באחד הסיורים ברצועת עזה עם קצין בכיר בפיקוד דרום, סינן הקצין: "התרחיש הקיצוני שהתכוננו אליו היה פשיטה בהפתעה של חמאס על ישוב בודד, לא מלחמה בהפתעה".

זה, פחות או יותר, אומר הכול על השבעה באוקטובר: מלחמה בהפתעה גמורה, שגרמה לישראל לאבד חבל ארץ למשך כמה שעות ויצרה מציאות כאוטית שהחלה להתייצב הודות לנשיא אחד שאמר מילה אחת: Don't.

השבעה באפריל מצא את צה"ל במצב שהוא לא הכיר מעולם: לחימה לא רק במספר זירות מול אויב חמקמק, א-מדינתי, אלא גם בעימות מתמשך עם דרג מדיני שסוע וראש ממשלה לעומתי במצב שרידות. לזכותו יאמר, צה"ל לא המתין לתום המלחמה כדי להתחיל את התחקירים – ויש לו הרבה מאוד מה לבדוק.

המודיעין

לא בכדי, התחקירים מתמקדים כרגע במישור המודיעיני.

קווי הדמיון בין אוקטובר 2023 ואוקטובר 1973 לעיתים מפחידים. אמצעי האיסוף השתנו, השתכללו, התרבו, אבל התפיסה המנוונת המתפתחת במהלך השנים לפני שהיא מתפוצצת באירוע גדול, עדיין שם. כמו גידול סרטני שהולך ומתפתח לאיטו ואז בבת אחת הופך לקטלני.

קווי הדמיון בין אוקטובר 2023 ואוקטובר 1973 לעיתים מפחידים. אמצעי האיסוף השתנו, השתכללו, התרבו, אבל התפיסה המנוונת המתפתחת במהלך השנים לפני שהיא מתפוצצת באירוע גדול, עדיין שם

מחבלי חמאס בדרך לישראל מעזה, 7 באוקטובר 2023 (צילום: SAID KHATIB / AFP)

בשנים שקדמו למלחמת יום הכיפורים ב-1973 היה זה הביטחון המופרז של ראש אמ"ן אלי זעירא, שטען כי הוא מכיר את ההגיון המצרי. בשנים שקדמו לטבח חמאס בשבעה באוקטובר 2023 היה זה ראש אמ"ן אהרון חליוה, שחשב שהוא מכיר את ההגיון של חמאס. שניהם פירשו הרים כצל הרים, שניהם אמרו תרגיל, שניהם נוכחו בתוך מספר שעות איך מדינת ישראל מאבדת חבלי ארץ.

איך התנוון ערך ה"איפכא מסתברא" שקידש אגף המודיעין אחרי 73'? העובדות היו על השולחן, וגם הניתוח המחמיר שלהן. נגדת מיחידה 8200 שמה את התמונה המלאה על השולחן עם המסקנה כי חמאס מוכן למבצע פשיטה על היישובים. אמ"ן הצליח להשיג את תכנית הפשיטה, "חומות יריחו". ואז כרטיסי הסים המוחתמים שהיו בידי חמאס נדלקו פתאום.

היו מספיק סימנים, הי די והותר מידע – אך כולם פורשו לא נכון, לא באופן המחמיר. בעתיד יתגלו עוד סימנים מקדימים נוספים שצצו ולא פורשו נכון או לא נותחו בכלל.

היו מספיק סימנים, הי די והותר מידע – אך כולם פורשו לא נכון, לא באופן המחמיר. בעתיד יתגלו עוד סימנים מקדימים נוספים שצצו ולא פורשו נכון או לא נותחו בכלל

המסקנה המיידית מחייבת בחינה מחדש של כל הזירות האחרות, בעיקר זו האיראנית שנמצאת על סף בניית פצצה. בכל שיחה עם בכיר ישראלי בהקשר הזה, לפני השבעה באוקטובר, הצגתי את השאלה האם נדע מתי איראן תחליט לפרוץ קדימה לבניית הפצצה, והתשובה הייתה בביטחון מוחלט, כן. היום, לא בטוח שהביטחון יהיה מוחלט.

