ב-1873 פרסם מארק טווין את הספר שכתב יחד עם צ'ארלס דדלי וורנר בשם "העידן המוזהב" (The Guilded Age). הספר, סטירה חריפה על תאוות הבצע והשחיתות בפוליטיקה האמריקאית, תפס היטב את רוח התקופה ושמו, "העידן המוזהב", הפך לשם המקובל לעשורים האחרונים של המאה ה-19 בהיסטוריה האמריקאית.

החברה האמריקאית, מרמז השם, לכאורה נהנית משגשוג ורווחה חסרי תקדים, אך זהו צפוי זהב דקיק על חברה חולה ונגועה בשחיתות, תאוות בצע, פערים כלכליים ושסעים חברתיים.

המאפיינים של העידן המוזהב דומים באופן מבהיל כמעט לאלו של העידן הנוכחי.

בשני העידנים, החברה האמריקאית חווה פערים כלכליים בלתי נתפסים, שנובעים בין השאר משידוד מערכות חברתי-כלכלי כולל: בסוף המאה ה-19 הייתה זו המהפכה התעשייתית השנייה שהפכה את החקלאים – עד אז עמוד השדרה של החברה האמריקאית – לגורם שולי שנאלץ להתמודד בשוק עולמי בו אין לו כל שליטה. כיום מדובר במהפכת הטכנולוגיה והמידע, שמערערת את הבסיס הכלכלי של מעמד הפועלים ומעמד הביניים.

בעידן המוזהב פקדו את ארצות הברית גלי הגירה אדירים מדרום ומזרח אירופה, כמו גם מהמזרח הרחוק, שעוררו חרדה תרבותית ותחושת אובדן זהות בקרב הרוב הפרוטסטנטי; גלי הגירה דומים מאמריקה הלטינית מעוררים חרדה דומה היום בקרב הרוב (עדיין) הלבן.

הקריקטורה "הבוסים של הסנאט" משנת 1889 מאת ג'וזף קפלר שהפכה לסמל לעידן המוזהב (צילום: ג'וזף קפלר)

לאורך שני העידנים שרר תיקו פוליטי. בעידן המוזהב, מערכות בחירות סוערות נערכו על נושאים סמליים בעיקר (הרפובליקאים העלו שוב ושוב את זיכרון מלחמת האזרחים ואת תפקיד המפלגה הדמוקרטית במרד) אבל למעשה לא היה הבדל רב בין המפלגות, הקונגרס היה משותק והנשיאים חלשים.

הדמיון לפולריזציה ולשיתוק במערכת הפוליטית האמריקאית בימנו מובן מאליו. את השיתוק הפוליטי לוותה בעידן הקודם שחיתות בהיקף אדיר, מקרי שוחד תכופים ושליטה מוחלטת של המנגנונים המפלגתיים במערכת הפוליטית. השחיתות היום בוטה פחות, אך עדיין מקרים כמו של בוב מננדז או האנטר ביידן מעידים שהיא רווחת לא מעט מתחת לפני השטח.

את השיתוק הפוליטי לוותה בעידן הקודם שחיתות בהיקף אדיר שליטה מוחלטת של המנגנונים המפלגתיים במערכת. השחיתות היום בוטה פחות, אך עדיין יש מקרים המעידים שהיא רווחת מתחת לפני השטח

השיתוק הפוליטי והמתחים החברתיים הובילו בעידן המוזהב גם לפרצי אלימות – הן בשביתות אלימות והן באלימות פוליטית.

שניים מארבעת הנשיאים האמריקאים שנרצחו לאורך ההיסטוריה, נרצחו בתקופה זו – ג'יימס גארפילד ב-1881, על ידי כותב נאומים מעורער בנפשו בשם צ'ארלס גיטו; ו-ויליאם מקינלי ב-1901, על ידי פעיל אנרכיסט, דור שני למהגרים מפולין בשם ליאון צ'ולגוש.

