תגובת מחבר המאמר לתגובה למאמר של ofertork (שיכונה "עופר"):

הנושא רחב ומורכב, אך בלית ברירה אגיב באופן חלקי ויחסית בקצרה.

הקדמה:
ראוי להדגיש, כי ככלל חברי הקואליציה הנוכחית מטעים את הציבור לגבי הנושא הנדון.
לדעתי, מטרתם הסופית של חברי הקואליציה היא לא באמת לקדם שיטה תקינה יותר לניהול המדינה, לרבות בהקשר לבג"ץ. מטרתם הסופית היא לקדם את האינטרסים שלהם: האישיים (קריירה וכו') והקולקטיביים (האג'נדה הפוליטית וכו'); וזה כמובן תקין.
מה שלא תקין הוא שלשם קידום האינטרסים שלהם רבים מחברי הקואליציה מוכנים לפעול באופן לא חוקי.
אבל, הם נתקלים במכשולים בביצוע פעולותיהם הלא חוקיות, וזאת בין היתר בדוגמת פסיקות בג"ץ, שחובתו לפי חוקי המדינה, לוודא שרשויות המדינה פועלות באופן חוקי, וזאת כדי להגן על אזרחי המדינה, אתה ואני.
וזו הסיבה המרכזית לביקורת ולפעולות הקואליציה נגד בג"ץ, שמשמשים רק אמצעי להשגת מטרתה הסופית של מימוש – פעמים רבות באופן לא חוקי – של האינטרסים של חברי הקואליציה.

כך למשל, מחקר של ארגון "שומרים" (קישור למטה) מצא כי חברי הקואליציה הנוכחית בעצמם עתרו לבג"ץ פעמים רבות כדי לקדם את האינטרסים שלהם! לדוגמה: הליכוד – 37 עתירות, עוצמה יהודית 34, איתמר בן גביר 31, דוד אמסלם 9 ונתניהו 6. (https://www.shomrim.news/hebrew/court-petitions-ranking).

זאת ועוד, הקואליציה ניסתה לקדם בחירת שופטים מזרחיים לביהמ"ש העליון, בטענה שיש פגיעה בייצוג של מזרחים שם. טענה זו חסרת משמעות בימינו, ניסיון שווא לעורר את "השד העדתי", שלמעשה אינו קיים כבר מזה זמן רב. לדוגמה, לפי סקר שנערך ב-2022 בקרב מדגם מייצג את האוכלוסייה בישראל נמצא, כי רק כ-2% מהמזרחים עצמם (!) רואים את הנושא העדתי כמרכזי בישראל. כלומר, עבור המזרחים עצמם אין בעיה ומשמעות של הנושא העדתי. אבל, הקואליציה השתמשה בטיעון המזרחי חסר הבסיס כדי לנסות לקדם לביהמ"ש העליון שופטים שיפסקו באופן לא חוקי שיקדם את האינטרסים הלא חוקיים שלה. הדאגה לייצוג של המזרחים מצד יו"ר הליכוד נתניהו, יריב לוין שר המשפטים ושמחה רוטמן ראש ועדת חוקה, חוק ומשפט, שהם ראשי קידום "הרפורמה המשפטית" והביקורת נגד בג"ץ, שכולם אשכנזים (!) נראית מראית עין ולא אמיתית.

תמיכה בטענה זו קיימת גם בכל מה שהתרחש לגבי בחירת מבקר המדינה. הקואליציה בחרה בעבר את מבקר המדינה הקודם, מתניהו אנגלמן, שהוא אשכנזי, ולאחרונה תמכה במינוי כמחליפו את מיכאל ראבילו שהוא לא מזרחי (ממוצא איטלקי). אם לקואליציה היה כה חשוב מתן ייצוג למזרחים (כמו שהיא טוענת בקשר לשופטי ביהמ"ש העליון), היא יכלה לסיים את הדומיננטיות האשכנזית בתפקיד מבקר המדינה שרווחה עד למינויו של אנגלמן במינוי מבקר ממוצא מזרחי; אבל היא לא עשתה זאת גם לגבי אנגלמן וגם לגבי ראבילו. לנתניהו היה חשוב יותר למנות למבקר המדינה את ראבילו, שפעל כעורך הדין של נתניהו (!), ולכן לבטח היה מקורב לנתניהו, על כל מה שיכול לנבוע מכך.

ויודגש, כי בדיקה שבצעתי לאחרונה מצאה, כי בניגוד לרושם שיכול להתעורר מהביקורת הרבה של הקואליציה נגד בג"ץ, בפועל הוא פוסק פעמים רבות לטובת הקואליציה. אבל זה לא מספיק לקואליציה, היא רוצה שהוא יפסוק תמיד לטובתה, גם כאשר היא פועלת באופן לא חוקי.

לסיום ההקדמה: להערכתי, סביר שרבים מחברי הקואליציה מרוצים מהאופן שבו הם מטעים רבים מהציבור לגבי הסיבה האמיתית לביקורת שלהם נגד בג"ץ: הרצון לפעול באופן לא חוקי לשם קידום האינטרסים שלהם. מאיתנו, האזרחים "הפשוטים" של המדינה, דורשים לפעול באופן חוקי; אבל רבים מחברי הקואליציה לא רואים את עצמם כפופים לחוק – האבסורד ברור.

כעת אגיב לטענות עופר לגופן.

