בספרה הקלאסי על מקורות האנטישמיות האירופאית, "יסודות הטוטליטריות", טענה הפילוסופית היהודיה חנה ארנדט כי תהליך היחלשותן של האליטות האירופאיות בסוף המאה ה-19, ואי יכולתן להגן על היהודים תחת חסותן, חרץ בסופו של דבר את גורלם.

לקבוצות החברתיות והפוליטיות העולות, שרצו לשנות את הסטטוס קוו באירופה, לא היה את הכוח לאתגר את האליטות האירופאיות. לכן הן כיוונו את תסכולן לכיוון הקבוצה הפגיעה, שאותה קשרו עם הסטטוס קוו.

לקבוצות החברתיות והפוליטיות העולות שרצו לשנות את הסטטוס קוו באירופה, לא היה את הכוח לאתגר את האליטות האירופאיות. לכן כיוונו את תסכולן לקבוצה הפגיעה, שאותה קשרו עם הסטטוס קוו

ניתן לגלות היום תרחיש דומה ברמה הבינלאומית, כאשר ארה"ב החלשה יותר והמאבדת את ביטחונה, נמצאת תחת לחץ חיצוני ופנימי להפחית את המעורבויות הגלובליות שלה, ובמיוחד להקטין את תמיכתה בישראל.

זה משאיר את ישראל, החוליה החלשה של ארה"ב, פגיעה להתקפות – לא רק ממדינות מוסלמיות וערביות, אלא גם מכוחות שדורשים לשנות הסטטוס קוו.

זה כולל את מדינות הדרום הגלובלי שמגנות את תמיכת ארה"ב בישראל במלחמתה בפלסטינים, וזה כולל פעילים פוליטיים שחורים, היספנים ומוסלמים בארה"ב אשר דוחים את הנרטיב הפרו-ישראלי, שאומץ באופן מסורתי על ידי האליטות האמריקאיות.

אם זה באו"ם, בבית הדין הבינלאומי הפלילי בהאג או בקמפוסים האמריקאיים – לא רק מדיניות ממשלת ישראל עומדת בסימן שאלה, אלא עצם קיומה של ישראל מוטל בספק, כחלק ממערכה בינלאומית עם צלילים אנטישמיים.

מדיניות ארה"ב במזרח התיכון הייתה מבוססת שנים על ההנחה, שהנוכחות הדיפלומטית והצבאית האמריקאית באזור תגן על ישראל מאיומים חיצוניים. האימפריה האמריקאית הייתה אמורה להבטיח את מקומה של ישראל במזרח התיכון.

אם זה באו"ם, בביה"ד הבינל' הפלילי בהאג או בקמפוסים האמריקאיים – לא רק מדיניות ממשלת ישראל עומדת בסימן שאלה, אלא עצם קיומה של ישראל מוטל בספק, כחלק ממערכה בינל' עם צלילים אנטישמיים

אך האסטרטגיה האמריקאית הזאת הפכה את ישראל למדינה צלבנית מודרנית, שלוחה של מעצמה גלובלית, שהמטה המדיני והצבאי שלה נמצא מעבר לים.

מבחינה זאת, מחויבותה של ארה"ב לפרובינציה הישראלית הייתה תמיד לא בטוחה ושברירית, כשהיא משקפת שינויים במאזן הכוחות הבינלאומי ובדינמיקה של הפוליטיקה והכלכלה האמריקאית.

השילוב של עליונותה הכלכלית והצבאית של ארה"ב וכוחו של הלובי הישראלי בוושינגטון, נתנו גיבוי למדיניות הפרו-ישראלית של נשיאים אמריקאיים. אבל היחלשותה הגלובלית של ארה"ב ושינויים דמוגרפיים-פוליטיים בתוכה יצרו לחץ בוושינגטון לשנות את המדיניות כלפי ישראל.

הגידול בסנטימנט האנטי-ישראלי ברחבי העולם, והוויכוח בתוך המפלגה הדמוקרטית על המדיניות כלפי ישראל, משקפים את התהליכים האלו, שכבר יצרו לחץ על ממשלו של הנשיא ג'ו ביידן לאמץ מדיניות יותר ביקורתית כלפי ישראל.

למרבה האירוניה, אחד האתגרים של התנועה הציונית היה לשחרר את יהודי העולם מהמלכודת שחנה ארנדט תיארה ולהפוך את ישראל למדינה נורמלית, שתוכל להגן על עצמה ולא להיות תלויה בכוחות זרים.

ישראל אומנם הייתה חייבת להיעזר בתמיכה חיצונית — רוסיה ב-1947-8, צרפת בשנות החמישים של המאה הקודמת, וארה"ב מאז מלחמת ששת הימים ב-1967 – אבל ההנחה הבסיסית של מנהיגי ישראל הייתה תמיד שהתלות בתמיכה זאת תהיה זמנית, או עד שמדינות הערביות יכירו בישראל ויקדמו את שילובה במזרח התיכון.

אבל התלות בארה"ב הפכה בהדרגה למלכודת שמצרה את יכולתה של ישראל לפעול בהתאם לאינטרסים הלאומיים שלה, אם וכאשר וושינגטון מטילה וטו על צעדים כאלו.

ישראל נאלצה להיעזר בתמיכה חיצונית, אך הניחה שזה זמני. אבל התלות בארה"ב הפכה למלכודת, שמצרה את יכולת ישראל לפעול בהתאם לאינטרסים הלאומיים שלה, אם וושינגטון מטילה וטו על צעדים כאלו

בו בזמן, ישראל, המזוהה לחלוטין עם ארה"ב, הופכת מטרה להתקפות של כוחות אנטי-אמריקאיים ושל אלו המתנגדים לתהליכי הגלובליזציה. כמו יהודי אירופה במאה ה-19, המדינה היהודית הופכת לקורבן של המאבק נגד הסטטוס קוו הפנימי והבינלאומי.

ד"ר לי-און הדר הוא עיתונאי, פרשן לעניינים גלובליים ומרצה ליחסים בינלאומיים בוושינגטון. לשעבר עמית מחקר במכון קאטו ופרופסור אורח באמריקן יוניברסיטי, הוא משמש כעת כעמית בכיר במכון למחקרי מדיניות חוץ ועורך תורם בנשיונל אינטרסט מגזין.