בהרצאה מעניינת שנשא לאחרונה פרופ' משה הלברטל, הוא דן בנושא האמון. הוא מנה מספר תנאים הנדרשים למתן אמון: מקצועיות, אמפתיה, קשב. לשם המחשה שוו בנפשכם בחירת מומחה רפואי שיזכה באמון החולה.

קיימת קטגוריה רביעית המתייחסת למצבים החורגים מהאינטרסים האישיים של הפרט.

מצבים אלה כונו על ידי פרופ' הלברטל "קדושה". זו גם גישתו של הפילוסוף עמנואל לוינס.

פרופ' הלברטל מנה תנאים נדרשים למתן אמון: מקצועיות, אמפתיה, קשב. קטגוריה רביעית המתייחסת למצבים החורגים מהאינטרסים האישיים של הפרט, הוא מכנה "קדושה". זוהי גם גישת הפילוסוף לוינס

אקדים ואומר כי באחת השיחות שקיים עמנואל לוינס עם ז'אק דרידה, אמר לו לוינס כי רבים רואים בו פילוסוף של האתיקה, אך הוא היה מעוניין שיראו בו פילוסוף של הקדושה.

מהי, אם כן, הקדושה לפי לוינס? אציין מספר מאפיינים:

הקדושה היא הכרת הסוד של היחיד, הכרה בחד פעמיותו ובמסתורין שבו, ומכאן האיסור "להחפיץ" את היחיד.

הקדושה היא ממד החורג מהאינטרסים העצמיים של האדם. בממד זה אין האדם מנסה לקדם את עצמו, או להשיג טובת הנאה כלשהי. זהו ממד מחוץ לבעלות. ממד החורג מהעולם הכלכלי בו מתנהל מסחר ששני הצדדים הסוחרים אמורים להפיק ממנו תועלת. הקדושה היא בלתי סחירה.

כאן האדם יוצא לקראת הזולת, מממש את אחריותו לאחר, בלא שיקדם את האינטרסים שלו כלל. לעיתים האינטרסים שלו נפגעים. למשל, חסידי אומות עולם או חיילים שנפגעים במלחמה ולעיתים אף משלמים בחייהם.

אצל לוינס הקדושה מתרחשת בין אדם לאדם. בקדושה אין סימטריה. האדם מעניק סיוע לזולתו הזקוק לה, שלא על מנת לקבל גמול על הענקת הסיוע. הקדושה היא ביטוי של מימוש האחריות של האדם לזולתו.

בשיחותיו עם פרנסואה פוארייה אומר עמנואל לוינס:

"המילה אתיקה היא יוונית. אני חושב הרבה יותר, במיוחד עכשיו על הקדושה, על קדושת פני הזולת, או על קדושת חובתי כמות שהיא. יהי כן! קיימת קדושה בפנים, אבל קיימת במיוחד קדושה או אתיקה כלפי עצמך, בהתנהלות הניגשת אל הפנים כפנים, שבה החובה ביחס לזולת מתחייבת לפני כל חובה".

אצל לוינס הקדושה מתרחשת בין אדם לאדם. בקדושה אין סימטריה. האדם מעניק סיוע לזולתו הזקוק לה, שלא על מנת לקבל גמול על הענקת הסיוע. הקדושה היא ביטוי של מימוש האחריות של האדם לזולתו

אם כן, האזרח ייתן אמון בממשלה שיש בהתנהלותה קו המפריד בין קודש וחול. קו המפריד בין הישרדות הפוליטיקאי, בין קידום האינטרסים שלו או של מגזר ספציפי שבחר בו, קו המפריד בין ממד החול לממד הקודש. הייתי מצפה שגורל חיי אדם, החיילים והחטופים יהיו מעבר לכל שיקול אינטרסנטי של הישרדות. חיי אדם שייכים לממד הקודש.

אבל מדוע הענקתי כותרת למאמר "האם ממשלת ישראל שכחה מה זה להיות יהודים?", כיצד כל זה קשור ליהדות?

כאו אזכיר עוד שני מושגים שמפתח עמנואל לוינס:

1

הבחנה בין הנאמר לאמור – האמור הוא הנכונות לפתוח בדיאלוג. לקיום הדיאלוג יש חשיבות רבה יותר מתוכנו, אותו מכנה לוינס הנאמר. הנאמר הוא התוכן בלבד – בעוד האמור הוא קבלת פני הזולת, התייחסות לזולת.

2

באשר לדת, רואה לוינס באתיקה את הדת האמיתית. האדם נפגש עם אלוהים רק באמצעות פגישתו עם הזולת. כותב דניאל אפשטיין כי לוינס אינו מתחיל את הגותו באלוהים, הוא מגיע אליו דרך האתיקה ("קרוב ורחוק", עמ' 136). וכך כותב לוינס:

"המטפיזיקה מתנהלת במקום שבו מתקיים היחס החברתי – ביחסינו עם בני האדם. לא תיתכן שום 'ידיעה' על האל בנפרד מן היחס לבני האדם. … יחסינו עם בני האדם… הם שמעניקים למושגים התיאולוגיים את משמעותם היחידה" ("כוליות ואינסוף", עמ' 51).

כלומר, חלק גדול מהפרקטיקות הדתיות הן הנאמר, התוכן החיצוני של היהדות. האמור – הוא התוכן העמוק הפנימי של היהדות, רוח היהדות היא האתיקה. אותה אתיקה שלא מאפשרת לי להימלט מפניו של הזולת, שלא מאפשרת לי להימלט מהאחריות כלפיו. זו הדאגה לזולת שאינה נותנת לי מנוח ורודפת אותי עד עמקי פנימיותי. זו רוח היהדות.

האזרח ייתן אמון בממשלה שמפרידה בין קודש וחול. בין הישרדות הפוליטיקאי בעולם החולין, לבין חיי אדם – השייכים לממד הקודש. הייתי מצפה שגורל החיילים והחטופים יהיו מעבר לכל שיקול אינטרסנטי

האם ביחס לחטופים נשכחה רוח זו מחברי הממשלה, מהעומד בראשה ומציבורים בתוך המגזר החרדי והציוני הדתי, המרכיבים את הקואליציה ותומכים בה? האם השיקולים של הישרדות הקואליציה גוברים על המטרה המוצהרת להשיב את כל החטופים לביתם?

ד״ר אלדד שידלובסקי הוא מרצה לכלכלה במכללת אשקלון, לשעבר ראש אגף כלכלה ומחקר במשרד האוצר. פרסם לאחרונה ספר ״שיחות על לוינס עם הרב דניאל אפשטיין״.