עופר טען בתגובתו: חוק בכנסת או החלטה בממשלה דרושה להיות ברוב של קולות לאחר דיונים להבדיל מהחלטה של דן יחיד …
תשובתי:
א) הרוב המכריע של העתירות לבג"ץ, ולכן גם פסיקותיו, הן ביחס לפעולות והחלטות הממשלה על משרדיה ושריה השונים, ולא ביחס לחקיקה של הכנסת. לפיכך, ראוי שהדיון הקצר כאן יתמקד בפסיקת בג"ץ ביחס לממשלה (הרשות המבצעת) ולא הכנסת (הרשות המחוקקת). ובהקשר לכך:
– גם בבג"ץ החלטות מתקבלות, כמו שעופר ציין לגבי הממשלה, לאחר שמתקיים דיון. עם זאת, הליך הדיון בבג"ץ מתקיים אפילו באופן יותר נרחב מאשר בממשלה, וזאת כי הוא מתקיים ב-3 רמות: בין הצדדים לעתירות לבג"ץ לבין עצמם, בין הצדדים לשופטי בג"ץ, ובין שופטי בג"ץ לבין עצמם.
– פסה"ד של בג"ץ לא ניתנים על ידי דן יחיד! המספר המינימלי של הרכב שופטים הוא 3, ובנושאים חשובים הרבה יותר. להלן רק מספר דוגמאות, מיני רבות: ההרכב שדן בביטול עילת הסבירות (15 שופטים), בחוק יסוד הלאום (11), מינוי אריה דרעי לשר (11), וגיוס תלמידי הישיבות (9).
– גם החלטות בג"ץ ניתנות ברוב של קולות השופטים שבהרכב, או פה אחד – לפי עמדות השופטים בכל תיק. קח לדוגמה אחת, מיני רבות, את פסה"ד של בג"ץ בנושא ביטול עילת הסבירות שהוזכר לעיל – 8 שופטים תמכו בביטול התיקון לחוק בהקשר זה בעוד ש-7 שופטים התנגדו לכך. ולכן, ברוב קולות של 1, כאמור, בוטל התיקון לחוק שביטל את עילת הסבירות.
– קח בחשבון שבכל מקרה, גם הליך מינוי השופטים לבית המשפט העליון נעשה על ידי הועדה למינוי שופטים, שחוקי המדינה שנחקקו על ידי נבחרי הציבור בעבר (!) קובעים על מאפייניה. ולפי חוקים אלו, המבנה שלה כולל ייצוג של גורמים שונים בישראל, ונדרש רוב גדול של 7 מתוך 9 חבריה כדי למנות שופט לעליון. כלומר, ההליך הדמוקרטי מיושם גם במינוי של שופטי בג"ץ (שהוא אחד מ"הכובעים" של ביהמ"ש העליון).

עופר טען: במילים אחרות כל הנאמר הוא על רצון לשילטון יוריסקרטי .
תשובתי:
א) קיום ביקורת שיפוטית של בג"ץ על הרשויות המבצעת והמחוקקת אין משמעותו שהמדובר בשילטון יוריסקרטי. כי יוריסקרטיה משמעותה העברה מבנית ונרחבת של כוח הכרעה פוליטי מן המוסדות הייצוגיים אל מערכת המשפט, וזה לא מה שמתרחש כעת בישראל.
ב) קיום ביקורת של הרשות השופטת על שתי הרשויות האחרות היא חלק קבוע מדמוקרטיה, שמורכבת מאיזונים ובלמים בין 3 הרשויות, כדי למנוע שחיתות של נבחרי הציבור. כי כידוע "הכוח משחית".
ג) וככל ששתי הרשויות, ובכאמור בעיקר זו המבצעת/הממשלה, פועלות יותר בחוסר חוקיות, כך חובת הרשות השופטת (בהקשר שלנו בג"ץ) להתערב כדי לרסן אותן ולמנוע את פעולותיהן הלא חוקיות. ובג"ץ עושה זאת לטובת אזרחי המדינה, אתה ואני.
ד) להלן מספר דוגמאות מלאחרונה, מיני רבות, של פסיקות בג"ץ שהן לטובת אזרחי המדינה.
מיגון בתי הספר בשדרות ועוטף עזה – בג"ץ פסל את החלטת המדינה להסתפק במיגון חלקי, לנוכח הסיכון הממשי לחיי התלמידים והצוות, וקבע שההחלטה חרגה ממתחם הסבירות.
תקצוב שילוב ילדים עם מוגבלויות בחינוך הרגיל – פרשת יתד – בג"ץ התערב בהחלטת משרד החינוך שלא לממן כראוי את הסיוע הנדרש לשילוב הילדים, בין היתר בשל הפגיעה בזכות החוקית לחינוך ובשוויון.
ייצוג נשים במינויים בכירים – 2025: בג"ץ קבע שהממשלה לא קיימה את חובתה לפי החוק (!) לפעול לייצוג הולם של נשים בתפקידי מנכ"לים ובמשרות בכירות הפטורות ממכרז, והורה לה לקבוע הנחיות ליישום החובה

