בעין בלתי מזוינת, לונדון נראית זהה לעיר שהתגוררתי בה בשנות ה-2000. עדיין סוגרים את הפאבים מוקדם, חנויות הספרים מצוינות, האוכל יחסית בינוני וחלקים מהעיר כל כך מרהיבים שכמעט כואב בעיניים. אבל יש אי שקט חדש באוויר, ונראה שזה נובע מברקזיט.

כתוצאה מכך קיים מצב נדיר, שישראל חוותה לאחרונה אולי רק ב-2001: הסכמה כמעט אוניברסלית שהאופוזיציה תנצח בענק בבחירות שחייבות להתקיים עד סוף השנה. מנהיג הלייבור סר קיר סטארמר, תובע לשעבר אמין ומשעמם, נתפס כראש הממשלה "ממתין".

בלונדון יש אי שקט חדש באוויר, ונראה שזה נובע מברקזיט. כתוצאה מכך קיים מצב נדיר: הסכמה כמעט אוניברסלית שהאופוזיציה תנצח בענק בבחירות שחייבות להתקיים עד סוף השנה

הנורמליות שלו היא בדיוק הנקודה לאחר שקודמו, ג'רמי קורבין חובב הטרוריסטים והקומוניסטים, הוביל את המפלגה לשפל היסטורי בבחירות 2019.

אני בטוח שסטארמר המום ממזלו על כך שתורו הגיע גם בעקבות רצף מגוחך של ראשי ממשלה שמרנים ממיטב להיטי הברקזיט: תרזה מיי המקרטעת, בוריס ג'ונסון הליצני, ליז טרוס (שהחזיקה מעמד בתפקידה פחות זמן מחסה, לפי ניסוי אכזרי של טבלואידים) וכעת רישי סונאק, שנראה כנער פעור עיניים ושמרני בצורה מוזרה.

זה שונה מאוד מהמצב בארצות הברית, שתלך לקלפי בערך באותו זמן, שם לאף אחד אין מושג מה יקרה.

עם זאת יש דמיון בכך שבשתי המדינות ההגירה היא סיפור עצום. אולי זה לא מקרי, כי השפה אנגלית היא גורם שמושך מהגרים ומקל על קליטתם.

בארה"ב, רבים חוששים שהממשלה לא מוכנה או לא מסוגלת לשלוט על הגבול הדרומי, בצדק או לא, והדבר דוחף את הבוחרים ימינה. בבריטניה, הגבול באמת היה פתוח לרווחה בגלל חוקי האיחוד האירופי, וזה גרם להמונים לתמוך בברקזיט. זו ללא ספק הסיבה העיקרית לכך שקצת יותר משליש עדיין תומכים במהלך, למרות המחיר העצום שגבה. בגלל אותו מחיר, כמעט שני שלישים מבכים על המהלך – כלומר רבים התחרטו.

נרטיב ה"טעינו" נובע מכך שמצביעים רבים האמינו לשקרים של קמפיין מסע ה"עזיבה" (LEAVE) שטען שמיליארדים יזרמו בחזרה לבריטניה אם רק תעזוב את האיחוד. במקום זאת, הם אבדו אולי עשירית מהתמ"ג הפוטנציאלי של בריטניה – תוצאה כמעט בלתי נמנעת של יציאה מהכלכלה הגדולה בעולם, שלונדון הייתה הבירה הפיננסית שלה.

רבים האמינו לקמפיין ה"עזיבה", לפיו מיליארדים יזרמו חזרה לבריטניה עם עזיבת האיחוד. תחת זאת, אבדו כעשירית מהתמ"ג הפוטנציאלי בשל היציאה מהכלכלה הגדולה בעולם, שלונדון הייתה בירתה הפיננסית

מעמד זה היה המפתח להבנה, מדוע לונדון בשנים הראשונות של המאה הזו הרגישה כמו מרכז היקום. זו הייתה בעצם בירת האיחוד האירופי – מקום רב תרבותי במובן הכי טוב של המילה, שיצרה אופוריה שצריך היה לחוות כדי להבין. מתחת לפני השטח, כמובן, אנשים רבים חשו שנדפקו על ידי  הגלובליזציה – כמו בארצות הברית – ורצו שינוי.

השמרנים עלו לשלטון ב-2010 ומיד פצחו בתוכנית צנע לא מוצלחת, אבל הבלגן האמיתי התחיל כאשר ראש הממשלה דיוויד קמרון התקפל בפני האגף היורוסקפטי במפלגתו וקיים משאל עם על הברקזיט.

כאשר קמפיין ה"השארות" (REMAIN) הביא כלכלנים שהזהירו מההשלכות, תומכי העזיבה הכריזו ש"לעם נמאס ממומחים" (דבר דומה קרה, מן הסתם, בארץ, והביא לשלטון ערב-רב של עמי-ארצות). קמרון דווקא כן האמין למומחים, אבל הוא טיפוס זחוח מהאליטה הבריטית שתמיד ניצח במשחק של החיים. הוא הטיל מטבע. זה לא צלח. למחרת הוא התפטר (אני מסתכל עליך, בנימין  נתניהו).

אז, האם "העם" "אמר את דברו" במשאל העם ב- 2016? התוצאה של 52-48 אחוזים הייתה בעצם שוויון (כפי שנראה כל כך הרבה בחירות) וזה יכול היה בקלות להיות הפוך. זו גם הייתה החלטה לנסות ברקזיט, כשהפרטים של עסקה לא ידועים – דומה במקצת לפרידה לפני הגירושים.

