השבוע "חגגנו" חודש ימים לפקיעת האולטימטום שהציב השר ניר ברקת למונופולים הגדולים. האולטימטום הוצב כדי לגרום לאותם תאגידי מזון גדולים לחזור בהם מהעלאות המחירים שהוכרזו בזמן המלחמה.

למעט שתי חברות שהקפיאו את העלאות המחירים שלהן, כל השאר צפצפו על האולטימטום של ברקת, בדיוק כפי שצפצפו על שאר היוזמות שלו בעבר, כמו, למשל, הניסיון לחשוף את דוחותיהן הכספיים בשנה שעברה.

בתגובה ברקת העלה סרטון שיימינג תמוה על אסם כאילו היה אחרון הגולשים – או סתם איזה חבר בארגון צרכני – ולא שר בעל כלים וסמכויות משמעותיות לשינוי המצב.

אלא שאם עד עכשיו ברקת נקט בפעולות פופוליסטיות מהסוג הלא מועיל אבל גם לא מזיק, הוא הפך בחודשים האחרונים לשר הנוקט בפעולות המזיקות לכיס של כולנו.

לצערי, חברת אסם מעדיפה להיות ברשימה השחורה. היא מאמינה שהיא תעלה מחירים במלחמה ואתם תשכחו לה את זה. זה לא מפתיע כי רובכם לא יודעים שאסם היא כבר לא חברה ישראלית. אסור לאסם להעלות מחירים במלחמה. זו שבירת הסולידריות הישראלית. אחיי הישראלים – זה בידיים שלכם לעצור את זה. אל תקנו אסם!… pic.twitter.com/gDnLjkaMet

— ניר ברקת (@NirBarkat) February 29, 2024

"חוק המדבקה השחורה" היא דוגמה טובה לכך. החוק קובע כי חברות שהעלו את מחירי מוצריהן בזמן המלחמה יחויבו להדביק מדבקה שחורה – "מדבקת השיימינג" אם תרצו.

גם אם נניח שמדובר במהלך יעיל, ברקת יודע שאין שום סיכוי שיוכל להעביר את החוק בקרוב. לצורך ההשוואה, לממשלה לקח שלוש שנים מהרגע שהונח בכנסת החוק להדבקת המדבקות האדומות על מזון מזיק – ועד שנכנס לפועל.

אם חוק המדבקות השחורות יונח עכשיו, סביר להניח שיהיו לחצים לא פחות כבדים. סביר עוד יותר שהחוק יהפוך להיות כבר לא רלוונטי עד שיקודם, ובינתיים לא יהיה מי שיעצור את מחירי המוצרים מלהשתולל

זה קרה בזכות לחצים אדירים ודחיות שכפו תאגידי המזון הגדולים ביישום החוק. אם חוק המדבקות השחורות יונח עכשיו, סביר להניח שיהיו לחצים לא פחות כבדים. סביר עוד יותר שהחוק יהפוך להיות כבר לא רלוונטי עד שיקודם, ובינתיים לא יהיה מי שיעצור את מחירי המוצרים מלהשתולל.

אבל גם אם נגיד שברקת הוא שר סופרמן, שיצליח להעביר מהיום למחר את החוק, הוא בעצם יכשיר עבור אותן החברות את התירוץ הכי אהוב עליהן כדי להעלות עוד יותר את המחירים – הצורך בהקמת קווים להדבקת מדבקות הכרוך ב"עלות כבדה".

אילוסטרציה: סימון מוצרים עתירי סוכר (צילום: יונתן זינדל, פלאש90)

זה לא שברקת לא מכיר את התירוץ הזה. הוא הרי היה זה שדחף רק לפני תשעה חודשים את היוזמה להסיר את חובת הדבקת המדבקות האדומות – הכול בגלל שאימץ את דף המסרים של התעשייה, כאילו המדבקות גורמות להכבדה בעלויות ומכאן גם מאלצות אותן להעלות מחירים.

הטענה הזו, אגב, מעולם לא הוכחה כנכונה.

אולם, בזמן שהסרת המדבקות האדומות נשארה רק בגדר הצעה תאורטית, הרי שברקת אישר לעובדי משרדו בפועל שלא לאכוף את חובת סימון המחירים עם תחילת המלחמה, מה שמנע מהצרכן להשוות מחירים בקלות. התירוץ היה אז מחסור בכוח אדם בשל גיוס מילואימניקים רבים.

