מתזה לאנטיתזה ליצירת סינתזה, את זה לא אני המצאתי אך אני שואל לרגע את התיאוריה הפילוסופית ומנסה לתת לה מופע אקטואלי. התזה היא למשל "בחירות עכשיו", האנטיתזה היא "מה פתאום! יש כאן ממשלה נבחרת". את הסינתזה אעשה בהמשך.

מאות אלפי אזרחיות ואזרחי ישראל מרגישים שהאדמה רועדת. אכן היא החלה לרעוד עם ממשלת ימין על מלא, שפתחה במאבק מזוין ברעיון הדמוקרטי. כמובן שבמאבק הזה לא משתמשים בנשק חם, אלא בכלים של חקיקה. יותר נכון – מבטלים חקיקה קיימת כדי לחוקק שלטון נצח.

מאות אלפי אזרחי ישראל מרגישים שהאדמה רועדת. היא החלה לרעוד עם ממשלת הימין על מלא, שפתחה במאבק מזוין ברעיון הדמוקרטי. כמובן שבמאבק הזה לא משתמשים בנשק חם אלא בכלים של חקיקה

מדובר בכיבוש של תפישות שקנו נחלה מאז הקמת המדינה, ובניית כנסת ובית צייתנים על הריסותיהן. הצבת עובדות בשטח ביהודה ושומרון וחיזוק ערכי הציונות הדתית והחרדית על חשבון היהדות החילונית.

מאות אלפי בני אדם יצאו להפגין מדי שבוע, ודומה שהמחאה עשתה משהו ועצרה את גדודי המחוקקים ולו לרגע. המלחמה שפתח חמאס ניפצה את המחאה למשך חודשים ארוכים, ולא בכדי. בניגוד גמור לתעמולה שהופצה מלמעלה, אזרחי ישראל אחראיים הרבה יותר ממנהיגיהם. רבים מהמוחים עלו על המדים ומצאו עצמם בחזית עם דתיים לאומיים, אשר ראו בהם, בהיותם אנשי המחאה, בוגדים, בדיוק כפי שאנשי המחאה ראו בהם חשוכים ומשיחיים. במלחמה הם שיתפו פעולה, הניחו הכל והתמקדו בלחימה באויב המשותף. כך זה כשיש אויב משותף – מניחים בצד את המחלוקות. והדגש הוא על המניחים "בצד".

אנשי המחאה לא הופתעו מהשבעה באוקטובר, הכתובת הייתה על הקיר. האמת היא שגם אלה מהצד הימני של המפה הפוליטית צפו שמתישהו זה יקרה. מי שנרדם בשמירה היו ממשלת ישראל וכוחות הביטחון. אלה גם אלה חשבו שחמאס ייהנה מהכסף הרב שהוזרם אליו, ולכן אפשר להישאר רגועים. מה שכן היה ברור לרבים – המערכה שהחלה עם כינון ממשלת ימין על מלא מחלישה את ישראל מכל בחינה שהיא, גם כלכלית וגם ביטחונית.

נשוב אל האדמה הבוערת, הן בדרום, הן בצפון והן בכל אחד מתחומי החיים שלנו. די אם נראה את דירוג האשראי, את נמלי ישראל שהופרטו ונמכרו למדינות כמו סין, את הרס של החינוך הממלכתי, ההשכלה הגבוהה ועוד. המלחמה האחרונה הוכיחה שהימין על מלא גם לא סופר את יישובי הפריפריה, לפני ואחרי האירועים.

האדמה בוערת בדרום, בצפון ובכל תחומי חיינו. די להביט בדירוג האשראי, בהרס החינוך הממלכתי ועוד. המלחמה הוכיחה שהימין על מלא לא סופר גם את יישובי הפריפריה, לפני ואחרי האירועים

הממשלה והעומד בראשה ממשיכים בשלהם, מעבירים כספים למטרות שמשרתות את בוחריהם בלבד, מנהלים מערכה תקשורתית כלפי משפחות החטופים והחטופות ומתריסים כנגד כל אלה שמוחים, בטענה שהם שמאלנים ופוגעים במדינה.

