אירועי ה-7 באוקטובר עוררו, מטבע הדברים, לא רק זיכרונות למלחמת יום הכיפורים אלא בעיקר השוואה בין האירועים שהדמיון ביניהם כה בולט: החפיפה בזמנים, ההפתעה לנוכח כשל מודיעיני, תחושת הזחיחות והיוהרה, שאליהם יש להוסיף גם נסיבות חיצוניות: בשני האירועים כיהן מזכיר מדינה יהודי בצד נשיא אמריקאי בתקופת דמדומים זאת בצד קיומו של אינטרס רוסי ברור בהתלקחות במזרח התיכון.

אולם, בצד נקודות הדמיון יש להצביע על מספר הבדלים, בדמותם של גולדה מאיר ובנימין נתניהו, הממחישים את משבר המנהיגות הנוכחי, משבר שעשוי להיות מכשול בדרך להשגת "ניצחון מוחלט" במערכה הנוכחית.

בצד נקודות הדמיון בין יום כיפור ל-7 באוק', יש להצביע על מספר הבדלים בדמותם של גולדה ונתניהו, הממחישים את משבר המנהיגות הנוכחי, משבר שעשוי להיות מכשול בדרך להשגת "ניצחון מוחלט"

1

ההבדל הראשון בא לביטוי ביחס לשבויים ולנעדרים. בעיקרו של דבר גולדה מאיר ביטאה דאגה עמוקה לגורל כל שבוי וכל נעדר; היא פקדה על מבצע "ארגז", בשנת 1972, שהביא לחטיפת קצינים סוריים, אשר נועדו לשמש קלף מיקוח להחזרת שלושת הטייסים שנפלו בשבי הסורי. במלחמת יום הכיפורים התעקשה גולדה על החזרת השבויים כתנאי להפסקת אש.

גם ביחס למשפחות השבויים היא גילתה יחס אנושי ורגישות יתרה. בראיון טלוויזיוני סיפרה אסתר מאיר, שבעלה היה שבוי בסוריה, על יחסה של גולדה מאיר למשפחות השבויים:

"כל פעם שהיינו מבקשות פגישה עם ראש הממשלה היינו מגיעות אליה. נשים עצובות, כועסות, בוכות. והייתה יושבת לפנינו אמא. אף פעם לא יצאנו ממנה עם אשליות אבל היינו יוצאות מחוזקות. הייתה הרגשה שהיא יודעת מה קורה וזה שיפר את המצב".

גם גולדה עצמה מתארת את האירועים בספרהּ:

"חזרתי ללשכתי למילוי חובה שהייתה אולי חובתי הקודרת ביותר – עוד פגישה מהפגישות המרובות שקיימתי עם ההורים המדוכאים של הבחורים שנעדרו בקרב. עשרות שעות ביליתי עם ההורים המסכנים הללו, אינני חושבת שאי פעם רציתי במשהו בצורה כל כך נואשת כמו שרציתי ברשימות השבויים הללו".

"כל פעם שהיינו מבקשות פגישה עם ראש הממשלה היינו מגיעות לגולדה. נשים עצובות, כועסות, בוכות. והייתה יושבת לפנינו אמא. אף פעם לא יצאנו ממנה עם אשליות אבל היינו יוצאות מחוזקות"

לעומת הרגישות של גולדה בולט יחסו החשדני של נתניהו למשפחות החטופים, שנראים בעיניו כיריבים פוליטיים; דלתו סגורה בפניהם. פגישתו הראשונה, עם חלקם, נעשתה לא רק באיחור ניכר אלא רק לאחר שרבים מהם נפגשו עם מנהיגי מדינות זרות.

מאז, מפגשיו עם המשפחות נעשים במשורה ולאחר בחירת אלו הנוחים מביניהם. יתר על כן, קביעת שחרור החטופים כיעד במלחמה נעשה ימים רבים לאחר פרוץ הקרבות ובמידה רבה בעקבות לחץ תקשורתי. אולם, מאז ההצהרה המאוחרת נשמעים מממשלת נתניהו קולות המערערים על חשיבותו של היעד הזה, וזאת בלא הסתייגות מצידו.

2

הנקודה השנייה באה לביטוי ביחס להתראות מפני מלחמה אפשרית. החל מנובמבר 1972 החלו להתקבל ידיעות מדאיגות על הכנות מצריות לפתיחת אש בתעלת סואץ. גולדה הייתה קשובה לידיעות הללו וקיימה ישיבות תכופות בנושא.

למרות הערכות אמ"ן על "סבירות נמוכה למלחמה" היא הורתה על גיוס מילואים במאי 1973, ובעקבות הפלת 13 מטוסי מיג סוריים בגולן היא הוטרדה מאוד מפני מלחמה אפשרית.

גולדה הייתה קשובה לידיעות המדאיגות שהגיעו מנוב' 72' על הכנות מצריות לפתיחת אש בתעלה, וקיימה ישיבות תכופות בנושא. למרות הערכות אמ"ן על "סבירות נמוכה למלחמה", הורתה על גיוס מילואים במאי 73'

מאז המלחמה ייסרה גולדה את עצמה על שלא נשמעה לתחושותיה הפנימיות אל מול ההערכות העקשניות של אמ"ן. אולם, מרגע שפרצה המלחמה התגלתה גולדה במלוא עוצמתה בעיקר מול חולשתו של שר הביטחון, משה דיין. מעורבותה בניהול הקרבות ובניהול המערכה המדינית מול ארצות הברית הם שהעניקו לבסוף את הניצחון הצבאי ואפשרו פתיחה של תהליך מדיני.

