מדינת ישראל מתמודדת עם מחלוקות פוליטיות חריפות, אך עד לאחרונה התקיימה כאן הסכמה כי שעת מלחמה היא זמן של אחדות ופעולה משותפת. בשעת מלחמה, כל ישראלי יודע, אנו מניחים בצד כל ויכוח ומחלוקת ומתגייסים להגן יחד על חיינו – ולא משנה מה קרה עד לפרוץ המלחמה. נראה שבמלחמת "חרבות ברזל", הכלל הזה נשבר.

תזכורת: בחודשים יולי ואוגוסט, מאורעות ההפיכה המשטרית יצרו סדקים בתוך יחידות צה"ל. ערעור כוחנו הצבאי היה גלוי לאויבי מדינת ישראל. כבר אז הסביר תא"ל עיבל גלעדי, לשעבר ראש החטיבה לתכנון אסטרטגי בצה"ל, את המשמעות: בעיני הקואליציה, הצורך לבצע הפיכה משטרית מצדיק סכנה של מלחמה מול אויב חיצוני חזק, כאשר כוחותינו מוחלשים, שתעלה באבדות כבדות מאוד.

המשמעות היא מה שראינו בחודשים האחרונים, וגם גרוע מזה – מפני שאנו מתמודדים מול חמאס, ולא מול חזבאללה.

אם כך, אז השאלה הזו רלוונטית גם עכשיו, כאשר אנחנו כבר בתוך אירועי המלחמה: האם הממשלה מנצלת את המלחמה למען ערעור הדמוקרטיה? זו מחשבה מפחידה, ואני בטוח שמי שקורא שאלה כזו, מעדיף להפסיק לקרוא, ולא לחשוב על זה יותר.

השאלה הזו רלוונטית גם עכשיו, כאשר אנחנו כבר בתוך אירועי המלחמה: האם הממשלה מנצלת את המלחמה למען ערעור הדמוקרטיה? זו מחשבה מפחידה

בכל זאת, אתקדם עוד צעד אחד הלאה. כאשר חמאס יצא למתקפת הטרור והזוועה שלו, הוא חולל בישראל סערה רגשית-נפשית קשה. התכנים המרכזיים בה היו – ועדיין הינם – כאב מפלח ומתמשך, תחושת הלם וצורך עז ברכישה מחדש של תחושת שליטה בגורלנו, וכן זעם ודרישה לנקמה המופנים לאויב החיצוני. הסערה הזו לא הסתיימה – כלומר, עבור התודעה המשותפת שלנו, השבעה אוקטובר נמשך במידה רבה עד היום.

אך לא כולנו נמצאים בתוך אותה הסערה.

זמן קצר אחרי מתקפת חמאס, כבר הסתמן כי ראש הממשלה בנימין נתניהו ושותפיו בקואליציה לא שכחו את מטרתם הראשית, הגדולה – ערעור הדמוקרטיה.

עבור נתניהו ואיתמר בן גביר, המלחמה ומצב הרוח הלאומי פירקו את ההתנגדות האזרחית והמוסדית, ובכך יצרו הזדמנות נדירה להתקדם בהפיכה. כך שחייבים לשאול – האם נתניהו, בן גביר ואריה דרעי יוותרו על הזדמנות להבטיח לעצמם שלטון ללא מתחרים?

לאחר שקודם הסתבכו ונבלמו, וכשגורלם הפוליטי על הכף, האם יעמדו בפיתוי ליהנות ממה שהמלחמה מאפשרת – כשבעיניהם, זו המטרה הלאומית החשובה ביותר? גם כאשר באותו מהלך, יוכלו לסלק מעצמם כל דאגה משפטית אישית?

האם עד היום, הם הפגינו מחויבות לנורמות של מוסר? האם עד היום, הם הציבו את כלל אזרחי המדינה – כולל חילונים, נשים ולא-יהודים – לפני מה שחשוב לקבוצה המיוחדת שלהם?

* * *

מצב המלחמה יכול לסייע באופן קריטי לקידום הפיכה משטרית:

• ריתוק של מערכות המדינה ומשאבי האזרחים למשימה צבאית, חיצונית, שאינם מבינים כיצד היא מתנהלת.
• חסימה של האזרחים מלהתנגד להפיכה – באמצעות שירות מילואים, באמצעות כללי ההתנהגות בעת מלחמה, וכדומה.
• הצגה של נרטיב משכנע, מקיף, מתמשך, אשר מצמצם מאוד את הרצון להתנגד להפיכה.

מה עלולה להיות המשמעות עבור המטרות האופרטיביות שנתניהו מציב לצבא? לגבי הכוונה לפעולה צבאית מתמשכת, ובעצם למצב מלחמה בלתי-מוגבל בזמן? לגבי אפשרות לפעולה נרחבת בחזית לבנון? לגבי פעולות ביהודה ושומרון?

* * *

בעיניי, זו ההתרעה החשובה ביותר – הזיהוי כי הקואליציה פועלת להחליש את הדמוקרטיה בזמן מלחמה, מאז אוקטובר.