עופר טען בתגובתו: אם בג"ץ יחליט לשלול את כל הרכוש של האזרחים מי ימנע את קיום ההחלטה?
תשובתי:
א) טענה זו מבלבלת בין המילה האחרונה לבין כוח בלתי מוגבל. בכל מערכת משפט חייבת להיות ערכאה אחרונה – אחרת נזדקק לבית משפט מעל בית המשפט העליון, ואחר כך לבית משפט מעליו, עד אין סוף. בג"ץ הוא הערכאה האחרונה, אך הוא אינו מעל החוק: חוק־יסוד השפיטה קובע במפורש כי גם השופטים כפופים לדין, שככלל כולל את חוקי המדינה וההלכה הפסוקה.
ב) גם על החלטה של בג"ץ יש למעשה מעין "ערכאת ערעור" מסוימת, וזאת בצורה של דיון נוסף שיכול להתקיים בבג"ץ, אך בהרכב גדול יותר של שופטים מזה שנתן את פסה"ד הנדון.
ג) לעניות דעתי, אם תינתן החלטה כזו של בג"ץ (לשלול את הרכוש של כל האזרחים), שלא תיפסל במסגרת דיון נוסף, אז הרשויות שאחראיות על אכיפת החוק במדינה (כדוגמת בעיקר המשטרה) ישקלו אם יש מקום לבצע החלטה כזו, האם מתנוסס מעל החלטה כזו דגל שחור של "החלטה לא חוקית". והם יוכלו למנוע ביצוע של החלטה כזו. גם לציבור עצמו יהיה את הכוח לפעול נגד קיום החלטה כזו, במסגרת פעילות חוץ-פרלמנטרית שלו, כדוגמת הפגנות וכו'.
ד) יודגש, כי לא טענתי במאמר כי בג"ץ יכול לפעול "ככל העולה על רוחו"! ההפך, הדגשתי כי בג"ץ כפוף לדין. זאת, לעומת נבחרי הציבור שטוענים השכם והערב שכנבחרי הציבור הם יכולים לעשות ככל העולה על רוחם, ומבחינתם זה גם כולל לפעול שלא לפי החוק.

נראה שדי בכך.

תגובה לתגובת 7617111:
נדמה לי שחלק גדול מהתגובה שלך אינו מתייחס לטענה המרכזית שהעליתי במאמר. לא טענתי שבג"ץ לעולם אינו טועה, שכל פסיקה שלו מוצדקת, או שאין מקום לבקר אותו. ברור שביקורת על פסיקות בג"ץ היא לגיטימית לחלוטין. הטענה שלי במאמר היא אחרת: נבחרי הציבור אינם רשאים לפעול ללא מגבלות, והם כפופים לחוקים ולביקורת שיפוטית.

לגבי שאלותיך:
מינוי שופטים בישראל כיום לא נעשה על ידי השופטים עצמם כפי שכתבת – יש ועדה למינוי שופטים שבה יש ייצוג למספר סקטורים מרכזיים ורלבנטיים במדינה: 2 ח"כ (אחד מהקואליציה ואחד מהאופוזיציה), 2 שרים (מטבע הדברים שניהם מהקואליציה), 2 עורכי דין ו-3 שופטים. כפי שאתה רואה – מבחינה פוליטית בוועדה חברים שלושה מהקואליציה ורק אחד מהאופוזיציה. המבנה המגוון של חברי הוועדה נועד לכך שהחלטות המינוי יעשו ביחד, תוך כדי פשרות הדדיות.

מדוע השופטים לא יכולים להיבחר על ידי הציבור – דיון בשיטת מינוי השופטים זה נושא גדול שלא ניתן לדון בו כעת. אעיר רק כי אפילו במסגרת "הרפורמה המשפטית" שהקואליציה מקדמת מאז תחילת כהונתה, לא דובר על בחירת שופטים ע"י הציבור, אלא בעיקרו שינוי בהרכב הוועדה למינוי שופטים שהזכרתי קודם.

בג"ץ אינו "מוציא חוקים" – חוקים נחקקים ע"י הכנסת, ובמסגרת החוקים שהיא חוקקה בעבר, היא נתנה לבג"ץ סמכות לפרש את החוקים שהיא מחוקקת ולהכריע במחלוקות לגבי החוקים אלו.

לסיום, בקשר להערותיך לגבי מגבלות על בתי המשפט, ובעיקר בג"ץ, אני מציע שתקרא כאן למטה את מה שכתבתי ב- "תגובה לתגובת dfinson2000", יש שם התייחסות רחבה לנושא.

במילים אחרות כל הנאמר הוא על רצון לשילטון יוריסקרטי .
חוק בכנסת או החלטה בממשלה דרושה להיות ברוב של קולות לאחר דיונים להבדיל מהחלטה של דן יחיד …
אם בג"ץ יחליט לשלול את כל הרכוש של האזרחים מי ימנע את קיום ההחלטה?

ואיפה האיזונים והבלמים של בתי המשפט?
למה בתי המשפט לא יכולים להבחר על ידי הציבור (כמו ברוב העולם) ורק הם בוחרים את עצמם?
אם בגץ יוציא חוק להרוג את 100 אנשים, זה יהיה חוקי? אתה תציית לחוק כזה?
בגץ מוציא חוקים שנוגדים כל הגיון (ומעמיד את עצמו לרשות המחבלים, באופן גורף,)
בגץ משנה את חוקי הפתיחה באש, ובעצם גורם לרצח ישיר של מחבלים. דואג להשנמנתם בבתי הכלא, זה עם איזונים? זה כן חוקי? איך בדיוק?
במידה וימנו את אבו מאזן לשופט עליון, האם גם זה חוקי?
אף פעם כבוד הפרופסור הנכבד לא תענה לשאלות פשוטות שמכחישים את התזה שלך.
יופי, אתה טוען א', אני טוען ב, למה אתה כל כך בטוח שרק הדרך שלך היא הנכונה והצודקת?
איפה האיזונים והבלמים שלך???

