ירדן והמלחמה בעזה – הדילמה והחששות בעמאן מחריפים

נשיא ארצות הברית ג'ו ביידן נפגש עם מלך ירדן עבדאללה השני בבית הלבן בוושינגטון,  12 בפברואר 2024 (צילום: AP Photo/Andrew Harnik)
AP Photo/Andrew Harnik
נשיא ארצות הברית ג'ו ביידן נפגש עם מלך ירדן עבדאללה השני בבית הלבן בוושינגטון, 12 בפברואר 2024

המלחמה בעזה מותירה את רישומה על האזור כולו, בדגש על מספר זירות ערביות, שמושפעות יותר מאחרות מן המתרחש ברצועה – מצרים וירדן. אולם, ברי לכל, שהזירה הירדנית היא הרגישה מכולן, וסימני השאלה הנערמים בחודשים האחרונים סביב ההתפתחויות בשטח משליכים עליה, ישירות ובעקיפין.

למעשה, מערכת היחסים בין ישראל וירדן איננה סוגה בשושנים במשך השנים בהן רה"מ בנימין נתניהו מכהן בתפקידו, ובעיקר מאז כינונה של הממשלה הנוכחית. הרכבה האידיאולוגי, בדגש על הציונות הדתית ועוצמה יהודית, מדיר שינה מעיני ארמון המלוכה, ומעצים את החששות ביחס להשלכות מדיניותה של הממשלה על הזירה הירדנית.

מערכת היחסים בין ישראל וירדן אינה סוגה בשושנים במשך השנים בהן רה"מ נתניהו מכהן בתפקידו, ובעיקר מאז כינון הממשלה הנוכחית. הרכבה האידיאולוגי מדיר שינה בארמון המלוכה

המלחמה בעזה החריפה עד מאוד את החשש בעמאן, ובעיקר השיח שהתפתח סביב האפשרות ליציאה (זמנית?) של תושבים פלסטינים מן הרצועה לסיני. החשש העצום מפני טרנספר, שגובה בהצהרות ישראליות כולל מצד דרגים בכירים, העלה את מפלס החרדה – שמא יש בכוונתה של ממשלת ישראל לקדם מדיניות מעין זו אל מול ממלכת ירדן.

הדילמה הירדנית ייחודית, מבחינות רבות, הן ביחס לזירה הביתית וכמובן ביחס למערכת היחסים עם ישראל, ומחייבת אם-כן מבט מעמיק.

הזירה הפנימית

הרכבה של האוכלוסייה בירדן, עם אחוז גבוה של תושבים ממוצא פלסטיני – ואין הכרח להפליג במספרים או אחוזים שחלקם אינם מבוססים או רלוונטיים – משפיע מיידית על הברומטר ברחוב הירדני ובארמון המלוכה.

זאת ועוד, הזרם האסלאמי בירדן מבוסס וזוכה לתמיכה משמעותית למדי, ומערכת היחסים בינו ובין הממשל מורכבת וייחודית. קיימת מעין הסכמה לא רשמית ביחס למרחב התמרון שהמשטר מאפשר, ובמקביל לעוצמת הפעילות האופוזיציונית מצידה של "חזית הפעולה האסלאמית", הביטוי הארגוני – פוליטי של הזרם האסלאמי בירדן. מאליו מובן, שמערכת היחסים בין "חזית הפעולה" הירדנית וחמאס קרובה, אף שכאמור נתונה לפיקוח הדוק מצד המשטר.

הרכב האוכלוסייה בירדן, עם אחוז גבוה של תושבים ממוצא פלסטיני – משפיע מיידית על הברומטר ברחוב הירדני ובארמון המלוכה. זאת ועוד, הזרם האסלאמי בירדן מבוסס וזוכה לתמיכה משמעותית למדי

המלחמה בעזה העצימה את גילויי התמיכה מצד הציבור הירדני בפלסטינים, כולל בפופולריות של חמאס. סקרים שנערכו בחודשים נובמבר ודצמבר 2023 העלו ששיעור הירדנים להם דעות "חיוביות" כלפי חמאס עמד על 85 אחוז, עלייה של 44 אחוז לעומת אלו שהובעו ב-2022 (!). אלו נוצלו על ידי בכירי חמאס, שקראו כבר בתחילת המלחמה לציבור הירדני להשמיע את קולו ולהגביר את תמיכתו בעם הפלסטיני.

