דוח הוועדה שחקרה את אסון מירון, האסון האזרחי הגדול ביותר בישראל, מצא לנכון להתייחס גם לעת הייחודית שבו התרחש האסון – תקופת מגפת הקורונה.

אך בחמש עשרה דקות התהילה שהוקדשו למסקנות הדוח, בטרם נעלם באבק מסעו ההרואי של תא"ל ברק חירם לתפקיד המזכיר הצבאי החדש של בנימין נתניהו, נעדר כמעט לגמרי הקשרו הרחב מהדיון בתקשורת וברשתות החברתיות. וחבל. זוהי החמצת הזדמנות להכיר את המתווה שתרם את חלקו הקטלני לאסון מירון, לאלה שקדמו לו ולאלה שבאו ועוד יבואו אחריו.

בליל ה-30 באפריל 2021, ערב ל"ג בעומר התשפ"א, התמודדה ישראל יחד עם כל העולם גם עם מגפת הקורונה; למרבה הצער, חלקו של הדו"ח העוסק בכך שהאסון התרחש תוך הפרה גסה ומתמשכת של מגבלות תנועה והתכנסות – לא זכה כמעט לתהודה בדיון הציבורי. זאת למרות שאלו היו הגבלות שהממשלה עצמה קבעה, ושנאכפו בקפדנות ובבריונות על כלל הציבור, אך לא על הציבור החרדי.

החלק בדוח, העוסק בכך שהאסון התרחש על רקע הפרה גסה של מגבלות תנועה והתכנסות, לא זכה כמעט לתהודה ציבורית. זאת למרות שהמגבלות נקבעו ע"י הממשלה ונאכפו בקפדנות על הציבור – למעט החרדי

בסוף אפריל 2021 היינו אחרי הסגר השלישי, והמדינה התנהלה לפי הנחיות התו הירוק – פתיחה חלקית ומבוקרת של בתי עסק, בכפוף לחיסונים, הגבלת התקהלויות וחובת עטיית מסיכה בהתקהלויות ציבוריות.

מי שזוכר את אותם ימים, זוכר שהלהט לצפצף על הנחיות משרד הבריאות העסיקו את ההנהגה הפוליטית יותר מכל; קיום ההילולה היווה מסר חשוב מבחינת ההנהגה הדתית לחסידיה, ומבחינת ממשלת נתניהו-גנץ לשותפיהם הקואליציונים:

החרדים פטורים מלהישמע להנחיות של רשויות המדינה.

בלהט שיכרון הכוח הפוליטי, הזוטות הארציות והאפרוריות של בטיחות, תנאים ונהלים, היו party poopers – משביתי שמחה שיש להתעלם מהם בבוז. לאקלים הפוליטי הזה הייתה תרומה מכרעת לאסון, ולכן היה ראוי שהדיון הציבורי יעסוק בו יותר, בעיקר בעקבות הדוח.

ב-15 חודשי הקורונה שקדמו לאסון, נקטו הפוליטיקאים החרדים בכל האמצעים בכדי לשמר שגרת חיים חרדית. קרי, חיים בדלניים במנותק ככל הניתן מחשיפה לעולם הלא חרדי, התנכרות לאורח חיים מודרני, למדע, לקבלה וציות לחוק.

ראשי המגזר העדיפו לא להישמע להנחיות רפואיות, ובלבד שקהלם לא יחווה שום שינוי במסגרות החיים, כלומר זמן פנוי מהנחיות ופיקוח רבני. אילו נאכף הסגר, התלמידים היו מבלים בביתם במקום בבתי הספר ובפנימיות, והפנאי היה מפגיש אותם עם חוויה חדשה ומאתגרת: זמן שבו האדם מעסיק את עצמו, מכריע בשאלות פרטיות (מה לעשות בזמנו הפנוי, מה ומתי לאכול, איך ועל מה יוציא את כספו). זמן שהיה עלול מבחינת ההנהגה לגרום חלילה לחשיבה עצמאית, בלתי מונחית, שהייתה מרופפת את שליטת הרבנים. וזו, חברים, התנסות שעסקני הדת לא יכולים היו להרשות לעצמם.

