לדעתי מאמר דעה זה מהווה אוסף של פסקאות שחלקן נכונות לגמרי וחלקן אינן אומרות דבר או שהן מהוות אמונות או מסקנות שממש לא ברור מהיכן הן נשאבו. ואפרט:
שתי הפסקאות הנפתחות במילים: " דומה שהממשלה עושה זאת בכוונת מכוון…" ובהמשך: "הכוונה נראית ברורה – לעודד הגירה…" – זהו? אין שום אמירה ערכית או חוקית בנושא? אין שום דעה בנושא?
לא ברור מהיכן נלקחה הטענה הבאה: "עזה היא גיהינום המורכב מחמולות, אשר הוכח (ההדגשה שלי) שאינן מסוגלות לייצר תרבות חיים נורמטיבית בשל…". נניח לרגע שזו אכן המציאות – מי אחראי למציאות זו? הקורבנות או המקרבנים? ומי סייע ככל יכלתו לחזק ולתחזק מציאות זו באמצעות מזוודות מזומנים? האם ניתן לצפות לקיומה של חברה "בריאה ופרודוקטיבית המטיבה עם תושביה" בתוך בית סוהר גדול? בתוך חברה שמותקפת, מופצצת, מושמדת, מורעבת ונרצחת יום-יום? והאם מי שאחראי להיווצרות מציאות זו יכול וחייב גם לשנות אותה?
מהיכן נשאבת המסקנה ש-"הפליטות טבועה עמוק בדפוסי חייה ורק הרס הקיים יכול ליצר תבנית חיים חדשה" ועל אלו אדנים מתודולוגיים ומחקריים היא מסתמכת? ובמשתמע – זה נראה שהכותב תומך בתהליכי ההרס השיטתיים שממשלת ישראל מבצעת ברצועה. האומנם?
ראו משפט נפלא שהוצא הישר מפתחה של מכונת הכביסה: "…להחזירה לשלווה שאפיינה אותה לפני חדירת פליטי 48' לפרבריה", כאילו שדברים התרחשו מאליהם, באמצעות כוחות טבע עלומים כגון רעידת אדמה או שיטפון, ולא בידי אדם? ומיהם האנשים שהביאו למציאות זו שהיא הנכבה בלשון הפלסטינים?
משתמע שעולם הדימויים של נפתלי בנט מקובל על הכותב. בנט כינה ביוני 2013 את הסכסוך "רסיס בישבן", בהקשר של האופציה שלא ניתן לפתור אותו, והסיק שניתן לחיות אתו. הכותב כאן משווה את יישוב יהודים ברצועה ל-'אבן בנעל', ולא ממשיך לומר לנו מהי דעתו הערכית או האחרת – האם ניתן לחיות אתה או לא.
הכותב חוזה ואומר ש-"הפלסטינים בעזה לעולם לא יסלחו לנו על החורבן שזרענו…" כשלא ברור איזה מידע אמפירי או דוגמה היסטורית משמשת אותו לתחזית זו. היתכן שהוא מביא אותה כהצדקה סמויה לתמיכה בתזה של 'לנצח תחזיק חרב'?
והוא ממשיך וטוען ש-"הפלסטינים אמללו את חייהם בעצמם…", כאילו שוב – כוח עליון כלשהו סגר אותם בבית הסוהר הגדול ביותר בעולם, הרעיב, הפציץ והרג, והרס את כל התשתיות החברתיות, הכלכליות, הבריאותיות והתרבותיות שלהם.
והוא מסכם את מאמר הדעה שלו ואומר ש-"ישראל שאחרי המלחמה זקוקה ל…", מבלי שברור מהיכן נשאבת מסקנתו זו, שלדעתי היא אמנם נכונה לגמרי רק שהיא לא נגזרת מרצף הגיוני כלשהוא שקדם לה במאמר.
ארנון הראל הוא פעיל חברתי, קהילתי ופוליטי. גמלאי מחינוך והוראה בתיכון. לימודי תואר שני למשפטים, למערכות מידע; לימודי תואר ראשון לגיאוגרפיה ומדע המדינה, לימודי ארץ ישראל.
25 שנות אפיון, עיצוב פיתוח וניהול פרויקטים של מערכות מידע גדולות, 20 שנות קבע ועוד 15 שנות מילואים בחיל האוויר בתפקידי פיקוד בשדה, מודיעין ומטה.