תגובה לתגובת משה אקירוב:
1) דמוקרטיה "ליבראלית", עם עילת הסבירות וכו', רלבנטית ונדונה לא רק כאשר הימין בשלטון, אלא הייתה רלבנטית ונדונה גם כאשר הוא לא היה בשלטון.
2) "ליבראליזם", בהקשר הנדון כאן, לדעתי אינו מייצג משהו שלילי. הוא כולל בין היתר שמירה על זכויות הפרט, שזה מרכיב חשוב.
3) בהקשר זה, קח לדוגמה את המצב הבא בישראל:
נניח שהקואליציה שזכתה ברוב בבחירות היא לא הקואליציה הנוכחית (שאולי אתה תומך בה), אלא היא מורכבת מ"גוש השינוי", מה שכיום כולל את מפלגות האופוזיציה.
והקואליציה הזו חוקקה חוק להחרמת הרכוש של כל האנשים ששם משפחתם "אקירוב" ולגירושם לחו"ל.
ואם דמוקרטיה כוללת רק את המרכיב של "הרוב קובע", הרי שהקואליציה הזו יכולה לחוקק וליישם חוק כזה – כי הקואליציה הזו היא "הרוב (הקובע)".
במצב כזה, מצבך ומצב משפחתך, כבעלי שם משפחה "אקירוב" היה קשה מאוד – ללא רכוש ומגורשים לחו"ל.
האם גם במצב כזה לא היה לך ענין בהיבט "הליבראלי" של הדמוקרטיה, זה שכולל בין היתר "שמירה על זכויות הפרט" (כאשר אתה ומשפחתך בין אותם פרטים שיש לדאוג לזכויותיהם)?
אני מעריך שרוב הסיכויים שבמצב כזה כן היה לך ענין בהיבט הליבראלי הזה – כי היית רוצה שבג"ץ יגן על הזכויות שלך ושל בני משפחתך מפני החרמת רכושכם וגירושכם מהמדינה.
ולהערכתי בג"ץ אכן היה מגן עליכם, ופוסל את החוק הדראקוני הזה, בין היתר על בסיס עילת הסבירות! – ובכך מגן עליך ועל משפחתך, כמו גם על כל יתרת "האקירובים" בישראל.
אז מה דעתך כעת לגבי ההיבט הליבראלי של הדמוקרטיה?

בית. הוא גזען גרוע מהגרמנים. הוא כותב כאילו לא הייתה ההתקפה הרצחנית ב 7/10/2023! וזאת אחרי ששרון רימה את בוחריו וגם את מרכז הליכוד במעשה "ההיתנתקות" המדומה שלו. האיש, גיבור מלחמת 1973, הפך במחי האשמה כוזבת אחת, לסמרטוט שימושי של השמאל, והפיתרון שלו היה להיות מקובל עליו עד כדי הרס חבל ימית, יציר כפיו!!! האיש הפך לדוגמה ניצחת של זיקנתו שביישה את בחרותו. וגם אם פרשת "האי היווני" (שכנראה צלל לתהומות אחרי מעשה הבגידה של שרון) הייתה נכונה, איך זה היה אמור ליפול על ראשה של ישראל? בעצם, בדיעבד, אין להתפלא על שרון. בנישמתו ובדמו שכמו גנים חזקים של מושבניק מפא"יניק מושחת. לא שזה מנחם אותנו, אבל זמן קצר אחרי מעשה הבגידה. קיבל את עונשו משמיים! אז לכם בשמאל, יש עדיין פקפוקים שהעם היהודי הוא העם הנבחר? ???!!

רוצים רק דמוקרטיה.שלטון הרוב. "ליברלית" תמכור לחברים שלך ! כשיש לכם תארים אקדמיים ואין לכם רוב אתם מנסים לערבב אותנו עם: "ליברלים, סבירות" והכל לפי ראותכם ורעותכם.הגדרות שאתם מוציאים לאור רק כשהימין בשלטון.

הכותב מציג אמת טריוויאלית שאינה דורשת הסברים .
לכותב אין מושג מינימאלי בהבנת המציאות העכשוית .
החוק בישראל הוא משפחת נתניהו וממילא הכנסת והממשלה כפופים למשפחת נתניהו שאינה כפופה לשום ביקורת.
נידרשת כתיבה מחודשת של המאמר

ומי בדיוק יגביל את בג"ץ ? רק נבחרי הציבור הם שיבחרו מי ינהיג אותם ומי ישפוט אותם וככה זה במדינה דמוקרטית .בג"ץ לא יכול להחליט להאשים מישהו גם כשהוא זכאי .מישהו צריך לפקח על בג"צ ולשים לו גבולות שלא ינהג פוליטית אם כן שיעמוד לבחירת העם

בתגובה לתגובה של dfinson2000: –
מאמר, מעצם טיבעו, ולבטח תחת מגבלות של כ-1,000 מילים למאמר שמתפרסם בזמן ישראל, לא יכול לעסוק בכל הנושאים, ובכל ההיבטים של הנושאים שנדונים בו. כותב המאמר, במקרה הזה אני, חייב לבחור את נושא המאמר, ולהתמקד רק בו, כדי לנסות להביע כיאות את עמדתו בנושא שהוא בחר לדיון במאמר.

