לאחרונה פורסמו נתונים מטרידים, אם כי לא מפתיעים במיוחד, לפיהם רק שלושה אחוזים מהמתמחים בבית המשפט העליון למדו במכללות לעומת 97% שלמדו באוניברסיטאות. זאת, למרות שבישראל קיימות רק חמש פקולטות למשפטים באוניברסיטאות אל מול תשע במכללות.
כידוע, התמחות בבית המשפט העליון היא ההתמחות היוקרתית והנחשקת ביותר בקרב סטודנטים למשפטים. למרות שלא מדובר בנתון מפתיע, אקדמאים ביקרו את התנהלות בית המשפט העליון, בטענה שנתון זה מעיד על תת-ייצוג של אוכלוסיות מוחלשות בעליון.
אלעד בן-זקן הוא בעל תואר ראשון במשפטים, בעל ניסיון מחקרי בתחומי משפט וגזע, גבולות זכויות האדם בחברה הדמוקרטית ושוויון בעבודה.
תכנים המתפרסמים בזירת הבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הכותב/ת וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנואתה כותב בעצמך בוגרי המכללות קונים תואר.
אני בעל ארבעה תארים, החלטתי ללמוד משפטים לתואר חמישי רק בגלל שאני אוהב ללמוד. מכיוון שאני בתוך שוק העבודה ואינני יכל ללמוד בשעות הבוקר מה שנשאר לי זה ללמוד במכללה. אני לא מאחל לאף אחד לשבת בכיתה סף הכניסה אולי גבוהה כלכלית אבל נמוך מאוד אקדמאית. אנשים לא יודעים חומר בסיסי של שיעור אזרחות בכיתה ט'. יש הרבה דוגמאות לעורכי דין ושופטים שהגיעו מהפריפריה והם היום בשורה הראשונה של המשפטנים בישראל.
הדרך היחידה לשמור על כבוד המקצוע שכבר איבד המון ממנו היא או לשוב ולעלות את רף הכניסה או לסנן בסוף
באמצעות בחינה קשה.
אם לימודי המשפטים היו ברמה גבוהה יותר ועם דרישות יותר גבוהות מהסטודנטים בין שהם דור ראשון או שביעי, מה שזה לא יהיה. כמו גם מתן אפשרות לסטודנטים ללמוד במדינה הזאת בשקט, אז הרמה הייתה עולה ואין זה משנה אם מדובר במכללה או באוניברסיטה
ישראל היא שיאנית העולם במספר עורכי דין לנפש, ובפער גדול. דבר זה משפיע על התנהלות המדינה כולה: כל סכסוך בתקשורת מתברר לפני שופט. כל סוגיה ציבורית בסופו של דבר תיחתך בבג"ץ. כל החלטת ממשלה תעורר איזה גוף פרטי שיגיש עתירה. אנחנו מדינה משפטית מסורבלת ומלאת רגולציה, שבה לכל כלל יש יוצא מן הכלל, ולכל יוצא מן הכלל יש סעיף קטן.
עורכי דין אינם יצרנים ולא תורמים לתל"ג. זהו מקצוע נותן שירות, וצריך להישמר במספרים קטנים. לכן, צריך לצמצם דרסטית את מספר עורכי הדין בישראל. אין צורך בכל כך הרבה, ובוודאי שאין צורך להכשיר עורכי דין חדשים בכמויות כאלה.
אבל איך עושים זאת? הממשלה אינה עושה דבר. לשכת עורכי הדין, במטרה לשמור על כמות סבירה של עורכי דין בשוק, מקשה מאוד על המבחנים; וזו כבר רשעות של ממש. אתה נותן לאנשים צעירים ללמוד ארבע שנים, במטרה לקבל תעודת עו"ד, ואז שולח אותם לדרכם ללא תעודה כזו. לכן הצמצום חייב להתבצע כבר בקבלה לאוניברסיטאות. דבר זה הוא לטובת הסטודנטים. הכותב הוא צעיר ועדיין סטודנט, ואינו מבין שעדיף לו לקבל שיברון לב קטן בכניסה לאוניברסיטה מאשר שיברון לב אדיר אחרי ארבע שנים מפרכות. לא חסרים בוגרי תוכניות ממיינות למיניהן של "חמישים אחוז חייבים ליפול בשנה הראשונה". האונ' העברית למשל מחבבת תוכניות כאלה. רק אלוהים יודע כמה דמעות היו נחסכות, אם בפשטות היו מסרבים לקבל את הסטודנטים כבר מראש. ואל תטעה: מרצה מנוסה למשפטים במכללה יודע מצויין, כבר בשנה הראשונה, מי מהסטודנטים לעולם לא יעבור את המבחן ולא יהיה עו"ד. אבל הסטודנט עצמו אינו יודע זאת, ולכן יבזבז הרבה שנים, הרבה תאי מוח, והרבה מאוד ביטחון עצמי, עד שיבין זאת בעצמו. ומה יעשה בגיל 30, עם תואר במשפטים וללא תעודת עו"ד?
הפתרון הוא שהמדינה תיקח אחריות, ותבנה צוות מומחים שיחשבו לטווח הארוך. לאן אנחנו רוצים להוביל את ישראל בעתיד? לכמה בוגרי משפטים נזדקק בעוד עשור, ולכמה בוגרי כימיה? כמובן שאין לנו יכולת לשלוט על בחירתו האישית של כל אדם, אבל בהחלט יש לנו יכולת להשפיע על בחירתו של ציבור הסטודנטים – באמצעות מימון תוכניות אקדמיות, מתן אישורי מל"ג, וגם הגבלת הסטודנטים במקצועות מסויימים. ברפואה אנחנו עושים זאת. במכללה לפיקוד ומטה עושים זאת. גם במשפטים צריך לעשות זאת.
מן הצד השני, צריך להפחית בייחודו של המקצוע. אפשר להחשיב בוגרי מדעי הרוח כליטיגטורים (זה בטוח לא יזיק למדעי הרוח שקורסים מחוסר תלמידים). צריך לחייב את הפקולטאות למשפטים לדרוש חוג נוסף מהסטודנטים – כלומר לדרוש שמשפטים תהיה רק תכנית דו חוגית לחוג נוסף – כדי שהסטודנטים לא ימצאו את עצמם בעתיד בפני שוקת שבורה. עלינו לתכנן את העתיד, ולא לדבר גבוהה על שיוויון. הניסיון בכל העולם מראה שזה לא עובד, ובסופו של דבר לא יוביל את המוחלשים להצלחה.