כפי שכולנו זוכרים מ-6 בינואר 2021, אלימות פוליטית לא נעדרת גם מהפוליטיקה האמריקאית בימינו.

ההתפרעויות בגבעת הקפיטול בוושינגטון הבירה, 6 בינואר 2021 (צילום: Lev Radin/Pacific Press)

עליית הפרוגרסיבים

השיתוק הפוליטי הוביל גם לעליית מפלגה חדשה, המפלגה הפופוליסטית, שלבסוף השתלטה על המפלגה הדמוקרטית. עם זאת, בניגוד לימנו, המועמד הפופוליסטי הכריזמטי ויליאם ג'נינגס בריאן לא הצליח לזכות בבחירות בשלוש מערכות הבחירות בהן התמודד.

אחת ההתפתחויות האופטימיות בהיסטוריה האמריקאית הייתה שהמתחים הפוליטיים והחברתיים של העידן המוזהב לא הביאו לאנרכיה או קריסה מחד, אך הצליחו להביא לסיום השיתוק הפוליטי ולרפורמות מאידך.

אחת ההתפתחויות האופטימיות בהיסטוריה האמריקאית הייתה שהמתחים הפוליטיים והחברתיים של העידן המוזהב לא הביאו לאנרכיה או קריסה מחד, אך הצליחו להביא לסיום השיתוק הפוליטי ולרפורמות מאידך

תנועת הרפורמה שקמה בתחילת המאה ה-20 – התנועה הפרוגרסיבית – הביאה לשנויים משמעותיים ברמה הפדרלית, כולל חוק שרמן למלחמה במונופולים והתיקונים החוקתיים שהעניקו זכות הצבעה לנשים ובחירה ישירה של סנאטורים.

הגם שלא הוגדרה כמפלגה רשמית (מלבד בבחירות 1912), נשיאים רפובליקאים כטדי רוזבלט ודמוקרטים כוודרו וילסון הגדירו עצמם פרוגרסיביים, ובבחירות 1912 התמודדו ארבעה מועמדים – ויליאם טאפט הרפובליקאי, רוזבלט מטעם מפלגה חדשה, יוג'ין דבס הסוציאליסט ו-וילסון הדמוקרט – וכולם הגדירו עצמם פרוגרסיביים.

אבל לתנועה הייתה גם השפעה משמעותית לא פחות, ואולי אף יותר, ברמה המקומית והמדינתית. מושלים פרוגרסיביים כרוברט לה פולט מוויסקונסין וחירם ג'ונסון מקליפורניה הובילו סדרת רפורמות, בין השאר לשבירת המנגנונים המפלגתיים.

"שניתן לעם לשלוט?" מתוך הקמפיין של הפרוגרסיבי ויליאם ג'נינגס בריאן (צילום: Library of Congress)

משאלי העם

אחד הכלים המשמעותיים ביותר היו הכנסת אפשרויות של דמוקרטיה ישירה: אפשרות לבוחרים להצביע על הדחת נושא תפקיד (recall), ואפשרות להצביע ישירות על צעדי מדיניות במשאלי עם; אפשרות זו קיימת כיום בכמחצית מהמדינות ביחס לחוקים רגילים וכמעט בכולן ביחס לתיקונים חוקתיים.

כך, למרות שהמשוכה להצבת שאלה למשאל עם גבוהה למדי, טפסי ההצבעה בעשורים אחרונים מלאים בהצעות מדיניות שונות מטעם בית המחוקקים או מטעם הציבור.

בשנים שונות נושאים אלה שימשו מפלגה פוליטית כזו או אחרת להמריץ את מצביעיה להצביע: כך, המאמץ של האסטרטג הרפובליקאי קרל רוב להציב למשאלי עם תיקונים חוקתיים בשורת מדינות האוסרים על נישואי להט"ב ב-2004 נחשב לאחד הגורמים לניצחונו של ג'ורג' בוש הבן בבחירות אלה.

