החלטתי להימנע מלהזכיר את בנימין נתניהו במשך חודש. המטרה: להיחלץ מהאובססיה סביבו ולפתוח מרחב לשיח ציבורי עמוק ומגוון יותר. התוצאות מפתיעות ומשחררות. ייתכן שהפתרון לדיון אמיתי חדש טמון דווקא בהתעלמות אסטרטגית ממי שמפלג אותנו.
* * *
לפני כחודשיים הכרזתי על ניסוי לא שגרתי: לא להזכיר את נתניהו במשך חודש ברשתות. בכלל.
חודש בלי נתניהו: האם זה אפשרי?
ציר השיח העיקרי ברשתות מתמקד בבנימין נתניהו, בעדו ונגדו. גם אני חוטא בכך. והדיון סביבו תמיד רגשי וסוער – מה שהופך את השיחה הציבורית לשטחית. לבלתי אפשרית. אנחנו מפספסים כך כל כך הרבה נושאים שאפשר להגיע בהם להסכמות!
לכן אני מודיע על ניסוי: במשך חודש…— ???? תומר אביטל (@TomerAvital1) January 16, 2024
כעיתונאי עצמאי ואקטיביסט זה היה חתיכת אתגר. לא מעט מעבודתי היא ביקורת על מקבל ההחלטות מספר 1. בדקתי. ציינתי את שמו של נתניהו עד היום כ-16 אלף פעמים.
כעיתונאי עצמאי ואקטיביסט, ההחלטה לא להזכיר את נתניהו במשך חודש ברשתות היא חתיכת אתגר. לא מעט מעבודתי היא ביקורת על מקבל ההחלטות מספר 1. בדקתי. ציינתי את שמו עד היום כ-16 אלף פעמים
אינני יודע כמה אנשים שינו את דעותיהם בעקבות כתבותיי, אבל אני כן יודע שהשיח סביב נתניהו תמיד רגשי, סוער ומוביל אנשים להתחפר בעמדותיהם. האיש כה מרכזי בחיינו, שזה הופך את השיחה הציבורית כולה לשטחית, קפואה וחסרת מהות. וללא שיחה ציבורית קשה להתקדם הלאה.
אז החלטתי לקחת צעד אחורה ולשים את נתניהו בצד למשך חודש. לא רק שלא כתבתי עליו, החלטתי להימנע מלצרוך ולהגיב גם לשגריריו וסוכניו – ינון מגל ושות'.
זה היה כמעט בלתי אפשרי.
הפוליטיקה רודפת אותך בישראל בכל רגע נתון ומכל מסך אפשרי. גם סבלתי מייסורי מצפון; למתוח ביקורת על השלטון ושופריו זו דמוקרטיה במיטבה. שלא לדבר על כך שהאלגוריתם צרח עלי מדי פוסט שלאיש לא אכפת יותר מנושאי עומק: בשביל לייקים ותהודה נדרש דם ביקורתי טרי וכותרות צעקניות.
אבל ידעתי שזה אפשרי. פעם, זכרתי, דיברנו על פוליטיקה בעיקר בשיחות סלון. לא רק זאת, השיחות ההן היו עמוקות יותר ופחות צפויות.
אז הצלחתי להתמיד והרי התוצאות: מיום ליום ההתעלמות מנתניהו ונושאי כליו הפכה לפשוטה יותר ויותר. אפילו מתגמלת. כמו לסלק ג'אנק פוד מהתפריט.
זה היה כמעט בלתי אפשרי, אבל הצלחתי להתמיד והרי התוצאות: מיום ליום ההתעלמות מנתניהו ונושאי כליו הפכה לפשוטה יותר אפילו מתגמלת. כמו לסלק ג'אנק פוד מהתפריט
חשוב להדגיש בזמן שהייתי ביבי-אופליין, נותרתי פעיל במחאה, השתתפתי בהפגנות וקראתי לאחרים להצטרף. אבל במקביל מצאתי אנרגיות מחודשות ופעלתי בדרכים יצירתיות כמו ארגון האקתון של מיזמי מחאה ותקווה.
