מזה זמן רב, ובמיוחד לאחר הטבח הברברי של חמאס מ-7.10.23, הימין בישראל מבקר קשות את הרשות הפלסטינית (רש"פ). חלק מהביקורת נוגעת לספרי הלימוד שלה.

נטען כי הספרים מסיתים קשות נגד ישראל, כי הם הגורם לטרור שמבוצע נגד ישראל, וכי לכן אין להעביר לרש"פ את השליטה ברצועת עזה בתום המיטוט המיוחל של חמאס. כלומר, במיוחד כעת ההסתה בספרי הלימוד של הרש"פ היא נושא מרכזי בשיח בישראל, ולכן חשוב לדון בה.

נטען כי הספרים מסיתים קשות נגד ישראל, כי הם הגורם לטרור שמבוצע נגד ישראל, וכי לכן אין להעביר לרש"פ את השליטה ברצועת עזה בתום המיטוט המיוחל של חמאס

אכן, ספרי הלימוד הפלסטינים מסיתים, ומצב בעייתי זה טעון שיפור. על בסיס מחקר שנערך בנושא, אפרט בהמשך לגבי מאפייני ההסתה הפלסטינית. יחד עם זאת, מה שלא ידוע בציבור הישראלי וגם יידון בפוסט הנוכחי: אותו מחקר אבחן גם בספרי הלימוד הישראלים הסתה, ואפילו לא שולית.

רקע לגבי המחקר

בשנת 2013 פורסם דו"ח מחקר שבדק 492 ספרי לימוד ישראלים (ממערכות החינוך החרדית והממלכתית – חילונית ודתית) ו-148 ספרים פלסטינים (מהגדה המערבית ורצועת עזה) שהיו בשימוש או אושרו לשימוש בשנת 2011.

מטרת המחקר הייתה למפות את האופן שבו ספרי שני הצדדים מתארים את הצד השני בהקשר לסכסוך. המחקר נערך ביוזמת "מועצת המוסדות הדתיים בארץ הקודש" (ארגון שכולל אנשי דת בכירים משלוש הדתות המונותאיסטיות), ומומן על ידי מחלקת המדינה של ארה"ב. צוות המחקר כלל מומחים מובילים בחקר ספרי לימוד משני העמים ואחד מארה"ב; בעוד שוועדת ליווי שפיקחה על עבודת הצוות כללה 18 חוקרים ישראלים, פלסטינים, אירופאים ואמריקאים.

מתודולוגיית המחקר

דגש רב הושם במחקר על שימוש במתודולוגיה קפדנית ביותר וזאת כדי להבטיח את תקפות ממצאיו. כחלק מכך נעשה שימוש בפיתוח סטנדרטים מוגדרים לניתוח הספרים; מהימנות מוכחת בין תוצאות סיווג הטקסטים ע"י צוותי בדיקה משולבים: ישראלי-פלסטיני, ישראלי-ישראלי ופלסטיני-פלסטיני; ובדיקה בו-זמנית של שני סוגי הספרים ע"י אותם אנשים ולפי אותן שיטות.

ממחקר עולה כי ספרי הלימוד הפלסטינים מסיתים, ומצב בעייתי זה טעון שיפור. יחד עם זאת, מה שלא ידוע בציבור הישראלי: אותו מחקר אבחן גם בספרי הלימוד הישראלים הסתה, ואפילו לא שולית

המחקר גם יישם הזנה שוטפת של ממצאי ניתוח הספרים למאגר מידע באוניברסיטת ייל, שעד סוף ניתוח הספרים לא הייתה אליו גישה לצוות המחקר כדי למנוע הטיה מצידם; ובדיקות סטטיסטיות של מהימנות הממצאים.

לשם קבלת מבט עמוק יותר לגבי הממצאים, המחקר בחן גם את עוצמת ההסתה, כגון: אפיון שלילי או שלילי מאוד של האחר, או מידרג בעייתיות במפות הגדה המערבית (ללא ציון כל גבול בין שטח ישראלי לפלסטיני, או עם ציון כזה, אך ללא ציון שם הצד השני על פני השטח שלו).

מדוע דיון דווקא במחקר זה?

מחקר זה נדון כאן היות והוא המחקר האחרון הידוע שבדק את המספר הגדול ביותר של ספרים, של שני הצדדים, עם דגש משמעותי על חקר הסתה, תוך כדי שימוש במתודולוגיה קפדנית, וניתוח כמותי שמאפשר להבין באחוזים את תמונת המצב הכוללת בספרי כל צד לסכסוך. יודגש, כי בהמשך יוסבר מדוע ממצאי המחקר מ-2013 תקפים גם כיום – ולגבי הספרים הישראלים סביר שאפילו עם יותר הסתה.

