אסון השבעה באוקטובר נחת על שולחן הקלפים הפוליטי שלנו כמו הוריקן, טוחן ומערבב את ערמת הקלפים לבלי הכר, ויוצר פרדוקס פוליטי מטורף למדי.

תחושת הפגיעות ואי האונים שהביא עלינו האסון סחפה, כמצופה, את הציבור חזק ימינה. תחושת הצורך להשיב את השליטה בחיינו ורגשות הנקם במבצעי הטבח ובאוכלוסייה מתוכה הם באו, העצימו והפכו לקו מוביל בסנטימנט הישראלי, ובעקבות כך גם בפוליטיקה שלנו.

תחושת הפגיעות ואי האונים שהביא עלינו האסון סחפה את הציבור חזק ימינה. הצורך להשיב את השליטה בחיינו ורגשות הנקם במבצעי הטבח ובאוכלוסייה מתוכה באו, הפכו לקו מוביל בסנטימנט הישראלי

מצד שני, השחקן המוביל בשולחן הקלפים הפוליטי איבד בהוריקן האסון את הקלף המנצח שלו – קלף הביטחון. במסגרת הטרנד העולמי להמרת משטרים ליברלים במשטרים סמכותניים, כאלה הסובבים סביב האדרת שליט חזק וכוחני, גם בנימין נתניהו, בדרכו למשטר סמכותני שכזה, נבנה על הילת הכוח של "מר ביטחון" שייצר וטיפח. קלף מנצח שהוריקן האסון קרע לגזרים.

כך נוצר אותו פרדוקס פוליטי – בעוד שהקרנת עוצמה והקניית תחושת ביטחון הפכו לשם המשחק, דווקא "מר ביטחון" הוצג כבלון שהתפוצץ, בלון עליו רשום הכישלון. נמר של נייר שלא הצליח לספק שום ביטחון אמיתי.

ועתה נפתח משחק פוליטי חדש לגמרי – המרוץ ליצירת סמכותניות אלטרנטיבית. מי יהיה מר ביטחון החדש, עליו יהיה אפשר לסמוך כי יעמוד מול אויבנו ומול העולם, ולא ירשה לכופפנו ולהקטיננו בדרישות להקמת מדינה פלסטינית, או ויתורים הזויים דומים?

המשחק החדש נפתח, אבל "מר ביטחון" הישן, זה שהתגאה בעובי עורו, החליט כי המשחק הישן עוד לא נגמר, וכי הקלפים שנותרו בידיו עדיין מאפשרים לו להפוך את השולחן לטובתו. ואכן, נתניהו מחזיק בידיו כמה קלפים בעלי כוח לא מבוטל.

הקלף הראשון הוא העובדה שהוא עדיין ראש הממשלה, וככזה יש בכוחו לייצר או למנוע מהלכים כאלו ואחרים באופן שישחק לטובתו, כמו-גם אותה גישה אולטימטיבית לתקשורת – ערוצים פתוחים שהוא יכול לנצל מתי שהוא רוצה ואיפה שהוא רוצה.

קלף נוסף הוא בריתות הקואליציה שבידיו, וביחוד הבריתות עם החרדים. אלו שנראה כי נתניהו תמיד יהיה העדפתם הראשונה.

והקלף האחרון הוא גרעין התמיכה הקשה שלו, אותה קבוצה הקשורה אמוציונלית לנתניהו – הביביסטים. עבורם הוא דמות של מנהיג עליון שאינו מסוגל לטעות או להיכשל.

כך נוצר פרדוקס פוליטי – בעוד שהקרנת עוצמה והקניית תחושת ביטחון הפכו לשם המשחק, דווקא "מר ביטחון" הוצג כבלון שהתפוצץ. נמר של נייר שלא הצליח לספק שום ביטחון אמיתי

אמנם, בחתירה למילוי מחדש של הבלון המדולדל הזה, "מר ביטחון" נתניהו מקדם כיום את הסלוגן "הניצחון המוחלט", בתקווה להסיט אליו מקצת מהילת ההצלחה המבצעית של המלחמה.

