בתחילת שנות ה־60, האמרגן, הפזמונאי ואספן האומנות היהודי־אמריקאי בילי רוז החליט לתרום את כל אוסף הפסלים המודרניים שלו למוזיאון הלאומי של ישראל. הוא גם הציע לממן, לבנות ולעצב גן אומנות שיכיל את המתנה שלו – בתנאי שהגן ייקרא על שמו.

ועדיין, למרבה הפלא, גן הפסלים – שבסופו של דבר הפך לאחת האטרקציות המרכזיות של מוזיאון ישראל – כמעט לא יצא לפועל. זאת בשל ההתנגדות של האוכלוסייה החרדית בעיר, כך מספר פרופסור דורון בר ממכון שכטר למדעי היהדות בירושלים.

פסלים בעיר הקודש? זה בהחלט נתפס כסטירה בפרצופו של הדיבר השני: "לא תעשה לך פסל וכל תמונה אשר בשמים ממעל ואשר בארץ מתחת".

ירושלים הקדושה ידועה בחסרונם של פסלי דמויות אנוש, אף שניתן למצוא כאלה בתל אביב, בחיפה וברוב הערים הגדולות מחוץ לישראל. בירושלים ניתן למצוא אותם רק בשני מוסדות פרטיים: מוזיאון ישראל והאוניברסיטה העברית.

מזרקה בצורת ורד בגן וואהל לוורדים בירושלים (צילום: שמואל בר-עם)

למרות ההגבלות הללו, ירושלים מלאה בגני אומנות נהדרים הכוללים פסלים שאינם בצלם אנוש. כמה מהם נמצאים במרכזי התרבות והממשל של העיר וסביבם: הכנסת, בנק ישראל, משרד החוץ, מוזיאון המדע, מוזיאון ארצות המקרא ובית המשפט העליון.

כולם זמינים לציבור – מלבד גן בילי רוז – שהביקור בו כלול בדמי הכניסה למוזיאון. האחרים נמצאים בקמפוס האוניברסיטה העברית בגבעת רם שבמערב העיר, בתוך עמק המצלבה, בגן וואהל לוורדים המקסים, ולבסוף, ישנה התוספת החדשה במשכנה החדש של הספרייה הלאומית, שנפתח לאחרונה.

דמות אישה עטויה מברונזה של הפסל הבריטי הנרי מור בקמפוס אדמונד י' ספרא באוניברסיטה העברית בירושלים (צילום: שמואל בר-עם)

ירושלים מלאה בגני אומנות נהדרים הכוללים פסלים שאינם בצלם אנוש. כמה מהם נמצאים במרכזי התרבות והממשל של העיר וסביבם: הכנסת, בנק ישראל, מוזיאון המדע ועוד

גן האומנות ע"ש בילי רוז

גן האומנות על שם בילי רוז – אטרקציה מרכזית – נפתח יחד עם מוזיאון ישראל ב־1965. האוסף של רוז כולל יצירות פיגורטיביות של אוגוסט רודן, שנחשב לאבי הפיסול המודרני, של לין צ'דוויק, אלכסנדר ארכיפנקו ואנטואן בורדל. היצירות, שעדיין מוצבות בגן ובחלקים אחרים של המוזיאון, מוצגות לצד פסלים מלהיבים שנוצרו על ידי אומנים ידועים כמו יגאל תומרקין, ז'אק ליפשיץ, הנרי מור ופיקאסו.

קמפוס אדמונד י' ספרא באוניברסיטה העברית

מאחר שביקורנו הקודם בקמפוס ספרא היה כסטודנטים לפני כמה וכמה עשורים, הופתענו והתמוגגנו לנוכח הגנים המעוצבים, הפסלים יוצאי הדופן ושביל הציפורים עם ציפורי הברונזה. התוספת האחרונה הייתה גן התקווה, שהוקדש לזכרם של הגברים, הנשים והילדים שנרצחו ב־7 באוקטובר 2023 או שנפלו במלחמה המתמשכת שפרצה בעקבות הטבח.

"קיר רפלקטיבי" של יגאל תומרקין בקמפוס אדמונד י' ספרא באוניברסיטה העברית בירושלים (צילום: שמואל בר-עם)

חלק מגדר הקמפוס כולל תבליטים מאבן עם מוטיבים ארכיאולוגיים של הפסל הישראלי יצחק דנציגר, וברחבת הכניסה שני קווים אלכסוניים נמצאים בתנועה מתמדת ביצירה של הפסל האמריקאי ג'ורג' ריקי. הפסל הבריטי הנרי מור יצר דמות אישה עטויה מברונזה היושבת על המדשאה, ובהמשך ניצב "קיר רפלקטיבי" המוזר של יגאל תומרקין.

פסלי ציפורים בגודל אמיתי פזורים לאורך שביל הציפורים השלֵו, ובהמשך ניצבת על פיסת מדשאה פרוסת העץ הגדולה בישראל – פרוסת גזע עץ סקוויה בן 2,000 שנה לפחות, שהובאה לכאן מקליפורניה לאחר שהעץ התמוטט במהלך סערה. בקמפוס גם עוברת טיילת עץ שנבנתה בתוך חורשת אורנים ולאורכה יותר מ־300 מיני צמחייה טבעית.