ראש אמ"ן, אלוף אהרון חליוה, בכנס של מכון גזית בתל אביב, 5 בנובמבר 2022 (צילום: תומר נויברג/פלאש90)

בלא מעט מקרים, מדינת ישראל יצאה נשכרת כשהיה מי שהתעקש על בחינה מחדש של הנחה מודיעינית. הדוגמה הבולטת ביותר היא הכור הגרעיני הסורי ב-2007. התעקשות של רב סרן במחלקת המחקר של אגף המודיעין היא שהביאה לפריצת הדרך המודיעינית שהסתיימה בהשמדת הכור.

בעניין זה, המשימה של צה"ל היא לא רק בטווח הזמן המיידי אלא בראייה של עשרות שנים קדימה: איך לוודא שאתגור המערכת לא מתפרש כנטל אלא מטופח כנכס.

המענה המבצעי

אם נחזור למונח "מלחמה בהפתעה", עולה השאלה האם צה"ל צריך להיות מוכן לתרחיש כזה, בהנחה שהוא בעיוורון מודיעיני מוחלט. התשובה המיידית היא כמובן, כן. אבל השמיכה  תמיד קצרה, ולכן נדרשות התאמות כדי למקסם את הכוח הצבאי.

כבר עכשיו צצות מסקנות לגבי האיחור במענה המבצעי וההיערכות המקדימה לאיום הפשיטה. אחת המסקנות, שכבר יושמה בחלקה בהקשר הזה, היא הזמנה דחופה של עוד טייסת מסוקי תקיפה.

כבר עכשיו צצות מסקנות לגבי האיחור במענה המבצעי וההיערכות המקדימה לאיום הפשיטה. אחת המסקנות, שכבר יושמה בחלקה בהקשר הזה, היא הזמנה דחופה של עוד טייסת מסוקי תקיפה

את הפער בנחיתות הכוחות על הקרקע בשבעה באוקטובר ניתן היה לצמצם משמעותית בשעות הראשונות על ידי חיפוי של כוח אווירי. זה לא קרה. הטייסים שהוקפצו ראשונים לעוטף העידו כי גמרו את החימוש בתוך דקות ונאלצו לחזור אחורה כדי להתחמש מחדש. זה עלה באובדן זמן יקר.

מסוקי חיל האוויר מעל שמי עוטף עזה, 5 בדצמבר 2023 (צילום: Menahem KAHANA / AFP)

פריסת טייסת מסוקי התקיפה בבסיס רמון בנגב מסתמנת כטעות קשה. היא ממוקמת מרחק גדול מדי מכל זירות האיום – שלא לדבר על הקפצת הטייסים מהבית בבוקר השבעה באוקטובר, מה שהצריך נסיעה של שעתיים ברכב עד למצפה רמון כדי להמריא  לרצועת עזה.

המסקנה המתבקשת היא שחלק מהתכנון העתידי חייב להיות הצבה של טייסות מסוקי הקרב קרוב יותר לעזה, ללבנון ולירדן. בסיס רמון מרוחק מדי מכל אלה.

בעניין הזה דווקא כוחות החי"ר שזרמו לתוך הרצועה התגלו כהצלחה. צה"ל נכשל בהגנה אבל הצליח בהתקפה. סימני השאלה לגבי כשירות כוחות המילואים התחלפו בסימני קריאה. העובדה הזו חשובה מאוד בהקשר של פעולה קרקעית אפשרית בלבנון.

תכנון המלחמה

ישראל מעדיפה לצאת למלחמות בעיתוי שהיא בוחרת, להשיג את ההישג העיקרי כבר בימים הראשונים, ללחום רק בשטח האויב ולקצר ככל הניתן את הלחימה. אף אחד מהמרכיבים האלה לא נמצאים במלחמת השבעה באוקטובר.

ישראל מעדיפה לצאת למלחמות בעיתוי שהיא בוחרת, להשיג את ההישג העיקרי כבר בימים הראשונים, ללחום רק בשטח האויב ולקצר ככל הניתן את הלחימה. אף אחד מהמרכיבים האלה לא נמצאים במלחמת השבעה באוקטובר

ועדיין, גם אחרי שנכפתה עליה, נראה שישראל מתקשה להחליט מה יהיה סופה של המלחמה הזו, וזה מדרון חלקלק ומסוכן.

