יש לי חברה שבנה מגמגם קלות. הוא ילד מקסים, מבריק מכל בחינה, אהוב על כל מכריו, אבל מעט הגמגום שלו הציק לו מאוד. לפני מספר שנים, כשנפגשנו לקפה, היא הגיעה נסערת. ערב קודם לכן, בנימין נתניהו לעג לבני גנץ על סרטון בן כמה שניות שבו הוא נראה מגמגם קלות.

מה אני אגיד לחמוד שלי, היא שאלה בתערובת של דאגה וכעס, כשראש הממשלה מדבר ככה?

חברה שלי, שבנה מגמגם קלות, הגיעה נסערת. ערב קודם נתניהו לעג לגנץ על סרטון קצר בו הוא נראה מגמגם קלות. מה אני אגיד לחמוד שלי, היא שאלה בתערובת של דאגה וכעס, כשראש הממשלה מדבר ככה?

אמרתי לה שלא תיסחף. אף אחד לא לוקח ברצינות את הקשקושים המטומטמים שלו, ובטח כשמדובר בילד הגדל בבית קשוב ורגיש שלא חוסך מאמצים. היא לא ממש השתכנעה. סיפרה על העבודה האינסופית שדורש כל ליקוי קטן כדי שיגדל בטוח ושמח, ואיך אפילו הערה בתום לב של המחנכים מחבלת בעבודה של חודשים. אחר כך דיברנו על דיאטות והקולקציה החדשה של איזבל מראן והמתים המהלכים, כי אלה החיים: ילדים. קפה. חברות. בגדים. טיפונת אקטואליה, קשיים, והשמחה הגדולה כשמצליח.

שמחתי שלא נפגשנו יומיים לאחר מכן. אז כבר הפך הסרטון על גנץ "המגמגם" לאירוע מכונן שפתח מהדורות וכמובן הודהד והופץ דרך כל שדרת הפיקוד של השופרות. אלה ראו בשניות ההן (שבעין אוביקטיבית נראו כמו כשל טכני או בדיקת סאונד שהוצאה מהקשרה) הוכחה לכך שגנץ, כלומר אדם מגמגם, הוא משוגע, לא אפוי, הזוי, טיפש.

מה קשור שידורי חדשות שאיש לא צופה בהם לילד בן עשר? מה קשורות הדלפות או ציוצים בטוויטר לחוג כדורגל? מה זה קשור לחיים של הילדים שלנו? למוות? קשור. ועוד איך קשור. הכל קשור.

ביבי בחור יסודי. עומל כבר עשרות שנים על מסע הצלב שלו לכינון מלכות נתניהו הראשון דרך השתלטות על מערכות השלטון ושינוי תפיסת עולם כוללת. עוזי ארד, מזכירו הצבאי של נתניהו העיד, שכבר בשנת 1997 אמר לו נתניהו כי "כדי לשלוט אתה צריך שלושה אנשים שלך – ראש השב"כ, ראש אגף החקירות במשטרה, ונציב מס הכנסה".

תוך יומיים הפך סרטון גנץ "המגמגם" לאירוע מכונן שפתח מהדורות, הודהד והופץ דרך כל שדרת הפיקוד של השופרות. אלה ראו בשניות ההן הוכחה לכך שגנץ, כלומר אדם מגמגם, הוא משוגע, לא אפוי, הזוי, טיפש

ביצור אחיזתו של נתניהו בשלטון מסתמך גם על הבנה עמוקה של נפש האדם, המוטיבציות, הצרכים, החולשות. משוחרר מעכבות מוסריות הוא התגייס לשנות את הנפש כך שתתאים לצרכיו.

ראינו בשנים האחרונות איך העבר וההווה משנים צורה לנגד עינינו. איך לכל עובדה מוצקה יש עובדה מוצקה אלטרנטיבית. פעם רק בסרטים מצוירים אפשר היה לרוץ מעל תהום ולהגיע לצד השני. היום אנחנו עושים את כל שביל ישראל באוויר בדרך לניצחון המוחלט. אנחנו כבר אחרי לטרון, תודה ששאלתם, ולטרון נמצאת ברחוב בלפור, ובסוף השבוע בעזה (רחוב עזה).