המחאה של אחרי המלחמה לא כבתה, היא שינתה את הכיוון. התביעה המוסרית לשחרר את החטופים לאלתר נתפשת אצל ימנים כרפיסות, כי משמעותה הפסקת הלחימה. הקריאות לאופק מדיני גם הן נתפשות כאקט שמאלני. אלה גם אלה משאירים ימנים ממלכתיים עם רגל בחוץ, אם כי כשמביטים באינספור סקרים אפשר לראות, שהימנים הליברליים מתנגדים לליכוד ולבנימין נתניהו. לא ברור אם זה גם מה שיקרה באמת בבחירות אבל זה מעיד שיש לימין בעיה קשה.

התזה היא בחירות עכשיו, האנטיתזה היא בחירות מחזקות את חמאס. זה תיאור המצב של ישראל, ששבויה כעת בידי 120 ח"כים שלא אצה להם הדרך ללכת לבחירות, אולי מחשש שלא ייבחרו בסבב החדש.

קואליציית ה-64 שומרים על הכיסאות ומקשיבים בכל רגע להחלטות נתניהו. החיזוק שנתן בני גנץ לנתניהו נועד לשרת את המלחמה, שלפי שעה אין לה תאריך סיום. הקריאות לבחירות עכשיו, מכתבי הפיטורין שיזמה המחאה בראשות משה רדמן, נתפשות כקריאות שאין להן אוזן קשבת בכנסת. גם אי אמון קונסטרוקטיבי לא ניתן להוציא לפועל. דומה שהתזה נמצאת כעת בעיקר ברחובות. האנטיתזה שמורה לראש הממשלה שזקוק למצב החירום כדי לשרוד.

התזה היא בחירות עכשיו, האנטיתזה היא בחירות מחזקות את חמאס. דומה שהתזה נמצאת כעת בעיקר ברחובות. האנטיתזה שמורה לראש הממשלה שזקוק למצב החירום כדי לשרוד

איך עושים לכך סינתזה? שאלה טובה בתקופה שההקצנה בין המחנות מתעצמת. השינוי יבוא כשאזרחים מימין, מהמרכז ומהשמאל יאמרו "די". ההצעה שלי לאזרחי ישראל היא להתבונן בתהליכי עומק בחברה הישראלית. לנסות לראות את המציאות, את השסע, להבין מה גורם לשני מחנות מרכזיים לעמוד משני צדי המתרס ולהתבצר בעמדותיהם.

אנחנו חייבים להבין כיצד שמים את הבעיות  שמטרידות אותנו האזרחים על השולחן ומתחילים בתהליכי אמת, ריפוי ופיוס, כדי שאנחנו אזרחיות ואזרחי ישראל נבנה ביחד את הסינתזה. המשימה הזאת מוטלת עלינו האזרחים, שרוצים עתיד טוב יותר.

חשוב לציין שיש הרבה מאוד יוזמות שאפשר לחלק אותן לשתיים עיקריות,

• יוזמות הסינגור – לצד ההפגנות שנועדו להוביל סדר יום חדש, אפשר לראות פעילות ענפה של ארגוני סינגור מגוונים, שגם הם פועלים לשינוי סדר היום.
• השירותים האזרחיים – אותם מעניקות עמותות במגוון ראוי לציון. הפעילות הזאת היא עדות לכך שבדיאלוג בין כל היוזמות אפשר לדון בתזה ובאנטיתזה ולהבין שהן רק קצה קרחון לבעיות עומק שמפלגות אותנו. כשנבין אותן נוכל לעבוד על הסינתזה.

רגע, אז מה עם בחירות עכשיו? אני לא אומר לכם שזה מה שחמאס רוצה. אני אומר שהמערכת הפוליטית בישראל היא עוד מאותו הדבר, והחשש שלי הוא שאלו יהיו בחירות בתוך הקופסה.

רגע, אז מה עם בחירות עכשיו? אני לא אומר לכם שזה מה שחמאס רוצה. אני אומר שהמערכת הפוליטית בישראל היא עוד מאותו הדבר, והחשש שלי הוא שאלו יהיו בחירות בתוך הקופסה

מי שרוצה בחירות, שיבנה מפלגות חדשות אשר יבקשו להנהיג כאן סדר חדש. חלילה לא להרוס דברים טובים, אלא להקים מפלגות שמייצגות אידאולוגיה ומציגות תכניות משותפות לחיים במדינה דמוקרטית, ליברלית.

מיכאל מירו הוא דוקטור למדע המדינה, עיתונאי למעלה מארבעים שנה, לשעבר מנהל קול ישראל. חוקר ומתעניין בפוליטיקה, חברה, סביבה, מוסר ואתיקה.