ח'אלד משעל אף קרא ב-11 לאוקטובר 2023, בנאום שהופנה לרחוב הערבי בכלל, אך לירדני בפרט:

"הו השבטים של ירדן, הבנים של ירדן, אחיי ואחיותיי…התעוררו ותמכו באחיכם בפלסטין, שהרי הגבול קרוב אליכם".

המשטר הירדני יצא נגד הקריאות הללו, הגביר את אמצעי הביטחון בירדן גופא ולאורך הגבול, ונוקט בקו פומבי המאשים את החמאס, וגם את איראן, בערעור היציבות הפנימית.

החשש מפני התערבות איראנית, בניסיון לערער את היציבות בזירה הפנימית מהווה מרכיב חדש בתקופה האחרונה, ובמיוחד לנוכח סמיכותה של ירדן לסוריה ועיראק, בהן הפעילות האיראנית או של הגורמים המזוהים עימה איתנה.

המלחמה העצימה את גילויי תמיכת הציבור הירדני בפלסטינים ואת פופולריות חמאס. סקרים מסוף 2023 העלו, ששיעור בעלי דעות "חיוביות" כלפי חמאס עמד על 85%, עלייה של 44% לעומת אלו שהובעו ב-2022

מערכת היחסים ההדוקה והאסטרטגית בין ירדן וארה"ב מספקת משענת חשובה ביותר עבור ירדן, אולם בה בעת קיים חשש שמא הבסיסים האמריקאיים יהוו יעד לתקיפות, כפי שאכן אירע בינואר השנה. בתקשורת הירדנית ניתן לשמוע ולקרוא כעת על האשמות ישירות המופנות כלפי טהראן בהקשר זה.

הזירה הסוריתמדאיגה עד מאוד את הממשל הירדני. הברחות הסמים שהמשטר הסורי מעורב בהן באופן ישיר, וכמובן הפליטים הסורים המתארחים בממלכה במספרים משמעותיים, ומהווים נטל על הכלכלה, שבלאו הכי איננה איתנה כלל וכלל. על רקע זה, ירדן פעלה בזמנו, אמנם בתמיכתם של גורמים נוספים, כדי להשיב את משטר אסד לחיק העולם הערבי, מה שאכן קרה בפסגה הערבית בריאד. התוצאות לא ממש מעודדות ומשטר אסד לא שינה משמעותית את התנהלותו.

המצב הכלכלי בירדן איננו מזהיר, בלשון המעטה. אחוז האבטלה הרשמי עומד על כ–22 אחוז, והחוב הציבורי על 56 מיליארד דולר, 115 אחוז מן התל"ג הירדני (נתונים עדכניים למאי 2023). סקרים שבוצעו בשנים האחרונות בירדן (בשנים 2022 ו-2023) הצביעו על תחושות לא מעודדות ומדאיגות בקרב האוכלוסייה.

כך, למשל, רק 39 אחוז מן הנשאלים מרוצים מתנאי חייהם הנוכחיים, ו-60 אחוז אינם אופטימיים לגבי מצבם הכלכלי בשנתיים הקרובות. כמו כן, התגלו סדקים במישור החברתי. 78 אחוז מן הנשאלים גרסו, שאין לסמוך ולתת אמון במרבית האוכלוסייה, עלייה של 9 אחוזים בהשוואה ל-2022.

