הגיע הזמן לחשוף את טיבה של הסיסמה החדשה שפרצה לחיינו ב-7/10: ביחד ננצח. מדובר בקופירייטינג גאוני, שדי קשה להתווכח איתו. הסיסמה הזו פרצה דרך כל גדרות החשיבה הביקורתית, ולמרות כל התראות התצפיתניות של האמת וההיגיון.

נכון היה לפרק את הסיסמה לשתי מילים, ולשאול מה זה אומר ננצח, ומיהם הביחד שאמורים לנצח. הקופירייטר הגאון הוא לבטח תומך הממשלה, אולי אפילו העומד בראשה.

נכון היה לפרק את הסיסמה לשתי מילים, ולשאול מה זה אומר ננצח, ומיהם הביחד שאמורים לנצח. הקופירייטר הגאון הוא לבטח תומך הממשלה, אולי אפילו העומד בראשה

אז מה אתם שומעים בסיסמה הזאת כשהיא מושלכת לכל עבר? רובנו שומעים סיסמה המבקשת לאחד את הכוחות, שאיפה ראויה בפני עצמה. אני דווקא שומע משהו אחר לחלוטין – סיסמה המבקשת לחמוק מאשמה, ולטשטש את תשומת הלב מהביקורת הברורה כלפי ראש הממשלה.

מאחורי הסיסמה הזו אני שומע ראש ממשלה שעומד ואומר: נכון, פילגתי, שיסיתי, מיניתי רק מקורבים ולקקנים חסרי כישרון, הזנחתי את העוטף מסיבות פוליטיות וכדי לרַצות את הרכב הממשלה המתנחלית, המשיחית והגזענית שהקמתי, העברתי כוחות כדי לאבטח בעיקר את יהודה ושומרון, ודאגתי לשותפים הטבעיים והמטורללים שלי, עם הסוכה הגזענית שהקימו דווקא בחווארה; אבל היי, תביטו רגע שם למעלה בשמיים, יש שם ציפור; או: היי, במקום לחפש עכשיו אשמים, בואו נתאחד מאחורי סיסמה שאוכל למכור לכם בקלות. אם מכרתי רהיטים בכזה כישרון, אני יכול למכור לכם גם סיסמה שתסיח את דעתכם מהביקורת כלפיי.

הסיסמה הזו היא לא יותר מאשר מגננה יח"צנית גאונית. הממשלה והעומד בראשה הם כמו הילד שהפך את כל השולחנות והתיקים בכיתה, וכשהתבררה המהומה שגרם לה והוא נתפס על-ידי המורים ושאר חברי הכיתה, מיד הדף בכישרון את ההאשמות הברורות כלפיו. כדי לחמוק מעונש, הילד המופרע הציע בנכלוליות אחווה מומצאת, ושותפות כלל כיתתית, שתסדר ותנקה את הכיתה שהרס והשחית. מיד השליך סיסמה לחלל האוויר: ביחד ננקה.

רובנו שומעים סיסמה המבקשת לאחד את הכוחות, שאיפה ראויה בפני עצמה. אני שומע משהו אחר לחלוטין – סיסמה המבקשת לחמוק מאשמה, ולטשטש את תשומת הלב מהביקורת הברורה כלפי ראש הממשלה

ביחד נשקם את ההרס שגרמתי לו. ביחד נשאיר אותי ראש ממשלה ונרחיק אותי מבית המשפט ומכל תיקי האלפים הפתוחים נגדי. זה ה"ביחד ננצח" שאני שומע. אולי הוא לא האשם הבלבדי, אבל הוא האשם העיקרי, הוא הראש האשם. ביחד ננצח? אולי אסור לומר זאת, אבל היכן הננצח והיכן הביחד? יותר כמו: ביחד נחסוך ביקורת מראש הממשלה על האסון הנורא שהמיט עלינו. ביחד נסייע לו בתמימותנו לחמוק מאשמה.

דבר שני שאותו ממש אסור לומר, קשור לפרספקטיבה על האסון, מבחינת הרכב הנפגעים העיקרי. ישנה שייכות פוליטית ומגזרית בולטת של החטופים, הפצועים וההרוגים הרבים מבין תושבי העוטף. אז אסור לומר זאת, אבל בצר לנו – ולבושתה של ממשלת הימין, הגזענות והמשיחיות על מלא – זהו מבחינתם אסון סקטוריאלי נסבל.

ניכר שרובם של תושבי העוטף אינם הבייס המיידי של הממשלה הזו. רובם חילונים, תומכי דמוקרטיה (איך הגענו למצב שזו לא הגדרה מובנת מאליה?), הם מתנגדי ההפיכה המשפטית, וגם, עד כמה שמאוס השד העדתי הטיפשי הזה, הם ברובם אשכנזים.