אם ברקת היה משאיר את המצב כמו שהוא הרי עוד היה אפשר לרשום לזכותו מהלך מבריק. הוא גרם לממונה לזוז מאזור הנוחות שלה מבלי שהזיז אותה. הבעיה שברקת כמו ברקת לא הסתפק רק בצעד הזה

אבל ברקת לא הפך למזיק רק בגזרת המדבקות. במאי אשתקד הוא יצא עם כותרת גדולה על כוונתו לפטר את הממונה על התחרות מיכל כהן. פה צריך להודות שהמהלך בהחלט זעזע את כהן והיא הפכה מממונה אדישה ופסיבית לכזו שיודעת להכאיב מאוד למונופולים.

מאז האיום של ברקת, כהן פתחה בהליך חסר תקדים להכרזה על הבנקים כקבוצת ריכוז; הכריזה לראשונה מזה 20 שנה על מונופול חדש במשק; החליטה לקנוס את שטראוס בסכום משמעותי של 111 מיליון שקל; ובאופן חסר תקדים בשנים האחרונות קנסה באופן אישי גם נושאי משרה בחברה.

הממונה על התחרות עו"ד מיכל כהן בוועדה הכלכלה של הכנסת, 16 בינואר 2023 (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

אם ברקת היה משאיר את המצב כמו שהוא הרי עוד היה אפשר לרשום לזכותו מהלך מבריק. הוא גרם לממונה לזוז מאזור הנוחות שלה מבלי שהזיז אותה. הבעיה שברקת כמו ברקת לא הסתפק רק בצעד הזה – והחליט לעשות מהלימונדה לימון.

לאחרונה – כשהזעם הציבורי עליו גובר בעקבות העלאות המחירים האחרונות של תאגידי המזון – הוא נלחץ. ומי אם לא כהן הייתה המטרה המתאימה כדי להסיט מעצמו את האש. ברקת הגיש בקשה מסודרת לנציבות שירות המדינה כדי שזו תכנס את ועדת המינויים בשביל לדון בפיטורי כהן.

ברקת משאיר ממונה על התחרות חלשה, עם רגל אחת בחוץ ורגל אחת בפנים. הראש שלה מצד אחד מרוכז בהישרדות בתפקיד ומצד שני בניסיון לבצע את עבודתה בצורה עקבית. זה מהלך שהמונופולים בהחלט מברכים עליו

מעניין למה ברקת נזכר לפנות לנציבות דווקא בעיתוי הזה, אחרי כמעט שנה מהרגע שהחליט לפטר אותה? מאז הפנייה הזו עבר כמעט חודש וחצי – והוועדה טרם התכנסה בעניין. נכון לכתיבת שורות אלה, בנציבות לא יודעים לספק אפילו צפי טנטטיבי לכינוס הוועדה.

מה שכן ברור הוא שברקת משאיר ממונה על התחרות חלשה, עם רגל אחת בחוץ ורגל אחת בפנים. כהן נמצאת בתהליכי פיטורים אבל לא מפוטרת. הראש שלה מצד אחד מרוכז בהישרדות בתפקיד ומצד שני בניסיון לבצע את עבודתה בצורה עקבית. זה מהלך שהמונופולים בהחלט מברכים עליו, במיוחד מול ממונה מהאקטיביסטיות שהיו פה בעשורים האחרונים.

שר הכלכלה והתעשייה ניר ברקת בישיבה של ועדת הכלכלה, 6 בדצמבר 2023 (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

במקום שברקת יהיה עסוק במרדפים לשום מקום אחרי כהן או ישחק במדבקות עם המונופולים הגדולים, היה עדיף שהיה עושה את הדבר הבסיסי ביותר המצופה ממנו כשר הכלכלה: ליישם את הצעת החוק שהוא בעצמו הריץ ביוני האחרון של פירוק המונופולים.

ברקת כבר פרסם תזכיר חוק להערות הציבור בעניין. בתזכיר נקבע כי על ספק גדול יחולו מגבלות חמורות בשיווק מוצרים בעלי נתח שוק גדול. ברקת משום מה החליט להזניח את קידום החוק הזה ופנה למחוזות הפופוליסטים/תמוהים – ואת המחיר כולנו משלמים היום בכיס.