הזירה הסורית מדאיגה מאוד את הממשל הירדני. הברחות הסמים במעורבות ישירה של המשטר הסורי, והפליטים הסורים המתארחים בממלכה במספרים משמעותיים, ומהווים נטל על הכלכלה, שבלאו הכי אינה איתנה

מערכת היחסים עם ישראל

מערכת היחסים בין ישראל וירדן ייחודית וחשובה לאורך השנים, עוד טרם הסכם השלום (אוקטובר 1994). שתי המדינות חולקות אינטרסים אסטרטגיים ראשונים במעלה, והסכם השלום קיבע ונתן גושפנקה רשמית לכך.

אחד העקרונות המרכזיים של ההסכם מבוסס למעשה על שיתוף פעולה בין שתי המדינות. פרופ' אבי שליים, בספרו על המלך חוסיין, מצא שהמילה COOPERATION מופיעה בהסכם השלום 20 פעמים (!). חוקר ירדני, Saud Al-Sharafat הדגיש גם-כן, שהסכם השלום מבוסס על עקרון שיתוף הפעולה וזה "פתח את הדלת בפעם הראשונה בהיסטוריה המודרנית לשיתוף פעולה בתחומי המים והאנרגיה בין שתי המדינות".

ירדן זקוקה נואשות למים, וכמויות המים שישראל מספקת על פי הסכם השלום, ויותר מכך מעת לעת, חיוניים מאד לממלכה. החוקר הירדני לעיל הדגיש, כי אלו שמתנגדים לשיתוף פעולה עם ישראל מכחישים למעשה את הנתונים העגומים של משק המים והצרכים הירדניים.

מחקר שפורסם ב-2023 על-ידי משרד המים הירדני, אודות אסטרטגיית המים הלאומית עבור ירדן לשנים 2023-2040 קבע, בהסתמך על נתוני הבנק העולמי וארגונים בינלאומיים נוספים, כי ירדן חייבת להבטיח את צרכיה באמצעות שיתוף פעולה עם ישראל או עם מדינה אחרת. במילים אחרות: אין לירדן יכולת לספק את צרכי המים שלה בעצמה. ירדן תצטרך להסתמך על התפלת מים בשיעורים גבוהים, מה שמחייב כמובן אנרגיה. אף בתחום זה ירדן תלויה במידה רבה מאוד בשנים האחרונות בגז מישראל.

אין לירדן יכולת לספק את צרכי המים שלה בעצמה. ירדן תצטרך להסתמך על התפלת מים בשיעורים גבוהים, מה שמחייב כמובן אנרגיה. אף בתחום זה ירדן תלויה במידה רבה מאוד בשנים האחרונות בגז מישראל

חשוב להדגיש, כי למרות המלחמה בעזה, שיתוף הפעולה בין שתי המדינות בתחומי המים והאנרגיה נמשך כסדרו. הפרויקט המשולש והמרתק בין ירדן, ישראל ואיחוד האמירויות, שאמור לכלול ייצור אנרגיה סולרית בירדן ואספקתה לישראל תמורת מים מותפלים, ובמימון אמירתי, הושעה מצד ירדן עקב המלחמה. זה המחיר שירדן החליטה שביכולתה לשלם כעת לנוכח התחושות הקשות בקרב הציבור הירדני.

סביר מאד, ששיתוף הפעולה הביטחוני והמודיעיני בין שתי המדינות נמשך.

הדילמה הירדנית המחריפה

כאמור, המלחמה בעזה החריפה עד מאד את המצוקה הירדנית:

  • התמשכותה וחוסר הבהירות לגבי יעדיה ותוצאותיה.
  • החשש מפני הישגיות לחמאס שתשליך על הזירה הפנימית בממלכה.
  • החשש מפני ניצול המצב מצד שחקנים חיצוניים (איראן) על מנת לערער את היציבות בממלכה.
  • המצב הכלכלי הקשה.
  • הקולות המתגברים ומתרחבים הקוראים להפסקת שיתוף הפעולה עם ישראל ואף פגיעה בהסכם השלום – ומאידך התלות בישראל בתחומי המים והאנרגיה.

