יש סרטים שמספרים סיפור, יש סרטים שהסערה הציבורית סביבם הופכת בעצמה לסיפור, ויש סרטים שהם גם וגם. סרטם התיעודי של יובל אברהם ורחל שור, "נז"א – נזק אגבי", שזכה בפרס בפסטיבל ונציה, הוא מן הסוג האחרון.
הסרט, המבוסס על עדויות אנונימיות של 24 חיילים וקציני מודיעין ששירתו בעזה, אינו עוסק רק בתוצאות ההפצצות, אלא במנגנון שקדם להן: באיסוף המידע, בבחירת המטרות, בהערכת מספר האזרחים שעשויים להיפגע ובשאלה מה נחשב ל"נזק אגבי" מוצדק. אולם נדמה כי הסערה הציבורית שהתעוררה סביב הסרט מחמיצה את השאלה העמוקה שהוא מציב בפני החברה הישראלית.
ד"ר עופר חן הוא בוגר החוגים להיסטוריה, פילוסופיה ותלמוד ובעל פוסט דוקטורט במשפטים מאוניברסיטת תל אביב. ספריו ומחקריו מקיפים נושאים רבים ומגוונים, החל מחקר המשיחיות היהודית, היסטוריה של המשפט הישראלי וכלה בספרות מודרנית ותולדות ההלכה. משמש כחוקר במכון לחקר התפוצות באוניברסיטת תל אביב ובמכון ליאו בק, ירושלים. חבר אגודת הסופרים.





















תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנוהכותב כנראה לא יודע מה זאת לחימה בשטח אורבני או שלא עשה שירות צבאי. בכל מלחמה שהייתה במאה ה-21 נפגעו אזרחים. שאל את 40000 האזרחים שנהרגו באפגניסטאן או בעירק כנז"א של ארה"ב והקואליציה נגד דאעש. כמובן זה בנוסף 40-60 אלף מחבלים שחוסלו בכל אחת מהמלחמות. יש גם נז"א סוביטי ונז"א אוקראיני. אני לא מדבר על מדינות באפריקה או באסיה ששם אין בכלל מושג כזה. צבאות מודרניים מגדירים לחימה אורבנית כיחס בין חמוש/לוחם ללא מעורב. יחס של 1:3 – 1:5. המלחמה בעזה אינה שונה מכך ונמצאת ברף התחתון של נז"א רף מוסרי מאוד של 1:2. על כל מחבל הרוג יש עוד שני לא מעורבים מתים. דווקא השימוש במושג הזה מראה את הרגישות הצבאית לחיי אדם ובמיוחד בצה"ל שהצליחו באופן יחסי לפגוע במינימום לא-מעורבים.