מהכלל אל הפרט: נושא המאמר שבחרתי הוא "סמכות בג"ץ להגביל את פעולות נבחרי הציבור משתי רשויות: המחוקקת והמבצעת", ולכן בכך עוסק המאמר. תגובתך, לעומת זאת, מתייחסת להגבלת הרשות השופטת, שזה נושא אחר, שבו לא עוסק המאמר. לכן לא התייחסתי במאמר לנושא של "הגבלת הרשות השופטת".

אז נעזוב את המאמר שכתבתי, ונתייחס לנושא אליו התייחסת – "הגבלת הרשות השופטת".

דעתי כדעתך ש"הגבלת הרשות השופטת", ובעיקר הגבלת בג"ץ שככלל עומד בראשה, זה נושא חשוב ומענין.

מובן, שאין אפשרות להתייחס כראוי לנושא רחב וחשוב כזה במסגרת הנוכחית של תגובות למאמר.

לפיכך אתייחס לנושא "הגבלת הרשות השופטת", בדגש לבג"ץ/ביהמ"ש העליון, וזאת רק באופן חלקי ויחסית בקצרה.

שלוש הערות מקדימות:
ראשית, לנוכח המאפיינים וההיסטוריה השונים של שלושת הרשויות, נראה שין חובה שהמגבלות על הכוח של כל אחת מהרשויות תהיינה זהות. רק כדוגמה אחת – הניסיון ההיסטורי והמחקר ההשוואתי ככלל מלמדים, שהסכנה המרכזית של נסיגה מדמוקרטיה ולכן פעולות לא חוקיות נבעה בדרך כלל מבעלי הכוח הפוליטי – ובמיוחד מהרשות המבצעת (כי כידוע "הכוח משחית"), לעיתים קרובות תוך הסתייעות ברוב המחוקק – ולא מרשות שופטת "בעייתית".
לצערי, ולעניות דעתי, זה גם המצב בישראל מאז תחילת כהונת הקואליציה הנוכחית: פעולות והחלטות לא חוקיות רבות, בעיקר של הרשות המבצעת ופחות גם של הרשות המחוקקת, שאין אפשרות כעת לפרט לגביהן. לכן ככלל יש צורך כה גדול בהגבלת שתי רשויות אלו בישראל על ידי הרשות השופטת, יותר בהשוואה למידת ההגבלה הראויה של הרשות השופטת.

שנית, הכוח וההשפעה של הרשויות המבצעת והמחוקקת על הנעשה במדינה ככלל גדול בהרבה מההשפעה של הרשות השופטת. כל זאת, מסיבות שונות כגון התקציבים, הסמכויות וכוח האדם הגדולים שבידם והיכולת שלהם ליזום פעולות. לעומת זאת, לבג"ץ אין כל זאת, והוא יכול לפעול רק לגבי פעולות שנחשפו, שיש לגביהם הוכחות שהובאו לפניו (מגבלה טכנית, אבל משמעותית) באמצעות עתירות שהוגשו על ידי אחרים.

שלישית, מאפיינים שונים של שלושת הרשויות מצדיקים מגבלות שונות. למשל, אם ייקבע מוסד חדש שיפקח על פסיקות בג"ץ, אז מי יגביל את אותו מוסד.

אז לגופו של ענין – משמעות ההערות המקדמיות שלעיל היא לא שאין מקום להגבלת הרשות השופטת ובראשה ככלל בג"ץ (כלומר, אני חושב כמוך – ראוי שכן תהיינה מגבלות). יחד עם זאת, אין מקום שהמגבלות על שלושת הרשויות תהיינה זהות, משום שהסיכונים מכ"א מהן והמאפיינים של כ"א מהן אינם זהים. לפיכך, משמעות ההערות היא כי יש מקום שעוצמת וסוגי המגבלות שראוי שתהיינה קיימות על הרשות השופטת, יהיו שונים בהשוואה לעוצמת וסוגי המגבלות שראוי שתהיינה קיימות על הרשויות המבצעת והמחוקקת.

