איש אחד נסע לבית ספר נודע בסקוטלנד לעבור קורס יקר ויוקרתי למדריכי קיאקים.

ביום של מבחן ההסמכה הים היה סוער במיוחד. הקבוצה התאספה על החוף, והאיש בדק את הציוד בקפידה, הוסיף חבלים ומצופים, חילק מחדש את חניכיו לזוגות, בדק את תקינות מכשירי הקשר, ועוד כהנה וכהנה, כל אות ותו כפי שלמד בקורס המפרך.

הוא נכשל במבחן.

בים כזה, אמר לו הבוחן בעת שהצעיד את חניכיו לקו המים, לא יוצאים לים.

ביום מבחן ההסמכה כמדריך קיאקים – הים היה סוער במיוחד. האיש בדק בקפידה כל אות ותו כפי שלמד בקורס המפרך. הוא נכשל במבחן. בים כזה, אמר לו הבוחן כשהצעיד את חניכיו לקו המים, לא יוצאים לים

הייתי בים היום.

נושאת המטוסים האמריקאית פורד כבר לא שם. גם אהדת העולם לא. בחוף של עזה חיילים טרוטי נפש שומרים על הנמל האמריקאי ההולך ונבנה. הטיילת מיפו להרצליה המתה כרגיל. אנחנו מוכנים ללכת מאוד רחוק כדי להישאר במקום.

גם האחראים על חיינו. הם עושים ימים כלילות כדי להתכונן למתקפת ה-7 באוקטובר. בגלל זה עדיין לא נמצא זמן או תקציב להתמודד עם תוצאותיה.

איך אמר המשורר? כשהגנן שלך מצטרף לחגיגות בבורסה, כנראה שכל העסק הולך להתמוטט וזה הזמן לצאת ממנה. ובכן, הגנן שלנו יושב בקבינט והוא יודע בדיוק מה צריך לעשות עם כל החזיתות ועם כל הערבים האלה. מי צריך מומחים שהוסמכו. גם אני וגם השכנים והמורה של הילדה, וניסים ואטורי, והקופאי בסופר. כו-לם יודעים מה צריך לעשות.

אסור לתת לחזבאללה להתחזק כי זה יתפוצץ לנו בפרצוף. וגם לא לאיראנים. וגם לא לסינים. ולא לגלי בהרב מיארה. ולא לוולדימיר פוטין. (אגב, הסכימו כבר לוולודימיר זלנסקי לעשות את טור יד ושם בעוטף, או שזה סולד אואט לטיולים של מתנחלים?) בקיצור תזהרו מאתנו. אנחנו לא מפחדים לקפוץ למים.

עכשיו בקשר לטמפרטורת המים.

בנימין נתניהו בישר בתחילת המלחמה שפניו למלחמת בראשית, ומאז כל צעדיו מוכיחים שהפעם אמת דיבר. אולי הוא היחיד שמבין את התחזית ומרוצה ממנה.

ערמת הכסילים שנתניהו אסף סביבו, כולל הגנצייה, ההרצוגייה ורונן בר, שבחוצפה בלתי נתפסת התייצב שוב נגד עמו לצד חברו לאשמה, הנאשם נתניהו – כל אחד מהם בורג חיוני במערכת. אמונם בסיסמאות הנבובות של נתניהו, בלי לקשר אותן למצב הגלים והתחזית, הוא ללכת עם הראש בקיר ולהניח שהים יחצה לשניים ואלוהים יעביר אותנו לצד השני. ככה מתנהלת צליחת המנהרה הנוכחית.

אנו מוכנים ללכת רחוק כדי להישאר במקום. גם האחראים על חיינו עושים ימים כלילות כדי להתכונן למתקפת ה-7 באוקטובר. לכן עדיין לא נמצא זמן או תקציב להתמודד עם תוצאותיה

ספק אם מי מהם ביקר לאחרונה בים או ביבשה. ברוח המפקד הם מעדיפים להתעלם מהמציאות, מהנתונים, שאין צורך לפרט אותם שוב. עושה רושם שאין להם מושג מה המצב ואילו אמצעים עומדים לרשותם כדי להתמודד עם האירוע, בעודם עושים הכל כדי להסלים אותו.

האמת היא, שאין ניצחון מוחלט, שלפעמים מפסידים, ולפעמים צריך להתאפק היום ולקוות לתנאים טובים יותר מחר. האמת שאם לא נדע לדחות סיפוקים ונתעקש על עכשיו וברגע זה, לא יהיה מחר. עָם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה, ואם לנצח נאכל חרב, לא ברורה ההתעקשות ליפול עליה דווקא הערב. אבל האמת, כאמור, אינה בסל השיקולים.

לעומת זאת אפשר להיות די בטוחים שבחודשים שחלפו מאז פרוץ האסון הממשלה שלנו לא חיברה אפילו דף מגירה אחד שמתייחס לתפעול ולהשלכות של מצב מלחמה כוללת. מוכנות העורף, הצבא או מהלכים מדיניים. הם פשוט כאלה.

המדריכים שלנו – לא רק שאפילו לא הכניסו בוהן למים, הם וידאו הריגה כשלקחו לנו את הקיאקים והעבירו אותם למעלה גיהינום עילית אשר בשומרון, למקרה שהצוללות לא יספיקו להגנה על שריפת חווארה.

הם לא ספרו את חברי הקבוצה טרם יציאה. 300,000 מאתנו במילואים, ואי אפשר לטבול באותו תמרון פעמים. קווי התקשורת עם כוחות ההצלה על החוף מנותקים, וגם אם בדרך נס מישהו ישרוד את הסערה המושלמת, הכבישים הרוסים, התחבורה אסורה בשבת ובתי החולים התרוקנו מצוותים ותרופות.

המדריכים שלנו – לא רק שאפילו לא הכניסו בוהן למים, הם וידאו הריגה כשלקחו לנו את הקיאקים והעבירו אותם למעלה גיהינום עילית אשר בשומרון, למקרה שהצוללות לא יספיקו להגנה על שריפת חווארה

אבל אחרי ארבעים שנה במדבר, סליחה, בשלטון, אם הגעת על כנפי 64 אינסלים לתל מגידו ויום הארמגדון יפציע עוד כמה שעות, כל אחד היה נכנס למים בכל מקרה.

מה לא ככה?

ובכן, המתמחה שלנו, נכשל סידרתי בכל מבחן גם כשהים פלטה, הוציא אותנו השבוע למבחן הסמכה חוזר בים סוער מדי. שוב, כנגד כל הנהלים ההוראות והתחזיות. אל דאגה, אין חדש. שום פרוגרסיביות לא נצפתה בשטח. את הצלתנו הנסית (תפנימו, לא היה ולא יהיה כג'ו ביידן) הוא לבטח ינכס שוב (ושוב) לעצמו. לאסוננו, המבוגר האחראי ביידן לא מוסמך לשלול את רישיונו. זה עלינו להרחיק אותו מההגה.

שנפטון יעזור לנו.

מעצבת, חושבת, מאיירת וכותבת. בעלת המותג B.Knit לטקסטיל ואפנת בית. פרסמה סיפורים קצרים בפלטפורמות שונות, בין היתר באתר המוסך, עברית ובכתב העת פטל. איירה עבור מוסף שישי של מעריב. גרה בתל אביב