ברוכים הבאים למפה המרופטת של המדבר של הממשי

the Ares, a humanoid bipedal robot designed by Chinese college students with fundings from a Shanghai investment company, is displayed during the World Robot Conference in Beijing. China (צילום: AP-Photo-Ng-Han-Guan-File)
AP-Photo-Ng-Han-Guan-File
the Ares, a humanoid bipedal robot designed by Chinese college students with fundings from a Shanghai investment company, is displayed during the World Robot Conference in Beijing. China

בודריאר פותח את ספרו "סימולציות וסימולקרה" וכותב: "לו יכולנו לבחור באגדה של בורחס בתור האלגוריה היפה ביותר לסימולציה, אגדה שבה הקרטוגרפים של האימפריה משרטטים מפה כה מפורטת עד שבסופו של דבר היא מכסה בדיוק רב את הטריטוריה", מתוך מחשבה שלבסוף למפה יהיה ערך רב יותר מאשר לאדמה עצמה.

ותראו, אולי לא נחזה במחזה מושלם יותר: בכתבה של עיתון הגארדיאן, שתורגמה ופורסמה בעברית בעיתון "הארץ", מסופר על חוקרים המתכננים לסרוק בלייזר את פני כדור הארץ למען הדורות הבאים, לפני ששינויי האקלים ישנו אותו "מן היסוד". הרס העולם, הכחדתם של בעלי חיים רבים ושעבודם של בעלי חיים אחרים – נראה שכל מה שאלו יכולים לעשות הוא לגרום לנו לבנות מצבה וירטואלית, ולא יותר.

הרס העולם, הכחדתם של בעלי חיים רבים ושעבודם של בעלי חיים אחרים – נראה שכל מה שהחוקרים יכולים לעשות הוא לגרום לנו לבנות מצבה וירטואלית, ולא יותר

את הכתבה מסיים מייסד הארכיון, פרופסור פישר, כשהוא אומר ש"הפרויקט שלו יימשך זמן, אך יהיה בעל ערך רב. 'אני כבר לא אהיה בחיים כשיהיה אפשר לראות את תוצאות הפרויקט הזה', אמר. 'איש מאתנו לא יהיה. גם הילדים שלנו לא יחיו די זמן. הוא נועד לנכדיהם ולנכדי נכדיהם. זו תהיה המתנה האולטימטיבית לדורות הבאים'".

ראוי לשאול אם פישר לא חשב כי יתכן שהמתנה האולטימטיבית עבור הדורות הבאים יכולה להיות עולם בריא ונעים יותר, במקום זיכרון נוסטלגי לעולם שאבותיהם הרסו.

אולי כבר אפסו הסיכויים לכך ואולי כבר התאיינה ההתעניינות בעולם שכזה. צעד אחורנית בכל התהליך לו אנו קוראים "קידמה", יגידו רבים, הוא לא רק בגדר בושה אלא גם בגדר חילול קודש.

אולי כבר אפסו הסיכויים לעולם בריא יותר, ואולי כבר התאיינה ההתעניינות בעולם שכזה. צעד אחורנית בכל התהליך לו אנו קוראים "קידמה", יגידו רבים, הוא לא רק בגדר בושה אלא גם בגדר חילול קודש

האם זו הסיבה לכך שגוגל תרמה "תרומות משמעותיות", כך צוין בכתבה נוספת בעיתון הגארדיאן, למכחישי אקלים? בין השאר צוין בכתבה שגוגל תורמת גם לאיגוד השמרני האמריקאי, שהיו"ר שלו, מאט שלאפ, עיצב את המדיניות האנטי סביבתית הקיצונית של החברה בוושינגטון.

דובר החברה טען בתגובה שגוגל תומכת בכל מיני ארגונים שדבקים ב"במדיניות טכנולוגית חזקה". כאן אפשר לחשוב על מה שעלול להיות המשבר הגדול של המאה ה-21, נטישת המוסריות ודבקות ביעילות טכנולוגית שאיננו מכירים כדוגמתה.

את הבעיה הזו מציג יובל נוח הררי בשיחה עם הפרופסור לפסיכולוגיה והסופר סטיבן פינקר. האם בעתיד הקרוב, כשמכונות תוכלנה לבצע מה שמשטרים טוטליטאריים לא היו מסוגלים לעשות לפני מספר עשורים, החברה האנושית תעדיף את היעילות והשליטה המלאה על פני שלטון מוסרי יותר?

אנחנו לא צריכים ללכת רחוק מידי ברחביו האפלים של הדמיון שלנו, כל עוד סין מהווה מעצמה כלכלית. באותו השבוע בו פורסם שאדם משותק הצליח להניע שלד ממוחשב חיצוני על ידי כוח המחשבה בלבד ובכך לצעוד את צעדיו, כתבה נוספת פורסמה ובה מסופר על תלמידי בית ספר יסודי בסין, שבזמן לימודיהם הם מחוברים למכונה קוראת מחשבות אחרת, שמסגירה למורים, להורים ולכל גוף בירוקרטי אחר, מתי התלמידים מרוכזים ומתי לא.