אבל עזבו אמת, עובדות, דרך ארץ, נתונים בדוקים. הלכנו רחוק. מספיקה בדיחה מטומטמת, הערה בריונית. המשחק במוח המוחלש של האוכלוסייה גידל מוטציות, והשינוי המוסרי חדר גם לחצרות ולבתים. נכנס לסלון ולחדרי השינה  ושינה את הדי-אן-איי של הנפש.

קבלו מאותו בית יוצר את מותג הבית: AS: Alternative Soul.

כך תכין לעמך נפש חדשה ונוחה למשתמש. לא צריך לצאת מהבית. הכל דרך המסך שבכף ידך. המוצר כבר חי ובועט בינינו. נראה כבר ב-2008 בועט באישה טרנסית במצעד הגאווה, והוזמן לכהן כשר לביטחון פנים. היום פקודיו מפליאים בעיטות עונשין במפגינים במוצאי שבת. נפש היהודי החדש. מגיע עם 76 שנות אחריות (או היעדרה).

זה אשכרה קרה pic.twitter.com/E1VxD1cTbx

— Ori Kol אורי קול (@orikol) June 2, 2021

בשנים האחרונות, ובאותה יסודיות של קבלן הריסות, שלא משאיר נדבך אחד עומד על תילו, נתניהו החריב את תשתיות ההתנהגות החברתית במדינה. הלעג לגנץ על הגמגום הוא רק עוד מקל דינמיט שהוכנס בין החיבורים. עוד בעיטה בעוד מוסכמה.

אבל עזבו אמת, עובדות, דרך ארץ, נתונים בדוקים. הלכנו רחוק. מספיקה בדיחה מטומטמת, הערה בריונית. המשחק במוח גידל מוטציות, והשינוי המוסרי חדר גם לחצרות ולבתים ושינה את הדי-אן-איי של הנפש

כשנתניהו ולהקתו לועגים לנכים, למראה חיצוני, לגודל אוזניו של העיתונאי גיא פלג, לצלקות מפציעתו של גיבור ישראל אמנון אברמוביץ, כשלועגים לגילם של פעילי מחאה מבוגרים, אותה כוחנות שמפעילות המערכות הציבוריות מופעלת גם על הנפש.

ערכים לאומיים עברו עדכון גרסה ושוכפלו כערכים אישיים; גסות הרוח של המנהיג שלעולם לא יאמר תודה, בבקשה, סליחה, גם לא למי שהוריד אותו מהגרדום; ה"שובבות" הזאת מגיעה עם רשימת ערכים חדשה ו-to do list ברורים.

אחרי לא לכבד את האחר, מגיע לא לכבד את נכסיו, את המרחב האישי והציבורי שלו. והיתר להיכנס ולהשתמש. והתרגלנו.

מתנחלים נכנסים לבתים פרטיים וזורעים הרס. שוטרים גוזלים חופש מאזרחים שומרי חוק בטענות שווא. מהציבור החילוני ליברלי לוקחים כסף, חיים, בריאות, ילדים, אבות, בנות. ילדים של אחרים נשלחים למות במלחמות רשלניות.

ההתנשאות וזכויות היתר, הבגידה ופריעת החוק שמרשה לעצמו הצד החזק, העמדה שלועגת ומתעמרת בכל מי שחלש, נכה, שונה, ואז גוזלת ממנו את כבשת הרש, מנוגדת לאקסיומות שגדלנו עליהן ואף פעם לא חשבנו שנצטרך להסביר.

כל כך היה מובן מאליו שכולם שווים בזכויות וחובות, שלא שמים מכשול לפני עיוור ושמפני שיבה תקום, עד שלמרבה הצער אפילו לא טרחנו להסביר את זה לילדינו. הם למדו, כדרכו של עולם, מהתבוננות במבוגרים, עד שהמבוגר הלא אחראי ולא אשם התחיל להתנהג הפוך.

כשנתניהו ולהקתו לועגים לנכים, למראה חיצוני, לגודל אוזני עיתונאי, לצלקות מפציעת גיבור ישראל, כשלועגים לגילם של פעילי מחאה מבוגרים – אותה כוחנות שמפעילות המערכות הציבוריות מופעלת גם על הנפש

כשהמנהיג עוקץ שקי כביסה מלוכלכת בארמון האליזה – נתיניו עוקרים ברזים בבתי מלון.