אך הרכב הממשלה הזו, תומכיה המוסתים, הביביסטים, הדתיים והחרדים בני בריתה, והשופרות שיוצאים להגנתה; איך לומר (את מה שאסור – אך ניכר מתגובות רבות ברשתות החברתיות, בין היתר), נראים פחות מוטרדים מהפגיעה האנושית, כאשר הנפגעים הם ברובם שֹנוּאי נפשם.

ביחד נשקם את ההרס שגרמתי. ביחד נשאיר אותי רה"מ ונרחיק אותי מביהמ"ש ומכל תיקי האלפים הפתוחים נגדי. זה ה"ביחד ננצח" שאני שומע. אולי הוא לא האשם הבלבדי, אבל הוא האשם העיקרי, הוא הראש

הכיצד ייתמכו אלה בעסקה? עבורם, במודע או שלא במודע, הפגיעה בכבוד הלאומי חמורה יותר מהפגיעה האנושית, בטח ובטח כשמדובר בפגיעה במחנה פוליטי וחברתי נגדי ברובו. המוטיבציה הלאומית שלהם מונעת יותר משנאת המן, מאשר מאהבת מרדכי.

כן, הם היו רוצים שהחטופים יוחזרו, אבל רק בפעולה צבאית, או בהסכם בו האויב על הברכיים. אם מדינת ישראל על הברכיים, אז עדיף מבחינתם להשלים עם האובדן ולוותר על השמאלנים, החילונים והאשכנזים האלה. עצוב לומר, אסור לומר, אבל כן, זה הפך להיות אסון סקטוריאלי.

הדבר השלישי שאסור לומר גלום במשפטים האחרונים שנכתבו כאן. אסור לומר זאת, מכיוון שזהו דבר שכביכול עלול לערער את החוסן שלנו, והוא לא רק עלול לפגוע בכבוד הלאומי שלנו, הוא גם מקומם ומתסכל מאין כמוהו. אבל הבה נישאר נאמנים לכותרת בה פתחתי, ונאמר אותו בכל זאת: מדינת ישראל על הברכיים.

בטרם תהרגו את השליח, שאלו את עצמכם אם זהו אינו המצב בדיוק, המצב שאנחנו נמנעים מלהודות בו: ישראל על הברכיים. אין באמירה האסורה הזו כדי לייאש, אין בה הצעה להרים ידיים, היא גם לא אמורה לרפות את ידינו מכל מה שכרוך במצב המלחמה הנוכחי, כולל התעצמות, בריתות בינלאומיות, התגייסות (שוויון בנטל?), הגנה והתקפה בתבונה ובעוצמה. אבל אולי יש משהו משחרר באמירה הזאת.

אולי יש בה הכרה בכך שכדי להחזיר את החטופים, יש להסכים להפסקת המלחמה, להסכים להסגת הכוחות, ואפילו לקבל את הישארותו של חמאס. בטח ובטח כאשר ראש הממשלה, מסיבות של הישרדות פוליטית, נמנע מיצירת חלופה שלטונית פלסטינית אחרת.

ישראל על הברכיים, חטפנו אגרוף נוראי בבטן, יש להודות בכך, לוותר על הדרישות שלנו, ולהחזיר את החטופים גם במחיר סיום המלחמה. גם במחיר תמונת הניצחון של חמאס. משם יהיה נכון להשתקם, לקום מהברכיים, ולבנות מחדש הכול.

ישראל על הברכיים, חטפנו אגרוף נוראי בבטן, יש להודות בכך, לוותר על דרישותינו ולהחזיר את החטופים גם במחיר סיום המלחמה. גם במחיר תמונת ניצחון של חמאס. משם יהיה נכון לקום מהברכיים ולבנות מחדש הכול

וכשממשלת האסון תעבור מהעולם, רק אז יהיה אפשר לומר, והפעם לא מתוך מטרה פוליטית סמויה, ולא בציניות, אלה לומר פשוטו כמשמעו: ביחד ננצח.

שלומי ששון הוא ד"ר לפילוסופיה פוליטית מהאוניברסיטה העברית. מחבר הספרים: "החילוניות החדשה – אידיאולוגיה, פילוסופיה, אקטיביזם" (רסלינג), "לנשים בירושלים אין גלגיליות" (ספרא), ו"כולנו יצורים פילוסופיים - על אומנות הפילוסופיה היישומית לחיים הטובים" (פרדס)