החשש העצום מפני מדיניותה הנוכחית של ממשלת ישראל, מציב את ירדן בצומת אסטרטגית מאתגרת ומסוכנת בראייתו של ארמון המלוכה ומעבר לו. כל זאת, כאשר באוגוסט השנה אמורות להתקיים בחירות לפרלמנט. יש התוהים כיום אם הממשל ידחה את הבחירות מפני חשש מהתחזקותם של גורמי האופוזיציה, בדגש על הזרם האסלאמי.

החשש העצום ממדיניות ממשלת ישראל כעת, מציב את ירדן בצומת אסטרטגית מאתגרת ומסוכנת, בראייתו של ארמון המלוכה ומעבר לו. כל זאת, כשבאוגוסט השנה אמורות להתקיים בחירות לפרלמנט

מה ביחס לישראל?

מאליו מובן, שהמצוקה הירדנית, כמתואר לעיל, חייבת להדאיג את מקבלי ההחלטות בירושלים. מערכת היחסים האסטרטגית בין שתי המדינות, ובדגש מול המשפחה ההאשמית, הייתה אבן פינה באסטרטגיית הביטחון הלאומי של ישראל. התחושה בארמון המלוכה הינה שמשהו השתבש בה בשנים האחרונות, ובדגש על הממשלה הנוכחית.

דחיקתו של פתרון שתי המדינות (כמעט) לחלוטין מסדר היום הישראלי, מאז כישלון המו"מ בקמפ-דיויד לפני 24 שנים והאינתיפאדה השנייה, ואפסונו ההרמטי מצד רה"מ נתניהו, וחמור מכך אג'נדת הטרנספר שהועלתה אל מעל השולחן סביב המלחמה בעזה – מעצימים עד מאד את החשש בעמאן ביחס להשלכות על הממלכה. יותר מכך, הם מציבים סימני שאלה ביחס לרצונה והעדפותיה של ישראל כעת כלפי ירדן.

אמנם נכון, לפחות בראייתם של לא מעט גורמים בירושלים, שהירדנים נוטים "לראות צל הרים כהרים", ולהעצים מגמות שאולי מבצבצות אמנם, אולם לא תגענה בהכרח למרכז השולחן. אולם, אין חולק על כך שמדובר בנסיבות ייחודיות, ולאו דווקא לטובה, כעת.

מלחמה מתמשכת ברצועת עזה ללא יעדים נהירים; משבר הומניטרי מחריף; וממשלה ישראלית שמאבדת אמון מצד גורמים רבים בזירה הבינלאומית והאזורית ואף בוושינגטון. אין פלא על-כן, שהירדנים תולים את יהבם בארה"ב.

מערכת היחסים האסטרטגית בין שתי המדינות, ובדגש מול המשפחה ההאשמית, הייתה אבן פינה באסטרטגיית הביטחון הלאומי של ישראל. התחושה בארמון היא שמשהו השתבש בה, בעיקר בממשלה הנוכחית

מוטב שישראל תפקח עין על הנעשה במזרחה, בממלכת ירדן, ולא תשגה באשליות או תוכניות שווא. האינטרסים האסטרטגיים של ישראל מול ירדן הוכיחו את עצמם לאורך השנים, והם יהיו חיוניים מאד כאשר ישראל תתעשת ותביט באופן ריאלי ואחראי כלפי הסכסוך הישראלי-פלסטיני.

השגריר בדימוס מיכאל הררי הוא עמית מדיניות במיתווים – המכון הישראלי למדיניות-חוץ אזורית ולשעבר שגריר ישראל בקפריסין. הררי כיהן בתפקידים בכירים בחטיבה לתכנון מדיני ובמרכז למחקר מדיני במשרד החוץ. כיום הוא מרצה בחוג למדע המדינה במכללה האקדמית עמק יזרעאל. https://www.mitvim.org.il/he/

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 1,359 מילים
סגירה