כשהורים חרדים אינם אחראים לפרנסת ילדיהם, והילדים הופכים למקור ההכנסה המשפחתי העיקרי מקצבאות – השלב הבא הוא הקרבת גופם ועתידם של ילדי ציבורים אחרים.

כשדוד אמסלם ודוד ביטן צורחים על משפחת גולדין השכולה בדיון בכנסת – האספסוף מקלל ויורק על משפחות החטופים, בואש העצר מכנה אותם נוח'בות וקפלניסטים, והמשטרה יורה עליהם ממכתזית בכינון ישיר ועוצרת אותם.

ככה נעלמו מחיינו חמלה, כבוד לידע ועבודה קשה, יושר, אמון וערבות הדדית. עוקרי הברזים, היורקים והדוקרים הם אנחנו, השכן, השר, האיש ברמזור, המורה של הילד.

נשים למשל, כן?

ההדרה, הזלזול וההקטנה שלהן, של זכויותיהן, כבודן, נוכחותן במרחב הציבורי, על ידי נבחרי ציבור (ראש ממשלתנו שואל את אודי סגל מה זה MeToo) – סללה את הדרך להתנהגות פוגענית כלפי נשים במרחב הפרטי.

קו ישר עובר בין הטענה שחיילות נפלו בגלל פריצות (שמרו בעמדה עם חייל) -למחיקת תמונות של נשים חטופות, תקיפת מפגינות, בעיקר מבוגרות, על ידי גברים חסונים, ואל חיילנו ברצועה, שהעלו לרשתות תמונות מחליאות שלהם, לבושים בבגדים תחתונים של נשים עזתיות.

Gaza city |

Israeli soldiers displaying lingerie belonging to killed/displaced Palestinian women in the city

All are sergeants (or rank above) from the special recon unit of the Golani brigade pic.twitter.com/eW3WWL5MpN

— Younis Tirawi | يونس (@ytirawi) March 8, 2024

זכורות לרע פרשיות של אונס קבוצתי בארץ ובחו"ל, שבהן איכשהו האנסים זכו לחיבוק וסיוע ממסדי. מה נראה לכם היחס של הגברים האלה ועוזריהם לנשים בדל"ת אמות?

ככה נעלמו מחיינו חמלה, כבוד לידע ועבודה קשה, יושר, אמון וערבות הדדית. עוקרי הברזים, היורקים והדוקרים הם אנחנו, השכן, השר, האיש ברמזור, המורה של הילד

את אותו טיפול שעברו נשים – עבר כל מושג ותחום בחיינו. וזה באופן בלתי נמנע מעתיק את עצמו גם לחיים הפרטיים. כבוד האדם, זכויות, יושרה, הגינות, סולידריות, חוק, השכלה. מה לא – השפעתו הרעה נוכחת בעולם התרבותי שלנו, ביחסי עבודה ומרות, ביחסי שכנות, על הכביש, בכיתות הלימוד ובבתי החולים, וכן, גם על המגרשים בהפסקות בבית הספר. אלה החיים, חברים.

בגנו של נתניהו לא צמחה רק שחיתות. טופחו שם זנים חדשים של נקמנות והתעמרויות, קיפוח וגזל, ומהעשבים השוטים שצמחו ליד השיבר המרכזי, שגשג פרדס מפואר של בורות ופרזיטים שממוטטים את הפונדקאי ממנו הם ניזונים. גדל כאן דור בצלמה ובדמותה של נפשו המופרעת, האלימה והעבריינית של נתניהו.

אגב, גם חסידיו נפגעים מהתרבות החדשה. אותו טרור על העצמי, אותו מחסור בקשר מיטיב עם אנשים, הופך גם אותם לאנשים מפוחדים ואלימים, שעוברים חיים שלמים בלי לחוות חופש, אחווה, ויצירה.

*  *  *

מה עושים רגע לפני שהחלפת הדי-אן-איי הושלמה וכולנו הופכים ליאיר נתניהו רק בלי האבטחה?

מתנגדים. ובכלים דומים לאלו של המסטר.