אבל זה יהיה קשה. הצלחת המלחמה תהיה רשומה ללא ספק על זרועות הביטחון, הלוחמים והמפקדים שכן לקחו אחריות הם גם אלו שיקטפו את תהילת הניצחון ביום שאחרי, וספק אם הם ינדבו לנתניהו איזשהו קרדיט על כך.

כך, התחום היחיד בו נתניהו יכול להפגין את קסמיו הוא בתחום הלהטוטנות המפורסמת שלו במישור יחסי החוץ. ואכן בתחום יחסי החוץ נדרשת עבודה קשה וחשובה. אנחנו תלויים בעולם הרבה יותר ממה שאנחנו בגאוותנו מוכנים להודות, הן בהמשך המלחמה והן בשמירה על הכלכלה.

אבל העולם לא פראייר, והוא דורש תמורה – את קץ הסכסוך, ואת ליטרת הבשר בדמות מדינה פלסטינית. ליטרת בשר שנתפסת כיום במדינת ישראל, ובוודאי ברוב הימני, כפרס האולטימטיבי לטרור.

כך, מי שיצליח לשמור גם על קשרינו בעולם וגם על ליטרת הבשר שלנו, דווקא כן יזכה לכבוד ויקר, ואולי גם לשמירה על מעמדו. כאן, בתחום יחסי החוץ וביכולת לשמור על העולם בלא לוותר על שליטה בפלסטינים – מוצב הסולם היחיד אתו יכול נתניהו לצאת מבור אסון השבעה באוקטובר. אבל כאן הגיע ישראל כ"ץ.

התחום היחיד בו נתניהו יכול להפגין את קסמיו הוא במישור יחסי החוץ. ואכן בתחום זה נדרשת עבודה קשה וחשובה. אנחנו תלויים בעולם הרבה יותר ממה שאנו, בגאוותנו, מוכנים להודות

בימים הרחוקים ההם (לפני שנה וקצת) הענקת תפקיד שר החוץ (ברוטציה) לישראל כ"ץ הייתה פשרה ביביסטית במשקל קל. קומבינה להרגעת המירמור המרכז ליכודי על שפע תפקידי המפתח שהוא נאלץ לחלק ביד רחבה לשותפיו הקואליציוניים. זה היה בימים הרחוקים בהם נתניהו ניהל בריתות אמיצות עם מנהיגי מדינות המפתח, וסגל משרד החוץ הוחלש ומודר.

תפקיד שר החוץ נחשב אז סמלי משהו, ועם כ"ץ חסר הרקע בפוליטיקה בינלאומית, איש שכל כישרונו ומרצו הופנו לפוליטיקה הליכודית, נתניהו היה אמור לשאת בנטל האמיתי של הובלת היחסים הבין לאומיים, ומעמדו של נתניהו כמוביל מדיניות החוץ לא היה אמור להיות מאותגר.

אלא שאז השבעה לאוקטובר קרה, ואז הרוטציה קרתה. ועכשיו שר החוץ שלנו, כ"ץ, עומד לנו מול העולם. והעולם של היום הוא לא העולם של אתמול, ונתניהו של היום הוא לא נתניהו של אתמול, אבל הכי חשוב – גם כ"ץ של היום הוא לא הישראל של אתמול.

שר החוץ ישראל כ"ץ מגיב לביקורת לפיה לא עדכן את נתניהו על החזרת ארדן לישראל, "כשר החוץ אני קובע את המדיניות ואת סולם הערכים של משרד החוץ ולכן הנחיתי לנקוט מיד בצעד תקדימי ויוצא דופן בזימון שגריר ישראל באו"ם להתייעצויות, והוא נמצא כעת על המטוס בדרכו לישראל, וזאת מתוך הבעת מחאה על…

— חזקי ברוך (@HezkeiB) March 5, 2024

מה שיש לנו היום כשר חוץ הוא פוליטיקאי אמביציוזי שהריח דם. כ"ץ מעולם לא היה מלכך פנכה של נתניהו. הוא כבר הצהיר בעבר כי הוא רואה את עצמו כתחליף לנתניהו, וההיסטוריה ביניהם ראתה יותר מחיכוך אחד או שניים. למעשה, רק עוצמת השליטה של נתניהו ברחוב הימני ריסנה את האמביציה של כ"ץ.

