התותחים עוד רועמים, דובר צה"ל מתיר לפרסום כמעט מדי יום שם של הרוג נוסף ועוד אחד, המסוקים פורקים את הפצועים בבתי החולים, הידיעות על עשרות אלפי הרוגים פלסטינים ממשיכות לזרום, ברקע שיחות הגישור והתיווך להפסקת אש ולהסכם חטופים – ובמקביל ניצבים ארגוני השלום.

ארגוני השלום שחוו שבר ענק, שלא חוו כמותו בעבר.

אנשי השלום שנאלצים להודות שנכון, כרגע כרגע, חייבים לבנות מסלול חדש בדרך לשלום.

במקביל לכל ההתרחשויות של החודשים האחרונים ניצבים ארגוני השלום. ארגוני השלום שחוו שבר ענק, אשר לא חוו כמותו בעבר. אנשי השלום נאלצים להודות שכרגע חייבים לבנות מסלול חדש בדרך לשלום

את אבני הדרך במסלול הזה מנסים להניח אנשי צוות מרכז אקורד – פסיכולוגיה חברתית לשינוי חברתי. זהו ארגון חברתי אזרחי המשתייך לאוניברסיטה העברית ומהווה כיום את אחד הגופים המרכזיים שארגוני השלום נעזרים במחקריו כדי לקדם תמיכה תודעתית בשלום ופיוס.

הנתונים שמתקבלים במחקריו מהווים את הבסיס ללימוד דרכי גישה אל הציבור בעקבות טבח השבעה באוקטובר.

מהמחקרים שמוגשים לארגוני השלום עולה, בראש וראשונה, כי לא ניתן להתעלם יותר מהסכסוך הישראלי-פלסטיני, וכי המטרה היא למצוא את הפתרון הנכון לזמן הזה.

המדינאים בארה"ב, בישראל, מצרים, ירדן וכל השותפות לציר השפוי האנטי-ג'יהדיסטי – ינסו להגיע להסדרים שיהיו בעיקרם אד-הוק לסיום הלחימה.
במרכז אקורד, שמהווה כרגע מעין גורו של ארגוני השלום, מציעים להתבונן על ההתפתחויות שעוברות על החברה שלנו במלחמה ועל פיהן לפתח פתרונות.

הממצאים הבולטים במחקרים הם:

1

החברה שלנו מצויה בטראומה קולקטיבית מתמשכת. האירוע הטראומתי הזה – לבד מתחושת האבל, הכאב והאובדן – מנפץ ומערער תשתיות יסוד בחברה. במחקר מודגש כי טראומה קולקטיבית מסוג זה שונה ממצב רגיל של מלחמה או הסלמה ביטחונית, ולא דומה למה שחווינו בעבר.

החברה שלנו מצויה בטראומה קולקטיבית מתמשכת. לבד מתחושת האבל, הכאב והאובדן – נופצו ועורערו תשתיות יסוד בחברה. במחקר מודגש שטראומה קולקטיבית כזו שונה ממצב מלחמה רגיל

2

הציבור הישראלי חווה תחושת פחד וחרדה בעוצמה גבוהה. תחושת הביטחון האישי ספגה מכה עצומה, כשהאזרחים חשים שספגו פגיעה אלימה בתוך ביתם, אשר אמור להיות מבצרם, והרגישו כי אין מי שיושיע אותם.

3

הציבור הישראלי חווה תחושת חוסר אונים, מהסוג שמלווה את העם היהודי – הפחד לאי-הישרדות קולקטיבית.

4

הציבור הישראלי חווה תחושת השפלה, שהיא שילוב של כעס ובושה, ומרגיש שהמדינה שלנו, אשר עד עכשיו היוותה מקום בטוח ועוצמתי, התגלתה בעקבות המתקפה בחולשה חסרת תקדים באפשרות להגן על אזרחיה.

במכון אקורד משווים זאת לתחושה של האמריקאים בעקבות הפיגוע במגדלי התאומים ב-11.9.01.

5

מכאן עולה הרצון לנקום. בתחושת הנקמה יש לא אחת רצון לפעול נגד כל הקבוצה שמצטיירת כאשמה באירוע ובעוול הנוראים. במסגרת זאת אפשר להעלות את הביטויים החריפים ביותר כמו: לשטח את עזה, לטהר ולהשמיד, גם אם כתוצאה מהפעילות ייפגעו חפים מפשע.

6

מכאן מגיעים אל השנאה. בשבעה באוקטובר התגלתה עוצמת השנאה של אנשי חמאס לישראל ולישראלים ועוררה גם אצלנו תחושה של אובדן תקווה. אנחנו מדברים על "אנחנו" ו"הם", כשגם אנחנו, בינינו לבין עצמנו, מתחלקים למי שתומך בעמדותיו ומי שלא.

אנחנו רואים את הפלסטינים כמקשה אחת ולא מפרידים בין מרצחים אנשי חמאס לבין פלסטינים חפים מפשע, ועושים דה-הומניזציה לכולם.