תחת הכותרת סוחטת הרגשות: "בנק הפועלים הורה לבטל סליקת תרומות להנצחת לוחם" – פורסמה השבוע כתבה (Ynet, 24/03/2024) המתארת תביעה נגד מסכת התעללות לכאורה של הבנק ושל חברת סליקה – בעמותה, המנהלת קמפיין תרומות להנצחת זכרו של לוחם שנהרג בצפון הרצועה.
התביעה קובלת על התערבות הממשל האמריקאי בפרויקט הנצחה תמים לכאורה, שמקושש תרומות למפעל חייו של הנופל. למעשה, מדובר בטענות מניפולטיביות, המצניעות את העובדה ש"מפעל החיים" המדובר הוא מאחז בלתי חוקי, שספג סנקציות אמריקאיות בשל אלימות כלפי פלסטינים. המוסדות הפיננסיים הישראליים נענים לדרישת הממשל בסירובם להעביר דרכם תרומות, שבפועל עוקפות את אותן סנקציות.
ארנון הראל הוא פעיל חברתי, קהילתי ופוליטי. גמלאי מחינוך והוראה בתיכון. לימודי תואר שני למשפטים, למערכות מידע; לימודי תואר ראשון לגיאוגרפיה ומדע המדינה, לימודי ארץ ישראל. 25 שנות אפיון, עיצוב פיתוח וניהול פרויקטים של מערכות מידע גדולות, 20 שנות קבע ועוד 15 שנות מילואים בחיל האוויר בתפקידי פיקוד בשדה, מודיעין ומטה.
לא חסרות דוגמאות לנפלאות הנדסת התודעה שבאמצעותה מעצבי המדיניות מעצבים ומקבעים את תפיסת העולם הקולקטיבית שלנו – כעם נצור וצודק ומוקף אויבים, שנגזר עליו לחיות על חרבו לנצח.
יוצרים סימטריה בין עוולות, מלמדים אותנו שנזדקק לנצח לקיר ברזל ביטחוני, מבטיחים לנו שאנו הכי מוסריים וצודקים, שאין לנו עם מי לדבר שם בצד השני, שאין שם בלתי מעורבים, ובאופן כללי – שהשמאל אשם בכל.
ארנון הראל הוא פעיל חברתי, קהילתי ופוליטי. גמלאי מחינוך והוראה בתיכון. לימודי תואר שני למשפטים, למערכות מידע; לימודי תואר ראשון לגיאוגרפיה ומדע המדינה, לימודי ארץ ישראל. 25 שנות אפיון, עיצוב פיתוח וניהול פרויקטים של מערכות מידע גדולות, 20 שנות קבע ועוד 15 שנות מילואים בחיל האוויר בתפקידי פיקוד בשדה, מודיעין ומטה.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
לא הוצעה כאן החלפת הדמוקרטיה הייצוגית אלא הדרך שבה הנציגים נבחרים.
המעבר מקלפי ופתקים לבחירה דיגיטלית ברשת אינו אלא שינוי טכני, אכן מבורך נכון וחיוני, אבל לא יותר משינוי טכני ולא הוא זה שיביא את המהפך הנדרש.
הכיוון של בחירה 'ישירה' מפתה, אבל בפועל ייצור ביזור עצום של התוצאות והנציגים ייבחרו ברוב שהוא זעיר יחסית: בשיטה היום הנבחר הוא אחד מתוך, נניח 1,200 מועמדים לכנסת (10 מפלגות רשמו 120 מועמדים כ"א), ולפי ההצעה שכאן הוא יהיה אחד מתוך כל האוכלוסייה בעלת זכות ההיבחרות (מיליונים…).
הרעיון היפה ביותר שמצאתי כאן הוא רעיון בחירות האמצע, שהוא דרך עקרונית, שדורשת עוד ליטוש ושכלול, להחליף נבחרים שלא עמדו בציפיות מהם או בהבטחותיהם.
הגיע הזמן לומר את דעתך
רוצים להגיב? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט ולהגיב לכתבות? הצטרפו לזמן ישראל רוצים שנשמור לכם את הלייקים שעשיתם? הצטרפו לזמן ישראל
- לכל תגובה ופוסט עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
- עמוד הפרופיל הפומבי שלך ירכז את כל התגובות שפרסמת בזמן ישראל
- אפשרות להגיש פוסטים לפרסום בזמן ישראל
- אפשרות להגיב לכתבות בזמן ישראל
- קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם
- בונוס: הצטרפות לקבוצה הסגורה של זמן ישראל בפייסבוק המספקת הצצה מאחורי הקלעים של המערכת (למתחברים באמצעות פייסבוק בלבד)
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם