"זה שינה לי את כל החיים" הוא ספרו החדש של גדי בן עזר, פסיכולוג, אנתרופולוג וחוקר הגירה ותיק. הספר הוא ספר מרתק וחשוב, הן כספר מחקרי, הן כסיפור העולים לישראל והן כספר קריאה מעניין.

עטיפת הספר "זה שינה לי את החיים" של גדי בן עזר

בן עזר הוא חוקר הגירה, ובפרט מסעות, כבר שנים. ספרו הקודם והמצוין הוא "המסע" המספר את סיפור המסע של יהודי אתיופיה לישראל, במסע רגלי דרך סודאן ותוך קשיים אדירים. הספר הנוכחי הוא סיפור מסעותיהם של מי שהגיעו לישראל באמצע המאה העשרים – בדגש של שנות הארבעים, וסביב הקמתה של מדינת ישראל – לפני הקמתה ומעט אחריה.

העניין שלי בספר רב, הן כחוקר הגירה, והן כמי שחי בישראל – אך גם כמי שזכה להיות, לפני מעל עשור, מתרגל של גדי בן עזר באחד הקורסים שלימד במכללה למנהל – על מסעות. הבחירה להתמקד במסעות היא מעניינת וחשובה מחקרית.

העניין שלי בספר רב, הן כחוקר הגירה והן כמי שחי בישראל – אך גם כמי שזכה להיות, לפני מעל עשור, מתרגל של גדי בן עזר בקורס על מסעות. הבחירה להתמקד במסעות היא מעניינת וחשובה מחקרית

בן עזר עצמו מציין בספר, ובצדק, כי עיקר מחקרי ההגירה מתמקדים במה שקורה טרם ההגירה, ומה שקורה אחריה – אך האמצע, המסע – לא מקבל תשומת לב משמעותית. והדבר הוא לקונה מחקרית שטוב שהספר נוגע בה.

הסיפורים הם סיפורי עלייה לישראל, ובאמת, לאחר אמצע המאה העשרים, מעטים הם המקרים של "מסע" עלייה. אדם עולה על מטוס, נוחת בנתב"ג והנה הוא כאן. אבל טרם הקמת המדינה, וגם מעט לאחריה – הגעה לישראל הייתה בהחלט מסע.

כל מי שהוריו או סביו הגיעו אז לישראל מכיר את הסיפורים – מסעות אל עיר הנמל, מציאת הספינה, ולאחר מכן שער עלייה, מעברה ומציאת מקום בישראל. כמה גם מספרים על מסע רגלי (וכך גם בספר זה). עם זאת, חשוב לזכור את מסעם של יהודי אתיופיה (אשר, כאמור, בן עזר כתב עליו) וכן את המסעות המפרכים של הפליטים מאריתריאה וסודאן לישראל.

חלקו הראשון של הספר הוא שנים עשר סיפורי מסע. הפריסה הרחבה של ראיונות של מי שעלו מארצות מוצא מגוונות – סוריה, עיראק, רומניה, גרמניה, רוסיה, תימן, אוקראינה, לוב ופולין – ושל גברים ונשים בעלי השקפות וממקומות יישוב שונים בישראל, מייצרת פסיפס ישראלי רחב ומרתק.

חלק מהייחוד של הספר נובע מכך שאלו מסעות של עלייה לישראל, שהתקיימו עשרות שנים לפני שסופרו. משמעות הדבר היא כי אלו מסעות שנעשו על ידי ילדים או נערים, ומסופרים על ידי אנשים מבוגרים בשנות השבעים לחייהם. כך שמלבד סיפור המסע עצמו, ישנה הפרספקטיבה הארוכה מאז שהתקיים המסע, והשפעתו ומקומו בסיפור החיים של המספר.

מלבד זאת, ברור כי השנים שעברו השפיעו על הזיכרון ועל הסיפור – אך בכל מקרה, זו דרכם של מחקרים המתבססים על ראיונות  – שהרבה ממה שנאמר בהם הוא סובייקטיבי.

בן עזר מציין בספר, ובצדק, כי עיקר מחקרי ההגירה מתמקדים במה שקורה טרם ההגירה, ומה שקורה אחריה – אך האמצע, המסע – לא מקבל תשומת לב משמעותית. והדבר הוא לקונה מחקרית שטוב שהספר נוגע בה

סיפורי המסע, לפיכך, הם מנקודת המבט של הילדים שהיו, והמבוגרים שהם עתה. כך מסעו של אלישע מסוריה, בהליכות ליליות של מספר ימים עד לצפונה של ישראל, כלל ניתוק מהוריו ותהליך התבגרות מהירה שהופך אותו לאיש שהוא. ירמי מצא עצמו במסע עם הוריו, דרך סיביר ובוכרה, בה נפטרה אמו ושם נפרד מאביו, שנפטר גם הוא, אל טהראן – כך שהיה אחד מילדי טהראן שהגיעו לישראל.

ארבעת פרקי הסיום מתמקדים במסקנות ומחשבות של החוקר בעקבות המחקר – ומהווים גם פרקים מעניינים הנוגעים בילדים במסעות, במפגש עם ישראל ובהתפתחות הזהות במסע – וגם תוספת מחקרית חשובה לחקר ההגירה.

שנים עשר סיפורי המסע הם סיפור על חלק משמעותי בהיסטוריה של ישראל – מדינה שקמה על ידי מהגרים ועיקר תושביה מהגרים. מסעות הם תמיד מרתקים. שר הטבעות, ענבי זעם, ההוביט ועוד ספרים, סדרות וסרטים רבים עוסקים במסעות ובתהליך הצמיחה האישי הקורה בהם – וכך גם בסיפורים אלו. ואולי דווקא הפרספקטיבה ארוכת השנים מאפשרת לדוברים ולדוברות לספר את סיפורי המסע בהקשרם, כחלק מסיפור ההתבגרות האישי ומשמעותו לסיפור הלאומי.

מבחינה מחקרית, המיקוד במסעות משמעותי. למרות שהגירה מודרנית, בעיקרה, מייתרת את חלקו של המסע בתהליך ההגירה – אדם עולה על מטוס ונוחת בארץ אחרת, הרי שעדיין ישנם רבים שהגירתם היא במסע – פליטים.

אלו הפליטים שהגיעו לישראל (וכחלק ממחדליה של ישראל, בודדים מהם הוכרו כפליטים) אך גם פליטים ברחבי העולם – מסוריה, אוקראינה, פליטים אפריקאים הבורחים אל אירופה, וגם מספר מסוים של מהגרי עבודה המגיעים מרכז ודרום אמריקה אל הגבול עם ארה"ב.

אגב, מעניין יהיה לבחון, בהווה ובעתיד, את סיפוריהם של העזתים שגורשו מבתיהם שהוחרבו, והישראלים שהוברחו מבתיהם כשישראל כשלה בהגנה עליהם.

היבט מעניין לגבי מסעות, אשר גם אם לא יכול היה להופיע בספר זה – עולה כשאלה לאור הספר – מה המשמעות של היעדרם של מסעות מסיפורי ההגירה המודרניים. אם המסע מספק הזדמנות לימינלית של מעבר בין ארץ מוצא ויעד, ואם המסע מאפשר הזדמנות להתפתחות וצמיחה – מה המשמעות של היעדרו של המסע?

12 סיפורי המסע נוגעים בחלק משמעותי בהיסטוריה של ישראל – שהוקמה ע"י מהגרים. מסעות תמיד מרתקים. שר הטבעות, ענבי זעם, ההוביט ועוד ספרים, סדרות וסרטים עוסקים במסעות ובתהליך הצמיחה

בימים האלו לא רע לצלול אל סיפורים אלו של ראשית ימיה של ישראל, על הקשיים, האתגרים וההתגברות על אתגרים שבהם. כלומר – על ייאוש ותקווה. והתקווה בהחלט מופיעה שם, שכן מדובר במי שהיגרו לישראל, חיו בה וצמחו בה.

מעניין יהיה לבחון את השפעתו של הספר הזה, ובכלל של הפרויקט המחקרי, על בן עזר המתמקד במסעות, על הספרות המחקרית לגבי הגירה בכלל, ועל הגירה לישראל בפרט.

ד"ר עמיר עקיבא סגל הוא סוציולוג, משורר, מבקר ספרות ופעיל שמאל. חוקר ומלמד על הגירה ,תהליכי גלובליזציה וקשרים טראנס-לאומיים, חברה אזרחית ופילנתרופיה. סיים לימודי דוקטורט במחלקה לסוציולוגיה באוניברסיטה העברית בחקר עלייה לישראל. פרסם ספר על שירה פוליטית בישראל, שלושה ספרי שירה ורומן. חי בירושלים.