כאשר קמפיין ה"השארות" הביא כלכלנים שהזהירו מההשלכות, תומכי העזיבה הכריזו ש"לעם נמאס ממומחים" (דבר דומה קרה, מן הסתם, בארץ, והביא לשלטון ערב-רב של עמי-ארצות)

תומכי העזיבה דמיינו שהאיחוד האירופי יציע להם את רוב היתרונות של החברות ללא החובות – אבל הגוש היה צריך להפחיד מדינות אחרות. זה הבטיח שהברקזיט יהיה כואב כפי שהזהירו. לאחר שהתבררו ההשלכות של יציאה כאוטית  מהאיחוד האירופי, הסקרים החלו להתהפך נגד המהלך.

היה היגיון במשאל עם שני כדי לאשרר בפועל את העסקה האמיתית. אבל האינסטינקט הבריטי דחף במקום להשלמה ספורטיבית עם רוע הגזירה. זאת, למרות שהצעירים שיצטרכו לחיות עם ההשלכות שנאו את הרעיון במיוחד – (והשתתפו במשאל עם באחוזים נמוכים, כמובן). כאלה הם הצעירים בכל מקום, כך נראה.

אחת הסיבות שהברקזיט עבר הייתה שקורבין לא פעל נגדו; כשמאלן רדיקלי הוא ראה באיחוד האירופי (שאם בכלל חוטאת בהיפר-רגולציה) "מבנה קפיטליסטי".

אני מנחש שסר קיר יעדיף בסתר לחזור לאיחוד (כמו רוב מצביעי הלייבור). אבל הוא חושש לומר זאת מכיוון שהצבעת הברקזיט חצתה קווי מפלגות והוא לא רוצה לסבך בשום צורה את יתרונו בסקרים, שכרגע עומר על למעלה מ-20 אחוז – כאשר מיעוט תומכיו עדיין מרוצים מהיציאה.

ואכן, חלק מחברי ממשלת הצללים מבטיחים במפורש שהם לא יבקשו להצטרף מחדש לאיחוד האירופי. לכבד את ההבטחה הזו יהיה דבר מדהים למדי, כמעט מוזר בעידן שבו מעטים מצפים לכנות מפוליטיקאים. אבל אני מרגיש שזה יותר מאסטרטגיה של קמפיין; הם באמת מסורים למשחק הוגן – פייר פליי. הברקזיט דפוק; לא נורא; ממשיכים הלאה.

תומכי העזיבה דמיינו שהאיחוד האירופי יציע להם את רוב היתרונות של החברות ללא החובות – אבל הגוש היה צריך להפחיד מדינות אחרות. זה הבטיח שהברקזיט יהיה כואב כפי שהזהירו

אז לעת עתה הם צריכים פשוט להתמודד עם התקלה. יש סיבוך עצום עם סחורות שנכנסות מצפון אירלנד, שהיא חלק מהממלכה המאוחדת אבל רוצה גבולות פתוחים עם הרפובליקה של אירלנד, חברה באיחוד האירופי. יש כל מיני עיכובים ותקלות במשלוחים ובמסחר (ספרים שנשלחים בדואר להולנד לא מגיעים, וכולי). וההתכווצות של הכלכלה גרמה לנזק נרחב בשירותים הציבוריים, במיוחד בשירות הבריאות הלאומי שהיה אהוב פעם (כעת לאמבולנסים לוקח יום שלם להגיע).

אבל בכל זאת, הברקזיט לא היה טעות אם מבינים את הדברים כפי שהם ועדיין מעדיפים את המצב.

חברות מלאה באיחוד האירופי טומנת בחובה יתרונות רבים, בעיקר תנועה חופשית של סחורות ושירותים. אבל היא גם מכילה חיסרון בעיני רבים: תנועה חופשית של אנשים. רבים מעריכים גיוון, אך מעטים רוצים להטביע את התרבות המקומית בים של מהגרים חסרי רצון להתבולל.

למדינות החברות באיחוד האירופי יש מעט כלים למנוע מכל השאר בגוש של למעלה מ-400 מיליון לעבור ממש מול הבית. לרוב אין בעיה להמר, כי לא סביר שזה יקרה. בגלל האטרקטיביות של לונדון, שוק העבודה הגמיש של בריטניה והאוניברסליות של האנגלית, החלו הבריטים לחשוד שבמקרה שלהם זה ממש לא בלתי סביר. יש מי שעבורו הברקזיט הציל את המדינה; כמו בצלאל סמוטריץ' (להבדיל), יוותרו על המיליארדים. במקרה הבריטי, זה לא בהכרח דבר טיפשי.

אני שוקל את כל אלו בפאב מקסים, שבו המנהל הוא רומני, כמו ארבעה אחרים שנתקלתי בהם בעוד כמה ימים בבירה. מקסימים כולם – אבל הם לא בריטים.

חברות מלאה באיחוד האירופי טומנת בחובה יתרונות רבים, בעיקר תנועה חופשית של סחורות ושירותים. אבל היא גם מכילה חיסרון בעיני רבים: תנועה חופשית של אנשים

מכאן, אני צופה בדיווח של המלחמה המכוערת בעזה, על המהומות והריבים בארצנו, ועל בנימין נתניהו שלא מקבל אחריות ומתחמן ללא הרף באופן כה נטול מצפון. ואז עולה לי בראש הפנטזיה הבאה: כמה נפלא היה הדבר אם אפשר היה להעביר קצת מכל הפייר-פליי העודף שיש בבריטניה ישירות לישראל, שסובלת ממחסור נואש בעת הזו.

דן פרי שירת כעורך ראשי של סוכנות איי-פי במזה"ת (מבסיסו בקהיר) לאחר תפקידים דומים באירופה, אפריקה והאיים הקריביים. שימש כיו"ר התאחדות עתונאי החוץ בישראל. איש היי טק ויזמות בעבר ובהווה. עקבו אחריו ב: https://danperry.substack.com