כוחות של צה"ל סמוך לרצועת עזה, 24 באוקטובר 2023 (צילום: AP Photo / Ohad Zwigenberg)

קצינים בכירים בצה"ל אוהבים לצטט את הגנרל הפרוסי קרל פון קלאוזוביץ שאמר, "המלחמה אינה אלא המשך המדיניות בתוספת אמצעים אחרים". כלומר, מלחמה היא אמצעי ולא מטרה – והיא צריכה לשרת תכלית מדינית. בישראל של 2024, יש מי שלא מבינים את הסדר הזה ומתייחסים למלחמה כמטרה. חלקם מאיישים את הקבינט המדיני. זה מצטייר כמבוי סתום שישראל מתקשה לצאת ממנו.

בתחילת המלחמה בעזה, מצב הסיום המדיני שלה הוגדר במעורפל: "פגיעה ביכולות השלטוניות והצבאיות של חמאס ויצירת תנאים לשחרור החטופים". ככל שהתקדמה הלחימה, המונח הזה הסתבך עוד יותר עם הסירוב של נתניהו לקשור את הרשות הפלסטינית ליום שאחרי. עד היום אין תשובה ברורה מי כן ייקח את המושכות – יש רק תשובה ברורה מי לא.

בינתיים אף אחד לא ממלא את הוואקום שנוצר, וצה"ל נגרר בלית ברירה לניהול האזרחי של הרצועה. הממשק הזה בעייתי מאוד לכוחות בשטח. ככל שתימשך הלחימה ללא גוף שלטוני פלסטיני שייכנס לתמונה, הסיכוי להכרזת שלטון צבאי ישראלי ברצועה גוברת.

בנוסף, הלחץ המבצעי בהיבט שחרור החטופים נראה שמיצה עצמו, והדרג המדיני עדיין מסרב לקבל את המצב הזה. מדוע? משום שזה יצריך ממנו החלטות קשות עם משמעויות פוליטיות.

הלחץ המבצעי בהיבט שחרור החטופים נראה שמיצה עצמו, והדרג המדיני עדיין מסרב לקבל את המצב הזה. מדוע? משום שזה יצריך ממנו החלטות קשות עם משמעויות פוליטיות

מחנה אוהלים של פלסטינים עקורים בדרום רצועת עזה, 18 בדצמבר 2023 (צילום: MAHMUD HAMS / AFP)

צופה פני עתיד

המקטרגים את שר הביטחון לשעבר משה (בוגי) יעלון מזכירים לו תמיד את המשפט שאמר: "ניתן לרקטות של חזבאללה להחליד". אלא שאת העקרון הזה ניתן להכיל גם על מדיניות נתניהו בטיפוח חמאס עם מיליארדי הדולרים מקטאר.

גם נתניהו ידע שחמאס מתעצם וחשב כי מנופים כלכליים יגרמו לו לאכסן את הרקטות. שני האישים טעו בגדול.

לכן, אחת המסקנות החשובות היא הצורך למנוע התעצמות של ארגוני טרור על גבול ישראל. חזבאללה במינוח הישראלי הוא כבר מזמן לא ארגון טרור אלא צבא טרור, לכן מלחמה איתו נראית בלתי נמנעת.

אחת המסקנות החשובות היא הצורך למנוע התעצמות של ארגוני טרור על גבול ישראל. חזבאללה במינוח הישראלי הוא כבר מזמן לא ארגון טרור אלא צבא טרור, לכן מלחמה איתו נראית בלתי נמנעת

בצה"ל מדברים כל העת על מלחמת לבנון השלישית, אם כי לא נוקבים במועד. אחרי המערכה בעזה מבינים היטב שעדיף לעשות אותה במועד ובתנאים שצה"ל יקבע.

אפילוג

אחרי חצי שנה של לחימה, ישראל חייבת להחליט. אם היא לא תעשה את זה, יעשו את זה בשבילה אחרים – ובתנאים רעים מבחינתה. להחליט (ומהר) מה היא עושה לגבי החטופים, מה היא עושה לגבי היום שאחרי ברצועת עזה ואיך זה משפיע על יהודה ושומרון והרשות הפלסטינית.

מפגינים בתל אביב מוחים נגד ראש הממשלה בנימין נתניהו וקוראים להקדים את הבחירות לכנסת, 3 בפברואר 2024 (צילום: מרים אלסטר/פלאש90)

כל הישג צבאי בעזה נשחק בגלל היסוס מדיני. בשלב מסויים זה יתחיל לשחוק גם את צה"ל – שאמנם כשל, אבל עושה חשבון נפש ומנסה להתאושש.

לבדו, זה לא מספיק.