מעשה שהיה, כך היה. 

עיירה אחת, כתריאליבקה שמה, שכנה סמוך לצומת דרכים. תושביה התפרנסו מעבודות של חקלאות ותעשייה. ברבות השנים, הדרכים היו לכבישים ראשיים, והעיירה הייתה לעיר קטנה.

לכמה מהתושבים היו דוכנים לצד הצומת, למכירה של תופינים ומעט דברי קודש, ואלה נהנו מתמיד מקרבה מיוחדת לראשי העיר. כך שבעלי הדוכנים ראו ברכה בעסקיהם, וגם ראשי העיר זכו בציבור מצביעים מובטח. 

לאורך השנים, הדוכנים גדלו יותר ויותר. הם צימחו מבוך של שולחנות ומקומות חנייה, מאוכלס המון רוכלים – והכל, קרוב-קרוב לתנועה הסואנת בכביש הראשי, וגם ממש בין המכוניות והרמזורים. וראו את זה הפלא – ככל שגרמו הדוכנים יותר שיבושים ותאונות, כך עסקו בהם יותר תושבים, והפרנסה מהם תפחה והתרחבה.

הדוכנים גדלו, והכל קרוב לתנועה הסואנת בכביש הראשי, ממש בין המכוניות והרמזורים. וראו זה פלא – ככל שגרמו הדוכנים יותר שיבושים ותאונות, כך עסקו בהם יותר תושבים, והפרנסה מהם תפחה

ראשי העיר החזיקו לבטח במשרותיהם במשך שנים רבות, כי ידעו להיזהר מאוד, שלא להזכיר את נושא הדוכנים בזמן הבחירות לראשות העיר, ושלא לעורר מורת רוח. 

באותו הזמן, כך מספרים, היו לראש העיר עוד כמה הבנות שקטות וחשאיות שכאלה. וזאת מפני שראש העיר הפליא לרקום עסקאות שקטות, או, כמו שקראו להן בחוסר נימוס בערים אחרות, "מעשי רמאות".

וכך, אולי בזכות אותן העסקאות היצירתיות, השקטות, שגשגה כתריאליבקה ופרחה, ותוך זמן מה – באוויר תלה ערפל חום, שהכביד על הנשימה. בחוצות העיר דילגו ילדים בין תילי אשפה ריחנית, וסמוך לבית העירייה הנאה, פכפך דרך קבע זרם של ביוב סמיך, ודי לחכימא ברמיזא. 

גם לפושעים של כתריאליבקה היה סידור שכזה, והם נהנו מחוכמתו, ובעיקר מנדיבותו של ראש העיר. אמנם לפעמים נרצח פושע, או שנרצח תושב העיר, או שנשרף בית או שדה, והיו תקופות שבכל יום קרו דברים כאלה – אך תושבי כתריאלבקה למדו להתרגל גם לאופנה החדשה והמתמיהה הזו, ולא התלוננו – והפושעים, כדרכם, אגרו בינתיים נשק. 

אמנם, רבים מן התושבים החמיצו פנים, ולא שבעו נחת, אבל למדו גם לשמוח בחלקם. מפני שגם כאשר כולם סבלו מכל צרותיהם המשותפות, ידע ראש העיר לתת לכל קבוצת תושבים מתנות פרטיות, סודיות. שכן ידע – הכתריאליבקים שונאים בכל ליבם להיות פראיירים קטנים, והם מעדיפים להיות פראיירים גדולים מאוד-מאוד.

אולי בזכות העסקאות היצירתיות, השקטות, שגשגה כתריאליבקה, ותוך זמן מה – בחוצות העיר דילגו ילדים בין תילי אשפה ריחנית, וסמוך לבית העירייה הנאה פכפך דרך קבע זרם של ביוב סמיך, ודי לחכימא ברמיזא

השנים חלפו, ומעט-מעט החלו התושבים לפנות לבית המשפט בעניין הדוכנים, ובעניינים אחרים. אך השופטים חששו מלהתערב, וכך נותרה התסבוכת ללא פתרון. 

מקץ יובל שנים, בכל זאת אזר בית המשפט אומץ לדון בסוגייה, ופסק כי יכובדו גם זכויותיהם של בעלי הדוכנים, וגם איכות החיים של התושבים – "העירייה תחוקק ותודיע לציבור – מה הם תחומי הדוכנים ומה הם גבולות הכביש".

נזעקו מאוד בעלי הדוכנים, וגם ראש העיר – "מה פתאום מתערב בית המשפט בהחלטה פוליטית, שנקבעה ברוב קולות?" (אף כי מעולם לא עמדה פעילות הדוכנים להכרעת הרוב, כמובן).

במהרה מצאו פתרון מחוכם – יעשו "רפורמה משפטית", ובה יבחר ראש העיר שופטים כלבבו, והם ימצאו שישנן עסקאות שאין צורך לדון בהן לאור השמש. גם את שם העיר שינו, ומאז היא נקראה "ישראליה-כתריאליבקה". 

אלא שהנה, עוד לפני שהושלמה "הרפורמה המשפטית", קרה דבר שלא היה כמוהו. היו אלה הפושעים, שסברו כי כבר יש בידם מספיק נשק, ואין להם עוד צורך בעסקה עם ראש העיר. מעט לפני בוא החורף, בשעה שהתושבים ישנו, יצאו הפושעים למסע של רציחות והטלת אימה, במה שנודע לימים בתור "האסון של כתריאליבקה". 

למזלם של התושבים, שוטרי העיר התגברו בסופו של דבר על מתקפת הרציחות. 

והיכן שני הניסים שזכתה בהם כתריאליבקה, תשאלו בוודאי? 

נס אחד היה, שגילו מייד כי ראש העיר הנצחי אינו אשם, שהרי איש לא יכול היה לשער כי רוצחים יבחרו להשקיע את ממונם דווקא ברכישה של נשק – ולתושבים רווח, כי חששו שהם בסכנה. 

ונס שני היה מעט אחריו, כאשר בעלי הדוכנים העמיקו לחקור, ומצאו את הסיבה היסודית לאותו מרחץ דמים – מחסור בדוכנים של תופינים ושל דברי קודש, כי הדוכנים חיוניים להגנתה של כתריאליבקה מפני פושעים ורוצחים. 

נס אחד היה, שגילו מייד כי ראש העיר הנצחי אינו אשם במרחץ הדמים, שהרי איש לא יכול היה לשער כי רוצחים יבחרו להשקיע את ממונם דווקא ברכישה של נשק – ולתושבים רווח, כי חששו שהם בסכנה

בכתריאליבקה מאמינים, שאם יש הסברים יפה שכאלה, אז הכי טוב לשמור על "אחדות", ולא לתת לאירוע אחד, או לכמה אירועים, או אף לאסון שלא היה כמוהו, להסיט את פרנסי העיר מדרכם. איזה מזל שכתריאליבקה התברכה בתבונה שכזו, שנאמר – "כי מכתריאליבקה תצא תורה, ודבר מאפה מירושלים". 

יהל זמיר הוא מהנדס תוכנה ופעיל חברתי. הוא התחנך בקיבוץ משמר העמק, ושירת בצה"ל כקצין ביחידה 8200