מה הכוונה ב"הסתה"?

הכוונה במילה זו בפוסט הנוכחי, בהמשך למחקר עליו הוא מבוסס, היא כדלקמן: שימוש בנרטיבים לאומיים חד-צדדיים, שבעיקרו של דבר במסגרתם כל צד מציג את עצמו יותר באופן חיובי ו/או את הצד השני יותר באופן שלילי (למשל, בנוגע לאופיו או לפעולותיו במהלך הסכסוך). כל זאת, תוך כדי שימוש במפות שמציגות תמונת מצב ששוללת את זכויות הצד השני בשטח הרלוונטי לו.

"הסתה" בהקשר הנוכחי: שימוש בנרטיבים לאומיים חד-צדדיים, שבמסגרתם כל צד מציג עצמו יותר באופן חיובי ו/או את הצד השני יותר באופן שלילי, תוך שימוש במפות שמציגות מצב השולל את זכויות הצד השני

כל זה יכול לגרום בקרב קוראי הספרים ליצירה בהקשר לסכסוך של התייחסות שלילית כלפי הצד השני. מצב כזה יכול בתורו להגדיל את המוטיבציה בקרב אותו צד לנקוט בפעולות שליליות כלפי הצד השני, לאי-תמיכה בדו-קיום ובשלום עימו, וכו'.

ממצאי המחקר

במגבלות היריעה, הטבלה שלהלן מתארת באחוזים את ממצאיו הרלוונטיים העיקריים של המחקר ביחס למפות וטקסטים. באשר לטקסטים: כל דיון הוליסטי בנושא מסוים שאותר בספר לימוד (כגון שיר או פרק), נכלל במחקר ב"יחידה ספרותית" ("י"ס") ונותח בנפרד; והאחוזים בטבלה בנוגע לטקסטים מתייחסים לי"ס.

טבלה המתארת באחוזים את ממצאיו הרלוונטיים העיקריים של המחקר ביחס למפות וטקסטים

סיכום נתוני הטבלה

נושאים מס' 1+2 בטבלה: מפות – בסה"כ ב-91% מהמפות הפלסטיניות אובחנה הסתה באופן תיאור השטחים שבגדה המערבית. דהיינו, ב-58% מהמפות אין כל התייחסות לגבול בין שטחים ישראלים לפלסטינים, בעוד שב-33% נוספים יש התייחסות לגבול כזה, אך ללא ציון "ישראל" על גבי השטח שלה. אכן תמונה בעייתית מאוד, שמתעלמת מקיומה של ישראל.

יחד עם זאת, המצב בקרב הצד הישראלי נראה דומה מאוד – בסה"כ ב-87% מהמפות הישראליות, המופיעות בספרים ממלכתיים וחרדיים ביחד, אובחנה הסתה באופן תיאור השטחים שבגדה המערבית. דהיינו, ב-76% אין כל התייחסות לגבול בין שטחים ישראלים לפלסטינים, בעוד שב-11% נוספים יש התייחסות לגבול כזה, אך ללא ציון שמות של "פלסטין/הרש"פ" על גבי השטח שלה.

המצב בצד הישראלי נראה דומה מאוד למצב בצד הפלסטיני – בסה"כ ב-87% מהמפות הישראליות, המופיעות בספרים ממלכתיים וחרדיים ביחד, אובחנה הסתה באופן תיאור השטחים שבגדה המערבית

למרות שקיים פער קטן של 4% בבעייתיות הכוללת נגד הפלסטינים (91% לעומת 87%), היקף הבעייתיות החמורה יותר (היעדר כל ציון גבול) גדול משמעותית בספרים הישראלים (76%) לעומת בספרים הפלסטינים (58%) – פער של 18%.

בנוסף, בכמחצית מהמפות הישראליות (12% מתוך 24%) בהן כן מצוין גבול, קיימת הבעייתיות של הכיתוב "יהודה ושומרון" על גבי שטח הגדה המערבית. לנוכח כל זאת, ניתן לקבוע באופן משוקלל, כי היקף ההסתה בנוגע למפות גבוה במידה מסוימת דווקא בספרים הישראלים.

נעזוב כעת את המפות ונעבור לתיאורים בטקסט של ספרי הלימוד, שמציגים את הצד השני באופן שלילי, באופנים ובעוצמות שונות.