לעומת גולדה מתאפיין נתניהו כמי שמכפיף את צרכי הביטחון לשיקולים פוליטיים: 

• הם אלה שהדריכו אותו להדליף את "מסמך שטאובר" שעסק בתשתית אפשרית להסכם ישראלי-סורי במטרה לטרפדו.
• הם אלה שהדריכו אותו לייחס לישראל את הפצצת הכור הסורי.
• הם אלה שהדריכו אותו לחזק את חמאס ולבסס אותו ככוח נפרד לרשות הפלסטינית.
• לחילופין, כפי שטוען שלומי אלדר, הסכמתו לעסקת שליט נבעה מרצון להחליש את המחאה החברתית, ולצורך זה לא נמנע אפילו משחרור רבי מרצחים כיחיא סנוואר ורוחי מושתהא, שאירועי ה-7 באוקטובר נעשו בהשראתם.

ואף במהלך המלחמה הנוכחית לא שינה מדרכו: הוא מיהר להודיע במסיבת עיתונאים על הוראה שנתן למוסד לפגוע במנהיגי חמאס, שלא לדבר על ההימנעות העקשנית מהגדרת אופי השלטון הרצוי לישראל ברצועה ביום שאחר המלחמה.

אותה גישה היא שהדריכה אותו להמעיט באזהרות אמ"ן – שטענו כי הפלגנות שהציתה הרפורמה המשפטית מגבירה את סכנת המלחמה ופוגעת בחוסן הלאומי – ולהגדיר אותן כ"הפרזה רבה".

מאז המלחמה ייסרה גולדה את עצמה על שלא נשמעה לתחושותיה הפנימיות מול הערכות אמ"ן העקשניות. אולם מפרוץ המלחמה התגלתה במלוא עוצמתה, בעיקר מול חולשתו של שר הביטחון דיין

מתוך כך הוא נמנע מלאפשר לרמטכ"ל להציג את הערכות אמ"ן בפני הממשלה, מחשש שתמונת המודיעין תביא להאטת החקיקה המשפטית. המחלוקת שעוררה הרפורמה המשפטית, שהאינטרס האישי בחקיקתה ברור כשמש, נתפסה, באופן חד משמעי, כחולשה ישראלית מובהקת, וכפי שאמר אלפרד דבלין: "החולשה אין בה אלא כדי למשוך אליה את הברק".

3

הנקודה השלישית קשורה במושג האחריות. למרות הכשל המודיעיני החמור לא התנערה גולדה מאחריותה כראש הממשלה. בספרהּ היא כותבת:

"נמצאתי בעמדה של אחריות עליונה בזמן שבו עמדה המדינה בפני האיום הגדול ביותר שידעה מימיה".

עוד במהלך הקרבות הביעה גולדה הסכמה לקיומה של ועדת חקירה ממלכתית. ולמרות ניצחונה הברור בבחירות שהתקיימו לאחר המלחמה ולאחר שוועדת אגרנט ציינה אותה כמי שנהגה ב"חכמה, מתוך שכל ישר ובזריזות, ועשתה שירות נכבד ביותר להגנת המדינה", התפטרה גולדה חודשים ספורים לאחר הרכבת ממשלתה.

לעומתה מקבל מושג האחריות פירוש חדש אצל נתניהו. במידה רבה הוא דומה בהתנהלותו לנשיא גרמניה, פאול פון הינדנבורג, שהביא לחורבן ארצו. כך כתב עליו ההיסטוריון אוטו פרידריך:

"גדולתו של המרשל פון הינדנבורג הייתה ליחס לעצמו הצלחות של אחרים ולחמוק מאחריות לכישלונותיו שלו. כך הפכו ניצחונותיו של לודנדורף להצלחותיו של הינדנבורג, וכשלונותיו של לודנדורף נשארו שלו".

כבר בימים הראשונים למלחמה פרסמה לשכת נתניהו הודעה ולפיה ראש הממשלה נחשף לאירועים רק לאחר שהחלו, והס מלהזכיר את ההתראות, גם אם היו כלליות, שקדמו לאירועים. מאז דואגים תומכיו להשליך את האחריות על מערכת הביטחון, לרמוז לאחריותה של תנועת המחאה או לשיתוף פעולה פנים ישראלי עם מרצחי חמאס. לא פחות ולא יותר.

"גדולתו של המרשל פון הינדנבורג הייתה ליחס לעצמו הצלחות של אחרים ולחמוק מאחריות לכישלונותיו שלו. כך הפכו ניצחונותיו של לודנדורף להצלחותיו של הינדנבורג, וכשלונותיו של לודנדורף נשארו שלו"

על האמת להיאמר: התנערות מאחריות, היעדר אמפתיה ובעיקר הכפפת הביטחון לשיקולים פוליטיים או לאינטרסים אישיים סופם הפסד ותבוסה. מילות רהב על "זקיפות קומה" או על "עמידה נחושה", עשויות להקשות על האמת להתגלות לעיני כל. אולם מבט קפדני יגלה כי מאחורי ההתפארות ניצב עלה נידף ברוח ורדוף פחדים.

ד"ר עופר חן הוא בוגר החוגים להיסטוריה, פילוסופיה ותלמוד ובעל פוסט דוקטורט במשפטים מאוניברסיטת תל אביב. ספריו ומחקריו מקיפים נושאים רבים ומגוונים, החל מחקר המשיחיות היהודית, היסטוריה של המשפט הישראלי וכלה בספרות מודרנית ותולדות ההלכה. משמש כחוקר במכון לחקר התפוצות באוניברסיטת תל אביב.