האם בעתיד הקרוב, כשמכונות תוכלנה לבצע מה שמשטרים טוטליטאריים לא היו מסוגלים לעשות לפני מספר עשורים, החברה האנושית תעדיף את היעילות והשליטה המלאה על פני שלטון מוסרי יותר?

בשיחה עם פינקר, הררי מתריע בפני האפשרות, כי עבור מי שהיום עדיין ילדים, כל החיים עלולים להיות "ראיון עבודה" אחד ארוך, בו הם נמדדים ונשקלים בכל רגע נתון, וכל דבר שיעשו עלול לשמש כראיה נגדם.

בכתבת ה-Wall Street Journal  על התלמידים הסינים, אנו יכולים לראות בבירור כיצד ההתייעלות לוקחת צעד קדימה ומשאירה לחשיבה המוסרית לגבי פרטיות ועצמאות אבק של כוכבים. כשבני האדם עשו דברים דומים לבעלי החיים שתקנו, ועכשיו אין אף אחד שידבר בשבילנו.

אז כיצד תראה מפה כזו של העולם, כפי שהוא נשלט על ידי האנושי? אפשר להתבונן בטראמפ ובפוטין, שהיוו מודל השראה למנהיגות הישראלית כמו גם לחלק מהאזרחים בשל הצטיירותם, אם בצדק ואם לא, כבולדוזרים חסרי רחמים שמשיגים את מה שהם רוצים.

זה היה קל לבצע אידיאליזציה לדמויות של טראמפ ופוטין, אבל עכשיו לפתע מגיניהם נאלצים לעמוד במבוכה (אני מקווה, זה מה שנשאר לעשות) מול מעשיהם המרושעים, אין מילה אחרת להגדיר זאת, מול מטיילת ישראלית או מול עם כורדי.

עם זאת, לא צריך ללכת רחוק כל כך. גם כאן בארץ, חלק מהתמיכה בנתניהו היא כזו שדורשת לשמור עליו כראש ממשלה בגלל היותו איש של הישגים. ככזה, יש מי שטוענים, אין מה להתעסק במוסריות של מעשיו (זאת מול טענות אחרות בשבחו, ראוי לציין, לפיהן הוא זכאי).

אולי אלו הסממנים של עידן הפוסט-מוסר, בו ישנם אלו שכבר מכריזים בריש גלי שעם מוסר לא הולכים לקנות במכולת. כמו שניר ברקת אמר על ליצמן, שסייע לחשודה בפדופיליה, שהוא "ערכי בדרכו" – אולי אלו זמנים בהם התועלת והספקטקל (מהו אותו עולם וירטואלי אותו הזכרתי בתחילת הכתבה, אם לא ספקטקל?) משריצים צורות שונות של מוסר, בתנאי שיתאימו ליעדיהם.

אולי אלו הסממנים של עידן הפוסט-מוסר, בו ישנם אלו שכבר מכריזים בריש גלי שעם מוסר לא הולכים לקנות במכולת. כמו ניר ברקת שאמר על ליצמן, שסייע לחשודה בפדופיליה, שהוא "ערכי בדרכו"

מה הפתרון? האם ישנו עוגן בו ניתן להשתמש על מנת שלא ללכת לאיבוד בעולם החדש של הפונקציונליות הכפייתית? יחס כזה של תועלת על פני מוסר הוא היחס לו זכו בעלי החיים הלא אנושיים בעשורים האחרונים של עידן התיעוש, ובמידה דומה גם בעבר, עוד בימי הפילוסופים של יוון העתיקה.

אנו זוכים להבין מהי משמעותו של יחס מסוג זה, ואולי הבנה זו תעורר אותנו לשנות כיוון ולהתבונן בעולם סביבנו מתוך נקודת מבט, אשר לכל הפחות היא מוסרית ורואה בסובבים אותנו ישויות עצמאיות, וכאלה שיש לכבד את החופש שלהן.

בספר אחר שלו, בודריאר כותב על היחס שבין התקשורת ובין הציבור – יחס דו כיווני של מניפולציות, בתוך חברה שבה עודף מידע מאיין כל צורה של משמעות (הנה שוב, האם המפה הווירטואלית של העולם לא מאיינת למעשה את משמעותה של ההכחדה ההמונית, והופכת אותה למושא בידורי?).

אולי זה הזמן של כל אחד ואחת מאיתנו להתחיל להתייחס ברצינות למשמעות שבדריסתה של החשיבה המוסרית תחת גלגלי התועלת. כולנו – בעלי חיים ובני אדם, רוצים לחיות באיזון נכון של חופש, ביטחון ושלווה. אלו שרוצים לחיות כמו רובוטים? שיבושם להם. אבל אל תתנו להם להשפיע על חייכם ואתם – ואנחנו – אל לנו לגרום לאחרים לעוול כזה גם כן.

פעיל למען בעלי חיים, ספרו הראשון - "ראו את החיה" יצא בהוצאת דרור וספרו השני - "חיה ללא תכלית" יצא בהוצאת רסלינג. מורה לאמנות שחי עם זוגתו אורי שביט ושני הכלבים בלה ולארי

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 944 מילים
סגירה