לכן, בהתמקד במגבלות על הרשות השופטת, ובעיקר ביחס לבג"ץ/ביהמ"ש העליון – אציין כי כבר כיום קיימות לא מעט מגבלות כאלו בישראל, להלן רשימה חלקית שלהן:
– עקרון היסוד המעוגן בסעיף 2 לחוק יסוד: השפיטה ובסעיף 5(א) לכללי אתיקה לשופטים, קובע כי על השופט אין מרות זולת מרותו של הדין. כלומר, השופטים כפופים בין היתר לחוקים.
– החוקים שמחוקקת הכנסת – חוקים מפורשים, וכאלו שעומדים בעקרונות-על משפטיים (כגון שוויון, שלטון החוק, דמוקרטיה וכו'), שאני מעריך שגם את/ה תרצו שיחולו. ויודגש: כי גם הקואליציה בישראל תומכת, לכאורה, בדמוקרטיה ושלטון החוק.
עוד יצוין, כי כל הליך שיפוטי מתחיל בניתוח החוקים הרלבנטיים, ופעמים רבות אין מחלוקות או בעייתיות באופן הפרשנות שלהם.
זאת ועוד, ‏הכנסת אמנם לא יכולה להכריז על פסלות פס"ד מסוים שניתן ע"י בג"ץ או בית המשפט העליון. עם זאת, יש לה סמכות לחוקק חוקים שישפיעו על פסה"ד שיינתנו במקרים דומים בעתיד. ואכן, היו מקרים כאלו, ולא בכל מקרה כזה בג"ץ או ביהמ"ש העליון פסלו תיקוני חקיקה כאלו. דוגמאות הן למשל פסה"ד בפרשת ורד פרי בנוגע לחוק מס הכנסה ובפרשת קרסיק לגבי פקודת הקרקעות – בשני המקרים החקיקה הייתה בניגוד לפסיקה שקדמה לה, אך בעקבות החקיקה המאוחרת ביהמ"ש כיבד אותה, ויישם אותה בפסה"ד שנתן בהמשך.
– דיון נוסף – לפי חוק יסוד השפיטה, וזו גם הפרקטיקה הנוהגת בביהמ"ש העליון, כאשר ניתן פס"ד בהרכב של 3 שופטים, ניתן לבקש קיום דיון נוסף בהרכב גדול יותר. קיומם של יותר שופטים בהרכב גדול יותר מאפשר בסיס רחב יותר של שופטים ודעות, מה שבכל מקרה מהווה מעין "ערכאת ערעור" על פסה"ד של ההרכב המקורי. ואכן, דיונים נוספים כאלו התקיימו בישראל פעמים רבות, כולל לאחרונה. להלן 3 דוגמאות עכשוויות: פרשת "מינוי נציב שירות המדינה" (הרכב הדיון הנוסף הפך את החלטת ההרכב המקורי) ופרשת "הפסקת כהונת הממונה על התחרות" (הרכב הדיון הנוסף קיבל את החלטת ההרכב המקורי, אך הוסיף לה מרכיבים נוספים). בפרשת "ליווי חקירת הפצ"רית" גם נקבע שיתקיים גביו דיון נוסף (אך טרם ניתן פס"ד). שלוש דוגמאות אלו, אגב, תומכות במה שטענתי לעיל – למרות הרגישות הגבוהה של שלוש פרשות אלו, בג"ץ לא היסס לקיים דיון נוסף, ובשני מקרים: ולהפוך או לשנות בחלקו את הפסיקות של ההרכבים הקודמים. דהיינו, לא שאין מקום לשקול שינויים באופן פעולת הרשות השופטת, אבל החשש הגדול יותר בישראל כיום לא צריך שיהיה מהרשות השופטת, אלא מהרשויות המבצעת והמחוקקת.
– עקרונות משפטיים שונים ורווחים, כגון חובת הנמקת פסה"ד, פומביות הדיון, דיני פסלות שופטים, וכללי האתיקה.
– נציבות תלונות הציבור על שופטים, שמוסמכת, בין היתר, לברר תלונות הנוגעות לניגוד עניינים, משוא פנים, ופגיעה בזכות הטיעון ובהגינות ההליך.

לכך ראוי להוסיף מספר היבטים של הפרקטיקה הנוהגת בבג"ץ/ביהמ"ש העליון:
– בג"ץ מפעיל ריסון שיפוטי תוך כדי כיבוד שתי הרשויות האחרות (המחוקקת והמבצעת)[ ונמנע פעמים רבות מלפסוק נגד שתי רשויות אלו. אני מודע לביקורת חברי הקואליציה ותומכיה כאילו לכאורה בג"ץ לא מפעיל ריסון שיפוטי – אך ככלל ביקורת זו לדעתי חסרת בסיס.
הפסיקות הרבות יחסית של בג"ץ לאחרונה נגד הקואליציה מקורן לא בחוסר ריסון שיפוטי של בג"ץ, אלא במספר הרב של הפעולות הלא חוקיות בעליל של הממשלה והכנסת שלא משאירות לבג"ץ ברירה אלא לפסול אותן.
– הרכב מוגדל של שופטים מלכתחילה – הפרקטיקה הנוהגת בבג"ץ היא שבנושאים כבדי משקל נקבע מלכתחילה הרכב גדול של שופטים, מה שמגדיל את מספר הדעות בנושא. קיימות לכך דוגמאות רבות, לרבות מהתקופה האחרונה, כגון: בנושא ביטול עילת הסבירות (15 שופטים), נבצרות ראש הממשלה (11), גיוס תלמידי ישיבות (9) וחוק בן גביר (9).
– ראה לעיל את נושא "הדיון הנוסף" ואת 3 הדוגמאות שלעיל בהן קיים בג"ץ דיון נוסף.

כל האמור לעיל, אין משמעותו שאין מקום לבדיקת הצורך בהטלת מגבלות נוספות על הרשות השופטת ככלל, ובג"ץ/ביהמ"ש העליון בפרט. למשל, קביעה בחוק כי לצורך הכרעה בנושאים מסויימים כגון פסילת חוקים, יידרש מספר מינימלי, גדול יחסית, של שופטים בהרכב הדן. כך גם נראה שראוי לשקול קביעה בחוק של הנוהל לקביעת זהות השופטים שישבו במותב שדן בעתירות שמוגשות לבג"ץ (כי זהות השופטים לעיתים משפיעה באופן מסוים על תוכן פסה"ד שמתקבלים). עם זאת, המגבלות הנוספות שראוי להטיל על בג"ץ זה נושא רחב ומורכב שאין אפשרות לדון בו כעת באופן כולל וראוי.