הציבור הישראלי חווה תחושת פחד וחרדה בעוצמה גבוהה. תחושת הביטחון האישי ספגה מכה עצומה, כשהאזרחים חשים שספגו פגיעה אלימה בתוך ביתם, אשר אמור להיות מבצרם, והרגישו כי אין מי שיושיע אותם

מבחינתנו זהו ומשחק סכום אפס – רק צד אחד יכול לנצח. במצב כזה, שבו יותר משמונים אחוזים מהציבור הישראלי חוששים לביטחונם האישי ולביטחון קרוביהם, אם רוצים להגיע להבנות ולקשב של הציבור לנאמר – ראשית יש להתייחס לנושא הביטחון.

לישראל החובה והזכות לשמור על בטחון אזרחיה.

נדרשת הכרה בעובדה שהציבור חווה כרגע תחושות קשות של כאב, אבל, חרדה ופחד.

כשהציבור נתון במצב הזה יש להנגיש מידע במסרים פשוטים, לא מורכבים. במצב שבו כולנו סופגים עודף אינפורמציה, עודף מלל, ויכוחים ואמירות – אנו חייבים להתמקד בתמות מרכזיות.

מבדיקות שנעשו עולה, כי 74 אחוזים מהציבור חש שממשלת ישראל הפקירה את תושבי הדרום.

59 אחוזים סבורים שהמחדל הנוראי התרחש בשל חוסר מקצועיות וחוסר ניסיון של הממשלה.

ההמלצה של מכון אקורד היא להבליט את העובדה, שלאורך שנים הממשלה לא עשתה דבר כדי למצוא פתרונות ארוכי טווח לסכסוך או למצב בעזה, ולא הפכה אבן על אבן להגיע להסדר מדיני או ביטחוני שישמור על חיי כולנו.

מבדיקות שנעשו עולה, כי 74 אחוזים מהציבור חש שממשלת ישראל הפקירה את תושבי הדרום. 59 אחוזים סבורים שהמחדל הנוראי התרחש בשל חוסר מקצועיות וחוסר ניסיון של הממשלה

יש לפעול בכל דרך כדי לשרש את התפיסה ההומוגנית של הפלסטינים, ולחדד את היכולת של הציבור להפריד בין חמאס לבין שאר תושבי עזה. לאפשר לציבור להבין שיש פלסטינים אחרים עם תפיסות אחרות.

במרכז אקורד מוסיפים, כי מאז השבעה באוקטובר נוצרה אפשרות לשינוי בתפיסת הציבור את המחנות בפוליטיקה הישראלית. הממצאים מעידים כי אחוז גבוה של הציבור סבור שממשלת מרכז-שמאל תוכל להביא ביטחון יותר מאשר ממשלת ימין.

במחקר נמצא כי רק 34 אחוזים מאמינים כי ממשלת ימין ימין יכולה להביא מציאות ביטחונית טובה יותר, לעומת 48 אחוז שסבורים שממשלת מרכז שמאל תוכל להביא למציאות ביטחונית טובה יותר. עלייה של 8 אחוזים לעומת המצב לפני המלחמה.

אלישבע מליקובסקי, מנהלת תחום שלום ופיוס במרכז אקורד, אומרת כי 60 אחוזים מהציבור סבורים שיש צורך בהסדר מדיני, וכי לא נכון להמשיך בפעולות צבאיות והפעלת כוח כל הזמן.

כשהמלחמה מתגלגלת, היא מדגישה, קשה לדבר היום על שלום, אבל להסדר מדיני יש אוזן קשבת. התחושה היא שגם סכסוכים ארוכים ומרים נפתרים בסופו של דבר.

לפי המחקר, רק 34 אחוז מאמינים שממשלת ימין-ימין תשפר את המציאות הביטחונית, לעומת 48 אחוז שלדעתם ממשלת מרכז-שמאל תשפר את המציאות הביטחונית. עלייה של 8 אחוזים לעומת טרום המלחמה

וכמו בשירו של מוחמד דרוויש:

"המלחמה תיגמר,
‏והמנהיגים ילחצו ידיים
‏האם הקשישה תמשיך לחכות
‏לבנה המת
‏הרעיה תמשיך לחכות לבעלה אהובה
‏והילדים האלה ימשיכו לחכות לאביהם הגיבור.
‏אינני יודע מי מכר אותנו,
‏אבל ראיתי מי שילם את המחיר".

פאר לי שחר היא עיתונאית, חברה בוועד המרכזי של מפקדים למען בטחון ישראל, בוועד הפעיל של אמנסטי ישראל, בוועד של מדרשת אדם, ופעילת שלום בתנועת נשים עושות שלום, והיא שרת ההסברה בממשלת השיקום - ממשלת הצללים הלאומית. הייתה עורכת, כתבת ומגישה בקול ישראל במשך 25 שנה. יש לה ותק של עשרות שנים בתקשורת - בגלי צה"ל (ככתבת הראשונה ביומני החדשות) וככתבת מדינית ופוליטית בעיתון חדשות ועל המשמר.