.חיילי הנח"ל החרדי בגדוד נצח יהודה (המצולמים אינם קשורים לכתבה)ארצות הברית החליטה לא לנקוט צעדים נגד יחידה של צה"ל, נצח יהודה, ככל הנראה אחרי הבטחה של ישראל להוציא את היחידה מפעילות ביהודה ושומרון.  אבל עדיין, עצם העלאת האפשרות הזו – מעמידה אתגר שנראה על פניו כבלתי עביר למערכת הפוליטית.

אתגר לאותה מערכת שמתרוצצת עדיין בניסיון לפתור את בעיית חוק הגיוס לחרדים עם הטריקים והשטיקים הידועים של איך לגייס בלי לגייס. כלומר: מכסות גיוס מגוחכות, אם בכלל, שבמקרה הטוב יגייסו רק את הפרחחים, אלה שאינם נקלטים בחברותא של לומדי התורה, "התנזים החרדי".

עצם האיום האמריקאי בצעדים נגד יחידת נצח יהודה, מאתגר את המערכת שמתרוצצת עדיין בניסיון לפתור את בעיית חוק הגיוס לחרדים, עם הטריקים והשטיקים הידועים של איך לגייס בלי לגייס

נניח שבמסגרת התכסיסים הידועים – כן יגייסו לצה"ל מתוך הנוער החרדי שאינו לומד. בקרב הפרחחים האלה גוברת השפעתו של איתמר בן גביר, והוא בונה עליהם את הבייס הרחב שלו לעתיד לבוא. גיוס סוג כזה של חיילים אולי יפתור בעיה לגונבי הסוסים הפוליטיקאים, אבל למדינת ישראל סוג הפתרון הזה יעצים את המשבר עם ארצות הברית, עם העולם, ובכלל – עם עצמה.

ומעבר לכך, גיוס חרדים במסגרות נפרדות להם ישנה את פניו של צה"ל לרעה. קודם כל, בעיית הבנות החיילות. לא צריך לפרט את הטראומה שעוברת על בחור חרדי למראה נערה חופשייה, "והסתגלות" של הצבא למתגייסים החרדים יבוא על חשבון הבנות שלנו. אסור לנו לעשות להן זאת.

מבחינת יחסי צה"ל עם ארצות הברית, המכשול של גדוד אחד, שניתן לאבחנה ולאיתור – יתפשט לסנקציות נגד חלקים רחבים של הצבא, שלא יוכל להצטייד בנשק אמריקאי. כבר אי אפשר יהיה למצוא פתרון של חיפוש תעסוקה חליפית ליחידות כהניסטיות שיתרבו בצבא.

פירוש הדבר שהמערכת הפוליטית של ישראל לא מסוגלת לתת פתרון לאתגר שארצות הברית העמידה בפניה, וכפי שבצלאל סמוטריץ' הכריז, המערכת הזאת הולכת לעימות עם ארצות הברית. לא פחות.

מומחים בעלי השפעה בציבור הדתי מציעים, שישראל תחליף את ארצות הברית בסין. השגריר באו"ם, גלעד ארדן, מציע לשקול מחדש את יחסיה של ישראל עם האו"ם. בבחינת, אבו מאזן הוא צדיק שמלאכתו נעשית בידי אחרים. פרישה שכזו מן האו"ם כמו תיישם את האידיאל של היהדות הפוליטית של עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב.

המערכת הפוליטית בישראל לא מסוגלת לתת פתרון לאתגר שארה"ב העמידה בפניה, וכפי שסמוטריץ' הכריז, היא הולכת לעימות עם ארה"ב. לא פחות. פרישה מהאו"ם תיישם את אידיאל היהדות הפוליטית של "עם לבדד ישכון"

ככל שהדברים תלויים במערכת הפוליטית הקיימת, מובטח לנו שנלך מן הפח אל הפחת. מי שהדברים מזכירים לו את המרד ברומא, שהביא לחורבן הבית, לא טועה הרבה. זאת ההשוואה וזאת הסכנה.

אז מה עושים? כמובן שישראל העכשווית לא תעשה את מה שיש לעשותו, והפתרון שאציג הוא תיאורטי, בתקווה שהאופוזיציה תתחיל לעשות משהו בעניין.

הפתרון הוא להחזיר את ישראל לכור ההיתוך. לבטל את זרמי החינוך הבדלניים שמעמיקים את הקרעים בעם, ולבטל את היחידות הדתיות שמחולקות על פי זרמי דת, כי גם היחידות הסרוגות, עם כל הכבוד שמגיע להן על חלקן במלחמה, הן יחידות שמנציחות את הפילוג. ראוי שבוגרי הישיבות יילחמו כתף אל כתף עם שאר חלקי עם ישראל, כולל בחורים דתיים שאינם בוגרי ישיבות ההסדר.

בני גנץ רמז באחת מהכרזותיו שגם אירגוני חסד יכולים להתאים לגיוס. אבל זה לא פחות מסוכן. ארגון הציבור החרדי במסגרות אזרחיות ישמש אותם להדתה גוברת ולחיזוק השפעתם הפוליטית בציבור הכללי, ויגביר את המריבות בעם.