בהעמקת השליטה של פוליטיקאים בצבא ומשטרה, מתקדמים נתניהו ושותפיו ליכולת לעשות כל דבר שירצו, ממש כל דבר – מפני שהם מבטלים מראש את היכולת של אנשי מקצוע להתנגד.

בהעמקת השליטה של פוליטיקאים בצבא ומשטרה, מתקדמים נתניהו ושותפיו ליכולת לעשות כל דבר שירצו, ממש כל דבר – מפני שהם מבטלים מראש את היכולת של אנשי מקצוע להתנגד

אלה כמה הסימנים המעידים לאפשרות כזו:

התערבות פוליטית בצבא

• ביהודה ושומרון, מתנחלים קיבלו סמכויות להזדהות כחיילים ולהפעיל כוחות צה"ל
• ננקטו פעולות לערעור סמכותו של הרמטכ"ל

השתלטות פוליטית במשטרה

בן גביר מתערב באופן חסר תקדים בתפעול הכוחות:

• משמר הגבול, שהוא כוח צבאי למחצה
• יחידות החקירה, בעלות סמכויות חיפוש ומעצר
• מדיניות ואמצעים לפיזור הפגנות
• ניסיון להקים "משמר לאומי" עם סמכויות פעולה מורחבות
• נטישה מכוונת של ביטחון ערביי ישראל – כך מחזקים את ארגוני הפשיעה, ואלה מטילים אימה על האזרחים הערבים

שליטה פוליטית בבתי הסוהר

בן גביר רכש השפעה מפחידה בעוצמתה על שב"ס. אלה סמכויות שלא היו כמוהן, ואין עליהן פיקוח רציני:

• אפשרות להקל על אסירים, אולי גם להקדים שחרור מהכלא
• אפשרות להפחיד ואף לפגוע באסירים, וכנראה גם לעכב שחרור מהכלא

חשד כבד להצטיידות פוליטית ומגזרית בנשק חם

הדברים בוצעו בעקיפת סמכות, ללא שקיפות, ובמעורבות פעילים פוליטיים:

• חולקו אלפי רובים לכיתות כוננות, אך הפיקוח עליהן מוגבל מטבעו.
• הונפקו רישיונות לנשק פרטי בהיקף עצום ובמהירות.

דריסה של הרשות השופטת

• הפחדה של בית המשפט העליון, כך שלא יתנגד לפעולות הממשלה.
• הצגת החלטות הממשלה כשיקולים בתחום המדיני-צבאי, שקשה להעביר עליו ביקורת.
• איומים על היועצת המשפטית לממשלה

התערבות בפעולות התקשורת

• הטלוויזיה והרדיו נמצאים תחת השפעה חזקה של השלטון
• העיתונות הכתובה נתונה למניפולציה והשפעה שלטונית רבה, מלבד גורמים קטנים ומעטים
• נראה כי הרשתות החברתיות הבינלאומיות אינן מסוגלות בינתיים להתנגד לדרישות השלטון .

* * *

להבנתי, בשנה האחרונה נוצרה בישראל מציאות חדשה, אך אירועי המלחמה מקשים עלינו לזהות את השינוי.

המטרה של נתניהו ובן גביר נותרה כשהייתה: הקואליציה שואפת להתבצר בשלטון, ולהבטיח שזה יישאר רק בידי מחנה פוליטי אחד. זוהי חתירה להשיג כוח מלא, כוח מוחלט.

המטרה של נתניהו ובן גביר נותרה כשהייתה: הקואליציה שואפת להתבצר בשלטון, ולהבטיח שזה יישאר רק בידי מחנה פוליטי אחד. זוהי חתירה להשיג כוח מלא, כוח מוחלט

קואליציית נתניהו ובן גביר מסוכנת כיום הרבה יותר ממה שהייתה לפני המלחמה, ובמיוחד בשני היבטים. האחד, תומכים קיצוניים שלה כנראה חומשו ברובים ואקדחים. השני, הופיע שימוש פראי והרסני בצה"ל, תוך התעלמות מאבדות בנפש.

אלה מצטרפים לעוינות ואטימות קיצונית, בעצם בריונות, כלפי כל מי שהממשלה אמורה לעבוד עימו בשיתוף פעולה – מערכת הביטחון, הפרקליטות, בתי המשפט, השירות הציבורי, הכנסת. ובמקביל, אנחנו רואים פעולות של הרס והשתקה בתחומי שלטון רחבים, במיוחד משפטים, משטרה, תרבות, אקדמיה, חינוך.

כמסקנה מכל זה, אני מאמין שהקואליציה קרובה לזרוע פחד ובלבול ציבורי כה יעילים, כולל שימוש בנשק ואלימות, עד שלא נוכל לקיים כאן דמוקרטיה ובחירות חופשיות. אנחנו הרבה יותר קרובים לתרחיש הזה ממה שחשבנו.

יהל זמיר הוא מהנדס תוכנה ופעיל חברתי. הוא התחנך בקיבוץ משמר העמק, ושירת בצה"ל כקצין ביחידה 8200