אלא שבשנים האחרונות משאלי העם הבולטים ביותר הם בנושאים בהם העמדות הדמוקרטיות הן הפופולריות: בנושאי ג'רימנדרינג ושרטוט מחוזות (נושא זה הוא הכי פחות פרו-דמוקרטי באופן מובהק; גם דמוקרטים, בניו יורק ובמרילנד למשל, שולחים ידם בג'רימנדרינג, אם כי הרפובליקאים לרוב קיצוניים יותר); בנושאי הרחבת ביטוח רפואי לעניים; ומאז פסיקת דובס – בנושאי הפלות וזכות האישה על גופה.

ומכיוון שמשאלי עם בשנים האחרונות נוטים להיות לטובת נושאים הקרובים לליבם של הדמוקרטים, בתי המחוקקים ובתי המשפט שבשליטה רפובליקאית מנסים לצמצם אותם. פרקליטי מדינה רפובליקאים שונים מערימים קשיים הולכים וגוברים על מארגני העצומות להצבת נושא בטופס ההצבעה.

ומכיוון שמשאלי עם בשנים האחרונות נוטים להיות לטובת נושאים הקרובים לליבם של הדמוקרטים, בתי המחוקקים ובתי המשפט שבשליטה רפובליקאית מנסים לצמצם אותם

קמפיין לאפשר נישואי להט"בים במשאל העם במדינת מיין ב-2012 (צילום: AP Photo/Joel Page)

המהלך המופרך ביותר אירע לאחרונה במיסיסיפי. לפי החוק במדינה, על מנת שהצעה תוכל להגיע לטופס ההצבעה עליה לקבל מספר חתימות מסוים מכל אחד מחמשת מחוזות הקונגרס במדינה.

אלא שמאז חוקק החוק, חלקה היחסי של מיסיסיפי באוכלוסיית ארה"ב ירד והיא איבדה מחוז – ובהתאם מושב – בקונגרס. לכן, לא ניתן לעמוד בתנאים של הצבת הצעה למשאל עם מכיוון שאין חמישה מחוזות קונגרס, יש רק ארבעה.

מאז חוקק החוק, חלקה היחסי של מיסיסיפי באוכלוסיית ארה"ב ירד והיא איבדה מחוז – ובהתאם מושב – בקונגרס. לכן, לא ניתן לעמוד בתנאים של הצבת הצעה למשאל עם מכיוון שאין חמישה מחוזות קונגרס, יש רק ארבעה

בית המשפט העליון של מיסיסיפי – בשליטה רפובליקאית – פסק שלא במפתיע כי יש לפרש את החוק האופן מילולי. בית המחוקקים של המדינה העלה כמה הצעות לתקן את החוק, הכוללות שלל הגבלות – למשל, שלא ניתן יהיה להעלות הצעה ביחס להפלות – אך כולן נפלו, והשבוע הכריזו המחוקקים שהם סיימו עם הנושא, ולפחות לשנה הקרובה משאלי עם יהפכו לאות מתה במדינה.

הוויכוח הגדול

תחום נוסף בו העידן המוזהב פתח עידן היסטורי חדש בארה"ב הוא בתחום מדיניות החוץ. בתקופה זו סיימה ארה"ב להשתלט על המערב (המדינות האחרונות ב-48 המדינות היבשתיות, אריזונה וניו מקסיקו, התקבלו לאיחוד ב-1912), ובמלחמתה עם ספרד השתלטה ארה"ב לראשונה על שטחים מאוכלסים – קובה, פורטו ריקו והפיליפינים – שאותם לא התכוונה לספח אלא לשלוט בהן כקולוניות.

ארה"ב נכנסה רשמית לעידן האימפריאלי, וכניסה זו לא הייתה נתונה בקונצנזוס: היא עוררה דיון ציבורי נרחב, המכונה עד היום The Great Debate, בו ותיקי מלחמת האזרחים הזהירו ממלחמות מיותרות בעוד הדור הצעיר יותר דחף למדיניות אימפריאלית כוחנית.

