לאחרונה פורסם על ידי מרכז מנור ממשק המפלח את חברי הכנסת והשרים לפי מקומות מגורים ומצביע על מגמה מדאיגה: רובם (כשני שליש) גרים בין חדרה לגדרה (לרבות ירושלים), ואף חבר כנסת או שר לא גר דרומית לירוחם.

יתרה מזאת, הנתונים חושפים פער משמעותי בייצוג: על כל חבר כנסת או שר הגר בצפון הארץ גרים כ-107 אלף תושבים, לעומת פחות מ-39 אלף תושבים ביהודה ושומרון ופחות מ-45 אלף תושבים בגוש דן.

נתונים אלו מעוררים תמיהה ופליאה, במיוחד לאור המאמצים של הממשלה לבצע רפורמה מקיפה במערכת המשפט כדי להתמודד עם טענות בדבר העדר ייצוג.

הנתונים חושפים פער משמעותי בייצוג: על כל חבר כנסת או שר הגר בצפון הארץ גרים כ-107 אלף תושבים, לעומת פחות מ-39 אלף תושבים ביהודה ושומרון ופחות מ-45 אלף תושבים בגוש דן

הרפורמה במערכת המשפט, עליה הכריז שר המשפטים יריב לוין בינואר 2023, כללה שורה של שינויים משמעותיים, ביניהם חקיקת פסקת התגברות ברוב של 61 חברי כנסת, שינוי בהרכב הוועדה לבחירת שופטים, ביטול עילת הסבירות ועוד. בתגובה, המוני אזרחים יצאו להפגין מדי שבוע, בטענה שהרפורמה המוצעת תרוקן את ההליך הדמוקרטי בישראל ותפגע אנושות בהפרדת הרשויות.

ההפגנות הצליחו למנוע את השלמת הרפורמה במלואה, אך חלקים ממנה – כמו חוק יסוד המגביל את יכולתו של בית המשפט העליון לדון בסבירות החלטות הממשלה – הועברו בכנסת למרות ההתנגדות הנרחבת. בתחילת 2024, במהלך תקדימי, בית המשפט העליון ביטל את התיקון לחוק היסוד האמור, תוך אימוץ דוקטרינת "התיקון הלא-חוקתי".

הדוקטרינה של "תיקון לא חוקתי", אשר אומצה בפסק הדין, שאבה השראה מהדין הקיים במדינות כמו הודו וגרמניה והותאמה לשיטת המשפט הישראלית. בכך, הפגין בית המשפט נכונות ללמוד מניסיונן של שיטות משפט אחרות ולאמץ כלים חוקתיים חדשים על מנת להתמודד עם אתגרים ייחודיים.

במהלך הדיונים על הרפורמה, תמכו בה חברי כנסת שונים בנימוק שמערכת המשפט נשלטת על ידי מספר מצומצם של אנשים לא נבחרים, המקבלים החלטות מהותיות העלולות לפגוע בהחלטות נבחרי הציבור.

חבר הכנסת משה סעדה מהליכוד תמה: "איך ייתכן שבבית המשפט העליון אין ייצוג למרכיב כל כך מרכזי בחברה הישראלית?" ואילו יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט, ח"כ שמחה רוטמן, טען כי הקואליציה מורכבת מקבוצות מגוונות ומייצגת מספר רב של קבוצות, אך כאשר היא מבקשת למנות נציג מיעוטים מהציבור הדתי-לאומי, בית המשפט העליון מונע זאת בדרך דורסנית.

אולם, מבלי להיכנס לשאלת הייצוג במערכת המשפט, הביקורת על העדר ייצוג מעלה סוגיה נוספת הדורשת דיון – ייצוגיות בכנסת עצמה.

הממצאים המרכזיים של מרכז מנור חושפים תת-ייצוג חמור של אזורי הפריפריה בקרב חברי הכנסת. קשה להבין כיצד הממשלה יכולה לטעון לחוסר ייצוגיות במערכת המשפט, כאשר הכנסת עצמה סובלת מהעדר ייצוג בולט של צפון הארץ, למשל.