דומני שכדאי שאפסיק כאן …

אני מסכים שנבחרי ציבור לא אמורים לפעול בלי מגבלות, אבל בעיניי המאמר לא באמת מתמודד עם השאלה המקבילה. אתה מציג מנגנון מאוד מעשי וקונקרטי להגבלת הכנסת והממשלה: בג"ץ יכול להתערב, לבטל, לתת צווים ולחייב אותן בפועל. כשמגיעים לרשות השופטת, לעומת זאת, אתה מסתפק באמירה שגם השופטים כפופים לחוק. אבל זו מגבלה תיאורטית בלבד כל עוד אין מנגנון אפקטיבי מקביל שקובע מתי בית המשפט עצמו חרג מסמכותו ומסוגל גם לעצור אותו. אם בית המשפט הוא גם זה שמפרש את החוק, גם זה שקובע את גבולות הסמכות של הרשויות האחרות וגם זה שבפועל קובע את גבולות הסמכות של עצמו, אז אי אפשר להתעלם מהפער הזה. אתה דורש בצדק מגבלות אפקטיביות על כוח פוליטי, אבל כשמדובר בכוח שיפוטי אתה מסתפק בכך שקיימת כביכול מגבלה עקרונית, בלי להתמודד עם השאלה מי אוכף אותה.

שלום משה.
להלן תגובתי באופן חלקי ובקצרה:
א. הטענה המרכזית במאמר היא שיש מגבלות לכוחם של נבחרי הציבור, בעת שהם פועלים כח"כ ומיעוטם גם כשרים. כתמיכה בטענה זו הובאו במאמר אסמכתאות רבות וברורות מהחקיקה, ויש לכך גם אסמכתאות רבות ביותר בפסיקה (של ביהמ"ש שמוסמכים לפי חוקי המדינה להכריע בפרשנות חוקים). לפיכך, השילוב של החקיקה לסוגיה השונים והפסיקה לגביה הם הרובד המשפטי העליון שמחייב את כולנו, והדגש: כאמור, לרבות את נבחרי הציבור.
ב. למעשה, ההערות שלך ככלל מתייחסות לנושא אחר שלא נדון במאמר – לא לגבי נבחרי הציבור שהם נושא המאמר (שהם מהרשות המחוקקת – הכנסת, ומהרשות המבצעת – הממשלה), אלא לגבי בג"ץ (שככלל, עם הכובע של ביהמ"ש העליון, עומד בראש הרשות השופטת): סמכויותיו, אופן פעולתו וכו'.
ג. וגם במסגרת הנושא של בג"ץ שבו בחרת, יצאת נגד פסילה של בג"ץ של חוקים, שכמובן חוקקו על ידי הכנסת (להבדיל מפסילות של בג"ץ החלטות ופעולות של הממשלה ומרכיביה השונים). ויודגש, כי הרוב המכריע (!) של פסה"ד של בג"ץ שיוצאים נגד פעולות של נבחרי הציבור הם לא נגד חוקים של הכנסת, אלא נגד החלטות ופעולות של הממשלה.
ד. אז בהתייחס לנושא המצומצם שבו בחרת (כאמור, ככלל פסילת חוקים ע"י בג"ץ, ובהקשר לחוקי יסוד), ושמובן שזה נושא חשוב, כמובן שקשה להתייחס אליו כיאות במסגרת מצומצמת זו. לפיכך להלן רק מספר תגובות קצרות וחלקיות למה שכתבת.

ה. לעניות דעתי אין צורך שתהיינה בחוקי יסוד אמירות מפורשות שמסמיכות את בג"ץ לפסול חוקים שסותרים את חוקי היסוד. מספיק לשם כך קביעות מפורשות וברורות בחוק יסוד השפיטה שהוזכרו במאמר – ושעוסקות בסמכויות כלליות של בג"ץ, שמהן נובעות סמכויות ספציפיות רבות, לרבות פסילת חוקים שסותרים חוקי יסוד. המשפט הישראלי לא מורכב רק ממה שכתוב בחוקים אלא גם מהפסיקה הכללית ככלל ולגביהם בפרט, זו מערכת כוללנית.
ו. בנוסף, סעיפים 4 ו-8 בהתאמה בחוקי היסוד חופש העיסוק וכבוד אדם וחירותו ("אין פוגעים בזכויות שלפי חוק-יסוד זה אלא בחוק ההולם את …") מכונים פסקאות "ההגבלה". הם הוכנסו במיוחד כדי להגן על שמירת הערכים שמובעים בחוקי היסוד.
ז. בנוסף, גם אין אפשרות לחשוב על גורם אחר במדינה שיהיה מוסמך להכריע במחלוקות לגבי חוקים שנחקקו (בהקשר הנדון – האם הם סותרים חוקי יסוד או שלא). לפי המצב החוקי כיום בישראל, רק לבג"ץ יש סמכות כזו, ולכן ראוי לכבד זאת, כל עוד זה המצב החוקי.
ח. יש לי מה להשיב לגבי מה שכתבת בנוגע ל"תקיפה ישירה" של תוקף חוקים, אבל אמנע מכך כדי שלא לעשות את הדיון משפטי מידי, מה גם שהוא ארוך מספיק.
ט. אני מסכים איתך שככלל לא מתאים שחוק יבוטל "ברוב מיקרי של שני שופטים מול אחד יתבטל חוק שחוקק על ידי רוב מוחץ בכנסת". דיון בפסילה של חוק או תיקון לחוק ראוי שיהיה בהרכב מורחב, ואפילו מאוד, של בג"ץ – בכפוף גם לחשיבות הנושא שנדון. כי לפעמים תחת הכותרת של "תיקון לחוק" מסתתר נושא שולי בחשיבותו.
יחד עם זאת, למיטב ידיעתי (ואדגיש בזהירות – בדיקתי החלקית), במהלך הכנסת הנוכחית הדיונים בנוגע לתוקפם של הרבה חוקים או תיקונים לחוקים שהם "חשובים" נערכו בהרכבים גדולים של שופטים. למשל, ובאופן חלקי: ביטול עילת הסבירות (15 שופטים), חוק הנבצרות (11), חוקי בן גביר, טבריה והקפאת הליכי אכיפה נגד משתמטים חרדים (בכ"א – 9). כלומר, בג"ץ ביוזמתו, וללא חובה בחוק, הפגין זהירות בכל הנוגע לדיון בתוקפם של חוקים "חשובים" וקבע הרכבים גדולים שיידונו בהם.
עם זאת, במהלך הכנסת הנוכחית היו גם דיונים בחוקים, ככלל פחות "חשובים", שהתקיימו בהרכבים קטנים יותר, של 3 שופטים.
לנוכח כל זאת, אני מסכים עם מה שנראה שאתה רומז בדבריך – שראוי שגודל ההרכב שיידון בתוקפם של חוקים ייקבע בחוק, מה שלא קיים כעת.
י. לסיכום: נראה מספיק בינתיים … נראה לי שהטענה שהביקורת השיפוטית על חוקים היא פעולה חסרת מקור משפטי אינה מתיישבת עם חוק-יסוד: השפיטה, עם חוקי היסוד בדבר זכויות האדם, עם ההיסטוריה החקיקתית ועם יותר מחמישים שנות פסיקה חוקתית (פסיקה של בתי המשפט שהוסמכו לכך על ידי חוקי המדינה, ולכן פסיקתם מחייבת אותנו כיום). עם זאת, ראוי לקבוע בחקיקה את גודל ההרכב שיידון בפסילת חוקים. ואני מקווה שלא עשיתי יותר מידי טעויות בכתיבה המהירה של תגובה זו.
שנה טובה.

גם אני בעד איזונים ובלמים. מכאן מתחיל הדיון אך לא נגמר. ראשית, בשום חוק יסוד לא נאמר שדווקא בג"ץ הוא המוסמך לבטל חוק. שנית, בשום חוק יסוד לא נאמר שניתן לבצע תקיפה ישירה של החוק. שלישית, במסגרת הצעות חוקי היסוד עלתה הצעה לתת לבג"ץ סמכות לביטול חוקים והסעיף המוצע נמחק מהחוק הסופי. גם לכך יש לתת משקל.
האם אני רוצה לחיות בדיקטטורה פרלמנטרית? לא ולא. אני מקבל את הרעיון שיש להגביל את כוחו של המחוקק ושל הממשלה.
אבל במקביל חייבת להיות הסמכה מפורשת לכזה דבר. מהם התנאים? האם ברוב מיקרי של שני שופטים מול אחד יתבטל חוק שחוקק על ידי רוב מוחץ בכנסת? האם אין שום מגבלה על כוחו של בג"ץ למעט כבלים שהוא שם על ידיו שלו עצמו? בג"ץ הינו רשות מנהלית וככזו אינה רשאית לבצע דבר שהיא לא הוסמכה לבצעו בפירוש. זהו עיקרון מנהלי ידוע ובג"ץ כפוף לו בדיוק כמו פקיד בדואר.

לא, במאמר כתוב במפורש שהרשות השופטת, גם היא וחבריה השופטים, כמו הכנסת והממשלה, כפופים לחוק/לדין.
אגב, ובאופן חלקי ובקצרה – דוב, ככלל פסיקות שופטי בג"ץ אינן פוליטיות, אלא על פי החוק/הדין. יש דוגמאות רבות של שופטים שנחשבים ימניים (ככל שידוע) שפסלו פעולות של הכנסת והממשלה – ראה למשל ממש לאחרונה פסילה פה אחד (!), של 9 שופטים, את חוק אי-מעצר העריקים החרדים.
ככלל, סיווג פס"ד של בג"ץ כפוליטי, או שמאלני, או "נגד הקואליציה" על פי התוצאה שלו ("נגד" הקואליציה), אינו ראוי. רק בחינה של העובדות הספציפיות של כל מקרה ומקרה, וידע משפטי לגבי יישום החוק לגבי אותן עובדות, יכול לתת תמונה תקפה לגבי "תקינות" פסה"ד.
ודוד – בג"ץ נאלץ בשנים האחרונות לפסוק לא מעט פעמים נגד הממשלה והכנסת פשוט כי במקרים אלו הם פעלו בניגוד לחוק – ושוב, ראה את פסילת החוק לאי-מעצר עריקים: האם יש לך ביקורת ממשית נגדו? האם פסילתו נראית לך פוליטית? או שאכן יש בחוק זה פגיעה קשה בזכות השוויון בין אזרחי המדינה.
רפי נץ