הנשיא פרנקלין רוזוולט חותם בבית הלבן על הצהרת מלחמה בעקבות התקפת יפן על פרל הארבור יום קודם לכן. 8 בדצמבר 1941 (צילום: AP Photo)

הוויכוח בין בדלנות למדיניות חוץ פעילה ליווה את ארה"ב למשך כמה עשורים עד שהוכרע סופית במתקפת פרל הארבור ב-1942, אך בשנים האחרונות הוא עושה קאמבק.

מצד שמאל, המלחמות הבלתי נגמרות בעיראק ובאפגניסטן הביאו לרתיעה משמעותית ממעורבות אלימה במזרח התיכון, שזכתה לחיזוק ניכר מגלי האהדה לפלסטינים בקצה השמאלי של המפלגה הדמוקרטית מאז מתקפת חמאס ב-7 באוקטובר.

המלחמות הבלתי נגמרות בעיראק ובאפגניסטן הביאו לרתיעה משמעותית ממעורבות אלימה במזרח התיכון, שזכתה לחיזוק ניכר מגלי האהדה לפלסטינים בקצה השמאלי של המפלגה הדמוקרטית

צד ימין עבר מהפך מדהים אף יותר: בשנות ה-80 רייגן קרא לברית המועצות "אימפריית הרשע"; ב-2012 מיט רומני הצהיר בדיבייט כי האיום האסטרטגי החמור ביותר על ארה"ב הוא רוסיה, וזכה ללעג משמאל שהתברר כמוטעה לחלוטין.

אלא שהמפלגה הרפובליקאית סובבת היום סביב דונלד טראמפ, ולטראמפ יש קשרים אישיים משמעותיים – כמו גם הערצה עיוורת – למשטר האוטוריטרי של ולדימיר פוטין. וכך החלק הטראמפיסטי ולא מעט מהבוחרים הרפובליקאים הפכו לפרו-רוסים.

ביום רביעי פרסם נשיא ארצות הברית ג'ו ביידן מאמר דעה ב"וול סטריט גו'רנל" בנושא ישראל ואוקראינה. המהלך הנדיר לא נועד להראות תמיכה בעלמא אלא לדחוף את חבילת הסיוע לישראל ולאוקראינה, שהייתה תקועה בבית הנבחרים במשך שבועות ארוכים.

ג'ו ביידן עולה על האייר פורס 1, 13 באפריל 2024 (צילום: AP Photo/Pablo Martinez Monsivais))

ליל הכטב"מים האיראנים על ישראל יצר פרץ של תמיכה בסיוע חוץ בצד הרפובליקאי, כמו גם החשש משחיקה מתמשכת ביכולות ההגנתיות האוקראיניות.

ואכן, יו"ר בית הנבחרים מייק ג'ונסון הכריז כי חוק הסיוע לישראל, אוקראינה וטאיוואן – הדומה בעיקרו לחוק שעבר בסנאט – יעלה להצבעה היום (שבת).

לרפובליקאים בבירור אין רוב להעביר את החוק. הרוב שלהם בבית הצטמצם לארבעה מושבים, אחרי שהתפטרותו של מייק גאלאגר מוויסקונסין נכנסה לתוקף ביום שישי, וכמה עשרות מחברי הסיעה מתנגדים לסיוע לאוקראינה.

מאידך, הדמוקרטים תומכים בחוק לאחר שביידן הכריז רשמית שהוא תומך בו, אם כי לא מעט מחוקקים דמוקרטים היו מעדיפים לראות יותר סיוע הומניטרי לפלסטינים בחוק. עדיין, סיכוי סביר שהחוק יעבור; מעניין יותר מה יהיה גורלו של ג'ונסון.