יש תת-ייצוג חמור של אזורי הפריפריה בקרב חברי הכנסת. קשה להבין כיצד הממשלה יכולה לטעון לחוסר ייצוגיות במערכת המשפט, כאשר הכנסת עצמה סובלת מהעדר ייצוג בולט של צפון הארץ, למשל

הביקורת על היעדר ייצוג של חברי הכנסת אינה חדשה. דוח של המרכז להעצמת האזרח משנת 2022 כבר העלה את הבעיה בדבר העדר אחריותיות של חברי הכנסת כלפי ציבור המצביעים ואת העובדה שהלכה למעשה אין קשר של ממש בין בחירות הציבור לזהות הנבחרים.

הדוח הצביע על כך ששיטת הבחירות הישראלית התפתחה באופן ייחודי ושונה מהמקובל בעולם, וכי אחת הבעיות המרכזיות היא העדר חלוקה למחוזות בחירה – כלומר, התייחסות לכל המדינה כמחוז בחירה אחד.

בעיות של תת-ייצוג אינן ייחודיות לישראל והן מוכרות במדינות רבות, אך ניתן ללמוד מפתרונות שאומצו בשיטות משפט שונות.

כך, למשל, בסעיפים 330 ו-332 לחוקה ההודית הוחלט לשריין מקומות בפרלמנט לשבטים מסוימים, כאשר מספר המקומות המשוריינים מושפע מגודל האוכלוסייה המשתייכת לקבוצות אלו בכל מחוז. בגרמניה, אף שנהוגה שיטת בחירות שונה, גם שם מובטח ייצוג לכל המחוזות, על ידי הקצאת נציג לכל מחוז בבית התחתון.

נוכח הפתיחות שהפגין בית המשפט העליון כלפי עקרונות מהמשפט ההשוואתי באימוץ דוקטרינת "התיקון הלא חוקתי", נראה כי גם הכנסת יכולה וצריכה ללמוד מניסיונן של הודו, גרמניה ומדינות נוספות בהתמודדות עם סוגיית תת-הייצוג.

על חברי הכנסת מוטלת עתה החובה לבחון ברצינות דרכים לתיקון המצב הקיים ולהבטחת ייצוג הולם לכל חלקי הארץ, תוך התאמת הפתרונות למציאות הישראלית הייחודית.

על חברי הכנסת מוטלת עתה החובה לבחון ברצינות דרכים לתיקון המצב הקיים ולהבטחת ייצוג הולם לכל חלקי הארץ, תוך התאמת הפתרונות למציאות הישראלית הייחודית

החשיבות של ייצוג הולם בכנסת מקבלת משנה תוקף לאור אירועים מטרידים כמו אי-הגעתם של חברי כנסת לדיון שעסק בנזקי המלחמה לעסקים בצפון (למעט יו"ר הוועדה, ח"כ מיכאל ביטון), הביקורת הגוברת על חוסר האכפתיות כלפי תושבי הפריפריה, והמצוקה הקשה של אזרחים באזורים אלו, כפי שהתחדדה לאחר אירועי השבעה באוקטובר.

לסיכום, בזמן שהממשלה מבקרת את הרכב מערכת המשפט ומנסה לקדם רפורמה נרחבת בטענה של חוסר ייצוגיות, הנתונים שמציג הממשק של מרכז מנור "שופכים אור" על בעיה דומה ואף חמורה יותר בקרב חברי הכנסת עצמם.

על מנת לשקם את אמון הציבור במוסדות הדמוקרטיים ולהבטיח מענה הולם לצרכים של כלל אזרחי המדינה, נדרשים חברי הכנסת לפעול ליישום רפורמות מקיפות בשיטת הבחירות, תוך הסתייעות במודלים מוצלחים מרחבי העולם, כפי שעשה בית המשפט העליון בפסיקתו האחרונה. רק כך ניתן יהיה להגיע לייצוג נאמן ומלא יותר של החברה הישראלית על כל רבדיה בבית הנבחרים.

אלעד בן-זקן הוא סטודנט למשפטים ופעיל חברתי. חבר מערכת בכתב העת "משפט וממשל" ובקליניקה לזכויות אדם בהליך האזרחי באוניברסיטת חיפה. בעל ניסיון מחקרי בתחומי משפט וגזע, גבולות זכויות האדם בחברה הדמוקרטית ושוויון בעבודה.