צריך להבין מי הנפשות הפועלות ולהאמין למראה עינינו. כלומר לאמת.

גדל כאן דור בצלמה ובדמותה של נפשו המופרעת, האלימה והעבריינית של נתניהו. אז מה עושים רגע לפני שהחלפת די-אן-איי הושלמה וכולנו הופכים ליאיר נתניהו רק בלי האבטחה?

המחנה הליברלי קיבל על עצמו את ההגדרות החדשות של נתניהו לנורמות ומושגים "ישנים", מי ומה הוא בוגד, מושחת, נוכל. מה היא אהבה, נאמנות, אהבת ארץ. המחנה הליברלי ציית לחוקי המשחק שנתניהו שינה לפי צרכיו (מי אמר אהרון ברק ולא קיבל? שיחפש בהאג).

האופוזיציה אימצה ללא ערעור את מדיניותו הביטחונית של אבי הפצצה האיראנית הישראלי בשורת נושאים כמו הרשות הפלסטינית ועוד; כך גם אימצה את הפרקטיקות המוסריות שלו, את ההסתייגות מערביי ישראל, ואת הסלידה מתנועות לזכויות אזרח. כל אלה חיזקו את הנורמות החדשות והמכוערות.

אביב כוכבי ובני גנץ אפשרו לנוער הזוועות את אותו חופש להרע – כמו שאפשרו ממשלות נתניהו. הם לא עצרו מתנחלים שהכו פלסטינים ופעילי שלום, ולא העמידו לדין או הדיחו חיילים שהשתתפו בפוגרומים.

שר המשטרה עמר ברלב לא הביא לדין את פעיל הליכוד רמי בן יהודה שהכה אלוף צה"ל בהפגנות הגשרים, ושחרר דורסי מפגינים.

לפעמים צריך פשוט לדבר בביטחון ובבריטון כדי ליצור סדר יום "מוסרי" מתוקן.

דמיינו את הרוח הגבית האדירה שהיה ברלב נותן לחזית הליברלית והדמוקרטית לו לא מינה את קובי שבתאי למפכ"ל. לו ניקה את האורוות אחרי כהונתו המחפירה של אוחנה. לו היה ממצה את הדין עם השוטרים שהפילו את גופתה של העיתונאית שירין אבו עאקלה ז"ל במהלך הלוויתה. איזה מסר מקרב ומפיח תקווה היה מעביר לאזרחי הארץ הערבים והדמוקרטים.

הפחד להפגין הגינות וסולידריות בלט במהלך שנת המחאה. מה היה נגרע מאחים לנשק לו ליוו רועים פלסטינים והגנו עליהם מפני ההתקפות הרצחניות של המתנחלים. שלא לדבר על הושטת יד, גם אם נקודתית, למתנגדי כיבוש, ופינוי הבמה בעצרות מדי פעם לאישי ציבור ערבים שמאתגרים את הקונצנזוס.

האופוזיציה אימצה ללא ערעור את מדיניותו הביטחונית של נתניהו, את הפרקטיקות המוסריות שלו, את ההסתייגות מערביי ישראל, ואת הסלידה מתנועות לזכויות אזרח. כל אלה חיזקו את הנורמות החדשות והמכוערות

מהלכיו הנרקיסיסטים והמרושעים של נתניהו מונחים על השולחן כבר 40 שנה, ובחצי השנה האחרונה ישר לפנים. חובתנו לערער על המוסר החדש. ולהתנגד לו באותה באותה ברוטליות שנתניהו נוהג במתנגדיו (ובחסידיו).

מותר ורצוי להשתמש באותה עזות מצח לא מתנצלת. אין לנו במה להתבייש. ויש לנו כל כך הרבה מה להרוויח. גם אם מאוחר מדי למדינת ישראל, לא מאוחר לאינדיבדואלים שחיים בה לחזור ולבחור בחיים.

מעצבת, חושבת, מאיירת וכותבת. בעלת המותג B.Knit לטקסטיל ואפנת בית. מחברת הרומן – הגברת הראשונה. פרסמה סיפורים קצרים בפלטפורמות שונות, בין היתר באתר המוסך, עברית ובכתב העת פטל. איירה עבור מוסף שישי של מעריב. גרה בתל אביב