הדברים מקבלים משמעות חריפה בימים אלה, כאשר מנהיגי הציבור הסרוג לא מסתירים את כוונתם לחולל מהפך אמוני במטכ"ל, לנצל את השבר הגדול של ה-7 באוקטובר כדי לאייש את המטכ"ל בחובשי כיפה של הציבור שלהם. יש מקום להניח כי בנימין נתניהו עצמו זורם עם המגמה הזאת.

אין לנו בעיה עם חובשי כיפה. אדרבה, כן ירבו להשתלב בצבא העם. יש לנו בעיה עם היחידות הסרוגות המאורגנות ככאלה, שלא באות מכור ההיתוך של עם ישראל, אלא מגדרות של ישיבות המקדמות את הרעיון המשיחי.

דברי גנץ וסמוטריץ' מקבלים משמעות חריפה בימים אלה, כשמנהיגי הציבור הסרוג לא מסתירים את כוונתם לחולל מהפך אמוני במטכ"ל, ולנצל את השבר הגדול של ה-7.10 לאיוש המטכ"ל בחובשי כיפה משלהם

לנוכח הסכנה הכהניסטית לסולם ערכיו של צה"ל, אולי מתגמדת הסכנה לחיסול תעשיית הקולנוע הישראלי, שהיא אולי השגריר הטוב ביותר שלנו בעולם. תעשייה שמאזנת במשהו את תמונות חווארה הבוערת. מי שעוקב אחרי רב-השיח שעובר ברשתות הסרוגות, ברור לו שאחרי הקולנוע יגיע תור התיאטרון.

הצטברות כל החזיתות האלה מעלה את המסקנה, שאולי הייתה צריכה להיות ברורה מזמן, שישראל הליברלית-ציונית נמצאת תחת מתקפה של היהדות הפוליטית בכל החזיתות – המשפטית, התרבותית, והצבאית.

זה מאיר את הזרקור על גנץ ועל מה שיחליט, כי המאבק הפוליטי האמיתי בישראל הוא בין גנץ לבן גביר בסוגייה – מי יהיה יד ימינו של נתניהו. בינתיים בן גביר גובר על גנץ, וגנץ נכרך אחרי בן גביר כ-second  hand.

שותפיו של גנץ לממשלות היפותטיות עתידיות הם החרדים, שכבר מכשירים את בריתם עם גנץ ליום שאחרי נתניהו, או לפחות משלים אותו שיילכו אתו. אם הוא רוצה תמיכה של ארצות הברית במנהיגותו העתידית, הוא חייב לתת פתרון שישביע את רצונה בעניין התפשטות הכהניזם בצבא. עד לרגע זה הוא לא מסוגל.

המאבק על עצירת הכהניזם ממוקד ביהודה ושומרון. נערי הגבעות התישו את אלוף הפיקוד, יהודה פוקס, עד כי פרש מתפקידו לקול מצהלותיהם. האם הסנקציות של ארצות הברית יחסמו את הפרצה שנפערה ביו"ש?

התפשטות הכהניזם הסרוג בצבא הוא אכן מדאיג. בימים אלה פורסם פודקסט של חיילים סרוגים שהשתחררו מן המלחמה. מבחינתם המלחמה בעזה היא מערכה במסגרת מלחמת גוג ומגוג, והם מצטטים את הרב קוק האב כי המלחמה מעצימה את פעמי משיח.

התפשטות הכהניזם הסרוג בצבא מדאיג. חיילים סרוגים טענו בפודקסט כי מבחינתם המלחמה בעזה היא מערכה במסגרת מלחמת גוג ומגוג, ומצטטים את הרב קוק כי המלחמה מעצימה את פעמי משיח

כלומר, בעוד צה"ל כיום רואה במלחמה רע הכרחי כמלחמת מגן על המפעל הציוני, הנוער הסרוג, בוגרי ישיבות ההסדר, רואה במלחמה ערך חיובי העולה בקנה אחד עם הגאולה של אחרית הימים. אלה הערכים שהם רוצים להקנות לפיקוד הבכיר של צה"ל. הפיקוד הבכיר של צה"ל, כל עוד הוא עדיין שם, אסור לו להרשות שדבר כזה יקרה. אפילו אם זה יצריך את דחיית מכתבי ההתפטרות המונחים כבר במגרה.

פנחס ענברי הוא חוקר בכיר של מזרח התיכון, עיתונאי, סופר, תסריטאי ומשורר. שימש שנים רבות חוקר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה. חיבר ספרי עיון על בבעיה הפלסטינית. הרומנים שחיבר יחד עם אשתו אביבה הם: "על גב סופה" - על אתגרי הקהילות הנוצריות בגליל המערבי בימי המנדט הבריטי מול האסלאם הרדיקלי ומעמד האישה, ו"שומר השאול" עוסק בשחיתות הישראלית.