בלהט שיכרון הכוח הפוליטי, הזוטות הארציות והאפרוריות של בטיחות ונהלים, היו משביתי שמחה שיש להתעלם מהם בבוז. לאקלים הפוליטי הזה הייתה תרומה מכרעת לאסון, ולכן היה ראוי שהציבור יהדהד אותו יותר

ממשלת נתניהו-גנץ עודדה את היאחזות הרבנים בכוח בשיתוף פעולה מלא. מוסדות החינוך של חברי הקואליציה המשיכו לפעול כסדרם, החרדים המשיכו לטוס בטיסות סדירות באלפיהם, בשעה שיתר האוכלוסייה לא הורשתה לעשות זאת במשך שבועות ארוכים, גם לא במקרים דחופים של חיים ומוות. ההתעקשות לשמור על עמדת הכוח השכיח מהשומרים במוצב מדוע הוצבו בו. זוכרים? התפקיד הטיפשי ההוא – לאפשר אירוע שחוזרים ממנו הביתה בשלום.

מבחינת העסקונה הפוליטית, נראה שהמטרה הצדיקה קורבנות בנפש – שאכן הוקרבו. להיעדר האכיפה היו תוצאות קשות. לצד אלפי מתים מקרב הציבור החרדי, הייתה לכך השפעה על המדינה כולה. העלייה בתחלואה גרמה להתמשכות הסגר על נזקיו הכלכליים והרגשיים על כלל הציבור. הציבור הרחב, ששיתף פעולה עם ההנחיות, לא נהנה מתוצאות ההקרבה הגדולה שנדרש לה. עוד פריווילגיה חרדית שנורמלה.

הקורונה והטיפול בה חשפו את מחירה הכבד של התנתקות ממנהל תקין ודמוקרטי. קו ישר עובר בין נגיף הקורונה שרמס את המחיצות בהילולת מירון, לבין החיידק האלים של ההפיכה המשטרית שפוצץ את השערים הצהובים ביישובי העוטף ב-7 באוקטובר.

הגורמים שבכוחם לעצור את המצעד לאבדון בראשות בנימין נתניהו וחבר מרעיו, מדדים אחריו שמוטי לסת ונדהמים; תמיד עשרה צעדים מאחור. תמיד אחרי שבמו"מ בינם לבין עצמם, נתנו לנתניהו את כל ההנחות ועשו עוד קווץ' קטן והבטיחו בונוס; רק כדי לגלות ששוב הקו האדום הוא רק נקודת פתיחה מבחינתו, להסכם שאף פעם לא נחתם.

היעדרו של דיון ציבורי מעמיק בכשלים הללו בעקבות הדוח, כמו גם היעדרן של המלצות ברורות ומחייבות לגבי האשמים בדוח עצמו, הופכות את תוצאות פרסומו לעוד מעצור בנשק, בקרב המייאש שאנחנו מנהלים כבר עשור על חיינו כאן.

נחשף המחיר הכבד של היעדר מנהל תקין ודמוקרטי. קו ישר עובר בין נגיף הקורונה שרמס את המחיצות בהילולת מירון, לבין החיידק האלים של ההפיכה המשטרית שפוצץ את שערי יישובי העוטף ב-7 באוקטובר

ליבי עם הציבור החרדי, שנמנעת ממנו השכלה, חופש ועצמאות כלכלית, בכוונת מכוון ובזדון. אבל אני מצפה ממנו להבין את ההקשר הרחב, ואת העובדה הטרגית, שלהתבדלות ולהתכחשות לעולם המודרני, על כל פניו – הפיתוחים המדעיים והרעיונות הפילוסופים והחברתיים ישנו בסופו של יום תג מחיר.

מעצבת, חושבת, מאיירת וכותבת. בעלת המותג B.Knit לטקסטיל ואפנת בית. פרסמה סיפורים קצרים בפלטפורמות שונות, בין היתר באתר המוסך, עברית ובכתב העת פטל. איירה עבור מוסף שישי של מעריב. גרה בתל אביב