריות מלאה של המפקד הצבאי ועוד יותר של המנהיג המדיני.
ואם המנהיג המדיני מעורב עד צוואר בהנחיות לדרג הצבאי, שמתבססות על ההערכה המדינית שלו כמנהיג – על אחת כמה וכמה שהוא אחראי-על לתוצאות.

המאמר נכון ורלוונטי אך ורק אם מקבלים את התזה (הלא נכונה לדעתי) שיהדות היא גם לאום וגם דת והן בלתי ניתנות להפרדה.
יש רוב ברור בעם היהודי שאינו מאמין, וודאי לא בגרסאות האורתודוקסיות והמשיחיות של בדת היהודית, ורוב זה הנו יהודי למהדרין.
תחת מציאות זו הצרוף יהודית ודמוקרטית הוא נכון בדיוק כמו שאיטליה היא איטלקית ודמוקרטית, וכך גם מרבית המדינות הדמוקרטיות בעולם. העניין הוא שבשנים האחרונות הימין-על-מלא ניכס לעצמו מוטציות מעוותות – הן של היהדות והן של הדמוקרטיה. ויש להילחם על חזרה למקורות, כפי שהוגדרו היטב במגילת העצמאות.

הכותב משתמש במושג המכובס "אדמות מדינה" כאמצעי להלבין את העובדה שכל ההתנחלויות, ללא יוצא מהכלל, הנן בלתי חוקיות ומהוות גזל של אדמות העם הפלסטיני. היותן נטועות בשטח שאינו שלהן מהווה פעולה אלימה לכל דבר ועניין. ובכך הן לא שונות בהרבה מהחוות "הבלתי חוקיות" שמחר המדינה תלבין גם אותן.

אני מסכים שהאיחוד מהווה מלכודת לגוש הליברלי אבל גם אצלך המשל אינו דומה לנמשל: בשתי דוגמאות העבר שהבאת המדובר היה במפלגות מבוססות, עם רשימות מועמדים מוכרים ובעלות תשתיות ונוכחות בשטח. היום המדובר במפלגות של דמות אחת (בנט ואיזנקוט), מוצלח ככל שיהיה, שאף אחד לא יודע את מי הוא יביא אתו ומהי האידאולוגיה שלהם כמפלגה בתחומים רבים, מלבד הצהרות חלולות של קמפיין. הציבור שלנו שוכח לפעמים שהוא מצביע עבור רשימה ולא עבור ראש ממשלה. אתה עוזר לו לשכוח.

נועם צודק לגמרי שחייבים להניף את הדגל של סיום הכיבוש וסיום הסכסוך הישראלי-פלסטיני גבוה מעל כל יתר דגלי המפלגה.
רק הייתי מוסיף שדגל זה כיום שזור בקשר בל-יינתק בדגל הפרדת דת ומדינה. שני אלה היום הם הבעיה הגדולה ביותר של מדינת ישראל כשמחנה אחד דוגל בליברליזם, בשוויון, בשלום ובהפרדת דת ומדינה ולעומתו מחנה משיחי לאומני שדוגל בארץ ישראל השלמה ובמדינת הלכה.
אם וכאשר נפתור שתי בעיות אלה – תהיה לנו מדינה לתפארת