פסלי ציפורים בגודל אמיתי פזורים לאורך שביל הציפורים השלֵו, ובהמשך ניצבת על פיסת מדשאה פרוסת העץ הגדולה בישראל – פרוסת גזע עץ סקוויה בן 2,000 שנה לפחות, שהובאה לכאן מקליפורניה

כתבנו בעבר על גן וואהל לוורדים המקסים, שסגור כרגע לרגל שיפוצים אבל מתוכנן להיפתח שוב בקרוב. הוא נמצא בין בית המשפט העליון למשכן הכנסת. בין פסליו נמנה "טטה" ("ראש") של הפסל הספרדי ז'ואן מירו, ששילב את הדימויים שבראשו עם צורות ריאליסטיות יותר. פסל דמוי פגודה מתנשא מעל אגם קטן, והיצירה האהובה עלינו היא מזרקת שיש בצורת ורד שעיצב אומן המים האוסטרי המנוח הנס מוהר.

שביל הציפורים בקמפוס אדמונד י' ספרא באוניברסיטה העברית בירושלים (צילום: שמואל בר-עם)

עמק המצלבה

על פי האגדה, הצלב שישו נצלב עליו היה עשוי מעץ שגדל בעמק ממערב לירושלים. הפרסים, כך מספרים, לקחו את הצלב לאחר שפלשו לירושלים בשנת 614, אך הוא הוחזר עשור לאחר מכן על ידי הקיסר הביזנטי הרקליוס. בדרכו חזרה לירושלים עם הצלב, הרקליוס נח בעמק סמוך לעץ שממנו נבנה הצלב.

בית בד בן יותר מ־2,000 שנה בעמק המצלבה בירושלים (צילום: שמואל בר-עם)

בעמק המצלבה, שנמצא ממש מתחת למוזיאון ישראל, עומד מנזר גאורגי היסטורי מהמאה ה־11, שככל הנראה נבנה מעל שרידי כנסייה בני כ־1,500 שנה.

לאורך שביל העובר בחורשה עומדים בית בד מאבן בן למעלה מ־2,000 שנה ופסל אבן מייסר רגשית בשם "המאבק" של האומן הישראלי יליד פולין שמואל בר־אבן. במהלך עבודות בנייה בכביש הסמוך התגלו עשר גלוסקמאות ובתוכן עצמות, שעל שלוש מהן נחרטו שמות יהודיים.

בעמק המצלבה, שנמצא ממש מתחת למוזיאון ישראל, עומד מנזר גאורגי היסטורי מהמאה ה־11, שככל הנראה נבנה מעל שרידי כנסייה בני כ־1,500 שנה

אותיות האור והספרייה הלאומית

זה לא מקרי, כמובן, שגן חדש הכולל פסלי אותיות אור הוקם בשטח היפהפה של הספרייה הלאומית שנפתחה מחדש לאחרונה. הגן ופסליו הסביבתיים, פרי יצירתו של האומן הישראלי מיכה אולמן, הם חגיגה עליזה של תחיית השפה העברית. הספרייה, שמכילה כל ספר שפורסם אי פעם בישראל בכל שפה שהיא על כל נושא שהוא (לרבות שבעת הספרים שלנו), היא בית אוצר אמיתי של אותיות.

הספרייה, יצירת מופת אדריכלית שעוצבה על ידי החברה השוויצרית הרצוג ודה מרון, מתהדרת בחדר קריאה שבנוי בצורת מעגלים קונצנטריים, במחסן ספרים רובוטי ובאולמות עם תצוגות בטכנולוגיה מתקדמת. המבקרים מוזמנים לשוטט בספרייה ולהשתמש במתקניה שישה ימים בשבוע, אבל אם אתם מעוניינים בסיור מודרך תצטרכו להירשם חודשים מראש.

גן הפסלים של אותיות האור בספרייה הלאומית החדשה (צילום: שמואל בר-עם)

כדאי לבקר בגן הפסלים כשהשמש זורחת, מכיוון שקרני השמש עוברות דרך האבנים המפוסלות ויוצרות אותיות עבריות שונות. במרכז רצפת הגן קבועים שלושה חלונות בצורת האותיות הראשונות באלפבית העברי, הערבי והלטיני. אור שמש בצורת האותיות הללו מוקרן אל תוך החדר שמתחת.

בסיור מודרך שערכנו לפני כמה שבועות הודגש כי נעשה מאמץ לצקת משמעות לספרייה, להביא את הספרייה לאנשים, כך שגם אם אינכם יכולים להגיע לספרייה עצמה תוכלו ליהנות מאוצרותיה בקריאת סיפורי עומק מרגשים ופחות מוכרים שיישלחו בניוזלטר לכתובת הדוא"ל שלכם כמעט מדי יום בשבוע.

ביתה החדש והמרשים של הספרייה הלאומית בירושלים (צילום: שמואל בר-עם)

כדאי לבקר בגן הפסלים כשהשמש זורחת, מכיוון שקרני השמש עוברות דרך האבנים המפוסלות ויוצרות אותיות עבריות שונות

אביבה בר־עם פרסמה שבעה מדריכים לישראל בשפה האנגלית. שמואל בר־עם הוא מדריך טיולים מורשה המציע טיולים מותאמים אישית לאנשים פרטיים, משפחות וקבוצות קטנות.