גיליתי שהמחשבות שלי זורמות באופן חופשי יותר, ופונות לעבר אפיקים חדשים. מעל הכל, חוויתי תחושה חזקה יותר של שליטה בחיי וברגשותיי.
התחלתי לתהות יותר ויותר על הדרך בה אני מנהל שיח ברשתות החברתיות. ידעתי עוד לפני כן שבכל תגובה ושיתוף זועם אני בעצם מעניק לסוכני השנאה מגפון ומגביר את קולם המפלג. שבביקורות מושחזות ועתירות לייקים אנו מקבעים את מעמדם של הינון מגלים, כל פעם מחדש.
כשהסתכלתי מהצד על הקרבות ברשת במהלך החודשיים האחרונים ראיתי זאת בבהירות יותר מאי פעם: אנו הדלק של המכונה. החמצן שלה. בלי תשומת הלב שלנו, קולה יישאר שולי וזניח. אולי אפילו יידום לגמרי.
והנה הרעיון.
רבים מאתנו חוששים מההשלכות של שתיקה מול שנאה והסתה, אך ייתכן שהפתרון טמון דווקא בכך: התעלמות אסטרטגית.
התעלמות אינה אדישות. ממש לא. זו בחירה מודעת להימנע מהזנת דמויות ומסרים רעילים. זוהי דרך להעביר מסר ברור: "אתם לא רלוונטיים לחיינו, לא תכתיבו את סדר היום ולא תשפיעו על עתידנו".
חשוב להבהיר: כלי תקשורת, עיתונאים ואקטיביסטים חייבים להמשיך לחשוף את האמת ולבקר את בעלי השררה, והציבור הרחב חייב להמשיך לצרוך חדשות כדי להיות מודע ומחובר. אבל אולי הגיעה העת לסיילנט טריטמנט לסוכני הרעל ברשתות ולכל מי שהלחם והחמאה שלו זה פילוג והסתה – ובראשם ראש הממשלה.
התעלמות אינה אדישות. ממש לא. זו בחירה מודעת להימנע מהזנת דמויות ומסרים רעילים. זוהי דרך להעביר מסר ברור: "אתם לא רלוונטיים לחיינו, לא תכתיבו את סדר היום ולא תשפיעו על עתידנו"
התעלמות מסוכני רעל תשקם את השיח הציבורי, תנטרל את כוחה של השנאה ותחזיר את הדיון למסלול ענייני.
התעלמות מהם אף עשויה להחזיר את הפוליטיקה לתפקידה המקורי: כלי לשינוי, ולא נושא לשיחה אובססיבית ומפלגת.
תומר אביטל הוא אקטיביסט ועיתונאי עצמאי, ממייסדי הגופים במימון הציבור ״שקוף״ ו״לובי 99״. לאורך השנים כתב, עבד והגיש פינות בין היתר ב״עובדה״, ״כלכליסט״, ״הצינור״, ערוץ 14, "הארץ", "מקור ראשון" ו"כאן". הוא זכה בפרס "דיגיט" לעיתונות מצטיינת ודורג ברשימת 100 המשפיעים של ״גלובס״ ו״דה מרקר״. אביטל פרסם את ספר המתח ״המשכן – תעלומת רצח במסדרונות הכנסת״ ו״מדריך מעשי לקריאה ביקורתית של החדשות בישראל״. הוא מכיר את מערכות השלטון מבפנים, וכעת שוזר את סודותיהן האפלים בספרו השלישי "ממלא המקום". הוא מועמד ב״דמוקרטים״ ומרצה לחשיבה ביקורתית.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנוקראתי את הכותרת בדיוק אחרי שראיתי מקבץ של כותרות באתר חדשות כלשהו , שכולן מצטטות את החמאס , האו"ם וגורמים עוינים אחרים,
אז התוכן של הכתבה שונה לחלוטין מהאנרגיה שהגעתי אתה, אבל הכותרת החשובה ביותר אומרת שלא צריך לתת כל כך הרבה כח למי שמפעיל נגדנו מלחמת תעמולה