מאידך, הדמוקרטים תומכים בחוק לאחר שביידן הכריז רשמית שהוא תומך בו, אם כי לא מעט מחוקקים דמוקרטים היו מעדיפים לראות יותר סיוע הומניטרי לפלסטינים בחוק. עדיין, סיכוי סביר שהחוק יעבור

כזכור, אחד מצעדי הכניעה המשמעותיים ביותר של קווין מקארתי כאשר נבחר ליו"ר הבית בינואר 2023 היה מתן אפשרות לכל חבר קונגרס ליזום הצבעה על הדחת יו"ר הבית, אם רק ישיג תמיכה של חבר קונגרס נוסף. כניעה זו רדפה אותו כאשר הודח לפני מספר חודשים והוחלף על ידי ג'ונסון.

יו"ר בית הנבחרים, הרפובליקאי מייק ג'ונסון, במסיבת עיתונאים בגבעת הקפיטול, 29 בפברואר 2024 (צילום: AP Photo/J. Scott Applewhite)

ג'ונסון כבר עשה פעם אחת את הלא ייעשה והעביר חוק למימון הממשל בתמיכה דמוקרטית. לקראת פעם שנייה כזו, מרג'ורי טיילור גרין – מהשוליים המטורללים ממש של האגף הטראמפיסטי – כבר הכריזה לפני מספר שבועות שאם ג'ונסון יעלה להצבעה חוק עם סיוע לאוקראינה היא תיזום הצבעת הדחה והשבוע תומס מסי מקנטאקי הודיע בישיבת הסיעה הרפובליקאית שהוא יתמוך בהצעה.

במצב הרוב הרפובליקאי הקיים, אם כל הדמוקרטים יצביעו נגד ג'ונסון, בוודאי יימצאו יותר משלושה רפובליקאים שיתמכו בהדחה – והוא יודח. זו תהיה ההדחה השנייה של יו"ר בית הנבחרים בשנתיים, ולא תציג באור טוב את המפלגה לקראת הבחירות בנובמבר.

עם זאת, ייתכן שדווקא הדמוקרטים יצילו את ג'ונסון, בתמורה לכך שהעלה להצבעה את חוק הסיוע. אם אכן יעשו זאת, סביר שהם ידרשו יותר בתמורה מרק ההעלאה הזו להצבעה; ג'ונסון ייהפך למעשה למעין יו"ר מטעם ממשלת אחדות, למרות שנומינלית יש רוב רפובליקאי ולמרות שהוא עצמו מהקצה הימני של המפלגה.

12 המושבעים

ולבסוף, משפטו של טראמפ בנושא תשלומי ההשתקה לשחקנית הפורנו סטורמי דניאלס החל השבוע, ובאופן מפתיע הליך בחירת המשובעים התקדם באופן מהיר יחסית למצופה – כל 12 המשובעים נבחרו.

משפטו של טראמפ בנושא תשלומי ההשתקה לשחקנית הפורנו סטורמי דניאלס החל השבוע, ובאופן מפתיע הליך בחירת המשובעים התקדם באופן מהיר יחסית למצופה – כל 12 המשובעים נבחרו

על אף שהמשפט הזה הוא המתקדם ביותר מבין המשפטים המתנהלים נגד טראמפ, הוא גם נשען על הבסיס המשפטי הרעוע ביותר: על מנת שהרישום הכוזב במסמכים יחשב פשע ברמה שהתובע טוען, על התובע להוכיח שהוא נעשה בהקשר של מעשה לא חוקי אחר.

דונלד טראמפ על ספסל הנאשמים בבית המשפט בניו יורק, 18 באפריל 2024 (צילום: Jeenah Moon/Pool Photo via AP)

השבוע, במהלך הדיונים על ההוכחות שיותר להציג בפני המושבעים, התבררה האסטרטגיה המשפטית של אלוין בראג, התובע: הוא מנסה להוכיח כי תשלום הכספים לדניאלס היה חלק מעבירה על חוקי הבחירות, שכן השתקת הסיפור הועילה לטראמפ מבחינה פוליטית לקראת הבחירות.

למעשה, בראג טוען כי יש כאן ניסיון להשיג סיקור אוהד – שהוא תרומה אסורה. נשמע מוכר?