נושא 3: דה-הומניזציה ודמוניזציה (הסתה חמורה) – התופעות החמורות הללו נדירות באופן שווה בספרי שני הצדדים.

נושא 4: אפיון פעולות שליליות מאוד של היריב (הסתה בינונית) – רמת הבעייתיות כאן דומה בקרב שני הצדדים (23% בספרים הפלסטינים לעומת 19% בספרים הישראלים), כלומר, היקף הסתה רק מעט גבוה יותר (4%) בקרב הפלסטינים. ובהתמקד בספרים הישראלים: בעייתיות בהיקף כמעט כמו בספרים הפלסטינים.

נושאים 6+5: אפיון פעולות שליליות מאוד (כמו בנושא 4) ביחד עם פעולות שליליות של היריב (= ביחד 5), כמו גם אפיונים שליליים ביחד עם שליליים מאוד של היריב (6) – היקף ההסתה הכולל בספרים הפלסטינים הוא 87% (פעולות) ו-84% (אפיונים), ובאלו הישראלים (פעולות וגם אפיונים) הוא רק 53%. כלומר, היקף הסתה גבוה בהרבה (פערים של 34% ו-31%) בקרב הפלסטינים. יחד עם זאת, בהתמקד אבסולוטית בספרים הישראלים, ולא באופן יחסי  לפלסטינים: אובחנה הסתה משמעותית (53%).

לסיכום ממצאי הטבלה: ראשית, בשקילת סה"כ הממצאים, ניתן להבחין בהסתה משמעותית אבסולוטית בספרים הפלסטינים, ובהיקף גדול יותר יחסית לאלו הישראלים. בכך יש לתמוך בטענות הימין לגבי קיום הסתה משמעותית בספרים הפלסטינים.

בשקילת סה"כ הממצאים, ניתן להבחין בהסתה משמעותית אבסולוטית בספרים הפלסטינים, ובהיקף גדול יותר יחסית לאלו הישראלים. בכך יש לתמוך בטענות הימין לגבי הסתה משמעותית בספרים הפלסטינים

שנית, יחד עם זאת, ההסתה היחסית הגבוהה יותר בספרי הפלסטינים אינה מתקיימת בכל הנושאים שהוצגו בטבלה: בנושא המפות ההסתה המהותית גבוהה במידה מסוימת יותר דווקא בספרים הישראלים, בעוד שבנושא הדה-הומניזציה והדמוניזציה – המצב זהה בקרב שני הצדדים (נדיר).

בנוסף, המצב לגבי הסתה בהקשר לאפיון פעולות שליליות מאוד קרוב מאוד בספרי שני הצדדים (19% ישראלים ו-23% פלסטינים). למעשה, הפער הגדול ולכן המשמעותי בין הספרים (34% ו-31%) לרעת הפלסטינים קיים רק בנושאים 5 ו-6 (פעולות ואפיונים שליליים מאוד + שליליים).

שלישית, באשר לספרים הישראלים, ושלא באופן יחסי לספרי הפלסטינים, אלא באופן אבסולוטי: ההסתה בהם אינה שולית. הדבר בא לידי הביטוי החריף ביותר בהקשר למפות – הסתה ב-87%, ברובה חמורה, בתוספת ההתייחסות ל"יהודה ושומרון".

ההסתה בספרים הישראלים גם באה לידי ביטוי אבסולוטי משמעותי מאוד ברוב הנושאים האחרים שהוצגו (למשל, ב-53% מהם בהקשר להצגת פעולות, או אפיונים, שליליים מאוד ושליליים של הפלסטינים).

כלומר, האמור לעיל מספק את ההוכחה לנטען בראשית הפוסט, לגבי ההיקף הלא שולי של הסתה בספרים הישראלים.

באשר לספרים הישראלים, ושלא באופן יחסי לספרי הפלסטינים, אלא באופן אבסולוטי: ההסתה בהם אינה שולית. הדבר בא לידי הביטוי החריף ביותר בהקשר למפות – הסתה ב-87%, ברובה חמורה

חלק ב' של הפוסט ינתח את משמעות ממצאי חלק א' שלעיל.

רפי נץ-צנגוט הוא עורך דין וחוקר (ד"ר למדע המדינה) של הסכסוך הישראלי-פלסטיני. בנוסף הוא פעיל חברתי כנגד אי-סדרים ושחיתויות במוסדות המדינה ולשמירה על איכות הסביבה (וזאת באמצעות הגשת עתירות לבג"ץ כעותר ציבורי ועריכת מחקרים) . rafi.nets@gmail.com