מה שיש לנו היום כשר חוץ הוא פוליטיקאי אמביציוזי שהריח דם. כ"ץ מעולם לא היה מלכך פנכה של נתניהו. הוא כבר הצהיר בעבר כי הוא רואה את עצמו כתחליף לנתניהו, וההיסטוריה ביניהם ראתה חיכוכים

אבל היום, כשנתניהו נתפס כחלש והרחוב משווע למנהיג חזק, הגיע העת של ישראל להראות את עוצמתו, והתפקיד שהגורל זימן לו הוא הבמה המושלמת לכך. ישראל חזק מול העולם.

באותה גישה לעומתית מול העולם אותה כ"ץ מפגין, הוא הורג שתי ציפורים במכה. הוא גם בונה את התדמית החזקה שלו מול הקהל הימני, וגם מונע מנתניהו את הזירה בה הוא יכול היה להוכיח את כישרונו וקשריו. פוזיציה רעה למדינה אבל טובה לכ"ץ.

דווקא עכשיו, כשהדבר האחרון שנתניהו צריך הוא עוד עימות עם העולם, עומד לו נציג המדינה הרשמי ושופך דלק בכל מקום שהוא יכול בעולם מבלי שתהיה כל דרך לרסנו.

קיימתי אתמול מפגש נוקב עם שרת החוץ הבלגית @hadjalahbib בתום הסיור המשותף בעוטף עזה. הבהרתי לה שישראל תמשיך להגן על עצמה מול מרצחי החמאס בעזה – גם אם כל העולם ילחץ עלינו. תפקידה כמנהיגה לתמוך בנו גם מול לחצים פנימיים, כי המלחמה שלנו היא גם המלחמה שלהם ושל כל העולם החופשי נגד איראן… pic.twitter.com/HClo8W9hWV

— ישראל כ"ץ Israel Katz (@Israel_katz) March 28, 2024

ברגיל, נתניהו יכול לגדר את נזקי הלהג המתלהם של הימין הקיצוני באמרה שדבריהם הם הבעת דעה אישית, ואין הם מוסמכים לדבר בשם הממשלה. אבל את זה הוא לא יכול להגיד על הנציג הרשמי של המדינה, אותו הוא עצמו מינה. מצד שני הוא גם לא יכול לפטר אותו, או אפילו לנזוף בו, צעדים שיתפרשו ככניעה לעולם, צעד של מנהיג חלש.

באותה גישה לעומתית מול העולם אותה כ"ץ מפגין, הוא הורג שתי ציפורים במכה. גם בונה את תדמיתו החזקה מול הקהל הימני, וגם מונע מנתניהו את הזירה בה הוא יכול היה להוכיח את עצמו

ישראל כ"ץ הוא מוקש ענק לנתניהו ועוד יותר למדינת ישראל. אמרותיו הלעומתיות עוזרת לאותן בנות ברית שעדיין נותרו לנו להפנות לנו את הגב בזו אחר זו, ולא נראה כי קיים בידי נתניהו איזשהו כלי לנטרול המוקש הזה.

אלא אם אכן הקוסם שוב יפליא בקסמיו ויצליח לנטרל איכשהו את מוקש יחסי החוץ הזה בשרביט הקסמים שלו. הלוואי שיצליח, כי בקרב הקטן-גדול הזה, הצלחתו היא הצלחתנו.

ישי גבריאלי הוא כלכלן בהכשרתו. בין היתר שימש כמרצה במכללה החברתית כלכלית וכתב את הספר "התיאומוניטריזם" על היבטים דתיים בתורת הכלכלה. בעברו הרחוק יותר היה כתב וחבר מערכת בשבועון "כספים" וכן כתב טור בגלובס וקצת בידיעות אחרונות. נהנה לכתוב על מגוון נושאים רחב וכיום מחזיק בלוג בשם "צוקרלך גשפטן" https://zuckerlechgescheft.wordpress.com/ בו הוא כותב מדי םעם על נושאים שמעניינים אותו.